מפעילי עמוד הפייסבוק הפופולרי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הפכו אותו לתיבת תהודה שבה נמחקות תגובות של גולשים שאינם מסכימים עמו – כך עולה מבדיקה ארוכת טווח שתוצאותיה פורסמו בשבוע שעבר בעיתון "הארץ". ירדן מיכאלי, עורך בדסק החדשות של העיתון ומי שצלל לנבכי פעילות הניו-מדיה של נתניהו, סיפר על הגילויים ועל השלכותיהם בתוכנית "קול העין". להלן גרסה ערוכה של הראיון שקיימו עמו המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

"כשאתה מבקר כרגע בעמוד של נתניהו ניתן לראות שרוב התגובות הן מאוד חיוביות, מאוד תומכות, ניכר שיש ממש קונצנזוס", פתח מיכאלי. "עם זאת, במהלך המעקב ראינו שהרבה מאוד מהפוסטים שלו גוררים תגובות ביקורתיות – גולשים שמתלוננים על נושאים כמו יוקר המחיה, דיור, אופק מדיני – ורבות מהתגובות האלו, לפי הבדיקה שלנו, נעלמות זמן קצר אחרי שהן עולות לעמוד. התגובות החיוביות, אלה שהביעו אהדה, נותרו – איש לא נגע בהן – אבל תגובות שליליות, כאלה שמתחו עליו ביקורת – נעלמו. לא כולן, אבל רבות מאלה שתיעדנו".

ירדן מיכאלי

הבדיקה ארכה שלושה חודשים, והתמקדה בעמוד הפוליטי של נתניהו – זה שצבר כ-2 מיליון עוקבים, שנמצא באחריות הליכוד – ולא העמוד הממלכתי שלו ושל משרד ראש הממשלה, שמספר עוקביו נמוך בהרבה. מיכאלי נכנס לעמוד, תיעד את הפוסטים – וכעבור כמה ימים או שבועות נכנס אליהם שוב כדי לבדוק אם נעלמו מהם תגובות. הוא הצליח לאתר למעלה מ-70 תגובות כאלה, אך לדבריו יש לשער שהנתון האמיתי גבוה יותר, ובאופן ניכר.

"כדי לבסס את זה ולוודא שאין כאן עניין שקשור לאלגוריתם של פייסבוק, יצרנו שיתוף פעולה עם מעבדת המדיה והמידע של האוניברסיטה הפתוחה, שאותה מובילים ד"ר ענת בן-דוד ופרופ' אורן סופר, שבונים כלים דיגיטליים שמאפשרים לנתח את הנעשה ברשת", סיפר. "בעזרתם יכולנו ממש לסרוק את הפוסטים של נתניהו, לקבל קבצים מסודרים שבהם ניתן לראות אילו תגובות מופיעות בתיעוד – ואז להצליב עוד פעם עם אותן תגובות שלא ראינו קודם. ככה יכולנו ממש ליצור מאגר של תגובות שהצלחנו לתעד, וכאלו שנעלמו".

ואולם, להיעלמות של תגובות מעמוד פייסבוק יכולות להיות כמה סיבות. "מאחר ולשכת ראש הממשלה לא תחשוף בפנינו מה המדיניות שלה בנוגע לניהול עמוד הפייסבוק – הדרך לגשת לעניין היתה לברר מה האפשרויות שיכולות לגרום לתגובות להיעלם", אמר מיכאלי.

"את זה עשינו בעזרת פייסבוק – פנינו אליהם ושאלנו מה יכולים להיות הגורמים, והם אמרו לנו שיש שלוש אפשרויות: או שפייסבוק עצמה מורידה, ובמקרה זה היא תתריע על כך בפני הגולשים; או שהגולש עצמו הוריד תגובה; או שמפעיל העמוד הסיר. אחרי שביררנו עם פייסבוק וגילינו שהם לא הורידו את התגובות, ופנינו אל עשרות גולשים וראינו שהם בעצמם לא הורידו את התגובות, על דרך השלילה נותרת אפשרות אחת".

"אין פה רק עניין של העלמת תגובות או ביקורת. האפקט של הדבר הזה, ברובד עמוק יותר, הוא שהביקורת כלל לא עולה לסדר היום"

א-פרופו פייסבוק, אנחנו מכירים את פייסבוק כחברה שלאו דווקא שמחה לשתף פעולה עם פניות מהתקשורת הישראלית.

"אכן לא היה פשוט להגיע אליהם. במאמצים רבים ניסינו לפנות אליהם דרך כמה כתובות ומספרי טלפון, ובסופו של דבר זה עבר דרך משרד דוברות שמייצג אותם. הם ענו לנו בקצרנות, אבל זה סיפק מבחינת התשובות שהייתי צריך כדי להתקדם עם הכתבה".

בטח אמרו לך אחרי הפרסום, שבשלב מסוים גם הגיע לכותרת הראשית של אתר "הארץ" – זה רק פייסבוק, לא צריך להתרגש או לקחת את זה ברצינות. אתה יכול להבין טענות כאלה?

"פייסבוק אולי נראית כמו משהו שאנחנו עושים בשעות הפנאי שלנו או כדרך לתקשר עם חברים, וגם יש לה איזו הילה של מרחב ציבורי – אבל בפועל פייסבוק הופכת לאחד הערוצים המרכזיים לצריכת מידע עבור הרבה מאוד אנשים. ראיתי את זה בהרבה מאוד תגובות שהשאירו אנשים בעמוד של נתניהו, שאמרו: 'אני שמח שהעמוד שלך קיים, ככה אני יכול לצרוך את החדשות שלי ואני לא צריך לפנות אל כלי התקשורת המוטים'. העמוד של נתניהו הרבה יותר פעיל וגדול משל כל פוליטיקאי אחר בארץ – יש לו יותר משני מיליון עוקבים. זה ערוץ תקשורת שאי-אפשר להתעלם ממנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מראיין את עצמו בפייסבוק (צילום מסך)

"בנוסף לזה, בבדיקה קודמת שערכנו בסדרה הזאת ראינו שבשנת 2016 הערוץ של נתניהו בפייסבוק הפך לאחד הכלים המרכזיים שלו בתקשורת עם הציבור. לאורך השנה שעברה הוא הכפיל את מספר הפוסטים הממוצע שהוא מעלה בחודש – וראינו גם שיפור באמצעים. אפשר לראות שהפוסטים יותר מושקעים, הוא משדר בווידיאו מאירועים מסוימים – השימוש הופך להיות הרבה יותר אינטנסיבי. ובהיבט העקרוני, פייסבוק זה כלי שמאפשר לכל פוליטיקאי לתקשר באופן בלתי מתווך עם הקהל – ובלי להיות מחויב לענות על שאלות".

ואם כמו ראש הממשלה שלנו הוא לא שש להתראיין אצל עיתונאים ביקורתיים – מדובר גם בתחליף.

"אפילו כשראש הממשלה לא שש להתראיין, ברגע שהוא מפרסם הודעה לעיתונות – כלי התקשורת בוחרים איך להציג אותה ויודעים לנפות את מה שרלבנטי ומה שלא רלבנטי, ומעבירים את ההודעה דרך מערך של ביקורת. כל דבר שעובר דרך עמוד הפייסבוק של פוליטיקאי זה או אחר לא עובר דרך כל מערך של ביקורת. זה כמו למשל מסיבת עיתונאים שנערכת פעם או כמה פעמים ביום, וכשמגיעים לשלב השאלות הפוליטיקאי פשוט קם והולך".

"מעניין אותנו לברר מאיפה מגיע המימון לכאלו עמודים, כמה כסף נשפך שם – וגם לברר האם, כפי שהרבה אנשים טוענים, נעשה שימוש בטוקבקיסטים בתשלום, ומה ההיקפים של תופעות כאלו"

איזו דמות של מנהיג אפשר לשרטט דרך הדעות שנתניהו מסמן כבלתי ראויות לפרסום?

"לא ניסיתי להיכנס לצדדים הפסיכולוגיים של בנימין נתניהו. מהזווית הסוציולוגית, אין פה רק עניין של העלמת תגובות או ביקורת. האפקט של הדבר הזה, ברובד עמוק יותר, הוא שהביקורת כלל לא עולה לסדר היום. זה לא רק עניין של 'אוקיי, אנחנו לא רוצים לשמוע ביקורת' – אלא משהו שלטווח הרחוק מצמצם את המרחב של הדיון הציבורי".

בוא נסיר משהו מהשולחן – על הפוסטים אמנם חתום בנימין נתניהו, אבל הוא לא בהכרח כותב אותם, והוא בטח לא זה שמפרסם אותם, כמו שהנאומים והמונולוגים שהוא נושא בעצמו הם תוצר של עבודת צוות. לכן, כשאתה מנתח את ההתנהלות שלו, אתה בעצם מנתח עבודה של צוות, לא של משתמש רם דרג שיושב עם הסמארטפון שאין לו ומפרסם פוסטים בשירותים. מדויק?

"זה נכון, ועם זאת אי-אפשר להתנער מהעובדה שמדובר בעמוד האישי של ראש הממשלה, עם שמו, ולא שם של צוות".

יכול להיות שלתגובות שניתנות לראש הממשלה צריך להיות מעמד של מידע ציבורי? תאר לך איש ציבור שגורס מכתבי תלונה שהוא מקבל כי הוא לא רוצה שיישאר להם תיעוד. זו השוואה מתאימה לדעתך?

"זה בדיוק התחום האפור שבו חיה פייסבוק, וחשוב להדגיש שלא נעשתה פה עבירה על החוק. בסופו של דבר מדובר בעמוד האישי של ראש הממשלה – הוא יכול להחליט שלא מתאים לו שתופיע שם ביקורת. עם זאת, העובדה שפייסבוק חיה מזה שיש לה תדמית של מרחב ציבורי, וככה הרבה מאוד גולשים ומשתמשים רואים אותה, יוצרת איזשהו קונטרסט, איזושהי בעייתיות בין שני הצדדים האלה. על פניו, אני מנהל שיח עם ראש הממשלה – אבל מצד שני, הוא יכול להתנהל בו במקום שהוא כאילו מחוץ למרחב הציבורי הרגיל, התקין. יש פה בעייתיות מסוימת שעדיין לא נפתרה".

נתניהו הוא לא סתם ראש ממשלה – הוא ראש ממשלה ששרוי כבר לא מעט זמן בחקירות, שחוזרות לכותרות מדי פעם כשעיתונאי מגלה או מקבל פרט חדש. אתה מזהה, דרך ניתוח חשבון הפייסבוק, נסיונות שלו לנצל את הכוח התקשורתי של הכלי הזה כדי להסיט את תשומת הלב מהחקירה?

"עמוד הפייסבוק הוא דרך שבה אפשר להעלות נושאים לסדר היום. אנחנו רואים שיש לו פוסטים שלפתע מושכים את כל הדיון הציבורי מנושא אחד לאחר, לדוגמה כשהוא העלה את הפוסט על כתבת התאגיד שהיללה מחבל ועל כך שתאגיד השידור נותן במה לשמאלנים – ברגע שהוא מעלה כזה פוסט, אתה רואה איך זה דוחק הצדה חדשות מסוגים אחרים".

הוא בעצם יוצר סערה תקשורתית קטנה שמאפילה על הסערה התקשורתית שהיתה קודם – ובמלה אחת: ספין.

"אלו דברים שניתן לבדוק. בעזרת הכלים שהתחלנו לעבוד איתם, שמאפשרים ליצור מאגר נתונים מסודר שבו רואים איזה פוסט עלה מתי, עם איזה תוכן, מה היתה מידת ההשפעה שלו – אחד מהכיוונים העיתונאיים הוא לקחת מאגר כזה, ואז להתחיל להצליב אותו מול אירועים חדשותיים ולראות מה יוצא".

נראה שהצלחת לעצבן לפחות אחד ממנהלי המדיה החברתית של נתניהו, יונתן אוריך, שצייץ שזו עיתונות פח – יכול להיות שנמצא האחראי למחיקות?

"אני לא מפנה אצבע בלי בדיקות. כפי שהצגתי את זה בכתבה, אני יכול לומר שעל בסיס מה שאנחנו יודעים מפייסבוק על איך שהמערכת הזאת מתנהלת, אין סיבות אחרות שאנחנו מכירים להיעלמות תגובות – חוץ מפעולה של מפעילי העמוד. מי אחראי שם ספציפית? זו כבר שאלה שנותרת באוויר".

במה תעסוק הכתבה הבאה שתבצעו על בסיס הנתונים שאספתם?

"מעניין אותנו לברר מאיפה מגיע המימון לכאלו עמודים, כמה כסף נשפך שם – וגם לברר האם, כפי שהרבה אנשים טוענים, נעשה שימוש בטוקבקיסטים בתשלום, ומה ההיקפים של תופעות כאלו".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.