פחות מיומיים מפרסום דו"ח מבקר המדינה, והתגליות המרעישות שנלוו אליו נעלמו מעמודי החדשות. שר מעביר מיליונים למקורבים, ביטוח לאומי עושה יד אחת עם חברות הביטוח הפרטיות נגד הציבור, מערך הכשרות כושל ויוצר נטל כלכלי, מונופול הגז שוב עושק את כלל המשק ועוד ועוד. כולי בטוח כי עוד תגליות רבות מסתתרות בדו"ח המלא שלא היו מספיק סנסציוניות אפילו מכדי להגיע לפרסום ראשוני.

איני יכול להעיד על העיתונות המודפסת, אך נראה שאת גופי החדשות האלקטרוניים הרבה יותר מעניין למחזר ידיעות על טראמפ מפרסומים זרים או לדבר על השמלה של רגב. ברדיו דממה, בטלוויזיה כבר עברו לדברים אחרים, באתרי "מעריב", "הארץ" ו-ynet הדו"ח נעלם מעמודי הבית. "כי דיברנו על זה אתמול, ומה יש לחדש?", בטח אומרים לעצמם העורכים, מרגישים שמילאו את חובתם.

האומנם? האם זה היה מספיק? איך ייתכן שכתבת מגזין על תיירות מין ברומניה זוכה להפוך לסיפור מתגלגל, אבל דו"ח מבקר המדינה לא? מזל שאתרי "כלכליסט" ו"דה-מרקר" שמרו על הסיקור בדף הבית, אבל מבחינת העיתונים הכלכליים – הכל כסף, ורק ההשלכות הכלכליות של ממצאי המבקר מקבלות הסבר.

איפה הימים שממצאי המבקר הדהדו ימים ארוכים? נכון, המבקר הנוכחי אינו להטוטן תקשורתי כמו קודמו, ואינו חובב פרסום כמוהו. אך זו אינה סיבה לא לנצל את הכדורים שהוא התחיל לגלגל במדרון על מנת להופכם למפולת.

בימינו, כאשר הכנסת בשיא השפל, האופוזיציה דוממת ובמשרד היועץ המשפטי לממשלה נוהגים בבכירים שסרחו בכפפות משי, בימים כאלו מתעצם תפקידה של התקשורת כגוף שתפקידו לבקר את השלטון. ואם לא ליזום תחקירים בעצמה, אז לפחות לעשות פולו-אפ לממצאי מבקר המדינה. לא רק להקריא מהדף את ממצאיו ולספק מעט פרשנות. להרחיב את היריעה, להעמיק את הידע הציבורי בנושא ולאפשר לדו"ח להדהד עד שיבוצעו שינויים.

סביר להניח שבהתאם למסורת, מערכות החדשות קיבלו את הדו"ח מראש בליווי אמברגו. הרשו לי להזכיר לכם, נוהג זה לא נועד רק כדי לאפשר את עיצובן של אינפוגרפיקות קלות לעיכול, אלא בעיקר כדי לתת לכתבים זמן להפוך את המספרים לסיפורים – מה עושה אותה עמותה ברמת-אביב? איך מתנהלת מסעדה שאינה בפיקוח הרבנות? מדוע אין פיקוח ישיר על שימוש ברעלים בחקלאות?

אלו רק רעיונות אחדים למטעמים שניתן לעשות מהדו"ח. תפקידה של התקשורת הוא לדרוש שוב ושוב תשובות מאלו שהמבקר הצביע לעברם, לברר מדוע לא נפתחות חקירות פליליות, לתת במה לגופים חוץ-ממשלתיים הקוראים לרפורמות.

בחודשים האחרונים ראינו עיתונאים מכלי תקשורת שונים מתגייסים להגנתו של השידור הציבורי בתואנה שאין דמוקרטיה ללא תקשורת חופשית. והנה, השבוע מגיעה התשובה מדוע לא הצטרף הציבור להפגנות האלו. משום שכשניתנה לאותם עיתונאים ולחבריהם ההזדמנות להוכיח זאת, הם נכשלו במשימה. משום שתקשורת שעוברת בכזו מהירות לדבר הבא חוטאת לתפקידה.

בהזנחה של דו"ח המבקר העיתונות חוטאת לא רק לתפקידה האידאי בתור מגינת הדמוקרטיה, אלא בעיקר לחובתה הבסיסית לדווח לציבור. תפקידה המסורתי של התקשורת הוא להגיד לציבור מה חשוב יותר לחייהם ומה חשוב פחות, באמצעות מיון והבלטה של מה יותר חשוב ומה פחות. איזה כיף שטראמפ מגיע בשבוע הבא, קלים שיקולי העריכה.

שי קסירר הוא דוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת ברייטון, אנגליה