כותרת בשער

בשער "יתד נאמן" מופיעה כותרת שלפיה בקרוב תופחת אספקת החשמל לרצועת עזה. הפחתה שכזו, אם אכן תתרחש, צפויה להחריף עוד יותר את המצב ההומניטרי הקשה ממילא של תושבי רצועת עזה. לכך, כמובן, יכולות להיות השלכות שישפיעו גם על תושבי מדינת ישראל.

ביקור טראמפ, שלב הסיכומים

הפרשנים הפוליטיים מסכמים את ביקורו השבוע של נשיא ארצות-הברית, דונלד טראמפ. אף שחלפו כמה ימים מאז עזב טראמפ את המדינה, הפערים בין הפרשנים לא צומצמו. להפך, כל צד מתבצר בעמדתו ומציג את הביקור מזווית הראייה שנוחה לו.

מושלם. "זה ביקור שהכל בו היה יכול להשתבש, אבל כלום מתרחישי הביעותים לא קרה. למעט האפיזודה על השטיח האדום, מסעו של טראמפ בארץ הקודש היה מושלם", כותב מתי טוכפלד ב"ישראל היום", בלי להזכיר במפורש את "האפיזודה". לדעת טוכפלד, היחסים בין נתניהו לטראמפ התחזקו מאוד ביממה שבה שהה בישראל. "כנראה לא תהיה זו הגזמה לומר שמדובר ביחסי החברות האישית העמוקים ביותר שהיו אי פעם בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל", הוא כותב.

כדי לתקף את הטענה מציין טוכפלד כי בסעודיה טראמפ "רקד עם השרים" ובוותיקן העניק לאפיפיור "לחיצת יד מאולצת", אולם בירושלים ביקש הנשיא האמריקאי "לסעוד בארוחה אישית ואינטימית עם בני הזוג נתניהו באירוע שנמשך לבסוף קרוב לשלוש שעות". לדברי טוכפלד, "מי שנכח בארוחה התקשה להאמין שלא מדובר בשני זוגות ידידים ותיקים שלא התראו זמן רב, אלא בשני מנהיגי מדינות במהלך ארוחת ערב רשמית". עוד מציין טוכפלד כי "גם בין הנשים, שרה ומלאניה, נוצרה קרבה מיוחדת. היא לא החלה עכשיו אלא בפגישתם הקודמת, ומתברר שמאז נוהגות השתיים לשוחח בטלפון לא מעט".

פרשן "ישראל היום" קובע כי ליחסים האינטימיים שנוצרו בין בני הזוג ישנן השלכות בזירה המדינית. לדבריו, "נשיא ארה"ב העניק למעשה לנתניהו צ'ק פתוח להתקדם במישור המדיני כראות עיניו. הוא לא מתכוון לכפות שום דבר אלא רק לסייע להתקדמות התהליך אחרי 
שהישראלים יחליטו. טראמפ לא לחוץ על כך שהפתרון המדיני חייב להיות דווקא פתרון שתי המדינות. גם אוטונומיה פלוס תהיה מקובלת עליו. גם שלום כלכלי נמצא על השולחן".

עמיתיו של טוכפלד לעיתון "ישראל היום" מחרים מחזיקים אחריו. הכתב המדיני שלמה צזנה, שפרשנים עסקו בחודשים האחרונים בפעמים ספורות שבהן העז להביע ביקורת כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו (בחשבון הטוויטר הפרטי שלו, לא בטוריו בעיתון), חתום על טור ובו ציטוטים והערכות מפי מקורבי ראש הממשלה, ולפיהם נתניהו מברך בימים האחרונים "שהחיינו", שכן טראמפ רואה עמו עין בעין הן בכל הקשור לאיראן והן בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

רק בעומק טורו של דן מרגלית מוזכרים דבריו של שר החוץ האמריקאי רקס טילרסון, שהבהיר לאחר ביקורו של הנשיא האמריקאי כי ראשית כל יש לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ורק אחר-כך ניתן יהיה לייצב את המזרח התיכון.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

מצד אחד, מצד שני. בן כספית, פרשנו הבכיר של "מעריב", מתלהב גם הוא מהנשיא האמריקאי. טראמפ "נתן עבודה", הוא כותב. "[...] מדהים שבתוך הכאוס הנשיאותי של דונלד טראמפ, התנהלותו בכל הקשור למזרח התיכון בכלל ולישראלים והפלסטינים בפרט היא מדויקת וחכמה [...] בכל הקשור לסיפור המזרח תיכוני, טראמפ הוא, כרגע, הצלחה מסחררת".

עם זאת, ובשונה מטוכפלד, כספית מציג (כהרגלו) גם את העמדה ההפוכה: טראמפ סירב לכל סממן של ריבונות ישראלית במזרח ירושלים; טילרסון אמר שהנשיא הפעיל לחץ כבד על נתניהו ואבו-מאזן; והאמריקאים דרשו מישראל להעביר שטחים מאזור C לאזור B.

נתניהו שוב בלחץ. יוסי ורטר, בכפולה הפותחת של "הארץ", לוקח עוד צעד וטוען כי גם אנשי השלטון בישראל שמעו את הקולות הביקורתיים שבאו מכיוונו של טראמפ, ואף הסיקו כי שמחתם היתה מוקדמת. לדבריו, זו יכולה להיות הסיבה להחלטה החפוזה לבטל את מסיבת העיתונאים הנדירה שנתניהו תכנן לקיים בבוקרו של יום שלישי השבוע.

"בין הקביעה לביטול", מציע ורטר את פרשנותו, "האמריקאים העבירו מסר מצנן. נתניהו הבין שלא כדאי לו לצאת בהצהרות חגיגיות על עידן נפלא, שחר של יום חדש וכדומה, הצהרות שיכולות לטפוח על פרצופו בזמן הקרוב". לסיום הפרק המדיני בטורו מבצע ורטר מהלך כספיתי וטוען כי "בתחום המדיני ועם טיפוס כטראמפ, אין אהבות חינם. החשבון יוגש, או לא". דומה שכמו נתניהו, גם ורטר לא רוצה לצאת בהצהרות חגיגיות שיכולות לטפוח על פרצופו.

נטול הישגים. ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתמקדת סימה קדמון בפרטים השוליים בביקור של טראמפ (המטבח, שרה וכדומה). לעניין המדיני היא מקדישה בקושי שני משפטים. "גם אלה שמדברים על ביקור מוצלח, על נאום ציוני נפלא, על נשיא שהוא פנטסטיק לישראל", כותבת קדמון, "מתקשים לראות הישגים מעבר למלים חמות, למעט הבטחות מעורפלות לאיזה תהליך שלום, בלי להגיד מלה אחת על המהות שלו: לא חזון שתי המדינות, לא קווי 67', לא הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים, אפילו לא אזכור להבטחת הבחירות של טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים". מה שקדמון לא מבינה, או עושה עצמה כלא מבינה, הוא שהערפול של ההבטחות שיצאו מפי טראמפ הוא-הוא ההישג העיקרי מבחינת אלה שמדברים על ביקור מוצלח.

לייצר מנגנון

לפני כחודשיים הודיעה הממונה על הגבלים עסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, כי היא שוקלת להטיל על החברה המרכזית להפצת משקאות קלים, יצרנית ומשווקת קוקה-קולה בישראל, עיצומים כספיים בסכום חסר תקדים של 62 מיליון שקל (מחזור המכירות של החברה, יש לציין, עומד כנראה על מעל ל-5 מיליארד שקל בשנה). בכל מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה דיווחו על כך, אולם במהדורה של חדשות ערוץ 2 העניקו לידיעה את הסיקור הקצר, הלקוני והנידח ביותר. בכל יומוני הדפוס דיווחו על הקנס, אך ב"ידיעות אחרונות" קיבלה קוקה-קולה את היחס הנוח ביותר.

לחדשות ערוץ 2 יש קשר ישיר לקוקה-קולה. בעלי השליטה בזכיינית קשת, אחת משתי מממנות חברת החדשות, היא משפחת ורטהיים שבבעלותה גם השליטה בחברה המרכזית למשקאות קלים. ל"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אין קשר דומה בקרב בעלי המניות. עם זאת, לעיתון הנמכר ביותר במדינה קשר ארוך שנים של מיזמים פרסומיים משותפים עם החברה המרכזית למשקאות קלים. במציאות שבה מחירי המודעות קורסים והתקציבים הדיגיטליים נודדים לגוגל ופייסבוק, לשיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות מסחריות ומשרדי ממשלה יש חשיבות גדלה והולכת.

"ידיעות אחרונות", 26.5.2017

הבוקר מכריז "ידיעות אחרונות" על פרק חדש ביחסים עם קוקה-קולה. אחרי כמה שנים של "שיתוף פעולה" במיזם פרסומי מוזיקלי בשם "Coca Cola Summer Love" נחנך מיזם פרסומי חדש, גם הוא בעל שם לועזי, "וואו טור". עיתונאי "ידיעות אחרונות" אורן רוזנשטיין חתום על הידיעה הפרסומית שמשיקה את המיזם, ששותפה בו גם עמותת "רוח טובה", הנתמכת על-ידי שרי אריסון.

המיזם הפרסומי החדש צפוי להגיש לשיאו בקיץ הקרוב, אז תצא משלחת של בני נוער מישראל "למסע בלתי נשכח בארה"ב". שלי שמיר-קינן, סמנכ"לית השיווק של קוקה-קולה, מצוטטת בידיעה הפרסומית ומתגאה בכך שבחברה הצליחו "לייצר מנגנון" שמאפשר לאלפי בני נוער להתנדב למען הקהילה והחברה וגם לזכות בטיול לחו"ל.

מהזווית של קוקה-קולה ראוי לציין כי חרף המאמץ להצטייר כבעלת מודעות חברתית וסביבתית, החברה תתרום יותר לתושבי המדינה ולסביבה אם תחדל לייצר ולשווק באגרסיביות את המשקאות המזיקים שלה. מהזווית של "ידיעות אחרונות" ראוי לציין כי ההסתמכות ההולכת וגדלה של הקבוצה על מספר מצומצם של מפרסמים אסטרטגיים פוגעת בחופש העיתונאי של עובדיה (ככל שזה קיים).

ב"ידיעות אחרונות" מכחישים כל פגיעה שכזו וחוזרים וטוענים שאין כל קשר בין המערכת החדשותית, שפועלת באופן עצמאי לחלוטין, לבין "שיתופי הפעולה" המסחריים, שמזרימים לעיתון ולאתר שלו סכומים נכבדים תמורת סיקור צמוד של אירועים שברגיל ספק אם היו מקבלים תשומת לב שכזו. אולם המציאות מלמדת אחרת. הצנעת ההודעה על הקנס של רשות ההגבלים לא היתה הפעם הראשונה שהעיתון העניק יחס מועדף לקוקה-קולה.

לאור החידוש העונתי של שיתוף הפעולה המסחרי בין העיתון לחברה, אי-אפשר להימנע מהתחושה שקוראי "ידיעות אחרונות" קיבלו לפני חודשיים סיקור פגום של הביקורת על החברה כדי לא לפגוע בהמשך היחסים המסחריים בין "ידיעות אחרונות" לקוקה-קולה.

קש וגבבה

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק על הופעה של אביב גפן במנצ'סטר. כל עמוד 2 בכפולה הפותחת, גרסת הסדין, מוקדש לדיווח מאת איתן גליקמן על אשה שמתה מסרטן יומיים אחרי שילדה תינוקת. העיתונאי צחי דבוש מקדם בהמשך הקונטרס את עסקי ההימורים החוקיים בישראל עם ידיעה שלפיה הזוכה בהגרלת הלוטו מעולם לא טס לחו"ל. ידיעת תצלום שכתב עמיחי אתאלי מוקדשת לאורן חזן, שהצטלם כשהוא נראה כאילו הוא אוחז בראש כיפת הסלע שעל הר הבית.

הכותרות הראשיות, ושלי יחימוביץ'

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לאריה דרעי. "צמרת המשק הזרימה מיליוני שקלים לקופת העמותה המשפחתית של דרעי", נכתב בה. מעל הכותרת – פרצופים המוכרים לקוראי העיתונות הכלכלית בישראל: שרי אריסון, נוחי דנקנר, אודי אנג'ל, דן גרטלר, יצחק תשובה, אלפרד אקירוב, רמי אונגר ובני שטיינמץ, שתרמו כל אחד בין 950 אלף שקל (אריסון) ל-30 אלף בלבד (שטיינמץ). הכספים הועברו לעמותת "מפעלות שמחה", שמנהלת רעייתו של שר הפנים יפה דרעי, ושלושה מילדיהם של בני הזוג מועסקים בה.

גידי וייץ ויניב קובוביץ מדווחים כי כבר בימים הקרובים צפויים שר הפנים ורעייתו להיחקר במשטרה בחשד לעבירות שחיתות, אולם אלו אינן קשורות לעמותה. בהמשך מפרטים השניים לגבי היחסים בין דרעי לחלק מהתורמים. כך, לדוגמה, נוחי דנקנר, שתאגיד אי.די.בי שתחת שליטתו העביר 655 אלף שקל לעמותה של יפה דרעי, "היה אחד מאלה שנהנו משירותיו הטובים של אריה דרעי כשיעץ לחברות, בתקופה שבין שחרורו ממאסר ועד שובו לפוליטיקה". יצחק תשובה, שאחראי לתרומות בסך 200 אלף שקלים לעמותה, נהנה מהחלטתו של דרעי להעביר את הסמכות לאישור מתווה הגז לנתניהו (דרעי מצדו כבר הספיק לפרסם מכתב איום בתביעה על "הארץ" בשל השימוש בביטוי "עמותה משפחתית").

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת גם היא לבני הזוג דרעי. "דרעי ואשתו זומנו לחקירה במשטרה", נכתב בה. בשונה מ"הארץ", על הידיעה ב"ישראל היום" מוטבעת סטמפה של "פרסום ראשון" (על החקירה הצפויה דיווח ערוץ 10 לפני שבועיים). בכפולה הרביעית של העיתון מדווח איציק סבן כי השניים יגיעו כבר בימים הקרובים לחקירה שקשורה לחשדות בדבר שחיתות בעסקאות נדל"ן ועבירות מס.

הכותרת הראשית של "מעריב" מבליטה נתון שהתקבל מסקר דעת קהל שערך העיתון. "78% מהציבור: אין סיכוי להגיע להסכם", נכתב בה. לפי הדיווח של אריק בנדר, אף ש-58% מהנשאלים בסקר הביעו תמיכה בחידוש המשא-ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, 64% טענו כי אין פרטנר לשלום בצד הפלסטיני, ואחוז נכבד עוד יותר העריך כי אין סיכוי להגיע להסכם שלום בזמן הנראה לעין.

הכותרת הראשית של "מקור ראשון", מאת אריאל כהנא, מוקדשת לשטחים, יהיו אלה כבושים, משוחררים או מוחזקים. "לראשונה מאז 67': משרד החוץ מפיץ את מסמך 'חוקיות ההתיישבות'", נכתב בה. "המסמך מפרט את הנימוקים המשפטיים לתביעת הזיקה של ישראל לשטחי שומרון ויהודה", מדווח כהנא, "ובין השאר מצטט את פרופ' יוג'ין רוסטוב, לשעבר תת-מזכיר המדינה האמריקני, שקבע בשעתו כי הזכות היהודית להתיישב באזור זהה בכל מובן לזכות האוכלוסייה המקומית להתגורר שם".

אבי ניסנקורן, בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 25.5.2017 (צילום: פלאש 90)

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לבחירות בהסתדרות. "ההסתדרות בידיים שלו", נכתב בה לצד תצלום של אבי ניסנקורן עומד ומחייך חיוך גדול. "חיוך של מנצח", נכתב בצמוד לתצלום נוסף של ניסנקורן מחייך, שמתפרסם בראש עמוד 2 של העיתון. "אכזבת המפסידה" היא הכותרת שניתנה לתצלום שבו נראית שלי יחימוביץ'.

תלם יהב מדווח כי מסתמן שניסנקורן "זכה בניצחון סוחף עם 60% מהבוחרים". בהמשך הוא מוסיף כי אל הדיון שהתקיים אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הגיעו שני המתמודדים ו"ניסו להפגין ביטחון, שלא הסתיר את העובדה שנראו לחוצים". לפי יהב, "גם ניסנקורן וגם יחימוביץ' הקפידו לחייך, אבל ככל שהתמשך הדיון הלך החיוך של ניסנקורן והתרחב, בעוד שזה של יחימוביץ' הלך ודהה".

לפי הידיעה, יחימוביץ' טענה לזיופים ולאי-סדרים בקנה מידה נרחב. ניסנקורן הכחיש. השופט איתן אורנשטיין, שנענה לבקשת יחימוביץ והקפיא כמה שעות קודם לכן את ספירת הקולות, המליץ לחדשה. יחימוביץ' נענתה והודיעה כי תגיש עתירה חדשה לפסילת הבחירות. לצד הדיווח של יהב מתפרסם טור פרשנות מאת יובל קרני המציג את יחימוביץ' כמפסידנית סדרתית, או כפי שמגדיר זאת אדם עלום ממפלגת העבודה: "לוזרית".

גם ב"גלובס" מתפרסם תצלום נאה של ניסנקורן עומד ומחייך, אולם בשונה מהתצלום שב"ידיעות אחרונות", בזה שמתפרסם ב"גלובס" אפשר לראות שצמוד ליו"ר ההסתדרות, על ספסל בית-המשפט, יושב שי ניב, כתב העיתון. "תבוסה לשלי יחימוביץ' גם בבית-המשפט", הוא המשפט הפותח בדיווח של ניב על החלטת השופט. בהמשך מדווח כי השופט מתח ביקורת חוזרת על בא כוחה של יחימוביץ', ומצוין כי לא רק ניסנקורן דחה מכל וכל את הטענות לזיופים, אלא גם בא כוחה של ועדת הבחירות. "מכה ליחימוביץ'" היא הכותרת שמופיעה בצמוד לידיעות שמתפרסמות ב"ישראל היום" וב"מעריב". "כישלון ליחימוביץ'", נכתב בפתח כותרת הידיעה ב"דה-מרקר".

שלי יחימוביץ', בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 25.5.2017 (צילום: פלאש 90)

"את הבחירות לראשות ההסתדרות שלי יחימוביץ' הפסידה בפער גדול, מפתיע, יש מי שיאמר: חשוד", כותב ורטר ב"הארץ". כמו קרני ב"ידיעות אחרונות", גם ורטר מציג את יחימוביץ' כלוזרית בהתהוות. "ככל שצברה יותר ותק בפוליטיקה היא אספה לעצמה יריבים מרים, חדורי רצון נקם שנפגעו ממנה", הוא מסביר. "הם ארבו לה מאחורי כל פינה, סיבוב ועיקול, מחכים להיפרע". מסיקור הפסדה בבחירות להסתדרות נראה כי גם בתקשורת יש ליחימוביץ' כמה יריבים מרים שרק חיכו להזדמנות לתקוף.

מכולם, ורטר דווקא נותן לה סיקור נוח למדי. בשונה מכותבים אחרים, הוא מקדיש מקום לפירוט הטענות בדבר זיופים ורמאויות: "הראיות שהציגו פרקליטיה של יחימוביץ' ושל סיעת הבית-החברתי מעידות לכאורה על שורה ארוכה של זיופים וזיהומים מעלי צחנה. קלפיות שטופלו, משאיות שאיבדו את דרכן מחיפה לתל-אביב, מעטפות פסולות שנמנו ככשרות, מעורבות פיזית של אנשי ועדים בקלפיות". בית-המשפט, כאמור, לא חשב שדי בראיות אלה כדי להפסיק את הליך ספירת הקולות.

"אם העתירה של שלי יחימוביץ' תידחה, ובסיום ספירת הקולות לא תיפול הפתעה מרעישה – אי-אפשר יהיה להמעיט מנצחונו של אבי ניסנקורן", טוענת סימה קדמון ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". קדמון מחמיאה לניסנקורן על ש"הביס מתמודדת חזקה" ו"נבחר לראשונה בזכות עצמו" בזכות "קואליציה רחבה".

"כגודל נצחונו, כך גודל כשלונה של יחימוביץ'", מוסיפה קדמון. לדבריה, להפסדה צפויות להיות השלכות גם על הבחירות במפלגת העבודה. "מועמד כמו אבי גבאי, שתמך בה וציפה לנצחונה, הפסיד השבוע הרבה", היא כותבת. "לעומת זאת, עמיר פרץ, שהתנגד לה, זכה בנקודות יקרות". בהמשך מצוטט פרץ עצמו, שאמר: "הניצחון של אבי הוא מבחינתי חזרה למרחב התמיכה של ההסתדרות [...] המשמעות של זה היא ניצחון בסיבוב ראשון בהתמודדות לראשות העבודה. זו המטרה שלי".

במדור הדעות של "הארץ" מכריע סמי שלום-שטרית: "רק גבאי יוכל לנצח את נתניהו".

אדלסון

"אדלסון במשטרה: נתניהו לא פנה אלי לאחר שיחותיו עם מוזס", נכתב בכותרת ידיעה מאת אלון חכמון ואריק בנדר המתפרסמת בכפולה הפותחת של "מעריב". לפי הידיעה, שנסמכת על דיווח בערוץ 10, אדלסון מסר אתמול עדות במשך שלוש שעות במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה וסיפר כי נתניהו לא פנה אליו בעניין המשא-ומתן שקיים עם מוזס. עוד טען אדלסון כי לא היה כל ביטוי מעשי לשיחות של ראש הממשלה והמו"ל החזק בישראל.

שלדון אדלסון, 23.5.2017 (צילום: יונתן זינדל)

ב"ידיעות אחרונות" מדווח אלי סניור כי "אדלסון התבקש, ככל הנראה, להתייחס גם לדברים שעלו בעדותו של עמוס רגב, לשעבר העורך הראשי של 'ישראל היום', ולדבר על הקשר של נתניהו לחינמון". כעת, מוסיף סניור, ישקלו החוקרים האם יש מקום לחקירה נוספת של נתניהו או לחקירה של ד"ר מרים אדלסון, רעייתו של איל ההימורים, ש"מעורבת בניהול החינמון", כלשון הידיעה.

ב"הארץ" מדווח יניב קובוביץ' על העדות שמסר אדלסון, וטוען כי אדלסון אמר שלא רק שלא ידע מראש על המשא-ומתן בין נתניהו למוזס, אלא גם לא עודכן בו בדיעבד, עד שלמד עליו מהפרסומים בתקשורת.

ב"ישראל היום" לא מדווח כלל על העדות שמסר המייסד והמממן של העיתון, איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון.

סימנייה

במוסף "ממון" מתפרסמת כתבה חריגה מאת עופר מתן על מצבם של הבדואים שחיים בנגב בכפרים לא מוכרים.

"פולקלור"

מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי אלדד קובלנץ העניק ראיון נרחב לרז שכניק, הרואה אור במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות". קובלנץ אינו מספק את הסחורה הנחשקת – טענות להתערבויות פוליטיות חריגות של נתניהו ומקורביו. למעשה, הוא משדר בראיון כבוד רב לנבחרי הציבור הישראלים, טוען כי נתניהו כלל לא עסק בשאלה אם הוא יהיה מנכ"ל התאגיד או לא ומבהיר כי לדעתו לא ראוי שיעניק ציונים להתנהלותם של פוליטיקאים.

"פניות היו גם מהאופוזיציה, לא רק מהשלטון, בעצם מכל מקום שבו אנשים רוצים להכניס חברים שלהם", נזכר קובלנץ בתקופה שלאחר שנבחר לתפקיד. "פקיד ציבור בכיר ביקש ממני להיפרד משני אנשים שגייסנו כבר, בטענה שזה מייצר רעש במערכת הפוליטית. שהם לא נראים טוב לגורמים מסוימים. אמרתי שלא. [...] קיבלתי כל הזמן מידע מאנשים שהעבירו לי מסרים שצריך לעשות ככה וככה. אבל בחצי השנה האחרונה לא היה טלפון מאף פוליטיקאי. היתה נקודה שזהו, זה פסק, וגם הבקשות". לדעת קובלנץ, "רוב הבקשות והלחצים היו בגבול הלגיטימי".

אלדד קובלנץ, 2.8.2016 (צילום: יונתן זינדל)

אלדד קובלנץ, 2.8.2016 (צילום: יונתן זינדל)

כשהוא נשאל על קשר אפשרי בינו לבין גדעון סער, שמינה אותו למנכ"ל החינוכית, משיב קובלנץ: "אין לי חיבור עם אף פוליטיקאי. ואני כן חושב שחלק מהתקשורת הישראלית חוטאת לקבוצה הזו של הפוליטיקאים, כי עדיין הם נבחרי ציבור. [...] צריך לכבד את הסטטוס של נבחרי הציבור ולשמוע אותם. אתה לא צריך לזלזל בפוליטיקאים".

בתשובה לשאלה היכן הוא רואה זלזול משיב מנכ"ל התאגיד: "בחלק מהתקשורת הישראלית, אהבה לארץ ופטריוטיות נחשבת לאומנות, אני לא מסכים עם זה. אפשר להיות פטריוט ולאהוב את המקום הזה בלי להיות אסקופה נדרסת של השלטון. התקשורת הישראלית נוטה לצד השמאלי. אין מה לעשות. זה קורה בכל העולם".

לא זו אף זו, קובלנץ מספר שבמהלך הקמת התאגיד נפגש פעמיים עם ראש הממשלה נתניהו, לפני שנה וחצי ולפני שנה. "פגישות מאוד ענייניות. הוא התעניין בתהליך. [...] הוא היה סבבה". כשרזניק תוהה איך הגיב כשהבין שנתניהו דוחף להקמת התאגיד בלעדיו, הוא משיב: "בשום רגע לא שקלתי לעזוב. לי זה נראה פולקלור שנופח. לא נראה לי שראש הממשלה מתעסק בי או בגיל עומר". "אתה מיתמם", אומר לו שכניק, אבל קובלנץ בשלו: "אני מתעקש שאלי לא הגיע שום דבר כזה מאנשי ראש הממשלה".

כששכניק מטיח בו את הציטוט הידוע "מה שווה התאגיד אם אי-אפשר לשלוט בו" משיב המנכ"ל כי "זה נאמר בישיבה סגורה והודלף, אז צריך להתייחס לזה בפרופורציות. מנהלים במגזר הציבורי לא צריכים לתת ציונים לפוליטיקאים כפי שהם לא צריכים להתערב בשיקולים שלנו".

ובכל זאת לקובלנץ יש ביקורת, הוא מסמן יריבים. לא בשדה הפוליטי, אלא בשדה התקשורתי. "חלק מההתמודדות של התאגיד היה גם בשלב מסוים מול המתחרים שפחות חיבבו את הפנייה שלנו לאנשים", הוא אומר. "קיבלנו מסרים כמו, 'בוא'נה, תרגיעו, אל תפנו לאנשים שלנו'. כשגוף חדש קם, שאר הגופים צריכים לתרום לאירוע הזה. וקיבלנו מסרים לא נעימים [...] שאם לא נפסיק לקחת לאותו גוף אנשים, הם ידאגו לכך שאנחנו לא נקום".

נראה אפוא כי מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי מבקש לנצל את הבמה שניתנה לו כדי להושיט יד לשלום לנתניהו (ונציגיו השונים), לפתוח דף חדש, להבהיר כי הוא אינו נוטר טינה, אינו מבקש נקמה. יש לקוות כי הקו הפייסני הזה לא יחלחל לתוכן שעליו אחראי קובלנץ, אחרת באמת לא היה טעם לכל המהומה.

איזה יופי, אותנטי

השחקן ואיש העסקים שלום אסייג מעניק ל"שישבת", המוסף המגזיני של "ישראל היום", ראיון נרחב לרגל עליית עונה חדשה של תוכנית הטלוויזיה "שנות ה-80". מובן שהמראיין, ערן סויסה, אינו שואל אותו על חברת ההפקה שלו, שהיתה אחראית לתוכנית "מחר שבת" בהגשת שמואל וילוז'ני ויעקב כהן, וקיבלה, כך על-פי "דה-מרקר", 5.8 מיליון שקל מכספי הציבור של רשות השידור עבור 22 תוכניות (אסייג הכחיש את הנתון). זהו ראיון יחצ"ני שנועד לקדם את מפעלות אסייג, לא לתהות עליהם.

"לאורך השנים נראה היה שמבקרי הטלוויזיה מתחרים ביניהם מי יצליף בך חזק יותר", אומר לו סויסה. "לצערי", משיב אסייג, "רבים מכותבי הביקורות גדלו במקומות אחרים, לא איפה שאני גדלתי. הם מכירים מציאות אחרת, ורק את המציאות שלהם. אני חותם לך שאם הסדרה היתה אמריקנית הם היו אומרים, 'וואו, איזה יופי, אותנטי'. אבל בגלל שזה ישראלי ומרוקאי, ובגלל שהם לא מכירים את הילדות הזאת ולא גדלו ככה, הם נגדה. אני מתאר לעצמי שרוגל אלפר לא היה צריך לחזור הביתה ולדלג במדרגות מעל שכנה אלכוהוליסטית, ולדאוג מה יקרה אם היא תתפוס אותו ברגל בשנייה שיקפוץ מעליה".

אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", חורג הבוקר ממנהגו ואינו כותב טור דעה בגנות תהליך הפשיזציה של החברה בישראל. תחת זאת הוא בוחר לכתוב ביקורת טלוויזיה, להביע דעה לגבי טיבה של סדרה שצפה בה ("טווין פיקס"; הוא אהב).

מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף, דווקא מקדיש את טור הביקורת שלו לסדרה של אסייג, אבל לא כדי להצליף. בין אם שיף היה צריך בילדותו לחזור הביתה ולדלג במדרגות מעל שכנה אלכוהוליסטית או לא, המבקר של "ידיעות אחרונות" מתייחס ברצינות לסדרה של אסייג.

"'שנות ה-80' היא יותר מניפסט מאשר קומדיה", הוא כותב. "במערכת היחסים המורכבת בין הומור לאידיאולוגיה, האחרונה לרוב מנצחת תוך כפירה בנחיצותו של סאבטקסט. [...] המודעות הפוליטית היא מה שמבדיל את 'שנות ה-80' מסיטקומים עממיים אחרים. גם ל'סברי מרנן' יש אג'נדה, אבל היא לא מנפנפת בה. לעומת זאת, האחים שלום ומני אסייג באו ללמד את הצופים שיעור בהיסטוריה ובמורשת. לפעמים נדמה כי הפאנצ'ים רק מפריעים להם בדרך לשם ודמויות המשנה המוגזמות אינן אלא אתנחתא הכרחית בהרצאה. המטיפנות פוגעת באפקט הקומי של 'שנות ה-80', אבל גם מנציחה אותה כטקסט תרבותי שצריך לצפות בו כדי לקבל מושג על מגמות בחברה הישראלית. נוכחותה בפריים טיים של ערוץ 2 לא פחות חשובה מזו שהייתה ל'רמזור'. לשתי הסדרות היו אוהבים וסולדים, אבל השפעתן לא מוטלת בספק".

ענייני תקשורת

ציפורי נגד החונטה. אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס", ממשיך להקדיש חלק מטוריו לתחלואי "החונטה-דיקטטורה התקשורתית", כהגדרתו. הפעם, אחרי 14 ימי חסד, הוא מבקר בחריפות את תאגיד השידור. "אי-אפשר לעשות משהו מועיל והרבה יותר חברתי ב-740 מיליון שקל (מי יודע אם זה ייעצר שם) שנזרקים על מועדון חברים אקסקלוסיבי שנבחר בקפידה, רק בשביל רייטינג אפסי?", הוא שואל.

בהמשך משיב ציפורי לעמוס שוקן, שטען באזני אביב הורביץ ב-mako כי הוא, כלומר ציפורי, שירת את האינטרסים של אליעזר פישמן בשנים שבהן החזיק איש העסקים הכושל ב"גלובס". סגן עורך "גלובס" מגלה כי שיגר לשוקן דרישה להסיר את "דברי הבלע, הדיבה ולשון הרע החמורים ביותר שלו", אולם מו"ל "הארץ", לדבריו, "לא טרח להשיב לאיומיו".

ציפורי שב ומבהיר כי לא רק שלא שירת את פישמן, טענה שהופיעה בין היתר גם בתחקיר הנרחב על "גלובס" שפורסם באתר זה, אלא ש"מרבית" מאמריו פעלו נגד האינטרסים של מי שהיה בעל השליטה בעיתון. לא ברור מהטור של ציפורי האם בכוונתו להגיש תביעה נגד שוקן, כך שבית-המשפט יוכל לקבוע האם הטענה כי שירת את האינטרסים של פישמן יכולה לחסות תחת הגנת "אמת דיברתי".

כפייה חילונית. ב"הפלס" מתפרסמת ידיעה מאת י. שוורץ ולפיה הרשות להגנת הצרכן צפויה להטיל קנס בסך 702 אלף שקל על רשת המרכולים החרדית בר-כל מפני שזו מסרבת לדרישתה לפרסם את מחיריה "באתרי התקשורת הפסולה", כלומר באינטרנט.

בידיעה מוסבר כי פרק שקיפות המחירים בחוק המזון קובע כי קמעונאי מסדר גודל מסוים מחויב לפרסם את מחירי כל מוצריו באינטרנט. "רשת בר-כל, על עשרות סניפיה, מחויבת על-פי החוק הישראלי לפעול נגד דעת התורה כפי שנפסק על-ידי כל גדולי הדור בעשרות פסקי הלכה, באופן של כפייה חילונית על בעלי הרשת".

בהמשך הידיעה מבטיח מנכ"ל בר-כל, "איש אמונם של גדולי הדור, ובראשם רבנו הגדול מרן ראש הישיבה בעל האבי עזרי זצוק"ל ועט"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, הרה"ג רבי מנחם כרמל שליט"א", כי הרשת לא תיכנע, ומציין אגב כך כי בגימטריה המספר 702 שווה ערך למלה "שבת".

השתקה. ב"בשבע" מדווח שמעון כהן על תופעה שמושתקת בתקשורת: "התגברות אירועי הטרור בכבישי יו"ש בשבועת האחרונים". לפי הכתבה של כהן, "אירוע הלינץ' בחווארה, בו עט המון ערבי על רכבו של מתיישב שנחלץ בעור שיניו לאחר שאמבולנס חסם את דרכו, היה רק אחת מנקודות השיא של אירועי ההסלמה בטרור הכבישים של העת האחרונה, וגם הוא הגיע לכותרות בעיקר בעקבות מותו של המחבל הפלשתיני. מדי יום מותקפים אזרחים יהודים וחיילי צה"ל באבנים, בקבוקי תבערה, צמיגים בוערים ואף מטענים. האירועים הללו, שנגמרים לא פעם בפציעות גוף ובטראומות, לא מגיעים לתקשורת ולידיעת הציבור".

ציון לשבח מעניק "בשבע" לאתר "הקול היהודי", ש"מקפיד לדווח על כל אירוע שמגיע לידיעתו" ו"מציג יומן אירועים שרפרוף קל בו מלמד על השינוי של התקופה האחרונה" (נגד שניים מהעורכים לשעבר ב"קול היהודי", אגב, הוגשו כתבי אישום באשמת הסתה לגזענות ואלימות). אלחנן גרונר, שלפי הכתבה עורך כיום את "הקול היהודי", אומר לכהן כי התגברות הטרור אינה ספונטנית אלא "מהלך מאורגן של ברגותי".

צנזורה. כתבת השער של "מוסף הארץ", על מערכת החיזוי שמנטרת רשתות חברתיות והביאה למעצר של מאות פלסטינים בשנה וחצי האחרונות, מסתיימת בשתי הערות מעוררות עניין. האחת נוגעת לעובדה כי "המחקר לצורך מאמר זה התאפשר בזכות תמיכת קרן Journalismfund.eu", האחרת מציינת כי "לפי דרישת הצנזורה, הוסרו מכתבה זו חלק מההתייחסויות לאופן פעולה של מערכת ההתרעה המוקדמת".

גבולות הדמיון של מנכ"לית HOT. מנכ"לית HOT טל גרנות-גולדשטיין מעניקה ראיון לגד פרץ ב"גלובס" (וליהודה שרוני ב"מעריב") על רקע ההכרזה כי בקרוב ייעלם מחיינו המותג HOT ויוחלף ב"אלטיס". "זה הצעד הנכון לאלטיס מבחינת היותנו חברת תקשורת גלובלית, וזו קפיצה נכונה להוט במקום החזק שהיא נמצאת היום", היא אומרת. "זו הדרך להביא לעוד הישגים ודברים שאנחנו אפילו לא מדמיינים, כי לא היתה סיטואציה כזאת".

שקיפות בוועדת השרים. שי ניב מדווח בטורו הפוליטי שב"גלובס" כי לפני למעלה מחודשיים פנתה העמותה לדמוקרטיה מתקדמת בבקשה לפי חוק חופש המידע כדי לדעת האם לוביסטים פנו לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה לקראת הדיון שעסק בהצעת החוק שמבקשת לאסור על לוביסטים לייצג במקביל לקוחות שונים עם פוטנציאל לניגוד עניינים ביניהם. חרף הזמן הרב שחלף, טרם התקבלה תשובה.

בניהו ואיילס. לפני ימים אחדים הלך לעולמו רוג'ר איילס, שהפך את "פוקס ניוז" לאימפריה ידועה לשמצה עד שסולק ממנה בשל טענות להטרדות מיניות חוזרות ונשנות כלפי למעלה מ-20 נשים שונות. ב"קולומביה ג'ורנליזם ריביו" ביכו את המורשת העיתונאית הקלוקלת שאיילס הותיר אחריו. ב"סלייט" מצאו הגדרה יפה: "אנו חיים בעולם שרוג'ר איילס שבר". בכל העיתונות הליברלית הדגישו את הנזק שגרם למקצוע העיתונות ולמדינה שבה חי. אבל אבי בניהו כבר מתגעגע.

בטורו ב"מעריב" מספר בניהו כיצד נפגש עם איילס (הוא מכנה אותו "אלס") כשביקר בארצות-הברית יחד עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. בניהו נזכר כיצד אשכנזי החל להרצות לאיילס על צדקת הדרך של צה"ל ומדינת ישראל. "אומר את זה בפשטות", מצטט בניהו את תגובת איילס לאשכנזי, "היקף הגיבוי של פוקס יהיה מותנה במספר המחבלים שתהרגו. ככל שתעשו זאת יותר, הגיבוי יהיה רב יותר". בניהו מסיים את הקטע על איילס במלים "יהי זכרו ברוך".