זאב קם, הכתב הפוליטי של "מקור ראשון" ו-nrg, התארח בתוכנית הרדיו "קול העין" כדי לדבר על אזורי הנוחות של תחום הסיקור שלו, ועל האופן שבו ניתן להימנע מלשקוע בהם. להלן גרסה ערוכה של הראיון שקיימו עמו אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל במסגרת הפינה הקבועה "אזור הנוחות".

איך כתב פוליטי נמנע מלהשתעבד למקורותיו?

"זו שאלה טובה, כי עיתונאים, מה לעשות, ככה מקצועם בנוי, תלויים במקורות שלהם. וככל שאתה תלוי במקור מסוים כך אתה כביכול מוגבל יותר ביכולת שלך לבקר אותו. אחד הדברים שמומלץ לעשות זה לא להישען על מקור אחד או שניים או כמה בודדים, אלא לנסות להיות מפוזר ומרושת מספיק כדי שאם קורה והרגזת את אחד המקורות שלך, אתה לא תלוי במידע שהוא מספק לך".

קרה לך לאחרונה?

"אתן דוגמה, בלי שמות, כדי לא לחשוף מקור. לפני כחודש וחצי פרסמתי משהו שאחד המקורות מאוד לא אהב, נקרא לו 'שר בכיר בממשלה', והוא החליט שבתקופה הקרובה הוא לא ידבר איתי, למרות שאנחנו כבר שנים בקשר מאוד טוב, מאוד קרוב, שיחה שבועית לפחות. מה שקורה זה שעוברים שבועיים, עוברים שלושה, המקור קולט שהוא לא מדבר איתי אבל גם לא נהנה בעצמו מהעובדה שהוא לא מדבר איתי, ואז חוזרים לדבר. אגב, מקור שמבין את התפקיד של העיתונות יודע גם לספוג דברים מהסוג הזה.

"אני לא אגיד שאין בעיה כזו, לא אגיד שאין דילמות שבהן אתה אומר לעצמך, 'רגע, אם אכתוב את זה ככה מחר הוא לא ידבר איתי. שווה? לא שווה?'. אז אתה יכול לעשות דבר נוסף: להפעיל שיקול דעת, עד כמה מדובר בפרט מידע דרמטי שחשוב לציבור לדעת אותו ועד כמה מדובר בפרט שולי שבגללו לא שווה לשרוף עבודה עם מקור".

זאב קם (צילום: הדס פרוש)

איך נמנעים מלפרסם ספינים?

"אני לא חושב שיש תחום או עיתונאי שלא חשוף לסיכון של לאכול ספינים, ואני לא מכיר עיתונאי שלא אכל ספינים בפועל. גם אני וגם אחרים מהתחום שלי. ספין, בעיני, הוא לא בהכרח תמיד משהו שהוא לא נכון. אתה יכול לפרסם ספין ולפרסם אמת. בדרך זה גם משרת מישהו, כי היתה לו מטרה והיה לו אינטרס מאחורי זה, אבל זה עדיין לא הופך את זה לפרסום שקרי. כשמדברים על ספין במובן הרע של המלה, מתכוונים למצב שבו אתה אוכל משהו שאתה יודע מראש שהוא לא אמיתי, לא קיים, אבל אתה זקוק לכותרת ולכן אתה מוכן לפרסם אותו. אני חושב שזה קו אדום".

עוד מלכודת שמאפיינת כתיבה של כתבים פוליטיים זה התעסקות ברכילות, במקום לדווח על האופן שבו הפוליטיקאים משרתים או לא משרתים את הציבור.

"אני מסכים. אני חושב שבמיוחד בתחום הפוליטי יש לא מעט רכילות פוליטית, להבדיל מכותרות פוליטיות או מידע פוליטי. אני יכול להעיד על עצמי בהקשר הזה. אני מודה שזה החלק הפחות אהוב עלי בתחום, אני משתדל גם כמה שפחות לספק אותו".

אבל זה מה שהמערכות דורשות?

"מי יותר ומי פחות, זה דבר שמחפשים אותו. גם במערכות שפחות מחפשות רכילות עדיין יחפשו את זה. אני יכול לתת דוגמה מהשבועות האחרונים: כל מיני מקרים שבהם ביקשו ממני להביא דברים שהם בשוליים של התחום הפוליטי, אפילו לא נוגעים בו, רק מעורבים בהם פוליטיקאים. לדוגמה, 'אירוע השנה', חתונת אורן חזן. אני סירבתי ללכת לחתונה הזו, לא רק כעיתונאי אלא גם כמוזמן, כי בעיני יש פה בעיה כשהיום אתה מוזמן לחתונה או לשמחה של מושא סיקור שלך ולמחרת אתה צריך לכתוב נגדו. אבל מעבר לזה, כל הניוז שהיה סביב החתונה היה ניוז של רכילות פוליטית ולא מידע פוליטי".

אתה בעבודתך פועל גם כעורך, או שאתה מביא את הכל למערכת ושהעורך ישבור את הראש?

"אני בפירוש פועל גם כעורך, ואני גם מציב קווים אדומים. יש דברים שיבקשו ממני, ואני אומר שאת זה אני לא עושה. בסיפור החתונה של אורן חזן סירבתי לכתוב מלה וחצי מלה, ומה שנכתב בסופו של דבר במקום שבו אני עובד לא היה מטעמי. וזה מקובל עלי, אני לא אגיד למקום העבודה שלי 'אל תפרסם'. אני יכול להגיד להם מה אני לא אפרסם".

עורך "מקור ראשון" חגי סגל בקמפיין לעיתון

אגב, מקום העבודה שלך, "מקור ראשון", יצא לא מזמן בקמפיין על כך שגם את הביקורת אתם כותבים באהבה. איך האהבה מסתדרת עם היכולת לסקר את התחום בביקורתיות?

"טיבם של קמפיינים פרסומאיים להיות סיסמתיים. כשאתה רוצה להעביר מסר בכמה מלים צריך לפעמים לפשט אותו, לפעמים גם באופן לא מדויק. הביקורת אולי מגיעה באהבה, אבל היא עדיין ביקורתית, ולפעמים, אני מודה, היא גם מגיעה ממקום פחות אוהב".

אתה אמור או היית אמור לעבור לעבוד בתאגיד. איפה אתה נמצא בימים אלה?

"קודם כל עוד לא סיימתי את העבודה ב'מקור ראשון' ו-nrg, אנחנו עדיין בתקופה של ההודעה המוקדמת. אני עובר עוד שבוע וחצי לתאגיד, כל עוד לא הוחלט אחרת. כדי שמשהו יקרה אחרת צריך גם להעביר חוק, וזה עוד לא קרה. ותרשו לי למרות כל הפרסומים ששמענו בשבוע האחרון להיות קצת אופטימי. אני כן מצליח לזהות אור בקצה המנהרה".

עמיחי אתאלי הזכיר אותך ב"ידיעות אחרונות" כאחת הסיבות לכך שבעצם הימין הפסיד מההחלטה לסגור את חטיבת החדשות בתאגיד.

"אתה מוביל אותי לנקודה שהוציאה אותי מאזור הנוחות. העובדה שאני משמש כתב פוליטי, שאמור לסקר סיטואציה פוליטית שמשפיעה עלי באופן ישיר. אני השתדלתי מאוד להימנע מהעניין הזה, היו אחרים שעשו את זה בשבילי באתר ובעיתון, למעט מקרים שבהם העברתי מידע נטו, בלי שום אמירה אישית.

"עמיחי אתאלי ואני מכירים עוד מימי הלימודים בישיבה התיכונית בכפר הרא"ה. הדברים שהוא כתב על כך שיצאנו ביחד להפגנות בצמתים בתקופת הסכמי אוסלו מדויקים, ההגדרה שלי ושל אנשים נוספים שהוא הזכיר בטור שלו כאנשי ימין או כאנשי הימין הלאומי הם דברים נכונים. כל השאר זה פרשנות".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.