E1
"אחרי הבחירות: מתקפה מדינית", מודיעה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "האיחוד-האירופי מכין מארב לישראל", קובעת כותרת המשנה ומפרטת: "תוכנית לחידוש המו"מ עם הפלסטינים, שתוצג מיד לאחר הקמת הממשלה והשבעת אובמה לקדנציה שנייה". העיתונים האחרים מדגישים בשעריהם כותרות הנוגעות גם הן לסכסוך עם הפלסטינים, אולם מתייחסות לאירועים המתרחשים עכשיו, ולא לאלה שאולי יתרחשו בעתיד. וליתר דיוק, מאחר שיום ראשון היום ובכרוניקה החדשותית המודפסת נפער חור של יום: לתגובה מאתמול לאירוע שהתרחש שלשום.
"נתניהו הורה להרוס את המאחז הפלסטיני ב-E1, אך מרביתו על קרקע פרטית", נכתב בכותרת התמונה המרכזית על שער "הארץ". כותרת הפוכה בנטייתה מתפרסמת מעל שער עיתונו של נתניהו: "המדינה: צורך בטחוני לפינוי הפלסטינים מ-E1".
"ראש הממשלה נתניהו הורה אתמול להרוס את המאחז הפלסטיני שהוקם שלשום בשטח E1", נכתב בכיתוב התמונה על שער "הארץ". "עם זאת, בדיקת 'הארץ' העלתה כי מרבית המבנים והאוהלים במאחז נמצאים על קרקע פלסטינית פרטית, ולכן לא ברור אם המדינה תוכל ליישם את הפינוי באופן מיידי. בג"ץ הוציא אתמול צו ארעי האוסר לפנות את המאחז", כותבים חיים לוינסון וברק רביד. "רה"מ הורה לפנות מאחז אוהלים ליד מעלה-אדומים", נכתב בכותרת המשנה על שער "ישראל היום". "עד הכרעת בג"ץ – האזור הוכרז שטח צבאי סגור".
ב"מעריב" מספקים ידיעה טרייה יותר: "לאחר חצות: היערכות לפינוי המאחז ב-E1", נכתב בכותרתו, ומתחת לה: "לאחר שבג"ץ הוציא צו נגד פינוי האוהלים שהקימו פלסטינים ופעילי שמאל בין מעלה-אדומים לירושלים, קבע אמש היועץ המשפטי לממשלה: המהלך דרוש מסיבות בטחוניות. המשמעות: ניתן יהיה לפנות ללא דיון נוסף". "מעריב" של תקופת בן-צבי החל דווקא ליישר קו לאחור מבחינת שעת הסגירה שלו, שהלכה והתאחרה בתקופת נוחי דנקנר, וייתכן שהדבר מעיד על החשיבות שרואה הנהלת העיתון הדתית-ימנית בסיקור אירוע המחאה הפלסטיני המקורי.
הכותרות על שער עיתונו המקורי של בן-צבי, "מקור ראשון", אגרסיביות יותר: "נתניהו הורה לפנות את המאחז הפלסטיני שהוקם בשטח E1" היא הכותרת הראשית. כותרת המשנה קובעת כי "עם צאת השבת הודיעה לשכת ראש הממשלה כי בכוונת המדינה להרוס את 'ההתקהלות בשטח שבין מעלה-אדומים לירושלים'. המפגינים במקום: 'ניאבק בכוחות שיגיעו'. גורמים במשטרה: מקימי המאחז – פרובוקטורים מוכרים". המאמר המרכזי המודפס על השער בשני העיתונים הוא של אמנון לורד. ב"מקור ראשון" הוא תוקף את הקולנוענים התיעודיים המתמודדים על פרס האוסקר ומאשים אותם ב"כוונות זדון לבצע מניפולציות תעמולתיות" וקובר באותה הזדמנות גם את "הוליווד" ("אזור אסון אידיאולוגי מאז שנות ה-30"). ב"מעריב" הוא בוחר מטרה קרובה יותר, ואגב המשבר ב-E1 תוקף בחריפות את בית-המשפט העליון כמי שמחבל באינטרסים של מדינת ישראל.
"המאחז הפלסטיני" (שאף עיתון אינו מכנה אותו בכותרת בשם שנתנו לו מקימיו, באב אל-שמס, "שער השמש") היא כותרת כיתוב תמונה בעמ' 9 של "ידיעות אחרונות", שהיא כלל הסיקור שמעניק העיתון לפרובוקציית ההתנחלות של הפעילים הערבים והיהודים ("פעילי שמאל קיצוני"). באותו עמוד מתפרסמת הידיעה שזכתה לכותרת הראשית. איתמר אייכנר ויובל קרני מדווחים כי אחרי הבחירות תקום, אולי, "ועידה אזורית" במצרים כדי לדון בתוכנית מדינית, ואם ישראל "לא תיענה להזמנה, היא תוצג כסרבנית שלום". זכות הדיבור והתגובה (והתמונה המצורפת לכתבה) ניתנת לא לשרת החוץ של האיחוד-האירופי או לשר ישראלי, אלא לשרת החוץ הישראלית לשעבר, ציפי לבני, חביבתו של "ידיעות אחרונות".
חביב אחר של העיתון זוכה גם הוא לכותרת ולתמונה באותו עמוד, הגם שהכזיב את התקוות שנתלו בו להתמודד בבחירות לכנסת הבאה (אחרי שהתפטר בבושת פנים מזו שקדמה לנוכחית). "הממשלה הוציאה 11 מיליארד שקל על הזיות שלא יבוצעו", נכתב בכותרת הידיעה, "ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט רמז להכנות לפעולה באיראן: 'הבהילו את העולם ובסוף לא עשו כלום'". "ישראל הוציאה בשנתיים האחרונות מיליארדי שקלים על 'הזיות בטחוניות', כך גילה ראש הממשלה אהוד אולמרט בסוף-השבוע, כשהוא רומז להכנות לפעולה צבאית באיראן", ממתיק סוד הפתיח לידיעה, של איתמר אייכנר גם היא.
עוד ב"ידיעות אחרונות": "ש"ס הושיטו יד לליכוד – וקיבלו בתגובה סטירה", נכתב בכותרת הגג לידיעה של יובל קרני ועקיבא נוביק על אודות להטוט יחצנות של אריה דרעי אתמול בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. דרעי פנה לנתניהו, הזמין אותו "באופן מיידי לפגישה כדי לנהל משא-ומתן קואליציוני לקראת הקמת הממשלה הבאה" – ונענה בסירוב. נסיון הסנדול המגוחך הזה מזכה את הליכוד בתואר "קשים להשגה", כדבר כותרת הידיעה ב"ידיעות אחרונות".
בעוד שב"ידיעות אחרונות" לא מבליטים, מסיבותיהם שלהם, את דבריו של אולמרט (שנאמרו לחדשות ערוץ 2), ב"ישראל היום" מפגינים היסטריה בפרסום התגובה הצפויה בכותרת הראשית. במה שהפך להרגל, גם הפעם השוט של הליכוד ו"ישראל היום" הוא הרמטכ"ל לשעבר, השר לאיומים אסטרטגיים בהווה והרוצה להיות שר ביטחון בעתיד, משה (בוגי) יעלון: "דברי אולמרט – חוסר אחריות והפקרות", נכתב בכותרת לצד תצלום גרוע במיוחד של אולמרט, הנראה בו כחולה סרטן שלקה בשבץ. "תקף השר בוגי יעלון את רה"מ לשעבר", ממשיכה כותרת המשנה. "הליכוד-ביתנו: 'ביקורת חלולה מפי מי שהורשע בפלילים וניהל באופן כושל את מלחמת לבנון השנייה'".
בחינמון לא מסתפקים ביעלון ושולפים גם את שני הפרשנים הבלתי תלויים: המומחה למכתמים דן מרגלית והמומחה ל"ידיעות אחרונות" דרור אידר. מרגלית קובע כי אולמרט "מתלהם ומתעלם מהמציאות", מרחיב את היריעה ושוטח את הטיעונים המוכרים בסוגיות המוכרות של התקיפה באיראן, המלחמה בעזה ופרשת הרפז, שאליהן התייחס אולמרט בראיון. מזווית זו – של מקורבו של ברק הכותב בעיתון של נתניהו ביקורת על חביבו של "ידיעות אחרונות" המתבטא בערוץ 2 – העניין כולו נראה כבדיחה אכזרית על חשבון אזרחי ישראל. ואילו אידר הצליח לשחוק את גידופי-טיעוניו בכזו יסודיות שאפילו עורך העמוד מסמן לו "התייבשתי" כשהוא מפרסם בפעם המאה את הקריקטורה של מוזס כמפעיל בובות. ואולי זה חוסר היצירתיות הרגיל המאפיין את העיתון.
יש לנו ארץ נהדרת, בפקודה
למרות ענייני אולמרט, הפלסטינים והבחירות, הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת בכלל למזג האוויר (שלג בחרמון). "האם לדעתך שוב יירד שלג השנה בירושלים?" היא השאלה הנבחרת למדור "משאל העם". "אנחנו נמשיך בשלנו", כתב לפני כמה חודשים עורך "ישראל היום" עמוס רגב באחד ממאמרי האגרסיב-אגרסיב שלו נגד מעסיקו לשעבר ברחוב מוזס. "אנחנו חושבים שמדינת ישראל היא מדינה צודקת, ושלעם ישראל אין מדינה אחרת. אנחנו חושבים שצריך להגן עליה, תמיד, ומפני כל אויב. אנחנו דוחים את ההנחה שהישראלים תמיד טועים ושהצד השני תמיד צודק. אנחנו סבורים שצריך לראות את המציאות הכלכלית כמות שהיא: ישראל אינה גן-עדן, אך גם אינה קורסת ומתמוטטת, כמו שרבים בתקשורת נוטים להציגה. שצריך לראות דברים בפרופורציה". "פקקים ונהנים" היא אחת הכותרות על שער העיתון היום.
קולות צפים וקולות שוקעים
"בחירות 2013 – עוד 9 ימים", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", ומתחת לכותרת (באותיות לבנות-שחורות על רקע צהוב-שחור) סדרת שאלות האמורות להמשיך להפיח חיים בספירה הדרמטית לאחור (ולהיענות ב"סקר עומק של ד"ר מינה צמח", אם רק תהפכו את הדף): "כמה מנדטים שווים הקולות הצפים? איזו מפלגה הכי פופולרית אצל העולים? לאן התפזרו הקולות של מצביעי קדימה? ומיהו הכוכב המפתיע של הצעירים?". הפניה נוספת מתחת לסדרת השאלות היא למאמר של סבר פלוצקר ולשונה: "להצביע ולהכריע".
חשוב אכן שגם עיתוני ההמון יעסקו בחגה של הדמוקרטיה ויעודדו אנשים לקחת חלק פעיל בעיצוב גורלם על-ידי בחירת מועמדים לרשות המחוקקת. חבל שאותם עיתונים אינם מסוגלים לעשות זאת, בדרך כלל, אלא בהבלטת שאלות טריוויה ותמרונים פוליטיים, תוך הישענות על מומחים לניחוש. כך או כך, כפולת העמודים הפותחת עצמה נדמית פחות כמפעל עיתונאי למען הדמוקרטיה ויותר כניסיון נואש לממש את מדיניות הקמפיין של העיתון, שאחרי שהמועמדים שניסה להעמיד מול נתניהו נכשלו בזה אחר זה (אולמרט לא הסכים; לבני ולפיד אינם אלטרנטיבה לנתניהו; שיתוף הפעולה בין שני האחרונים ליחימוביץ' לא צלח), מצא לו מן ההפקר גונדת מצביעים שתהפוך את התמונה: "מחכים לקולות הצפים" היא הכותרת הראשית המתחננת של העמודים. "שבוע וחצי בלבד לפני הבחירות לכנסת – והמפלגה השנייה בגודלה בסקרים היא מפלגת המתלבטים". "הקול עוד פתוח", נכתב מעל למשבצת הניתוח המרכזית של הסקר, ולפיה הנתח הגדול יותר של המתלבטים אינו יודע אפילו לומר אם הוא נוטה לימין או לשמאל. טורו של פלוצקר קובע כי אם הצפים יעלו אל פני המים ויצביעו, הם יגרמו למהפך שיגביר את כוחו של "גוש המרכז שמאל" על גבי זה של "גוש הימין".
אם ב"ידיעות אחרונות" מנסים לייצר מתח בדמות ספירה לאחור ולהבריח מחוריהם את הקולות הצפים בתקווה שאלו יצביעו לפייבוריטים של העיתון, ב"מעריב" מלווה אותה ספירה בפיהוק: "תשעה ימים לבחירות: ראש הממשלה יכול לישון בשקט", טוענת כותרת המפנה לטקסט של שלום ירושלמי.
"למרות טעויות בניהול הקמפיין, אף מפלגה לא מדגדגת את הליכוד והפער בין הגושים נותר בעינו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של ירושלמי. "השמאל מפולג ושקוע במאבקי אגו, הימין והחרדים מכריזים שנתניהו הוא ראש הממשלה שלהם. למעשה, הבחירות כבר הוכרעו".
אירוע בחירות
"מתפללים לשלומו", נכתב בכותרת בשולי דף השער של "מקור ראשון". "מנהיגה הרוחני של ש"ס עבר אירוע מוחי קל במהלך השבת, ואושפז בבית-החולים הדסה. רופאיו מוסרים כי מצבו טוב". "תפילה לילית לבריאותו של הרב עובדיה", נכתב באוזן שמאל של שער "מעריב", אחיו החילוני של "מקור ראשון". "מנהיגה הרוחני של ש"ס בן ה-92 אושפז אתמול בעקבות אירוע מוחי קל".
"מתפללים לשלומו", נכתב בחותמת צהובה על גבי מסגרת אדומה התופסת את חלקו העליון של "ידיעות אחרונות", הצהובון של המדינה, המנהל קמפיין נגד נתניהו. "מנהיג ש"ס בן ה-93 אושפז אתמול בבית-החולים הדסה. הרופאים: מצבו טוב והוא צפוי להשתחרר בימים הקרובים". "הרב עובדיה יוסף עבר אירוע מוחי קל מאוד", נכתב בכותרת בתחתית שער "ישראל היום", עיתון מפלגת הליכוד-ביתנו, המתחרה בש"ס על נתח בוחרים דומה.
"הרב יוסף עבר אירוע מוחי קל, ש"ס תתמקד במצבו בתשדיריה", נכתב בכותרת על שער "הארץ".
תחרויות נושאות פרסים
כתבת השער של "גלריה", מוסף "הארץ", עוסקת בתחרות פרסים בתחום הקולנוע. "אפשר היה להמר שהזוכים הגדולים בטקס "גלובוס הזהב", שיתקיים הלילה, יהיו שוב סדרות הטלוויזיה 'הומלנד' ו'משפחה מודרנית' או הסרט 'לינקולן'. אבל אם יש משהו שהגוף הבוחר אוהב זה להפתיע", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של רותה קופפר. טקסט נוסף בגיליון, של נירית אנדרמן, עוסק גם הוא באותה תחרות, ואורי קליין כותב כמה עמודים אחר-כך על תחרות נוספת, זו של האוסקר: "כבר שנים לא התפרסמה רשימת מועמדויות לאוסקר שקשה לחזות את תוצאותיה" היא כותרת המשנה המטעה של המאמר, שבו מציין קליין לחיוב שהשנה כן התפרסמה רשימה כזו.
המתעניינים בתחום תחרויות הקולנוע מכירים ודאי את הביקורת החריפה הנמתחת על שני מוסדות הפרסים, זה של "גלובוס הזהב" וזה של האוסקר. הגלובוס מחולק על-ידי קבוצה קיקיונית, קטנה וממילא נוחה להשפעה של "כתבים זרים", שלפחות בחלקם אינם ממש עיתונאים ו/או רלבנטיים. חברי ה"אקדמיה" המעניקה את האוסקר רבים יותר, אולם הם נתונים למתקפת לובי אדירה שכבר הניבה כמה זכיות מגוחכות באמת ("גלדיאטור" למשל). לפני שנה, בכל אופן, דיווח ה"וושינגטון פוסט" (ותודה לשא"מ) כי מארגני התחרות מנסים להילחם בלוביסטים בשורת תקנות חדשות. לפי הסיכום של קליין, נראה כי ראו ברכה בעמלם. ומה עם הגלובוס? עדיין מסתובב.