חלק כללי
כפי שיפורט באישומים להלן, עשה הנאשם ככל שביכולתו כדי להדיח עדים, לשבש הליכים, הן נוגע להליכים שהתנהלו נגדו כאמור דלעיל (בפרשת האזנות הסתר), ובעיקר לגבי החקירה נשואת כתב-אישום זה, תוך ניצול אמצעיו הכלכליים המרובים, מעמדו וקשריו. כל זאת על מנת למנוע מרשויות התביעה והמשטרה להביא לידי אכיפת החוק ולקושרו לעבירות המיוחסות לו.
הנאשם שלח זרועותיו לדרגי משטרה בכירים, בנסיונות לדלות מידע מתוך החקירה, ובדרך זו חלש על מידע מסווג ביותר ועשה בו שימוש בכדי לשבש חקירה זו ולמונעה.
עופר נמרודי: בדרך לספסל הנאשמים (צילום: מוטי קמחי)
אישום ראשון
במועד בלתי ידוע בחודש יוני 1996, או סמוך לכך, פנה הנאשם ל[רפי] פרידן וקשר עימו קשר לפיו ידאג פרידן לחיסולו או להפללתו של [יעקב] צור כדי למנוע העדתו במשפט.
הנאשם העביר לפרידן, בעצמו ובאמצעות שליחים מטעמו, סך כולל של 85 אלף דולר, וזאת כמקדמה על חשבון הוצאות המבצע [לחיסולו או הפללתו של צור]. עוד סוכם כי עם סיומו של המבצע בהצלחה, הנאשם יעביר לפרידן סך של כ-600 אלף דולר.
אישום שני
במהלך תקופה זו [בשנים 1994-1995] פנה הנאשם לפרידן והזמין ממנו ביצוע האזנות סתר ללא היתר לגורמים שונים.
ב-7 מועדים שונים, החל מיום 15.1.98 ועד 4.2.98, העיד פרידן במסגרת פרשת ההגנה במשפטו [של פרידן].
א. במספר מועדים החל מיום 10.1.98 וסמוך לו נפגש הנאשם עם פרידן והורה לו שלא יפליל אותו ואת [דוד] רונן בעדותו, בין בהימנעות מלהשיב על שאלות הנוגעות לנאשמים ובין במסירת עדות שקרית.
ב. בבוקר ימי עדותו כמצוין לעיל, או סמוך לכך, נפגש הנאשם או מי מטעמו עם פרידן בבניין גולדה הסמוך להיכל בית-המשפט, שם התנהל משפטו. בפגישות אלה קיבל פרידן סכומים שונים הנעים בין 10,000 ל-20,000 דולר בכל פגישה בתמורה לעדות השקר כאמור לעיל.
אישום שלישי
בתאריך 11.1.98 או סמוך לכך נפגש הנאשם עם פרידן והדיחו לעדות שקר כאמור [לעיל].
פרידן הקליט שיחה זו ללא ידיעתו והסכמתו של הנאשם.
במועד בלתי ידוע בתחילת חודש מרץ 1998, פנה פרידן לרונן, הודיע לו כי בידיו מצויה הקלטה כאמור (להלן: הקלטת) וביקש כי יציע לנאשם לרוכשה.
סמוך לפגישה זו נפגש הנאשם עם פרידן ושמע קטע מהקלטת. הנאשם הורה לפרידן שלא להעבירה לגורם אחר וסיכם עימו כי ישלם תמורתה סכום של 400 אלף דולר.
בתאריך ה-23.3.98 הגיע פרידן ויגאל תם (להלן: תם) חברו, לביתו של הנאשם בסביון, שם מסר פרידן את הקלטת לתם על מנת שישמרנה עד לקבלת הכספים מהנאשם.
פרידן ותם פגשו בנאשם וברונן, ובין הארבעה התנהל דין-ודברים לעניין תנאי רכישת הקלטת. לבסוף סוכם כי הנאשם ישלם לפרידן סך של 400 אלף דולר בתוספת 68 אלף דולר מע"מ כחוק.
על מנת לשוות לתשלום עבור הקלטת מראה חוקי, החליט הנאשם ותם כי התשלום יישא אופי של הלוואה מחברות הכשרת-היישוב והכשרת-היישוב-ביטוח שהנאשם הינו מנהל בהן.
על-פי הוראת הנאשם, העביר תם לפרידן, לשיעורין, את סך הכספים שהתקבלו מהנאשם עבור הקלטת, על מנת לטשטש את עקבותיו של הנאשם כמקור התשלום לפרידן.
אישום רביעי
בתאריך 7.6.94 הגישו הנאשם, חברת הכשרת-היישוב ואחרים תביעת דיבה נגד רשת שוקן בע"מ ואחרים (להלן: הנתבעים).
בתאריך 2.4.98 חתם פרידן על תצהיר בפני עו"ד גיורא אלדן, אשר יש בו כדי לחזק את הגנת הנתבעים בתביעה.
במועד בלתי ידוע בחודש יוני 1998, או סמוך לכך, פנה הנאשם לתם, הודיע לו כי פרידן מסר תצהיר וכי הוא חושש מעדותו של פרידן בתביעה.
הנאשם ותם קשרו קשר יחד עם פרידן, למנוע את עדותו של פרידן בנוגע לתצהיר, באמצעות מכתב שבו יציין פרידן כי התצהיר ניתן עקב לחצים והוא אינו זוכר את הפרטים האמורים בו.
עוד סוכם עם פרידן כי יקליט את פגישתו עם עורכי-הדין ליאוניד וחורש [שייצגו את רשת שוקן] טרם עדותו, במסגרתה יתגלו בקיעים בזכרונו, ועותק מן הקלטת ומהכתב הנ"ל יימסרו לנאשם.
תמורת פעולות אלה הבטיח הנאשם לשלם לפרידן סך של 100 אלף דולר.
בעקבות ה"בקיעים" שנתגלו בזכרונו של פרידן, כפי שהוצג בפניהם, ויתרו עורכי-הדין של הנתבעים על עדותו במסגרת המשפט.
הנאשם שילם לפרידן באמצעות תם סך של 100 אלף דולר תמורת חזרה מהאמור בתצהיר וכן עבור הקלטת פגישתו עם עורכי-הדין.
אישום חמישי
במהלך חודש יוני 1999, החל הנאשם לחשוש כי פרידן עומד לפנות למשטרה ולהפלילו בעבירות שונות שביצע הנאשם.
הנאשם, אשר חשש מפתיחתה של חקירה כנגדו, קשר קשר עם שוטרים בדימוס ובכהונה במטרה לגלות את פרטי החקירה, בין בקבלת מידע ישיר ובין באמצעות הפעלת קשריהם עם החוקרים השותפים לחקירה. כל פעולותיהם של הקושרים [...] נעשו על דעתו ובשליחותו של הנאשם.
במקביל פנה הנאשם לגורמים בכירים במשטרה כדי לאמת ולאשש את האינפורמציה שקיבל, כל זאת כדי לפעול לסיכול החקירה [...] (ר' מסגרת).
אישום שישי
בין החודשים ינואר-אוגוסט 1999 ניהל פרידן מגעים עם המשטרה והפרקליטות לקראת חתימה על הסכם עד מדינה בקשר למתן עדויות המפלילות אותו ואת הנאשם בעבירות פליליות שונות (להלן: ההסכם).
הנאשם ידע על קיומם של מגעים אלה וחששו מהם גבר בעיקר בחודשים יוני-יולי 1999. עוד ידע הנאשם כי באם תם ייחקר במשטרה, עדותו עלולה להוות סיוע לדברי פרידן.
במועד בלתי ידוע בתחילת חודש יולי 1999 נפגשו הנאשם ותם בתל-אביב כדי לסכם על דרכי פעולה משותפות במידה ופרידן יחתום על ההסכם.
במהלך הפגישה סוכם כי תם ייסע לארה"ב לזמן-מה, ובמהלך שהותו שם ידאג הנאשם "להוריד את הפרשה מסדר היום".
הנאשם מימן את עלות כרטיסי הטיסה לתם ולבתו שהצטרפה אליו, בסך 11,000 שקל, ובהמשך, בתאריך 2.8.99, שלח לאשתו של תם 6,000 שקל נוספים, יתרת עלות הכרטיסים.
כאשר הודיע הנאשם לתם כי בכוונתו לשוב ארצה, הניע אותו הנאשם לדחות את מועד חזרתו במספר חודשים עד אשר ידאג באמצעות קשריו עם בכירים במשטרה לכך שהחקירה "תמות מות נשיקה".
הנאשם הבטיח לתם כי יממן שהייתו בארה"ב ואף יחבור עימו לעסקים משותפים שם.
בהתאם לאמור לעיל, שלח הנאשם לאשתו של תם בתחילת חודש אוקטובר 1999, או סמוך לכך, סך של 205 אלף שקל.
אישום שביעי
החל משנת 1995 ואילך היתה הגב' ריין מרכוס (להלן: ריין) בקשרים קרובים עם עד המדינה יעקב צור.
בתאריך בלתי ידוע לפני ה-26.6.96, הפגיש אביו של הנאשם, יעקב נמרודי, בין ריין לבין הנאשם בביתו של הנאשם בסביון.
במהלך הפגישה ביקש הנאשם את הסכמתה של ריין להציב אולפן הקלטות בביתה על מנת לתעד מפגשים אינטימיים שלה עם צור [...]. ריין סירבה לבקשה.
הנאשם ביקש מריין למסור לו כל מידע אשר יש בו כדי להפליל או להכתים את צור, בתמורה לסכום של 85 אלף שקל והתחייבות להעסיקה לאחר שתישכח הפרשה.
אישום שמיני
במהלך השנים 1997-1995 שימש [שמעון] שרביט כסגן מפקד היחידה הארצית לחקירת פשעים במשטרת ישראל (כיום יחב"ל), ובמסגרת תפקידו זה היה מעורב בחקירה שהתנהלה כנגד ארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", בגין עבירות של האזנת סתר ואחרות.
בתאריך 27.7.98 הגישו הנאשם ואחרים בג"ץ כנגד החלטת הגניזה [של התיק בעניינו של מוזס] וכן בקשה להורות לתביעה להעמיד את המעורבים לדין פלילי.
בתאריך 11.5.98, או סמוך לכך, פנה עו"ד דן אבי-יצחק מטעמו של הנאשם לנצ"מ שרביט על מנת שהלה יאות לתת תצהיר מטעמו התומך בעמדת הנאשם כנגד עמדת פרקליטות המדינה.
[סנ"צ בדימוס ציון] ששון, מטעמו, ובשליחותו של הנאשם, פנה לשרביט וביקש לתת תצהיר כאמור. לאחר דין-ודברים דרש שרביט תמורת התצהיר כמיליון וחצי דולר, שכן חשש שעקב מתן התצהיר עלולים לפטרו.
הנאשם סירב לסכומים הנדרשים, אך ייפה את כוחו של ששון להציע לשרביט סכומי כסף הנעים בין 150 ל-300 אלף דולר, בתמורה להסכמתו למתן התצהיר[...].
[במהלך פגישה בין ששון לנאשם], התקשר שרביט לששון והודיעו כי נמלך בדעתו.
במעשיו כאמור לעיל הציע הנאשם לשרביט, בהיותו עובד ציבור, שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו.
המשטרה: חבר מביא חבר
האישום החמישי מתאר – בשני "נדבכים" – את החשדות בדבר נסיונותיו של נמרודי לדלות פרטים מתוך החקירה. הראשון מתאר כיצד, בשליחותו של נמרודי, פנה סנ"צ בדימוס ציון ששון לרפ"ק אריה סילברמן, אז חוקר ביחב"ל, אשר בירר עבורו פרטים שונים מתוך החקירה. מאוחר יותר נפגש נמרודי עם סילברמן אישית, שוחח איתו על החקירה, והבטיח לו "כי ידאג למימון הגנתו, באם יזדקק, וכן לעבודה, באם תיפגע פרנסתו". עוד מפורט כיצד יצר ששון קשר עם רחל דוידוביץ', לשעבר קצינה בדרגת פקד ביחב"ל, וזו יצרה קשר עם רפ"ק ירון ארם מהיחב"ל, אשר שימש סוכן סמוי בפרשה. דוידוביץ' מסרה לששון פרטים שקיבלה מארם, ואף הזהירה אותו שהמשטרה מאזינה לקווי הטלפון בביתו של נמרודי.
בנדבך השני מתואר כיצד נעזר נמרודי ברני גלוגאו, סוכן ביטוח בהכשרת-היישוב ובעל קשרים במשטרה ובשירות בתי-הסוהר, על מנת להיפגש עם בכירים במשטרה. במהלך אוגוסט 1997 נערכו שתי פגישות כאלה בביתו של גלוגאו, הראשונה בין נמרודי לניצב יעקב רז והשנייה בין נמרודי לבין ניצב יאיר יצחקי. לשניהם סיפר נמרודי כי ידוע לו ממקורות שאינו מוכן לחשוף על קיומה של חקירה נגדו ו"כי הינו מודאג מעצם העובדה שתנ"צ מזרחי [ראש יחב"ל] אחראי לה". עם שני הניצבים גם התייעץ בשאלה אם להגיש תלונה בגין סחיטה נגד פרידן, ושניהם הפנו אותו להגיש תלונה במשטרה.
עוד מתואר כיצד ב-25.8.99 ערך גלוגאו מסיבה בביתו, שכונתה "ערב עדות", אשר אליה הוזמנו ניצב יוסי סדבון (ראש אח"ק) ומפכ"ל המשטרה, אשר לא הגיע. במהלך המסיבה שיכנע נמרודי את גלוגאו לגשת אל סדבון ולשכנעו להיפגש עימו, אולם סדבון סירב, ובעקבות ניסיון נוסף של גלוגאו אמר לו סדבון כי "נבדקות תלונות ועדויות של פרידן וכי הוא מציע לנאשם לשבת בשקט ולא לעשות מאום".
גיליון 24, ינואר 2000