רפי גינת וזכיינית ערוץ 2 רשת יפצו אדם שהופיע בתחקיר "כלבוטק" שעסק במכירת אספלט של מע"צ לכל דורש ובניגוד לחוק. התחקיר, ששודר בשנת 2009, הציג בין היתר את מוחמד תייסיר אמארה, שעבד אז כמנהל עבודה בחברה שעסקה בסלילת כבישים. אמארה טען כי בתחקיר הוצג כמי שגנב אספלט של מע"צ.

לאחר פרסום התחקיר הגיש אמארה קובלנה פלילית נגד רשת וגינת, אולם בית-המשפט זיכה את הזכיינית ואת המגיש והעורך הראשי של התוכנית משום שאמארה "לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהליך הפלילי, וזאת בשל העדר ראיות שתלמדנה על קיומה של כוונת הנאשמים או מי מהם לפגוע בו".

לאחר הזיכוי מהקובלנה הפלילית פנה אמארה למסלול האזרחי. באמצעות עו"ד סיף אלדין ותד דרש מגינת ורשת לפצותו ב-200 אלף שקל בגין הוצאת דיבה. גינת ורשת, באמצעות עו"ד פז מוזר, טענו כי אין בפרסום לשון הרע וכי מכל מקום בכתבה שודרו דברים שאמארה אמר בעצמו, בשיחות שהוקלטו עמו, כך שעומדות להם ההגנות בחוק איסור לשון הרע.

השופטת הדסה אסיף מבית-משפט השלום בחדרה דחתה את טענותיהם של גינת ורשת וקבעה כי התחקיר אכן הוציא את דיבתו של אמארה וכי לא עומדות להם ההגנות בחוק. "מצפייה בכתבה שוכנעתי כי כל אדם סביר שיצפה בה יתרשם כי התובע הינו אחד מהמעורבים במה שהנתבעים הציגו כגניבת אספלט", פסקה.

בין היתר העירה השופטת כי גרסת הנתבעים, לפיה לכתבה כלל לא היה שם, ובוודאי שלא "שוד האספלט הגדול" או "קומבינת האספלט", כפי שטען אמארה, היא גירסה "תמוהה ומרובת סתירות". משה כ"ץ, עורך התוכנית, "התחמק ממתן תשובה עניינית" לשאלה מה היה שם הכתבה "ובתשובתו נמצאו סתירות", פסקה השופטת. גינת עצמו, הוסיפה השופטת, "ניסה גם הוא להתחמק ממתן תשובה לשאלה מה הייתה כותרת הכתבה אך בהמשך הודה כי ייתכן ושמה של הכותרת היה 'שוד האספלט' ו/או 'קומבינת האספלט'".

אשר לטענת "אמת בפרסום", השופטת קבעה כי אמארה אכן אמר את אשר נטען שאמר, כי ימכור לתחקירני התוכנית אספלט. השופטת התייחסה לטענתו של אמארה כי אמר את הדברים על מנת להיפטר מהתחקירנים ותו לא, וקבעה כי "לא זה הרשום שנוצר משמיעת דבריו". לפי השופטת, אמארה "לא ידע להסביר מדוע לא פשוט ביקש מהתחקירנים שלא להפריע לו ומדוע ניסה, כטענתו, לספק תירוצים שונים כדי שיניחו לו. בתשובותיו בעניין זה נמצאו סתירות". בהמשך פסק-הדין אף מוזכר כי אמארה מסר לתחקירני התוכנית את מספר הטלפון שלו והציע להיפגש עמם, עובדות שסותרות את גרסתו.

עם זאת, השופטת פסקה כי רשת וגינת לא הוכיחו כי קיים אינטרס ציבורי בחשיפת זהותו של אמארה. "לא הוסבר מדוע דווקא לתובע 'ניתן' זמן מסך כה גדול", כתבה בפסק-הדין, "למעט הטענה כי את פרטיו ותמונתו הצליחו התחקירנים לקבל, להבדיל מאחרים, שהתחמקו מהתחקירנים". השופטת אסיף הוסיפה כי "הכתבה הייתה משיגה את מטרתה גם ללא זיהויו, וגם אם היה מוצג תוך טשטוש פניו ושמו. איני סבורה כי בפרסום תמונת התובע, שמו ודמותו, היה עניין ציבורי בעל חשיבות חברתית משמעותית, וכל שכן כאשר התובע הינו אדם פרטי, שאינו נושא במשרה בעלת עמדת מפתח כלשהי. [...] זמן המסך ש'ניתן' לתובע הינו הגבוה ביותר מבין כל יתר המעורבים בכתבה. בהעדר הצדקה אחרת לכך, ולא ניתנה כזו, לא נותר אלא להסיק שתמונתו, שמו, והצגתו במהלך השיחה שנערכה עימו, נועדו לשם מטרה שאינה קשורה כלל למסקנות התחקיר עצמו". בהקשר זה השופטת אף מצטטת את דברי גינת שאמר בבית-המשפט: "אנחנו בכל עריכה לוקחים את הקטע שהוא הכי מעניין".

לפיכך קבעה השופטת כי הגנת "אמת בפרסום" לא עומדת לזכות הנתבעים במקרה זה. בהמשך, כיוון שלא התבקשה תגובה מאמארה טרם פרסום התחקיר, נשללה מרשת וגינת גם הגנת תום הלב וכן הגנת "עיתונאות זהירה וסבירה", כפי שנוסחה בפסק-דין העליון בפרשת סרן ר' נגד אילנה דיין.

עם זאת, בכל הקשור להיקף הפיצוי, השופטת קבעה כי בשל העובדה כי ב"כלבוטק" פרסמו דברים שאמארה אמר בעצמו יפצו גינת והזכיינית רשת את התובע ב-10,000 שקל בלבד, ובנוסף בהוצאות המשפט וכן בשכר-טרחת עו"ד בסך 2,500 שקל.

54790-06-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 1.73MB)