משהו קורה לנסים משעל בעונת השידורים שהחלה בנובמבר. "התוכנית הפוליטית הטובה על המרקע" של העונה הראשונה הפכה לזירת קרב שבה יש תמיד מנצח אחד, המנחה, וגם השופט, הרייטינג, לא ניטרלי. זה התחיל כבר בתוכנית הראשונה של העונה. הקדימונים הדרמטיים הבטיחו חשיפה של מסמך סודי בעניינו של אבישי רביב, סוכן השב"כ. את המסמך אמור היה לחשוף ח"כ מיכאל איתן, שטען שיש בו גילויים חדשים העשויים לשפוך אור על השאלה אם וכיצד ניתן היה למנוע את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. הדרמה הטלוויזיונית היתה בשיאה עד הרגע שבו הודיע המנחה, נסים משעל, כי נבצר ממנו לחשוף את המסמך בעקבות איסור שהטיל, במהלך השידור, היועץ המשפטי לממשלה. משעל, שנותר ללא אפשרות לפרסם את הסקופ המרכזי של תוכניתו הראשונה, המשיך לדון באיסור, תוך שהוא מתנצל לפני הצופים: "לי אין חסינות", מה שהגביר את המתח. אלא שהיה פרט אחד שלא הובא לידיעת הצופים: עוד לפני השידור הבהיר היועץ המשפטי לאנשי המערכת ולראשי הזכיינית, רשת, שיש בעיה עם פרסום מסמך המוגדר סודי. זה לא מנע מהמערכת להמשיך לשדר את הקדימונים ולטפח את הדרמה עד לרגע האחרון, וגם אחריו.
היו שהזהירו, ובהם מאיר שניצר ב"מעריב", כי בתקופה של אחרי בחירות, המתאפיינת ברוגע יחסי, "משעל ואנשיו עוד עלולים לחולל פרובוקציות פיקטיביות, והכל בשם הדרמה וזכות הציבור לדעת". והוסיף שניצר: "אם משעל יכול היה לגלגל השבוע תוכנית שלמה סביב פמפומו של איזה איסור פרסום מסמך מוכר בעניינו של אבישי רביב וסביב איזו התבטאות פזיזה נוספת של הנשיא ויצמן, הרי שכמעט מסוכן לחשוב מה הוא יכול לעשות עם איזו חבורת מתבצרים בבונקר של ההתנחלות בתפוח". היו שנזכרו בדברים בעת שידור כתבה על חבורת תושבים בהתנחלות איתמר, לאחר ראיון עם ראש הממשלה בעיצומן של ידיעות על כוונות של גורמים קיצוניים להתנקש בחייו.
הטענה בדבר פרובוקציות פיקטיביות עלתה ביתר שאת עם שידור הכתבה המתעדת את טקס הפולסא-דנורא שערכה חבורה סהרורית בשולי חב"ד ערב ביקור האפיפיור. בעקבות הכתבה הובל תחקירן התוכנית, אבישי בן-חיים, למעצר בחשד שיזם וביים את האירוע. גם ישראל סגל ונסים משעל נקראו למסור עדות במשטרה. בית-המשפט לא מצא ראיות לחשדות פליליים, ושיחרר את בן-חיים למעצר-בית בתנאים מגבילים למשך חמישה ימים. בראיון לאבנר הופשטיין ב"ידיעות אחרונות" טען ישראל סגל, העורך, כי הוא משוכנע שהטקס היה מתקיים גם בלי נוכחות המצלמות, וכי גם בדיעבד היה משדר את הכתבה, שכן לדידו יש להתייחס ברצינות גם למי שמוגדרים "קיצונים", "עשבים שוטים" ו"שוליים סהרוריים", במיוחד לאחר רצח רבין.
בעקבות השידור נשמעה טענה כי עורכי הטקס, מאיר ברנס (שניסה לרצוח באפריל את רבה של צפת משום שלא קיבל את מלכותו של הרבי מלובביץ') ושניאור פרידמן מוכרים כשערוריינים לא רציניים, הזוכים ליחס מזלזל מצד העיתונאים, שגם אינם טורחים לסקר את מעשיהם. למרות זאת, טענו המבקרים, בחרו ב"משעל חם" להביא את הכתבה כאייטם מרכזי בליווי קדימון בומבסטי בנוסח: "לקראת ביקור האפיפיור מחר, קבוצות קיצוניות מתכננות פעולות מחאה חריפות נגד הביקור". המבקר יובל נתן טוען כי כתבות מסוג זה הן דוגמה לכך ש"הפילטר נעשה פחות בררני בעקבות המירוץ אחרי הרייטינג". גם פרופ' גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה אינו בטוח שאייטם כזה היה מוצג בתוכנית בשנה שעברה: "כשאתה נואש, אתה מחפש מה יכול להחזיר את הרייטינג. זו תופעה שאינה בלעדית ל'משעל חם', ומאפיינת גם עיתונאים אחרים בערוץ השני".
אנשי התוכנית בחרו להגיב על קיתונות הביקורת בכתבה המוכיחה כי אירועים תקשורתיים רבים תחילתם בבימוי ובהפקה מתוכננים מראש. הקדימון לכתבתו של חיים הכט, שבאה לתאר "כיצד מנהיגי ש"ס גייסו כמו במבצע צבאי את ההמונים להפגנת תמיכה ברב יוסף", היה רווי תיאורי מלחמה ופאניקה, כביכול, שתקפו את השלטונות בעקבות ההפגנה. אלא שהצופה היה אמור לנחש שבעצם זו קריצה, כי תיאום וביום קיימים בתקשורת כל הזמן. הפאניקה והסקרנות של הצופה, שהמתין עד לסיום הפרסומות, שירתו בוודאי את המפרסמים, אך להבטחה לא היה כיסוי והצופה חש מרומה.
הצבע של חיים הכט
חיים הכט, כתב קול-ישראל לשעבר, אמון על כתבות הצבע בתוכנית, בדרך-כלל בנושאים הפוליטיים והחברתיים הבוערים שעל הפרק. חשיבותם של מקצת הנושאים שהוא מעלה אינה מוטלת בספק (זיהום הכינרת, העוני בישראל או סילוק חיילים ממוצא מזרחי המשרתים בלבנון מהדיסקוטקים בקיבוצים), אולם יש לו נטייה להעצים את הדרמה וליצור כותרות סביב אירועים אזוטריים, שראויים לכל היותר לכותרת קטנה בעמודים הפנימיים. בערב פורים היה באור-יהודה, שם נשא אריה דרעי דרשה בפני קהל החוגגים. כשהתברר שאין סיכוי לכותרת עם בשר, משום שדרעי סירב להתייחס אל התקשורת, דיווח הכט בקול נרגש על שאלות שהופנו לאריה דרעי מקהל הפעילים מאחורי הקלעים בעת שעזב את האירוע. הוא סיפר על רחשי לבם בדבר מצוקתו של הרב עובדיה יוסף, שהביאה אותו להתבטאויות חריפות על יוסי שריד, ועד כמה חסר דרעי כמנהיג לש"ס. היה אף ניסיון לראיין את יו"ר סניף ש"ס באור-יהודה, וכשזה החל להעמיד דברים על דיוקם ולהוציא את האוויר מהבלון שהכט ניסה להפריח, סר לפתע חנו של הדיווח בעיני משעל והוא נשמע ברקע קורא נואשות: "ישראל [סגל], ישראל, תחתוך!", וישראל חתך. ידיעה של ממש לא היתה שם, רק רמזים והבטחה לדרמה גדולה, והרבה התרגשות והתלהבות.
ואין כמו הדרמה של הכנסת, כמובן. בפתיחת מושב הקיץ של הכנסת בחר הכט לצבוע את הכתבה בתיאורי סולידריות גברית בוטה. שריד קיבל עצת חינם: "תמיד טוב לתפוס מנהיגות, אחרת תופסים לך במבושים". גם מברק לא חסך הכט את שבטו: "כשפוליטיקאי משנה את אורחותיו, זה או שהוא רואה את האור לנגד עיניו, או שהוא חש בגל חום מכה באחוריו. אצל ברק היום, בלי שום ספק, ההארה באה מאחור". זה מה שנקרא ביקורת בונה.
"משעל חם" סיפקה גם העונה גילויים לא מבוטלים והעלתה נושאים חשובים על סדר-היום הציבורי, כמו הסיפור על המתנחל מניסנית שהבריח מחבלים, או החשיפה הראשונה של כוונת המשטרה להמליץ על העמדתו לדין של שר התחבורה יצחק מרדכי באשמת הטרדה מינית, והעובדה שהיא מתבססת על עדותה של אשה נוספת, וכן כתב-האישום נגד השר. ישראל סגל רואה בדיון על ממדי העוני הנושא החשוב ביותר שעלה בעונה הנוכחית, וראוי להזכיר גם את הטיפול בהיקף השימוש בסמים. אולם נדמה כי הסגידה לרייטינג, בעיקר לאחר עונה מפוארת, עם שיא צפייה של 44%, ונוסיף על כך את היעלמותם של אשפי התקשורת אריה דרעי ובנימין נתניהו מהנוף הפוליטי והתקשורתי ואת משחקי הכדורגל ששודרו במקביל בערוץ הספורט – כל אלה יצרו לחץ לייצר כותרות בכל מחיר. אפילו היעלמותה של התוכנית היריבה "פוליטיקה" והעברתה למחרת בערב לא הקלו את הלחץ.
המרחק בין הכותרת לתוכן הדיון או הכתבה גדל והולך, אך גם זה לא ממש מפריע לאנשי התוכנית. כך הציג משעל את עמוס קינן כ"אחד מראשי השמאל בישראל, שבאופן מפתיע קורא להתנגד לנסיגה מהגולן". קינן, שרחוק מאוד מלהיות מראשי השמאל בישראל, העמיד את משעל על טעותו והסביר כי אמנם הוא נגד עקירת יישובים, אולם הוא תומך בהישארותם תחת ריבונות סורית. משעל המשיך בשלו. מקרה דומה אירע כאשר הוא הכריז בכותרת המשדר כי אם יועברו כספים לש"ס, תפרוש מפלגת המרכז מהקואליציה. עוד במהלך התוכנית סייג רוני מילוא את הדברים, וטען כי המפלגה תפרוש רק אם הכספים יועברו בניגוד לכללי המינהל התקין, אך משעל התעלם מהפרט הזה וחזר לעייפה על הכותרת המרעישה.
הצורך לזעזע בכל מחיר בלט בתוכנית ששודרה ב-7.2.00. משעל הבטיח כי מיד לאחר הפרסומות נצפה ב"תמונות שמוצגות כאן לראשונה". התמונות הביאו את סיפורם של חיילים שנפצעו בזמן פעילות בלבנון כשהם מקבלים טיפול ראשוני בשטח. המצלמה התמקדה בחיילים השוכבים מיוסרים ומגואלים בדם על אלונקות ובפינוי מהשטח. אלא שתמונות קשות דומות – עם חיילים אחרים, אך באותן נסיבות מזעזעות – הוצגו כבר ערב קודם לכן במהדורות החדשות של שני הערוצים, וכבר גררו גל תגובות בעד ונגד הפרסום.
רוגל אלפר ערך ב"הארץ" מעין סיכום ביניים לאחר כארבעה חודשים של עונת השידורים השנייה: "הקו של העונה בדרך-כלל מתלהם, דרמטי, קודר. הוא [משעל] אוהב להישיר מבט אל הצופה ולהפגיז אותו בכותרות, לבשר על רעידת אדמה. ואיכשהו כמעט תמיד נדמה שהגזים, שאיבד את חוש המידה. ההתנשפות המרוגשת של חיים הכט וישראל סגל מחמירה את המצב".
מעשה נסים
החוקרים באקדמיה מוצאים את שורש הרע באכסניה. פרופ' דן כספי מהאוניברסיטה הפתוחה: "ערוץ 2 הוא משחטה של כוכבים. ניתן לראות מה קרה לכמה כוכבים בטוחים שעזבו את ערוץ 1, דוגמת חיים יבין, גבי גזית, אמנון לוי ודן מרגלית. תנאי המשחק בערוץ השני אכזריים מאוד, ואין סנטימנטים לתוכנית בעלת רייטינג מגמגם". גם פרופ' וימן מוצא "כמה נסים משעלים: נסים משעל מהערוץ הראשון ומהרדיו, עיתונאי מעמיק, רציני ואמין, ויש נסים משעל של הערוץ השני. המעבר לערוץ השני הביא את משעל להתאים את עצמו לסביבה אחרת מזו שהיתה מוכרת לו".
ישראל סגל דוחה את הטענות: "יכול להיות ששגינו בכותרות מסוימות. הלחץ שלי להביא כותרות קשור לאופי העיתונאי". עוד טוען סגל: "יכול להיות שאני שוגה בגלל רצוני להעלות נושאים על סדר-היום הציבורי, אך אין זה נובע מהמעבר לערוץ 2".
אין ספק, משקל כבד בקביעת אופי התוכנית יש לאישיותו של המנחה. נסים משעל נחשב לאחד מטובי המראיינים במדינה. לזכותו עומדים ראיונות שנכנסו להיסטוריה של התקשורת ונלמדים בחוגי התקשורת באוניברסיטאות, כמו המפגש הדרמטי עם אהוד ברק לאחר פרסום התחקיר על צאלים ב'. הוא תקיף וענייני, לוחץ על המרואיינים עד שהוא מקבל תשובה הולמת. הוא נחשב למראיין נוקב שלא עושה הנחות לשום מרואיין ולא מתחשב במעמדו, בדעותיו ובנטיותיו. אך הוא גם אינו מהסס לתקוף, לעלוב באורחיו בגיחוכים ובאמירות מבטלות, כאילו היו ילדים שסרחו, וללבות עימותים. המרואיין נכנס לעמדת מגננה, והראיון הופך לסדרת מהלומות מילוליות בקטטת בריונים או קרב גלדיאטורים. בייחוד זכור בעניין זה הראיון שניהל עם נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל. הראיון עורר ביקורות נוקבות גם מצד הציבור, עד כי משעל נאלץ להתנצל כעבור שבוע לפני הצופים והנגיד. הנגיד הוזמן לדיון לאחר שידור כתבה על מצב העוני. הוא נדרש לשאלות נוקבות בנוגע למדיניות הכלכלית, ועומת עם מובטלים שהובאו לאולפן. את מה שקרה לקראת תום המפגש תיארה אורנה לנדאו ב"ידיעות אחרונות": "כשסיים את הראיון עם פרנקל, והוא כבר אינו מצליח לשלוט בזעמו, הוא הציע לו להישאר לראיון הבא עם אהרון פוגל. פרנקל אסף את ניירותיו ועזב את השולחן, כשמשעל, בעוקצנות מרירה, זורק אחריו: 'הנגיד הולך. אולי זה לא מעניין אותו'. אבל את הנגיד לא עשו באצבע, ובלי לחשוב פעמיים, והכל באותה ענייניות מנומסת, שב על עקבותיו והבהיר, כי למשעל היה ידוע מראש כי יעזוב את התוכנית מיד בסוף הראיון, כיוון שממתינה לו הרצאה. כלומר, לא אטימות היתה כאן מצד פרנקל, אלא ניסיון הטעיה מאוד לא מוצלח ולגמרי לא ישר של המנחה".
דווקא מצד העמיתים מהעבר השני של המתרס, מנחי "פוליטיקה" בערוץ הראשון, זוכה משעל לפרגון. אריה גולן אומר שהשתלשלות הראיון עם פרנקל היא "דבר שעלול לקרות לכל אחד. נסים משעל וישראל סגל הם עיתונאים מעולים ועושים תוכנית טובה. כל שבוע צריך לעניין ולעשות את העבודה טוב. אתה נבחן כל יום מחדש, בוחנים כל שאלה, תגובה ואמירה. זה מבחן רציני, שמשעל וסגל עומדים בו". גם דן מרגלית רואה ב"משעל חם" תוכנית טובה וחשובה. "מבקרי הטלוויזיה הם אנשים שלא השאירו את רישומם בתחום הטלוויזיה, ולכן אינם יכולים לבקר". הוא אומר. ואילו הניתוח של יעקב אחימאיר מורכב יותר: "נסים הוא אחד המראיינים הבודדים בארץ שבצורת השאלות שלו לא מניח לצופה שיישאר משהו בלתי ברור עד הסוף. כשהוא מוצא פרצה או זנב של מידע, הוא לא ירפה". והוא מסייג: "אישית, אני רחוק מסגנון השאלות של נסים משעל, והצלחתי להוציא ידיעות והתבטאויות חשובות בדרך שונה. אני לא חושב שכל פוליטיקאי הוא בבחינת פושע שיש לצלוב אותו, ישנם פוליטיקאים שהם אנשים ישרים". אחימאיר מבקר גם את הדרך שבה ניהל משעל את העימות הטלוויזיוני המפורסם בין בנימין נתניהו ליצחק מרדכי: "משעל ניהל את העימות בצורה שהטתה את הכף לטובת מרדכי. העיוות נוצר גם באמצעות בימוי, שנועד להראות עד כמה בנימין נתניהו מגוחך בעיני 'משעל חם'. באותו עימות היה משום חוסר הגינות".
הצגנו את הטענות הללו לפני נסים משעל, והוא, שיודע לתקוף מרואיינים ולא להניח להם לחמוק מתגובה, לא שש, בלשון המעטה, להגיב על הטענות שהצגנו לפניו: "זמן השידור החי באולפן, כמו שיודע כל מראיין מקצועי, הוא נתון שפועל פעמים רבות גם לטובת המרואיין. כיוון שהזמן קצוב ודינמי, יש מרואיינים שמנצלים זאת כדי להימנע ממתן תשובות ענייניות. תפקידו של המראיין במצב זה לנתב את המרואיין, לפעמים גם באמצעים תקיפים, כדי להשיג ממנו את התגובה ההולמת".
ולמרות כל האמצעים האלה, הרייטינג יורד, והרייטינג, כידוע, לא משקר. לא מעטים חושבים שבכלל סר חנו של ז'אנר התוכניות הפוליטיות בעיני הציבור. גם אחימאיר מודה ב"עייפות רבה מאוד. אנחנו מדינה קטנה, ואם יש נימוק להנהיג שני בתי-מחוקקים, זה כדי לספק את תאוות תוכניות האירוח והתוכניות הפוליטיות. אני חושב שראינו ושמענו את כולם, והז'אנר הזה מתחיל למצות את עצמו. הציבור הישראלי בוגר דיו כדי לחזור לעיתונות סולידית שיש בה בשר, ואין בה שומן מיותר". ואילו אנשי "משעל חם" מרוצים: "גם בעונה זו, כאשר מולנו שודרו משחקי כדורגל בשידור חי, זכתה התוכנית לרייטינג מכובד, באשר לעתיד, אין ספק שלתוכנית פוליטית יש מקום בשידורי הערוץ השני".
דנה וינקלר היא סטודנטית ללימודי תקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים
גיליון 27, יולי 2000