"עברנו את שלב א' בפרשה", אמר בהקלה כתב ב"מעריב" ביום שבו הותר לפרסם את החשדות נגד המו"ל עופר נמרודי. "בשבועות האחרונים התחושות היו קשות. היתה חרדה רבה לשמו של מקום העבודה שלנו. הרגשנו שהנה, בקושי הרמנו ראש מהפרשה הקודמת והתחלנו לתפקד כרגיל, וכבר נוחתת לה פרשה אחרת. בהחלט לא נעים". עכשיו, אחרי שתופי הפרסום הראשונים הלמו בעוז, מבקשים הכתבים להסתכל על חצי הכוס המלא: הדיווח הרגוע להפליא ב"ידיעות אחרונות", ההנחיה שניתנה ב"מעריב" לסקר את הפרשה כמו כל פרשה אחרת, וההחלטה המיידית של נמרודי להשעות את עצמו מניהול העיתון.

הדיווח הבולט והמפתיע ב"מעריב" על פרשת נמרודי המתחדשת איננו מקרי, אמרו עובדים בכירים ב"מעריב". הם סיפרו כי בשבוע שלפני הסרת הצו התעקשו בכירי העיתונים ב"מעריב" על שני תנאים: שנמרודי יתרחק מניהול העיתון, ושהדיווח יהיה ענייני ונקי. הם גאים בכך ששני התנאים התקיימו. זאת, בניגוד לאופן שבו סיקר העיתון את פרשת האזנות הסתר.

לא היה מדובר בהתארגנות מסודרת, אלא בשיחות בכירים במסדרון; בינם לבין עצמם, בינם לבין העורך, בינם לבין ראש מערכת החדשות. על התנאי השני הם עמדו באופן פעיל. אחדים מהם הסבירו לעורך (ולא בנימה אולטימטיבית) שלא יוכלו להשלים עם כך שדפי העיתון ייהפכו פעם נוספת לנשק של המו"ל נגד אויביו. הם לא רצו להיחשף שוב למצב שבו חצי הביקורת מוסטים מהמו"ל אליהם. עם הקבוצה הקטנה הזו נמנו עיתונאים בכירים העוסקים בכתיבת חדשות ובעריכתן, וכן פובליציסטים מרכזיים בעיתון.

לגבי התנאי הראשון לא היו צריכים, לשמחתם, לנקוט פעולה כלשהי. "לא היה שום צורך להתעמת עם נמרודי, כיוון שהוא פרש עוד לפני שמישהו ביקש את זה ממנו. הוא הקדים את כולנו והוציא את הערמונים מהאש, ולכן עד להודעה חדשה זה עניינו הפרטי של נמרודי", אומר אחד הבכירים.

ההערכה הרווחת היא ששיקוליו של נמרודי היו בראש ובראשונה עסקיים, כלומר חששו מהמשך נפילת מניות הכשרת-היישוב ו"מעריב". עם זאת, עיתונאים בכירים בעיתון טענו שבצד השיקולים המעשיים שהניעו אותו להשעות את עצמו, הוא לקח בחשבון גם אפשרות של תגובה חריפה מצדם אם יישאר בתפקידו. אם הוא לא היה משעה עצמו, מעריכים בעיתון, סביר להניח שהיתה התארגנות שקוראת לו לעשות זאת. "כרגע אין שום טעם לנקוט עמדה", הסביר אחד העיתונאים למחרת ההשעיה. "זה נכון שבעבר הדפים של העיתון לא היו נקיים, אבל העיתון התבגר מאז".

אמנון דנקנר מדבר על התהליך הקשה שעברו אנשי העיתון בימים שעד התפטרותו של נמרודי ופרסום הפרשה. "זה לא היה פשוט להיות במצב שבו היינו ביום שישי בבוקר. היו הרבה בעיות אישיות וחששות. התהליך הנפשי שאנשים עברו עד שעופר נמרודי החליט לפרוש ועד שהעיתון יצא בצורה הגונה היה מאוד לא קל. ראיתי אנשים מתלבטים וכואבים ומעוררים כבוד בדרך שבה הם התמודדו עם המצב".

בדיוק בגלל זה כועס דנקנר על הביקורת שספג "מעריב" בכל זאת על דרך הסיקור של הפרשה מיד עם הסרת צו איסור הפרסום. "יש אנשים שעבורם, גם כשאנחנו בסדר, אנחנו לא בסדר. הביקורת שהטיח בנו עוזי בנזימן ב'תיק תקשורת' היא דוחה בעיני. ראיתי אנשים עוברים התלבטות אמיתית. 'מעריב' יצא עם סיקור הגון ומקצועי, אז לפגוע באנשים שעבדו כך ולטעון שאנחנו בכל זאת לא בסדר? בעיני זה דוחה".

בינתיים, בשלב שבו עדיין מדובר בחשדות מעורפלים ובחקירה הנמצאת בשלב מוקדם יחסית, לעיתונאי "מעריב" אין כוונות לפרוש מהעיתון או להתארגן נגד נמרודי. דנקנר: "היו לי הרבה מחשבות, אבל הן ענייני ואין טעם לדבר על מחשבות כל עוד אינן מיתרגמות למעשים. המצב הוא כזה שנכון לעכשיו הכל בסדר, כי עופר נמרודי התפטר וכי הסיקור ש'מעריב' הוציא היה הוגן".

יואב יצחק סירב להתייחס לאפשרות של עזיבת העיתון: "אני לא מאמין שהוא הזמין רצח. אני רק מקווה שהוא לא אמר דברים מיותרים בטלפון שעלולים ליצור בסיס לחשד כזה".

אבל העתיד בכל זאת מנקר במוחם של עיתונאי "מעריב". השאלה הקשה, כמובן, היא מה יהיה אם החשדות הקשים הללו יתורגמו למעצר, לכתב-אישום ואפילו להרשעה. גם במקרה כזה, אומרים בכירים ב"מעריב", אין מקום לפרישה המונית מהעיתון. הם יסתפקו בכך שנמרודי יפרוש מראשות הדירקטוריון. "מה אתה רוצה, שנדרוש שימכור את 'מעריב'?", שואל אחד העיתונאים. "מבחינתי, בעלים של עיתון הוא דבר רחוק. לא דבר שבאמת יכול להשפיע עלי".

דנקנר: "אף עיתונאי, אף עורך ואף משכתב לא נחשד בכלום, לא נחקר במשטרה ולא פורסם שום דבר שמעיב על תדמיתו, אז אין מה לחשוש מהתמוטטות העיתון. בעתיד אולי יהיה יותר טוב או יותר רע, אבל נכון לעכשיו, הכל בסדר".

העיתונאים הבכירים עומדים על כך שכל עוד נמרודי לא מכוון את תוכני הכתיבה שלהם, אין להם מה להלין עליו. תגובתם מתגוננת, אפילו מתריסה: "אם בעל רשת מזון היה מואשם באישום כזה, היית מצפה שכל העובדים ברשת יתפטרו?".

הדברים הללו מהולים בתפיסה, שנשמעת בימים אלה גם מעיתונאים מכלי תקשורת מתחרים. "זאת תהיה טעות לדחוף לכיוון שהמדינה תישאר עם עיתון פופולרי אחד במדינה", הם אומרים.

העיתונאים גם כועסים על ההתחסדות. "מה מטיפים לנו מוסר?", שואל אחד מהם, "הרי עמוס שוקן, בנו של האפיפיור, ניהל עם נמרודי משא-ומתן ממושך בזמן האחרון, כשהוא יודע על כל הפרשה הזאת. אז לשוקן מותר לנהל עם החשוד משא-ומתן ואנחנו העיתונאים הקטנים צריכים לפרוש מהעיתון? למה? יש עיתונאים שהבעיה שלהם היא עם 'מעריב', לא עם עופר נמרודי. הם פשוט רוצים שהעיתון ייסגר". הם גם מציינים שהמו"לים, בסופו של דבר, משתפים פעולה בכבלים ובערוץ 2, לכן גם אם תוכח אשמתו של נמרודי, יהיה טיפשי לדבר על החרמת עסקיו. לצפות בתוכנית של טלעד, אומרים העיתונאים, לא יהיה יותר מוסרי מלעבוד ב"מעריב" או בהכשרת-היישוב.

בקלטת שבה נראה נמרודי לועס ראיות היה קשה לעיתונאים לצפות. "זה מביך ומביש", אומר יואב יצחק. "אמנם ההתנהגות שלו בחדר החקירות אינה שונה משל אנשים אחרים שנחקרים, אבל זה מביך כי אנחנו רואים בעיני רוחנו מו"ל שהוא דמות בכירה ומצפים ממנו לא להתלכלך. אבל נמרודי לא קם ונופל על הקלטת ששודרה ביום שישי. באופן אישי, אני חושב שזו נורמה לא ראויה, יש בעייתיות בלהיות עורך ומו"ל עם התנהגות כזו. עופר הבין זאת בעצמו ולכן התפטר, אבל אסור לשכוח שבתוך עמנו אנחנו יושבים. ארנון מוזס לא יותר טוב ממנו בשום דבר". דנקנר: "התחושה של כשצפיתי בקלטת, היתה שמישהו החליט להכריז מלחמה אישית על נמרודי ולהדליף סצינות מחדר החקירות. עלי זה לא מקובל".

עיתונאי "מעריב" לא מאמינים שכתוצאה מההתפתחויות האחרונות תיפגע התפוצה של העיתון. יצחק: "'מעריב' היה ויישאר העיתון השני בגודלו במדינה. זה לא כמו 'חדשות', שהיה ברור שהוא לא סוחב. 'מעריב' לא עומד בפני סכנה כזו. הדבר הכי גרוע שיקרה ל'מעריב' זה שהוא יימכר, אם וכאשר תחפוץ בכך משפחת נמרודי, וגם אז הוא יימכר עם האנשים שלו, שהם הנכס הכי חשוב של העיתון".

"הבוס האמיתי שלי זה הציבור", אומר עיתונאי אחר, "הוא, בסופו של דבר, זה שישפוט אותי. העובדה שבאמצע עומד נמרודי לא מעניינת, לא אותי ולא את הציבור". עיתונאי אחר אומר: "אני לא רואה יוקרה גדולה לחסות תחת כנפיו של המו"ל שלי, אבל למען האמת, אין שום מו"ל בארץ שהייתי גאה לחסות תחת כנפיו".

אבל מתחת לפני השטח רוחשת בעייתם הקשה ביותר של העיתונאים ב"מעריב": תדמיתם השברירית. "ברור לנו שכוחנו המוסרי נפגע מכל פרשייה כזאת, גם אם לא במישרין", אומר כתב.

קיצור תולדות נמרודי

פברואר 1992: חברת הכשרת-היישוב, הנשלטת בידי משפחת נמרודי, רוכשת את עיתון "מעריב" מידי תאגיד מקסוול. עופר נמרודי מתמנה למו"ל ולעורך הראשי.

ראשית 1993: עופר נמרודי מתקשר עם חברת אג"ם-חקירות, שבעליה הם רפי פרידן ויעקב צור, ושעימם נפגש כבר בשלהי 92'. השניים מבצעים עבורו, בעיקר במחצית הראשונה של 1993, האזנות סתר לעובדים ב"מעריב", לבכירים ב"ידיעות אחרונות" ולאנשים נוספים. האחראי על הקשר בין נמרודי לפרידן וצור הוא דוד רונן, הממונה על האבטחה בחברת הכשרת-היישוב.

12.4.1994: רפי פרידן ויעקב צור נעצרים ונחקרים על-ידי המשטרה. על-פי כתב-האישום המוגש נגד נמרודי כעבור למעלה משנה, משלם בזמן זה עופר נמרודי כסף למשפחותיהם של פרידן וצור, באמצעות עורך-דינם מרדכי כץ, על מנת שלא יעידו נגדו בפני המשטרה, וכן מממן את עלות הוצאותיהם המשפטיות הנוגעות לפרשה.

2.2.1995: נחתם הסכם עד-מדינה בין הפרקליטות, משטרת ישראל ויעקב צור, שבמסגרתו מעיד צור נגד נמרודי (ואף מסייע לגבש עדויות נגד מורשעים נוספים בפרשה), ובתמורה נמחקים האישומים נגדו.

16.8.1995: מוגש כתב-אישום נגד עופר נמרודי ודוד רונן בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ובו 14 סעיפי אישום בהזמנת האזנות סתר, וכן אישומים בשיבוש מהלכי משפט ובמתן שוחד.

16.6.1998: לאחר שמוגש כתב-אישום מתוקן ובו תשעה סעיפי אישום, ואשר ממנו נמחק האישום במתן שוחד וכמה מן האישומים בהאזנות סתר, מודה נמרודי בעבירות המיוחסות לו, ובבית-המשפט מתקבלת עסקת הטיעון שנחתמה בינו ובין פרקליטות המדינה.

יולי 1999: לאחר נסיונות ופניות שונות של רפי פרידן לפרקליטות המדינה ולמשטרה, נפתחת חקירה חשאית נגד עופר נמרודי בחשד לקשירת קשר לרציחתו של יעקב צור. בראשית אוקטובר מוטל על קיום החקירה ופרטיה צו איסור פרסום, אשר מוסר, בשלבים, בשבוע האחרון של החודש. בתמורה למידע ולעדויות שמוסר פרידן למשטרה מובטח לו שהם לא ישמשו להפללתו, וכן שרשויות המס יימנעו מהגשת תביעה פלילית נגדו. כן מבטיחה לו המשטרה (בעל-פה) כי תתמוך בבקשת החנינה שלו, לכשתוגש.

21.10.1999: עופר נמרודי משעה את עצמו זמנית מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של "מעריב" ושל הכשרת-היישוב וממנה את אביו, יעקב נמרודי, לתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של "מעריב".

גליון 23, נובמבר 1999