הוא היה צבוע קרם חיוור וכמו קובייה מגושמת וכבדה ישב במרכז הבית למען כולם יראו וייגעו רק בשעת הצורך, שלא לדבר על זה שכשממש היו קיצוצים הוא היה נעול על בריח: הטלפון של פעם, נֶטו מספרים וחוגה בלי חוברת הדרכה ועם הרבה יראת כבוד. לא תמיד הכבל שלו הגיע לשירותים אבל מה שבטוח – הוא אף פעם לא בלבל אותך. הוא לא היה יומן ולא מצלמה, הוא לא התחבר למחשב הקומודור הביתי ושידר לו בגלים קצרים נתונים, ולא היית צריך להחליף אותו כל חצי שנה בדגם משופר שיכול גם לקלוט רדיו.

בפיגוע שהיה לפני חודשיים בשוק בחדרה, כשהתמונות הרעות החלו להופיע בערוצים 1 ו־2, החליטו בערוץ 10 להיות יצירתיים ולשדר מהשטח, בעזרתם האדיבה של שידורי הדור השלישי, את האמבולנסים המפוזרים ואת מיון הפצועים. שידורים שעל הנייר נעזרים בטכנולוגיה מתקדמת המאפשרת תקשורת על־ידי העברת נתונים מהירה ברשת הסלולרית. על המסך בסלון, הטכנולוגיה המתקדמת מתנפצת לתמונות קטועות ומרצדות, איכות סאונד ירודה ולא לדבר על כך שאין להבדיל בין דמויות דוהרות לעזרה לבין עמוד חשמל ששרד את הפיצוץ.

העיתוי, שבו בחרו בערוץ 10 לערוך ניסויים עם שידורי הדור השלישי, היה צורם. זה היה שימוש ציני במוצר חדשותי שעדיין לא סיים לגדול ולהתבגר, ובכל זאת נבחר להוכיח קדמה ותחכום דווקא באירוע חדשותי רגיש. הכתובית שהוקרנה במהלך אותו שידור: "שודר על־ידי הדור השלישי", כאילו התנצלה בשם ההנהלה על השתלטות הקדמה המפוקפקת, לאו דווקא ההתקדמות. כמו שנאמר: כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, לשמוע, להרגיש, לשחק, לצלם, לגלוש, לחוות... ולשלם על כך בסוף החודש. ואִמרו אמן.

שרון לוי־מיכאלוביץ' היא תסריטאית וקופירייטרית

גיליון 60, ינואר 2006