לשכת עורכי-הדין בישראל והעומד בראשה, עו"ד אפי נוה, שבים וטוענים כי העיתונאית שרון שפורר, שפרסמה עליהם סדרת כתבות, כלל אינה עיתונאית אלא "תועמלנית ששמה לעצמה למטרה לפגוע בלשכה ובראש הלשכה", ואף מאשימים אותה באחריות לאירועים "אלימים" נגד עו"ד נוה בעקבות הגשת התביעה שלו נגדה.

בחודש ינואר הגישו הלשכה והעומד בראשה תביעת דיבה בסך כמיליון שקל נגד שפורר אישית, וזאת בעקבות סדרת כתבות פרי עטה שפורסמו באתר "המקום הכי חם בגיהנום". באחת הכתבות התייחסה שפורר להתנהלות ועדת האתיקה בלשכה ולקשרים של עו"ד נוה לוועדה, וטענה כי היא נוהגת איפה ואיפה. באחרת חשפה כי חברת הביטוח מנורה, שעו"ד נוה ייצג, זכתה במכרז לביטוח חברי הלשכה.

באמצעות עורכי-הדין שמוליק קסוטו, דוד יצחק ורונן בוך ממשרד קסוטו, נוף ושות' טענו עו"ד נוה והלשכה כי שפורר כלל לא נהגה כעיתונאית אלא כ"תועמלנית", אשר פרסמה בכוונה תחילה מידע מכפיש ושקרי על הלשכה והעומד בראשה. בתגובה טענה שפורר, שזכתה לגב משפטי מצד "המקום הכי חם בגיהנום" ומיוצגת על-ידי עו"ד יהונתן קלינגר, כי כל פעולותיה היו בגדר "עיתונות אחראית" וכי בלשכת עורכי-הדין כלל לא חולקים על העובדות שבפרסומים, אלא על "איש קש" שהם עצמם יצרו.

כעת, בתשובה שהגישו לכתב ההגנה, טוענים לשכת עורכי-הדין ועו"ד נוה כי שפורר עסוקה "באופן אובססיבי" בלשכה ובעו"ד נוה עצמו. "מתקיימות אצלה תכונות בולטות של תועמלנית אובססיבית שבעקבות הגשת התביעה החליטה לקחת צעד נוסף ב'מלחמתה' כנגד עו"ד נוה, והחלה לנקוט אמצעים שאינם מקובלים ברגיל, קל וחומר על-ידי עיתונאים", נטען.

שרון שפורר (צילום מסך)

לדוגמה מציינים הלשכה ועו"ד נוה כי שפורר השוותה בעמוד הפייסבוק שלה בין התביעה שהם הגישו נגדה לבין התביעה שהוגשה נגדה על-ידי חברה הקשורה לדודו דיגמי, שהיה "סוחר הנשים הגדול בארץ", כהגדרתה של שפורר. נציגי העיתונאית, כך נטען, אף חילקו עלונים עם השוואה זו במשרדי לשכת עורכי-הדין "תוך קריאות גנאי כנגד עו"ד נוה". בהמשך נטען כי נציגיה של שפורר הגיעו "אל מול ביתו הפרטי של עו"ד נוה (בו הוא מתגורר יחד עם אשתו וילדיו הקטינים!)" והכפישו אותו כשקראו במגאפון קריאות בגנותו.

לגופו של כתב ההגנה טוענים הלשכה ועו"ד נוה כי שפורר "מודה שהיא לא יכולה לעמוד מאחורי הפרסום המכוער" הנוגע לוועדת האתיקה של הלשכה, ועל כן היא מכחישה שכתבתה נועדה להעביר מסר שלפיו עו"ד נוה שולט בוועדה. "לנוכח גרסת הגנה זו שהציגה הנתבעת בכתב הגנתה, ההליך דנן [...] הינו פשוט מאוד", טוענים התובעים, שכן "כל אדם סביר הקורא את הכתבה מבין את הפרסום ככזה שעו"ד נוה הוא הגורם שמחליט את מי להעמיד לדין משמעתי ואת מי לא בהתאם לאינטרסים וצרכים אישיים שלו".

גם ביחס לפרסום השני שעומד בבסיס התביעה, הפרסום שנוגע לחוזה הביטוח המכובד שקיבלה חברת מנורה עבור ביטוח חברי הלשכה שעו"ד נוה עומד בראשה, טוענים התובעים כי שפורר אינה יכולה להתנער מהמסר שעולה מהפרסום, שלפיו עו"ד נוה "סידר" לחברת מנורה את הזכייה במכרז של הלשכה.

"ניכר מכתב ההגנה והתנהלותה הנפסדת של הנתבעת לאחר הגשת כתב התביעה, כי היא אינה עומדת מאחורי הדברים שכתבה", נכתב בסיום תשובת הלשכה ועו"ד נוה לכתב ההגנה של שפורר. "הנתבעת מבקשת, כיום ובדיעבד, לקרוא בכתבה מסר שונה לגמרי מהמסר הברור שהותיר את כל קוראי הכתבה. הנתבעת בחרה בטקטיקה זו, שכן היא יודעת שהדברים אינם אמת ואין ביכולתה להוכיח זאת בבית-המשפט. אלא שבניגוד לטענתה, המסר היחיד שנלמד מהכתבה הוא מסר שקרי ומכפיש, ועליה לשלם את המחיר הנלווה לכך".

71274-01-17

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 4.96MB)