המחאה ליוותה את אבי ברזילי (63) עוד לפני שבכלל נכנס לתפקידו בתחנה. ינון מגל טען שהעורך הוותיק הורה להעלים אותו מהמסך בערוץ 10 בזמן ההתנתקות, כי רצה לרצות את אריאל שרון. "מאות מסרונים נשלחו בימים האחרונים למפקד גלי-צה"ל, ירון דקל, על ידי אנשי ימין, בניסיון למנוע את מינויו של אבי ברזילי לתפקיד ראש מחלקת האקטואליה בתחנה", דיווח איתי שטרן ב"הארץ" באוגוסט 2015. אבל המינוי עבר, אחרי תקופה ארוכה שבה פעלה התחנה ללא ראש מחלקת חדשות במינוי קבוע. ברזילי עצמו הצהיר מאוחר יותר בראיון ל"גלובס": "אני מכחיש שאני שמאלן".

ואכן, כהונתו של ברזילי כמפקד חטיבת החדשות של גלי-צה"ל אינה מתאפיינת עד כה בהטיה שמאלית. למעשה, הדבר הבולט ביותר בה כלל אינו קשור לנטייה פוליטית, אלא לאנושיות פשוטה וליכולות ניהול. עיתונאים בתחנה ששוחחו עם "העין השביעית" מתארים את ברזילי כבוס לא מקצועי המתנהג בבריונות. בהנהלת התחנה סירבו להגיב לגופן של הטענות שיפורטו כאן בכתבה, שלחו תגובה מכפישה (שלא תובא כאן) ןקינחו בהדגמה לרוח השוררת בחדרי ההנהלה: "עובדי התחנה ו'העין השביעית' לא ינהלו את גל"צ". כשפנינו בעבר לברזילי עצמו כדי לברר את עמדתו לגבי פרסום קודם שעסק בו – הגיב בטריקת טלפון.

"אני באתי לשפר כאן דברים, לא להרוס", אמר ברזילי ל"וואלה" כמה שבועות לאחר שנכנס לתפקיד. "אני בן 61, ערכתי לא מעט והחלטתי לבוא לתחנה ולעשות את התפקיד לא בגלל הכסף, הרי זו לא התחנה הכי משלמת בעולם, אלא משום שרציתי להיענות לאתגר ולעשות כל אשר אוכל כדי לשפר". את הדברים הללו אמר לאחר שרזי ברקאי, בכיר שדרני התחנה, איים להתפטר בגלל התנהלותו.

אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות בגלי-צה"ל (צילום מסך)

כשנה וחצי אחרי כניסתו לתפקיד ניתן להתווכח אם ברזילי הצליח לשפר את גלי-צה"ל – אך אין כמעט ספק כי הצליח להרוס את יחסי העבודה בה. הדברים הגיעו עד לכדי כך שעיתונאים בתחנה התארגנו כדי למחות על סגנון העבודה הפוגעני והמתעמר שלו, התרחשות נדירה בנוף הכנוע והצייתני של העיתונות הישראלית, ומפתיעה עוד יותר כשהיא מתרחשת באווירה של תחנה צבאית.

עיתונאים בגלי-צה"ל ששוחחו עם "העין השביעית" בשבועות האחרונים, שהתנו את השיחות עמם בהטלת חיסיון על שמם מחשש להתנכלות מצד הנהלת התחנה, מתארים את ראש מחלקת החדשות שלהם במלים קשות. "אני לא עובד מולו, אני לא מדבר איתו. האיש חושב שהוא יודע הכל, איש לא נעים, והכי גרוע – הוא מתעמר בחיילים. הוא צועק עליהם, מתנהג אליהם כאילו שהם הזבל שלו, לא מקשיב להם בכלל. זו פשוט התעמרות", אומר עיתונאי בתחנה. בכיר לשעבר בתחנה מוסיף: "אני מכיר את ברזילי שנים, מהתקופה שאני עבדתי בגלי-צה"ל, הוא היה עורך מצוין, אבל הוא איש בלתי אפשרי בכל מה שקשור ליחסי אנוש ויחסי עבודה. הוא צועק והוא בוטה, הוא לא מתאים למקום כזה".

"הוא בא לעשות בלגן ורעש ולפורר. הוא חי ממשברים", אומר עיתונאי אחר. "בפני כל אחד הוא מדבר על אנשים אחרים, מידע דיסקרטי, רגיש", מתלונן עיתונאי שלישי, ועיתונאי רביעי מוסיף: "קורים כאן דברים שהם על סף העבירות על חוקי העבודה, וגם על חוקי הצבא. זו פשוט התעללות בחיילים – פרחי עיתונות צעירים – שכוללת צרחות, עונשים לא רלבנטיים ואיומים בהדחה".

על השאלה מדוע מנהל ירצה לפורר את הארגון שהוא מופקד עליו, העיתונאי שהעיד על כך אינו יודע להשיב. "אני לא יודע מה להגיד לך, אין לי מושג. השורה התחתונה היא שכמעט כל האנשים בגלי-צה"ל, הוותיקים, האזרחים, לא מדברים איתו. כל שיחה איתו נגמרת בהתלהמות: 'אני ואני ואני הגדול מכולם, אני יודע, ואני עשיתי, ואתה תגיד לי?'".

"הוא כל הזמן מתהלך בתחנה ואומר לאנשים: 'אני מחליט כאן, ירון לא יודע מהחיים שלו, אני מחליט הכל. לא טוב לך – תתפטר'. על מישהו אחד הוא איים: 'ירון דקל עוד מעט לא יהיה פה, ואז אני אסגור איתך חשבון'"

יכול להיות שזה קשור פשוט ליחסים בין שניכם?

"ממש לא, זה קורה כמעט עם כל האזרחים בתחנה. חוץ ממי שהוא מסמן כטאלנטים החדשים שלו, כמו אראל סג"ל ויעקב ברדוגו, שאיתם הוא יושב – אחרים במשבר מוחלט איתו. זה חתך של כל העיתונאים בתחנה".

גם עיתונאים אחרים שנשאלים על המניע של ברזילי לחבל בפועל במערכות היחסים בתחנה מודים שאין להם הסבר רציונלי. "יש פה בעיות נפשיות של הרבה אנשים, ונסיונות ללכת לצד פוליטי שבו אתה צריך לדעת למי אתה מנווט. בתוך הדבר הזה יש בעיית התנהגות קשה. כשאתה מכניס את זה לתוך רדיו ציבורי, שהפוליטיקות האלה לא היו בו בעבר, שנמצאים בו חיילים, שלא מבינים איך לקבל התנהגויות כאלה של אנשים מבוגרים, אתה מקבל חומר נפץ".

"אני גם לא יודע להגיד לך", אומר עיתונאי אחר, "אני לא רואה מישהו שעומד מאחוריו או איזה אג'נדה או קו ברור. נראה לי שזה פשוט האישיות".

היה פעם עיתונאי

הטענות להתעמרות בעובדים אינן מסתכמות בפגיעה האישית שאלו חשים. להתנהלות הבריונית והקפריזית יש השלכות עיתונאיות ומקצועיות, טוענים עובדים בתחנה. "שומעים אותו אומר בתחנה: 'אני צריך פה כתבים בינוניים, אני צריך רק אנשים בינוניים, אני לא צריך סיפורים, אני לא צריך מחלקה חזקה", אומר אחד מעיתונאי התחנה.

"מה שהחיילים לומדים עכשיו זה להתאים את עצמם לרוח המקום: על כל דבר הם שואלים את עצמם אם זה לא שמאלני מדי, אם זה לא יעצבן אף אחד. משהו ברוח היצירתית והאמיצה של גל"צ הלך לאיבוד"

אחת הדוגמאות היא המנהג להדליף לתקשורת ידיעות על עובדים, למשל הדלפה על פרישתו של הכתב הצבאי טל לב-רם למעלה מחצי שנה לפני המועד, במה שנראה כניסיון להופכו ל"ברווז צולע" ולזרז את עזיבתו. רזי ברקאי למד על כוונת ברזילי לקצר את תוכניתו בחצי מדיווחים בתקשורת, אחרי שיצא מניתוח. לפחות במקרה של ברקאי – ברזילי טען שהוא לא קשור להדלפה.

בחודש שעבר הדיח ברזילי באופן מיידי עורך ראשי ומפיקה ראשית של תוכנית משום שהעזו להתווכח עם אחד המגישים, איש העסקים יעקב ברדוגו, שמונה על-ידי דקל לתפקיד הפרשן הפוליטי של התחנה. לפי ידיעה שהתפרסמה ב"דה-מרקר", ברדוגו ביקש לראיין את העסקן הפוליטי נתן אשל – מקורבו של בנימין נתניהו – לאחר שסיכם עמו שלא יישאל על פרשת ההטרדות שבגינה הורחק משירות המדינה. "אבי ברזילי היה פעם עיתונאי. לפחות נהוג היה לחשוב ככה. גועל", צייץ רביב דרוקר אחרי ההדחה.

עיתונאי אחר מעיד גם הוא כי מערכת היחסים הכאוטית בין ראש מחלקת החדשות לכפופים לו גולשת גם לתחומי הניהול. כך למשל ביום הבחירות לנשיאות ארצות-הברית לא נערכה התחנה למלא את הצורך בקווי חוץ מרובים – וחיילים נאלצו לבקש מהוריהם להתקשר במקומם למרואיינים אמריקאים.

"היתה תקופה שבה שניים-שלושה חיילים שעבדו במשמרות ארוכות ולא ישנו מספיק, נסעו הביתה ברכבים פרטיים ועשו תאונות", מוסיף אותו עיתונאי. הוא תולה את האשמה בכך שאיש בתחנה לא חשב לדאוג לחיילים המותשים להסעה. "עוד בעיה ניהולית היא שברזי הולך לישון בתשע בערב. אני מבין שבן אדם בן שישים ומשהו הולך לישון מוקדם, אבל בתשע בערב עורכים את יומן הבוקר של היום שלמחרת".

עיתונאי אחר בתחנה מוסיף: "אני לא רואה בו דמות שיכולה להפרות אותי ולתת לי אינסייטים שלא חשבתי עליהם. לא זכור לי פרסום שהעברתי אליו לפני השידור". לדבריו, לפעמים עורכי התוכניות מבצעים עבודת עריכה, "אבל אין לך את הדמות של 'ראש מחלקת חדשות' שעומד שם ומכוון את התנועה ועושה את הכל טוב יותר. לפעמים אני אומר לעצמי, אם אני אגיד עכשיו איזה שטות בשידור – אף אחד לא עבר על זה לפני". עיתונאי אחר מאשש את הדברים: "כל פעם שבאתי להתייעץ עם ברזילי בענייני עבודה היה ניכר שזה לא מעניין אותו והוא לא תרם כלום. השיחה תמיד הידרדרה לרכילות אינסופית".

התעמרות במקום העבודה

גם קולגות שיצאו להגנתו של ברזילי תיארו אותו כמנהל בעייתי. רון קופמן, שעבד איתו בערוץ הספורט ותיאר אותו לאחרונה בטורו ב"מעריב" כאיש חדשות מנוסה, כינה אותו גם "דיקטטור". ספי עובדיה, רמ"ח החדשות הקודם בגלי-צה"ל, שכתב על ברזילי בטוויטר כי הוא "איש מקצוע משובח", הוסיף כי "יש לו טמפרמנט חם". ברזילי עצמו תיאר כך את אופיו שלו בראיון ל"גלובס": "אני עדיין מאוד אנרגטי. חבר טוב בתעשייה אמר לי: 'למה שלא תחכה שלושה חודשים עד שתעשה שינויים?', אבל אני לא יכול לחכות שלושה חודשים. כשאני רואה משהו שיש ביכולתי לעשות, אני עושה את זה בדם לבי".

"האווירה מאוד-מאוד קשה. לא כיף לראות מה שקורה. ודקל לא מוכן להתערב"

גם דובר גלי-צה"ל, בתגובה לכתבה של יונתן כיתאין ב"גלובס" שעסקה בין השאר בהתנהלותו של ברזילי, לא הכחיש כי "ההתנהגות הבין-אישית" של ראש מחלקת החדשות היא "קשה", אך טען ש"מה שמרגיז את העובדים הוא השינויים שנכפו עליהם לאחר שנים של קיפאון", שלדבריו הפכו את התחנה לרלבנטית יותר.

אבל להתנהלות כמו זו שמתארים עיתונאים בתחנה יש לא רק משמעות מקצועית ואנושית, אלא גם משפטית, והיא יכולה לעלות לגלי-צה"ל – כלומר למשלם המסים – לא מעט. בכנסת עברה זה מכבר בקריאה טרומית הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, המגדירה התעמרות כ"התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם ושיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, כדוגמת ביזוי והשפלה, שיבוש יכולתו לבצע את עבודתו ועוד".

לפי הצעת החוק, ניתן יהיה לתבוע פיצוי של עד 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק. גם כעת, כשהליך החקיקה טרם הושלם, התעמרות בעובדים עשויה לזכות את הקורבנות בפיצויים ניכרים. בשנה שעברה פסק בית-הדין לעבודה פיצויים בסך של מאות אלפי שקלים לעובדי בית ראש הממשלה מני נפתלי וגיא אליהו בגלל האופן שבו נהגה בהם שרה נתניהו. מעניין להשוות בין תיאורי התנהגותה של נתניהו בפסק הדין לבין התיאורים של אנשי התחנה על התנהלותו של ברזילי.

החיילים מתים מפחד

גלי-צה"ל אינה רק תחנת רדיו. התחנה הצבאית היא בית-ספר מעשי לעיתונאות שהכשיר דורות על גבי דורות של אנשי חדשות בישראל. הנורמות שסופגים החיילים שמשרתים בתחנה ילוו אותם גם בהמשך דרכם – לטוב ולרע. "מה שהחיילים לומדים עכשיו זה להתאים את עצמם לרוח המקום: על כל דבר הם שואלים את עצמם אם זה לא שמאלני מדי, אם זה לא יעצבן אף אחד. משהו ברוח היצירתית והאמיצה של גל"צ הלך לאיבוד", אומר אחד מעיתונאי התחנה.

רז שכניק פירסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות" פוסט של צעירה שתיארה כיצד "נשאלה סדרה ארוכה של שאלות משפילות, חודרניות וגם ספגה ביקורת על דעותיה הפוליטיות" בשלב האחרון של המיונים לתחנה, מול צוות מראיינים שכלל את המפקד ירון דקל, מנהלת התוכניות מאיה להט-קרמן, הדובר אודי ירושלמי וברזילי עצמו.

חיילים באולפן גלי-צה"ל, 2014. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: תומר נויברג)

"אבי ברזילי היה המנחה שלי בקד"צ גל"צ ב-1995", כתב אורי ברייטמן בתגובה לכתבה שפורסמה לאחרונה באתר זה, "ההתרשמות שלי היתה שמדובר באחד האנשים הכי מפחידים והכי לא נעימים שיצא לי לפגוש. פחדתי להסתכל לו בעיניים, פחדתי לדבר איתו ופחדתי לשאול אותו שאלות. אז אני יכול להבין למה אנשים לא רוצים לעבוד איתו.

"לעומתו, יוסי עבאדי שהנחה ביחד עם ברזילי את הקד"צ היה ממלכתי, מנומס, ענייני וקר רוח. כאשר גיל עומר ניהל את מחלקת החדשות הוא עשה זאת בשקט, בנועם ועם יחסי אנוש מעולים. אם אחד ההורים של כתבי גל"צ הצעירים קורא אותי עכשיו, אני ממליץ לו לבדוק היטב עם הילדים שלו עד כמה השירות במחלקת האקטואליה הוא מלחיץ וקשה. יש לי תחושה שגם ההורים צריכים לבדוק מה הולך שם".

"אני מחכה שאיזשהו עיתונאי כבר יפנה לדובר צה"ל לגבי מה שקורה עכשיו בתחנה. תחשוב מה היה קורה אם היו עושים את כל הדברים האלה לחיילים בכל יחידה צבאית אחרת – כרמלה מנשה כבר מזמן היתה באוויר. כי אלו מעשים חמורים. החיילים מתים מפחד", אומר אותו עיתונאי, ומוסיף: "ההורים של חלק מהחיילים כבר מעורבים בזה".

יד חופשית מירון דקל

את האחריות לכך שברזילי יכול להמשיך ולהתנהג באופן שבו הוא מתנהג תולים עיתונאים בתחנה בירון דקל, מפקד גלי-צה"ל, מי שמינה את ברזילי לתפקיד. "בעבר, בכל פעם שירון בא וכמעט עשה שטויות, מדי פעם הצלחנו לעצור אותו. היה עם מי לדבר. הדבר הזה נגמר ברגע שברזי [כינויו של ברזילי בקרב מכריו] נכנס. זה כדור שלג שלא נעצר, זו דלת שעפה וממשיכה את המעוף שלה בלי הפסקה", אומר עיתונאי בתחנה.

"האווירה מאוד-מאוד קשה. לא כיף לראות מה שקורה. ודקל לא מוכן להתערב. אנשים באו לשיחות עם ירון, אמרו לו 'תקשיב, אנחנו אנשים מנוסים, אחראים, מבינים מה אנחנו עושים, אנחנו לא באים לבכות על כל דבר, אנחנו לא כועסים על השינויים, אנחנו מבינים שצריך לשנות, אבל דברים לא טובים קורים במחלקת החדשות. נא להתערב'. הוא אומר: 'יש רמ"ח חדשות, אני לא מתערב, לא הבאתי רמ"ח כדי להתערב לו. אני יודע, הוא קצת חמום מוח, אבל גם עלי הוא כועס לפעמים. תתמודדו איתו, תדברו איתו".

אלא שלדברי העיתונאי, "אף אחד לא מדבר עם ברזילי". "תתאמצו", מגיב על כך דקל.

מפקד גלי-צה"ל, ירון דקל. הכנסת, 31.1.17 (צילום: יונתן זינדל)

ברזילי עצמו, כך נראה, הפנים את הגיבוי המוחלט שהוא זוכה לו ממפקד התחנה. "יש כאן עניין של אגו, הוא תאב שליטה", אומר על ברזילי אחד העיתונאים. "הוא כל הזמן מתהלך בתחנה ואומר לאנשים: 'אני מחליט כאן, ירון לא יודע מהחיים שלו, אני מחליט הכל. לא טוב לך – תתפטר'. על מישהו אחד הוא איים: 'ירון דקל עוד מעט לא יהיה פה, ואז אני אסגור איתך חשבון'".

לדברי אותו עיתונאי, לא מדובר ברוח חדשה: כבר בסוף 2015, כשברזילי ישב בביתו וציפה שמחאת הימין נגד מינויו תשכך והמינוי ייכנס לתוקף, נהג לספר לאנשים שהוא עומד מאחורי מהלכים שיוחסו לדקל. "כבר אז הוא הלך והתהדר שאת כל ההחלטות הגדולות שירון כביכול עשה – ברזי בעצם הפעיל אותו".

הכתובת היתה על הקיר

ההתנהלות הבריונית של ברזילי אינה סיפור חדש. היא תועדה במהלך הקריירה הארוכה שלו, בתפקידים קודמים שמילא בצמרת התקשורת הישראלית. כבר ב-2005 כיכב ברזילי, אז מנכ"ל חדשות ערוץ 10, בכתבת תחקיר של ענת באלינט ב"הארץ", שממנה עלתה דמות של מנהל כוחני שזמן קצר לאחר מינויו הצליח להסתכסך עם עובדיו ולאבד את אמונם.

הנה דברים שאמרו עליו אז עובדי חברת החדשות: "הוא אומר לאנשים שהם 'פח אשפה' ו'בית-שימוש', זו הפכה להיות השפה היומיומית פה"; "הוא חושב שכולם אנשים קטנים ומתעסק איתם כמו קופסאות שימורים"; "כל הייחוד של החברה היה במחשבה היצירתית שהיתה בה בתקופת דה-בר ולנדס [ראש מערכת החדשות שילה דה-בר והמנכ"ל רם לנדס], וזה פשוט נעלם"; "ברזילי הוא איש שאסור לו לנהל, בטח לא גוף תקשורת. הוא גס רוח ובוטה, מעיף וממנה אנשים בהינף יד. הוא אומר לאנשים כל הזמן 'אני מחליף אותך בשקל'. הוא מקבל החלטות לגמרי לבד, בלי שום שיתוף פעולה עם אחרים"; "הוא פשוט איש גס רוח וכוחני".

באלינט תיארה גם כיצד פיטר ברזילי מיד עם כניסתו לתפקיד את עורכת המהדורה, רק כדי לפטר מיד אחרי המהדורה הראשונה גם את מי שמינה כמחליף שלה. גם אז, בדומה למתרחש כעת בגלי-צה"ל, התארגנו בכירים בחברת החדשות במטרה להדיחו. במקרה של חדשות 10, ההתארגנות הצליחה: ברזילי הודח "מרצון" מתפקיד מנכ"ל חברת החדשות פחות מחצי שנה לאחר מינויו.

אבי ברזילי (מימין) עם אריה מליניאק בדיון על הקוד האתי, "יציע העיתונות", 17.6.13

תחנה מקצועית אחרת של ברזילי היתה ערוץ הספורט, שם ערך בין היתר את תוכנית הדגל "יציע העיתונות". "גבעת הצעקות של ערוץ הספורט היא לפני הכל פריק-שואו של גלדיאטורים שקיבלו בעיקר מנדט אחד: לעשות מה שיותר רעש. על פניו נראה שרוב הצופים אינם מוטרדים ממניעיהם הסמויים של חברי הפאנל לתקוף את זה או לפרגן להוא, להתעלם מזה או להזכיר שוב ושוב שם אחר. הם באים בגלל עוצמת הדציבלים והטון ה'דוגרי'. פליטת פה של פאנליסט זה או אחר, שמסגירה כי הגיע לדיון בידיים לא נקיות, היא חלק מהשואו", כתב על כך שלמה מן, מבקר תקשורת הספורט של "העין השביעית". "אבי ברזילי הוא האחראי הישיר על תרבות הנביחות הוולגרית של יציע העיתונות שכל-כך השתלטה כאן", כתב לאחרונה עודד קרמר.

כעת, לקראת פרישתו הקרבה של המפקד ירון דקל, נעשה ברזילי הסמכות הניהולית הבכירה בגלי-צה"ל. "איפה שאתה לא מסתכל יש בעיות, איפה שאתה לא נוגע – כוח אדם, סטנדרטים, ניהול, יחסי אנוש, התעמרות בעובדים, איומי פיטורים", אומר עיתונאי בתחנה. "אנשים לא יכולים יותר", אומר עיתונאי אחר, "לא ביחסי אנוש, לא בסטנדרטים העיתונאיים ולא ברמה הערכית של התחנה הזאת. זה כל הסיפור. ועכשיו זה מתפרץ".

גלי-צה"ל: העובדים לא ינהלו את התחנה

דובר גלי-צה"ל, אודי ירושלמי, בחר שלא להתייחס לשורה של טענות שהועברו לו מבעוד מועד. "התחנה כיום רלבנטית מתמיד, משפיעה וממלאת אחר ייעודה ככלי שידור ציבורי מוביל", מסר. "ייתכן וישנם עובדים שההסתגלות למצב החדש בו הם נדרשים לתת דין וחשבון למנהלים, קשה עליהם. נמשיך לפעול לטובת התחנה ומאזיניה, למורת רוחם של אלה שחושבים שיש לשמור על האינטרס האישי שלהם. עובדי התחנה ואנשי 'העין השביעית' לא ינהלו את גל"צ".