פה אחד

לפני כשנה, לקראת מינויו של אביגדור ליברמן לשר הביטחון, הפנה העיתונאי גידי וייץ מעל דפי "הארץ" סדרה של שאלות לשר המיועד. השאלה הראשונה היתה "כיצד הצטברו מיליונים בקופת חברה באיי הבתולה בבעלות הנהג שלך לשעבר, איגור שניידר?", ובהמשך נכללו שאלות כגון "על מה ולמה קיבלת 20 אלף דולר בחודש מהקבלן דוד אפל?", "על מה שילם לך איש העסקים המולדובי דניאל גיטנשטיין רבע מיליון שקל בחודש בפסק הזמן השני שלקחת מהפוליטיקה?" ו"מדוע התעקשת לשלוט במשרד לבטחון הפנים בשתי הממשלות הקודמות?".

זהו תרגיל רטורי מוכר של עיתונאים שיודעים כי לעולם לא יזכו להפנות את השאלות הללו ישירות לאנשי השררה. בשבוע שעבר, לדוגמה, פרסמה העיתונאית שרון שפורר רשימת שאלות לפוליטיקאי גדעון סער. תרגילים עיתונאיים שכאלה מכוונים בו-זמנית לכמה נמענים. ראשית לציבור הרחב, שקורא ומבין שיש שאלות שטרם נשאלו וסוגיות שטרם יושבו. שנית, לאיש השררה עצמו, שיודע כי יש עיתונאים שזוכרים ומזכירים את העננות המרחפות מעליו. אבל יש גם נמענים נוספים – העיתונאים שכן זוכים לראיין את אותם אנשי שררה. התקווה, אולי התמימה, היא שאותם עיתונאים שמקבלים לידם את ההזדמנות לראיין את האישים הבכירים יחרגו לרגע ממערכת היחסים הטובה שבינם או בין כלי התקשורת שלהם לבין איש השררה, ויעמתו את המרואיין עם שאלה נוקבת.

הבוקר, לאחר כשנה בתפקיד השר האחראי על בטחון מדינת ישראל, מעניק ליברמן ראיון חג לעיתון הידידותי "ידיעות אחרונות". כצפוי, אף אחת מהשאלות שהציע וייץ, כשירות לציבור ולעמיתיו העיתונאים, לא נשאלת. יוסי יהושוע ויובל קרני משוחחים עם ליברמן על המצב הבטחוני בעזה ובסוריה, על היחסים עם רוסיה והפלסטינים, על סוגיית השוויון המגדרי בצה"ל ועל גלי-צה"ל, וגם על פוליטיקה ("האם אתה רואה את עצמך מועמד לראשות הממשלה?"). לא על הכסף, לא על בתו ונהגו, לא על דודי אפל ולא על שלאף.

נכון, ליברמן הוא כעת שר הביטחון והפרשות הפליליות נסגרו רשמית זה כבר, אולם על השאלות שהציג וייץ לפני שנה טרם נתן ליברמן תשובות משכנעות. הן עדיין רלבנטיות, עדיין תלויות באוויר.

לכאורה יש בראיון שאלות קשות. יהושוע וקרני מזכירים לליברמן את הבטחתו מ-2009 "למוטט את שלטון החמאס", ובהמשך אומרים לו: "נראה שמפריע לך שמזכירים לך מחדש את 48 השעות לחיסול הנייה". אבל השאלות הללו רק נראות כמו שאלות קשות. ליברמן, מותר להניח, מעדיף להשיב על עשרים שאלות בדבר הבטחות עבר שלא מומשו מאשר על שאלה אחת מהרשימה של וייץ.

לקראת סוף הראיון, אחרי סוריה ורוסיה והפלסטינים, אחרי שוויון מגדרי בצה"ל ועתידו הפוליטי, נשאל שר הביטחון "ומה בנוגע לפרשת השחיתות במפלגה שלך?", אותה פרשה שמחוץ ל"ידיעות אחרונות" נקראה "פרשת ישראל-ביתנו". ליברמן משיב כי בעבר הבטיחו לו במשרד המשפטים כי בתוך חודשיים יגישו כתבי אישום נגד בכירי מפלגתו, אולם "עברו שנתיים ואין שום כתב אישום". בשלב זה מוסיף השר: "אצלנו מגישים כתב אישום וקודם כל מרשיעים בתקשורת. החקירות שלי נמשכו רק 17 שנה. וגם אותי כבר הרשיעו פעם אחר פעם בתקשורת. בסוף יצאתי זכאי פה אחד בבית-המשפט ולא ראיתי שמישהו ביקש ממני סליחה".

ממש כאן, אחרי שליברמן מתהדר כי יצא זכאי פה אחד בבית-המשפט ולפני שיהושוע וקרני עוברים לשאלה על דעתו בעניין מתן חנינה לאהוד אולמרט (הוא בעד), אמור היה להתחיל הראיון האמיתי. כאן היו אמורים יהושוע וקרני לעמת את השר עם המיליונים שהגיעו לבתו ולנהגו, עם הקשרים לאנשי עסקים מקומיים ובינלאומיים, עם ההתעשרות בתקופה שבה לא היה פוליטיקאי פעיל ועם התעקשותו לשלוט במשרד לבטחון פנים. אבל השאלות הללו לא נשאלו, ואם נשאלו אין לכך כל זכר בגרסת הראיון שהגיעה לידי הקוראים. במקום זאת עוברים השלושה לדבר על ההתחפשות של ליברמן בפורים לדמות מ"ארץ נהדרת" ("שאולי"). בכך מועלים יהושוע וקרני בחובתם הציבורית.

ובכל זאת, יש בראיון של ליברמן ל"ידיעות אחרונות" גם התייחסות אחת, עקיפה, לשאלות שהציע וייץ. "מדוע נהגת לבקש מאנשים אקראיים את הטלפון שלהם כדי לעשות שיחה?", שאל עיתונאי "הארץ" לפני כשנה. "ולפרק את הסוללה?". כמובן שיהושוע וקרני לא מפנים את השאלות הללו לשר הביטחון, אבל הם כן שואלים אותו, לסיום הראיון, "למה אין לך טלפון חכם?". ליברמן מתעלם לחלוטין מההשתמעות בדבר זהירות מפני האזנות סתר, ומשיב: "אני רואה כמה הילדים שלי והדור הצעיר משועבדים למכשיר הזה. [...] אני מעדיף לשחק שח או לקרוא ספר". הספר האחרון שקרא, הוא מוסיף, עסק בפטר הגדול והוא קרא אותו בפעם ה-30.

אופנה

בתצלום הגדול שנלווה לראיון של ליברמן ל"ידיעות אחרונות" (אוהד צויגנברג) נראה שר הביטחון נועל מוקסינים.

פלטפורמה

פלטפורמה פוליטית. במוסף החג של "מעריב" מראיין בן כספית את יואב סגלוביץ', לשעבר ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, שהודיע לפני כשנה על הצטרפותו לפוליטיקה. "ניצב בדימוס יואב סגלוביץ' חקר את כולם", פותח כספית את הטקסט שלו, ומזכיר כי בין היתר חקר גם את אביגדור ליברמן ואף המליץ להגיש נגדו כתב אישום. בהמשך, לעומת זאת, נעדר שמו של ליברמן מהראיון. כספית משוחח עם סגלוביץ' על החקירות נגד משה קצב, אהוד אולמרט, צחי הנגבי, בנימין ושרה נתניהו, ראשי ערים ויאשיהו פינטו. על החקירות של ליברמן וההמלצה להעמידו לדין כספית וסגלוביץ' אינם משוחחים. אולי משום שכספית חושב שליברמן "לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו".

בן כספית ואביגדור ליברמן (צילום מסך)

בן כספית ואביגדור ליברמן (צילום מסך)

מכל מקום, בראיון עם סגלוביץ' מוזכר כי אחרי שהשתחרר מהצבא, החל ללמוד משפטים בתל-אביב עם חבר מהשירות הצבאי, יוחנן דנינו. דנינו הפך למפכ"ל, סגלוביץ' לראש אגף החקירות. דנינו השתחרר והלך "לעשות לביתו". סגלוביץ' הלך לפוליטיקה.

"פשטתי מדים וקודם כל נסעתי חודש כל יום לים. חוף מכמורת. קניתי מטקות", מספר סגלוביץ' על התהליך שעבר. "אחר-כך נסעתי להודו, הבת שלי הצטרפה אלי, ומשם טסנו לפיליפינים. אחר-כך חזרתי והבנתי שאני לא הולך לעשות לביתי. עסקים לא משכו אותי. המצב במדינה מטריד אותי. הבנתי שאני הולך לחיים הציבוריים. חיפשתי פלטפורמה שיש בה סיכוי לחולל שינוי. משהו שיש בו גם אידיאולוגיה ותוכן. מצאתי את מפלגת יש-עתיד".

יואב סגלוביץ ויאיר לפיד, אפריל 2017 (צילום: פלאש 90)

כחבר חדש יחסית ביש-עתיד יש לסגלוביץ' רק דברים טובים לומר על היו"ר יאיר לפיד. כשכספית אומר לו שהתפיסה של הציבור את המפלגה היא של "פלטפורמה חלולה", משיב סגלוביץ': "אני מצאתי משהו אחר. מפלגה עם שורה של רעיונות בנושאים שונים, שמתרחבים כל הזמן. אני מוצא שם גם פאשן להמשיך לעבוד לעומק, ברצינות [...] אני גם מסתכל על יאיר ורואה איזה אנשים הוא מרכז סביבו. הוא לא מחפש יס-מנים. בניגוד לאחרים, הוא מאפשר צמיחה, הוא מביא אנשים בעלי משקל שיכולים גם למתוח ביקורת. יש שם נבחרת מצוינת ורעיונות טובים".

פלטפורמה עסקית. במוסף "שוק ההון" של "גלובס", אחרי כמה עמודים של אייטמים על אנשים עם משכורות גבוהות מדי, מתפרסם ראיון שערך רון שטיין עם יוחנן דנינו, חברו מהצבא של סגלוביץ', שכיום מכהן כיו"ר חברת הביטוח מגדל.

"הגעת לענף הביטוח מבחוץ, והורמו אז גבות על מינוי לתפקיד כה בכיר של מישהו שאינו בא מעולם העסקים", מזכיר שטיין לדנינו. "עד כמה חוסר הידע המקצועי וחוסר הניסיון קיימים גם כיום?". דנינו משיב: "צברתי ידע רב על עולם הביטוח, על העולם העסקי ועל שוק ההון, מאז שמוניתי. אני לומד כל יום, אבל אני סבור שיש לי הכלים הנדרשים, מה גם שחשובים גם כלים אחרים, ונושא הניהול לא זר  לי. ניהלתי מערכות גדולות, וזה משמעותי מאוד, במיוחד בראייה אסטרטגית. כיום, לאחר כשנה וחצי, אני רואה עד כמה הניסיון הניהולי שעמו באתי הוא משמעותי".

בהמשך, בתשובה לשאלה על ההבדלים בין הסקטור הציבורי לפרטי, משיב המפכ"ל לשעבר: "כשהגעתי לכנסת בעבר, זה היה כנציג  ציבור, ועכשיו אני לא – אני מזוהה ומייצג סקטור, ולא את כל הציבור. זה פער שצריך להתרגל אליו. גם כשאני יושב עם הרגולטור, אני חש כנציג הציבור, אבל מסתכלים עלי כעל נציג של מגדל. זה לא קל, אבל מבחינתי הפתרון הוא שאני ממשיך גם בסקטור הפרטי לייצג את הציבור, ובעיני אין פה סתירה – לייצג את המבוטחים ואת בעלי המניות".

יוחנן דנינו, ספטמבר 2015 (צילום: יונתן זינדל)

כמו שלסגלוביץ' יש דברים טובים להגיד על יש-עתיד ויאיר לפיד, לדנינו יש דברים טובים להגיד על מגדל ועל בעל השליטה שלמה אליהו, מיליארדר שחייב כמיליארד שקל לבנקים. "במקרה של משפחת אליהו, זה קל", אומר דנינו בהקשר של הפער בין הסקטור הציבורי לפרטי. "כדי להבין זאת יש לשמוע את שלמה אליהו ולראות כיצד הוא מרגיש עצמו כנציג ציבור, במיוחד הציבור החלש".

בהמשך יוצא דנינו להגנת בעל השליטה בחברה בעימות שנוצר בינו לבין הממונה על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר: "היא טעתה", "לאליהו נגרם עוול – נוצרה לו בעיית נזילות שאין לה הצדקה", "המפקחת סלינגר מפלה את מגדל לרעה באופן בוטה מול המתחרות, ללא הצדקה מקצועית".

פלטפורמה רגולטורית. הממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין מעניקה גם היא ראיון ל"גלובס", המתפרסם בעמודי החדשות של העיתון. המראיינת, אלה לוי-וינריב, מזכירה לה כי המהלך הגדול הראשון של הלפרין כממונה היה לצמצם את המדיניות שהנהיג קודמה בתפקיד, דייוויד גילה, בנוגע להטלת קנסות על מונופולים בגין מחירים מופרזים. "אמרו שאת הרשות לקידום המונופולים", אומרת לוי-וינריב להלפרין, "ושבגלל הקשרים שהיו לך כעו“ד פרטית עם המונופולים האלה, במיוחד תנובה, נתפסת כמי שפועלת מיד לטובתם".

הממונה משיבה בטיעון מעניין: "זה פשוט חסר שחר. אני לא חושבת שאנשים מאמינים באמת שמכיוון שעבדתי בשוק הפרטי, אז אני משרתת את המונופולים. זה ברור לחלוטין שאני לא. אם רציתי לשרת את המונופולים, הייתי יכולה לעשות את זה מצוין בשוק הפרטי. המחשבה שלמונופולים היתה קונספירציה לשלוח אותי כאיזו שליחה שלהם, זה פשוט דבר מגוחך. הרי ברור שכאשר עזבתי את השוק הפרטי, עזבתי את העבודה עם הלקוחות שלי, כדי לשרת את הציבור".

במלים אחרות, הממונה הלפרין מתעלמת לחלוטין מהנטען בשאלה, כאילו היא יכולה לשרת את המונופולים טוב יותר מעמדת הרגולטורית המפקחת עליהם מאשר מעמדת ראש מחלקת הגבלים עסקיים במשרד עורכי-דין מרכזי. גם אם הטענה הזו חסרת שחר כטענתה, ההיתממות דווקא יוצרת ספק.

בהמשך מתגאה הלפרין בקנס של 62 מיליון שקל שהודיעה כי תטיל על החברה המרכזית למשקאות קלים, יצרנית קוקה-קולה בישראל, ומסבירה מדוע בחרה בקנס מינהלי ולא בהעמדה לדין פלילית: "מבחינה ציבורית והרתעתית, החשיבות העצומה של התיק הזה היא שהוא פורס יריעה רחבה על איך מתנהג מונופול בשלל התנהגויות, כדי לדחוק את המתחרים שלו החוצה. אם הייתי לוקחת את זה לפן הפלילי, היתה מצטיירת תמונה צרה, שבה רואים רק חלק מהדברים, בצורה מצומצמת וממוקדת".

דיאלוג מפרה

"אני יכולה להיות בישיבת משא-ומתן בשעות מאוחרות עם ועדי הנמלים למשל, ותמיד יגידו 'הילד שלך בבית בטח קשה לך/קשה לו'. כולנו סביב השולחן הורים. לידי יושב סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר עם שלושה ילדים קטנים, ואני עם ילד אחד, ועדיין יעירו רק לי". הדוברת היא קרן טרנר-אייל, מנכ"לית משרד התחבורה, שהעניקה ראיון לחן ארצי-סרור במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".

ב"ממון" מנציחים את הבעייתיות הזו כשמקדישים חלק ניכר מהראיון לנושא השילוב בין הורות לקריירה, נושא שלא עולה כמעט אף פעם בראיונות עם גברים בעלי משרות תובעניות.

בכירה נוספת שמעניקה ראיון ל"ממון" היא החשבת הכללית לשעבר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, שמשוחחת עם סבר פלוצקר על התפקיד שמילאה עד לאחרונה. לקראת סיום הראיון שואל פלוצקר את עבאדי-בויאנג'ו, שעברה בשנים האחרונות הלוך ושוב מהמגזר הפרטי לציבורי, האם מעבר זה נראה לה תקין. "לא רק תקין, רצוי", היא משיבה. "בכל צד לומדים משהו חדש ומועיל שניתן ליישם בצד השני".

בהמשך מתעניין פלוצקר במסמך שהכינה לקראת סיום כהונתה על יחס המדינה לחברת כימיקלים-לישראל. "האם שיתפת את כיל בגיבוש המלצותייך?", הוא שואל, ועבאדי-בויאנג'ו משיבה: "ניהלתי דיאלוג פורה עם ראשי כיל בכל הסוגיות הפתוחות. קיימנו שעות על גבי שעות של ישיבות משותפות. הקשבתי להשגותיהם וקיבלתי מהם את החומרים הפנימיים הכי סודיים של החברה. וכן, בעקבות השיחות הללו עבר המסמך שלי גלגולים רבים. המון דברים שיניתי, כשכיל הסבירו מדוע מה שחשבתי לנכון אינו מעשי ובר ביצוע ואולי גם לא נכון".

"הווידויים הללו עלולים לחשוף אותך לביקורת פופוליסטית שוצפת", מזהיר פלוצקר. "אני שלמה לגמרי עם מצפוני המקצועי. איש לא יכול להאשים אותי שעשיתי אי פעם חיים קלים לכיל. החמרתי איתם", אומרת עבאדי-בויאנג'ו, ומוסיפה: "דיאלוג מפרה הדדית בין רגולטור לבין תאגיד נראה לי כהתנהלות נכונה ורצויה".

העובדה שעבאדי-בויאנג'ו, כמו הלפרין, נדרשת להשיב לביקורת על שירות ההון מעמדת הרגולטור אינה מובנית מאליה ומשקפת את השינוי שחל בשנים האחרונות בשיח התקשורתי והציבורי.

כמו עבאדי-בויאנג'ו, גם ב"גלובס" רוצים לקיים שיח מפרה עם גורמים בכירים במשק, ולשם כך מפרסם סגן העורך אלי ציפורי בכפולה הפותחת של הקונטרס המרכזי הזמנה פומבית. "בגליון החג 'גלובס' פותח מסורת ומזמין-מעודד מנהלים ורגולטורים לכתוב ולהגיב ב'גלובס'", כותב ציפורי. בהמשך במבקש ציפורי להרגיע את הכותבים הפוטנציאליים (ותוך כדי כך תוקף, כרגיל, את אנשי "דה-מרקר"): "אל תחששו מהשיח הציבורי האלים והמסית שקומץ עיתונאים חסרי אחריות מופקד עליו – כי הרי מי שלא חושב כמוהם הוא מושחת, גנב, דופק את הציבור וכדומה".

סטלה הנדלר, 2011 (צילום: משה שי)

המסורת החדשה של "גלובס" נפתחת במאמר מאת מנכ"לית בזק, סטלה הנדלר, שמתלוננת על הרגולציה בשוק התקשורת ומתגאה במחירים הנמוכים של האינטרנט והטלפון בישראל. הנדלר קוראת לביטול "ההפרדה המבנית" שמונעת מהחברה שלה להציע ללקוחות חבילה משולשת של טלוויזיה, אינטרנט וטלפון, וטוענת כי למרות שהחברה תרוויח מכך, מי שבאמת ירוויח הם הצרכנים בישראל.

אגב רגולציה על שוק התקשורת, לפי היומן של מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, הרגולטור, מנכ"לית בזק הנדלר ואנשיה נפגשו עם פילבר יותר מכל גורם אחר בשוק. אגב דיאלוג מפרה בין רגולטורים למנכ"לים מעל עמודי "גלובס", הבוקר פורסמה באתר "גלובס" ידיעה מאת כתב התקשורת של העיתון, גד פרץ, שנשאה את הכותרת "איך לכל הרוחות בזק גובה 5 שקלים על שיחה מזוהה?".

התשובה של פרץ לשאלה הזו מסתכמת בשתי מלים: שלמה פילבר. "אין שום פיקוח שמגן עלינו האזרחים מתמחור נשכני של המונופול", קובע פרץ. "משרד התקשורת זנח לחלוטין את תפקידו העיקרי בפיקוח המחירים על בזק, ועדות התעריפים שהיו מוקמות פעם בחמש שנים כדי לפקח על כך שבזק לא תגבה תעריפי יתר לא קמו מאז שנת 2003. כשמסתכלים על מפת השוק בה בזק גורפת למעלה מ-90% מהרווח – זה הסיפור. רווחיות היתר מורכבת מהרבה פרטים קטנים שיחד יוצרים את התמונה השלמה. מה שמרגיז יותר בסיפור הוא שרפורמת השוק הסיטונאי שהיתה אמורה לפתור את בעיית רווחיות היתר של בזק ולפתוח את השוק לתחרות נוספת נכשלת בדיוק במקומות האלה, בגלל רפיסות הרגולטור וכוחה של בזק".

הכותרות הראשיות (וציטוט אחד מיואב קרני)

הכותרות הראשיות של שני העיתונים הנפוצים בישראל, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אינן מוקדשות לדיווח משמעותי על אירועי היום. "העיניים של המדינה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה לדיווח מצולם שמתעד מה רואים חיילים המשרתים בצוללות מבעד לעדשות הפריסקופ.

"מאות מטרים מתחת לפני הים, בין זרמי המים והרחק מגבול ישראל, פועלים בכל עת לוחמי הצוללות של חיל הים", כותב צחי דבוש, או היחצ"ן התורן בדובר צה"ל שהעביר למערכת את התצלומים. "גם הערב, בזמן שעם ישראל יישב לשולחן הסדר, יפעלו הצוללות במעמקי הים ויספקו לצה"ל את המודיעין שיכריע את המלחמה הבאה". סמל ראשון ב' מספר כי "דרך הפריסקופ אפשר גם לראות את האויב בעיניים, ולהבין את חשיבות המשימה".

ל"ישראל היום" כותרת ראשית בעלת מוטיב דומה, "שומרים על הסדר", שמפנה לידיעה כללית על ההכנות לחג. לצד הידיעה המרכזית מתפרסם טור של חיים שיין תחת הכותרת האופטימית "החלומות הפכו למציאות: חזרנו הביתה לנצח נצחים". בין היתר חושף שיין במאמרו כי "רוב אזרחי ישראל, בפסח הזה טוב לבם, מצבם הכלכלי איתן".

"ישראל מודה שאיבדה גופות מחבלים שקברה בארץ", היא הכותרת הראשית של "הארץ". אור קשתי מדווח כי "עד כה נמצאו רק שתי גופות מתוך 123 שביקשו משפחות פלסטיניות".

גם עורכי "מעריב" העדיפו כותרת ראשית אינפורמטיבית. "איום איראני-רוסי: נגיב לתקיפה נוספת בסוריה" נכתב מעל תצלומיהם של ולדימיר פוטין, בשאר אסד ודונלד טראמפ. בפנים העיתון מדווחים חיים איסרוביץ' ויאסר עוקבי כי נשיא רוסיה פוטין שוחח אתמול עם נשיא איראן חסן רוחאני, "והשניים הבהירו כי ימשיכו לתמוך בסוריה".

על רקע התקיפה האחרונה של טראמפ בסוריה ניתנת בזאת המלצה חוזרת לעקוב אחר דיווחיו של יואב קרני ב"גלובס" על הנעשה בזירה הפוליטית בארצות-הברית. הפערים בין סגנון כתיבתו של קרני (והאופי של הכותב שעולה ממנו) לבין נשיא ארצות-הברית הנוכחי מעמידים במבחן את האנדרסטייטמנט של הפרשן הוותיק. מעמידים במבחן, אך לא מכריעים.

"בהתחשב במגבלותיו הטבעיות", כותב קרני על טראמפ, "הנשיא אינו נוטה לעסוק בהפשטות היסטוריות. הוא ממעט לדבר, ואולי גם לחשוב, על ‭,1947‬ או על ‭ ,1847‬ או על כל שנה אחרת המסתיימת ב-‭.7‬ הוא איש שכנראה מעולם לא היה מכור לשעשועוני טריוויה בטלוויזיה".

השידור הציבורי

לכל שאלה תשובה. עמוד שלם ב"מעריב" ועמוד שלם ב"הארץ" (גרסת הסדין) תפוסים על-ידי מודעה שמפרסמת אגודת העיתונאים בתל-אביב, ארגון מקצועי חריג בהחלט, שכן ברשותו עודף הון ומחסור בחברים שעוסקים במקצוע שהוא אמור לקדם. המודעה מבקרת את הנהלת תאגיד השידור הישראלי ומונה מספר כשלים שנפלו בתקופה הקצרה שבה היא קיימת. כך, בין היתר, מוזכר כי פרוטוקולים של ישיבות המועצה להנהלה אינם גלויים לציבור, כי קיים נפוטיזם וכי כספי התאגיד מופנים לשכירת לוביסטים. המודעה מסתיימת בשאלה: "האם לא ביקשו לסגור את רשות השידור בשל התנהלות פחות חמורה?".

התשובה לשאלה הזו, שאינה מופיעה במודעה, היא "לא" מהדהד. הפגמים שהתגלו בינתיים בניהול תאגיד השידור הישראלי אינם מתקרבים לשחיתות ולסיאוב שאיפיינו את הנהלת רשות השידור.

טעות גדולה. בראיון שערך בן כספית עם סגלוביץ' נשאל הניצב לשעבר מה דעתו על היועץ המשפטי לממשלה, שהמליץ לנתניהו לוותר על תיק התקשורת אבל הכשיר את עיסוקו בתאגיד השידור. סגלוביץ' טוען כי כבר לפני חודשים ארוכים, כשהגיעו לידי היועץ הקלטות השיחות בין נתניהו לארנון (נוני) מוזס, היה עליו למנוע מנתניהו להתעסק בתקשורת.

"מה שראינו בסיפור התאגיד בשבועיים האחרונים הוא בלתי סביר בעליל", טוען סגלוביץ'. "לאפשר לנתניהו להמשיך לעסוק בזה – זו טעות קשה לדעתי. [...] אסור להכשיר את העניין הזה – לא מבחינה ציבורית, ערכית, משפטית או מוסרית. זו טעות גדולה. [...] אתה רואה שהוא אובססיבי מול התקשורת. אתה שומר הסף. זה אומר שאתה צריך לדעת גם לשמור על התקשורת ועל יכולתה לבקר את השלטון".

כישלון אישי. בראיון החג של אביגדור ליברמן ל"ידיעות אחרונות" שואלים יובל קרני ויוסי יהושוע (ששמו עלה לאחרונה בבורסת השמות להחלפת ירון דקל כמפקד גל"צ) מדוע ביקש שר הביטחון לסגור את תחנת הרדיו הצבאית. ליברמן טוען כי אין צורך בעוד גוף שידור ציבורי, כשיש כבר את התאגיד, את רשות השידור ואת החינוכית. "נכון שלא הצלחתי, כי זה מסובך משפטית", מוסיף שר הביטחון, "אבל אני לא קבלן הצלחות. אני משתדל".

לו יהי. בשולי ראיון שמעניק שר החינוך נפתלי בנט לאלי ציפורי וסטלה קורין-ליבר ב"גלובס" הוא מתייחס גם לשוק התקשורת ולשידור הציבורי. בתשובה לשאלה "האם באמת צריך שידור ציבורי?" משיב בנט: "אני רואה יתרון בשידור ציבורי אמיתי, סטייל ה-‭,BBC‬ אבל להגיד שמדינה לא יכולה להתקיים בלעדיו זה לא נכון. [...] אי-אפשר להגיד על ארה"ב שהיא לא דמוקרטיה, ובכל זאת השידור הציבורי שם הוא לא שחקן. לכן אני לא מקדש את העניין הזה של שידור ציבורי. אבל אם החליטו שיש שידור  ציבורי – ‭ .Let it be‬ הדבר היחיד שבאמת אתן עליו את הדעת בצורה רצינית זה לא להפקיר את עשרות ומאות האנשים בתאגיד שהמדינה ממש קראה להם, שכנעה אותם, חתמה איתם על חוזה. הם עזבו קריירות ועבודות ראויות ואסור לזרוק אותם לכלבים".

אגב, למנהיג הדמוקרטיה של ארצות-הברית נבחר לאחרונה איל-הון שמינה לשרים את חבריו מהאלפיון העליון. התקשורת המסחרית העניקה לו יותר תשומת לב חינם מאשר לכל יתר המתמודדים בשתי המפלגות גם יחד, ובתמורה נהנתה משגשוג בשיעורי הצפייה.

עושים לביתם

מוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מוגדר הבוקר "מוסף חג מיוחד" וכן "פרויקט בשיתוף רשות הטבע והגנים". לקוראיו לא נמסר כמה כסף עבר מהרשות הממשלתית ל"ידיעות אחרונות" תמורת הפקתו והפצתו.

ענייני תקשורת

פלג נגד סרנה. ב"גלובס" מתפרסם ראיון שערך יונתן כיתאין עם כתב חדשות ערוץ 2 גיא פלג. חלק נכבד מהשיחה בין השניים מוקדש להקלטות "תיק 2000". "עצרנו באמצע, או אולי עצרנו בהתחלה", אומר פלג על מרתון התמלילים ששידר מתוך הקלטות לאורך כמה ימים רצופים במהדורה המרכזית של הערוץ. "אני יכול להגיד שבאופן כללי התמונה ברורה, אבל עדיין יש שם חומר שיכול לפתוח את המהדורה שלושה חודשים קדימה. חלק מהחומר עסיסי, חלק מהחומר חשוב, וחלק פיקנטי. [...] באופן גס פרסמנו בערך שעה מתוך חמש שעות וחצי שקיימות".

בשולי הראיון מתפרסמת בוקסה המוקדשת לדעתו של פלג על עיתונאי "ידיעות אחרונות" יגאל סרנה, שנתבע על-ידי בני הזוג שרה ובנימין נתניהו בשל פוסט בפייסבוק. פלג מבקר את התנהלותו של סרנה. "בבית-המשפט פשוט התביישתי בשבילו, התביישתי בשביל 'ידיעות' שמעסיק אותו, והתביישתי בשבילי ובשביל המקצוע שלי", הוא אומר. "שמעתי עיתונאי, בלי ספק מהבולטים והמוערכים, שכששאל אותו עו“ד יוסי כהן 'למה לא פנית לבקש תגובה מלשכת ראש הממשלה או השב"כ? אולי היו מעמידים אותך על טעותך', הוא עונה משהו כמו: 'אני בא עם הניסיון בתוכי להבדיל בין שקרנים ללא שקרנים'".

יגאל סרנה בבית-משפט השלום בתל-אביב, בשולי הדיון בתביעה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו. 14.3.17 (צילום: גדעון מרקוביץ)

יגאל סרנה בבית-משפט השלום בתל-אביב, בשולי הדיון בתביעה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו. 14.3.17 (צילום: גדעון מרקוביץ)

בתגובה משיב סרנה במלים לא פחות חריפות: "אני שמח לנחם את פלג. אנו לא באותו מקצוע. אני עיתונאי. עיתונאי למשל מתאר, כמו שאני עושה כבר ‭ 35‬ שנים, מה שהוא רואה. פלג ישב באותו אולם 6 שבו ישבו עוד עשרות והיה כה משוחד, עד שראה וצייץ מדמיונו. פרוטוקול הישיבה כבר פתוח לקהל, תקראו ותשפטו מי אמר מה וכיצד העדתי".

הפרוטוקול אכן פתוח לקהל, ולהלן השורות הרלבנטיות (עמוד 46 במסמך המלא):

עו"ד כהן: "כששמעת על האירוע הזה מהחבר ששמע מחבר, אתה קראת את זה, או כתבת את זה ופרסמת את זה באותו יום בפוסט?".

יגאל סרנה: "למחרת אני חושב".

כהן: "למחרת, זאת אומרת לא הלכת לעורך-דין להתייעץ איתו".

סרנה: "לא".

כהן: "לא, תגיד לא. לא הלכת לעורך-דין, לא בדקת עם מישהו, 'תשמע, אני עומד לפרסם פה דבר, אולי אני אבדוק את זה עם עוד מקור', לא נקטת בשום אמצעי, לא נקטת בשום אמצעי [...] לא נקטת באמצעים הדרושים, או הנדרשים, או המתחייבים, כדי לבדוק את אמינות הפרסום, לא עשית כלום".

סרנה: "אני עיתונאי כבר 35 שנה, אני בא עם כל האמצעים הדרושים והניסיון בתוכי, כמו שאתה מגיע לבית-משפט, הכל נמצא בתוכי. שאני יודע להבחין בין שקרנים ללא שקרנים, לשבץ אבן בפאזל".

חיים מנתניה במחווה ל"חמישיה הקאמרית"

ב"ישראל היום" מדווחת היאלי יעקבי-הנדלסמן על המצוקה שפוקדת את קניון ארנה בהרצליה. אחרי שהיא מדווחת על הכוונה להפוך את הקניון למתחם שטחי מסחר ותעסוקה, פנאי ובילוי; אחרי שהיא מביאה מדברי גורם בקרן ריאליטי, בעלת הקניון, ואחרי שהיא מביאה ציטוטים מעובדים במקום, נמצא מקום גם לציטוט מפי אחד המבקרים בקניון, המזוהה כ"חיים מנתניה", שאומר לה כי מאז השקתו של הקניון הוא רק הידרדר. "בכל פעם שחזרתי לבקר רק ירד לי החשק לחזור שוב", מוסיף חיים. "המקום נראה חסר פואנטה".