שלשום, ה-28 בינואר, חגג ערוץ 10 שבע שנים להקמתו. ספק אם מקימיו חזו את הפתעת יום ההולדת שהכינו להם חברי ועדת הכלכלה של הכנסת. בדיון מיוחד שיזם ח"כ גלעד ארדן החליטו חברי הוועדה שלא להאריך את זכיון הערוץ בשנתיים נוספות, ובכך בעצם להכריז על סגירתו דה-פקטו. ראשי הערוץ שנכחו בדיון, סגן יו"ר הדירקטוריון מודי פרידמן והמנכ"ל יוסי ורשבסקי, לא האמינו שכך יסתיים דיון שגרתי למדי בוועדה שאמורה היתה להיות כמעט חותמת גומי להחלטה על הארכת הזיכיון.
רבים מפקפקים באפשרות שמהלך כזה אכן ייצא אל הפועל. על-פי הדיווחים הראשוניים, הערוץ ידרוש דיון חוזר, שלישי במספר, בוועדת הכלכלה, ויאיים בעתירות משפטיות. כך או כך, ההחלטה הזו וההתנהלות של ערוץ 10 והרגולטור בעניינה חותמות חודש שבראשיתו הכריזו ראשי הערוץ במפתיע כי הוא עתיד להתמזג עם זכיינית ערוץ 2 רשת. כמו החלטת ועדת הכלכלה, גם ההודעה על המיזוג היא עוד פרק בסאגה של ערוץ 10, שבאופן אירוני הכותרת ההולמת אותה היא "הישרדות", כשם תוכנית הדגל השנויה במחלוקת של הערוץ. כיצד הפך ערוץ הטלוויזיה שאמור היה לשבור את המונופול של ערוץ 2 לגוף שמאיים "להתאבד" במיזוג בעייתי?
כמה חודשים לאחר עלייתו לאוויר הגיע ערוץ 10 למצב של הקפאת הליכים וביקש מבית-המשפט צו להגנה מפני נושים. בהמשך קיבלו בעלי הערוץ פטור מדמי הזיכיון לתקופה של כשנתיים, ובשנים שלאחר מכן לא שילמו את חובותיהם לרשות השנייה. בינתיים ניצלו היועצים המשפטיים של הערוץ כל פרצה בזיכיון כדי לשלם מה שפחות, נוסף להטבות מפליגות שקיבלו מהמחוקק.
ובכל זאת הנהלת הערוץ מאשימה את הרגולטור במצבה הכספי הקשה. המספרים לא משקרים, אומרים שם, הערוץ הפסיד מדי שנה מיליונים. יוסי מימן, בעל המניות המרכזי בערוץ לצד רון לאודר וארנון מילצ'ן, הזרים מכיסו הפרטי לקופת הערוץ מיליארד ו-125 מיליון שקל (1,125,000,000). אבל כאמור, למרות זעקות החמס של מנהליו, התנאים להפעלת ערוץ 10 היו לכל אורך הדרך נוחים יותר משל זכייני ערוץ 2, נוסף להטבות המפליגות שהערוץ קיבל הן מצד המחוקק והן מצד הרשות השנייה. ייתכן שהבעיה נעוצה בניהול הפנימי, ולא בפיקוח החיצוני?
מיזוג בדיעבד ולכאורה
שלוש השנים האחרונות עמדו דווקא בסימן אופטימיות בכל הנוגע ליחסים שבין ערוץ 10 לרגולטור. זה הראשון עמד במחויבויותיו לזה האחרון: הקציב מדי שנה 50 מיליוני שקל לתוכניות מסוגה עלית, העביר לקולנוע הישראלי שמונה מיליון שקל מדי שנה ושילם את דמי זכיונותיו ותגמוליו. לא, הוא לא עשה זאת בשמחה, אבל כאשר הוא אותת כאילו אין בכוונתו לשלם את החובות, איימה הרשות השנייה לחלט את ערבויותיו, והכספים הגיעו ליעדם. שק החובות המאיים לשבור את גבו של הערוץ – למעלה ממאה מיליון שקל – מתגלגל מהשנים 2004–2005, שבהן דווקא זכה ליחס סלחני מהרגולטור, שהסכים להשעות את חובותיו.
ההתנהלות האסטרטגית של ערוץ 10 ביחס לחוב וביחס למצבו הכספי סבלה מחוסר עקביות לכל אורך הדרך. ההודעה החפוזה על המיזוג עם רשת היא דוגמה אופיינית, אולם המהלך המשמעותי יותר, שרובו נרקם מאחורי הקלעים של הדיון הציבורי, הוא מאבקו של הערוץ לשינוי שיטת הזכיונות לשיטה של רשיונות. בשנה האחרונה הפעיל הערוץ לחץ כבד כדי לקבל רשיון שידור ולהשתחרר מכבלי הזיכיון המגבילים. השידוך המאולץ עם רשת הוא רק תוצאה של מה שנראה ככשלון, אולי זמני, של המאמצים.
עם ההכרזה על רעיון המיזוג יצא הערוץ בקמפיין מסיבי של יחסי-ציבור. המגיש הבכיר של חברת החדשות של הערוץ, יעקב אילון, נשלח להסביר ב"מעריב" כי המיזוג ימנע פיטורים של אלפי עובדים, העיתונאים הוצפו בשלל תרחישים אפשריים שלפיהם ייתכן כי רשת תעבור לשדר בערוץ עשר או ששידורי ערוץ 10 יעברו לימי הזיכיון של רשת בערוץ 2. כך או כך, המסר ששידרו מנהלי הערוץ היה כי אם המיזוג לא יתאפשר, הם יחשיכו את המסך, וכי מועצת הרשות השנייה תיזכר לדיראון עולם כמי שבתקופתה חדל ערוץ מסחרי מלפעול. מנגד השתמש מנכ"ל הערוץ ברעיון המיזוג כשוט לקידום הליך הקיצוצים בחברת החדשות, עת איים בעיתונות כי המיזוג יביא לסגירתה המוחלטת.
הפרשנים נחלקו באשר ליעילותו של המהלך. המצדדים בו טענו כי רק איחוד בין שתי חברות הטלוויזיה הכושלות יביא (שוב, או סוף-סוף, תלוי את מי שואלים) לטלוויזיה איכותית בעברית, וכי זהו הסיכוי האחרון ליצור תחרות בשוק הטלוויזיה המסחרית בישראל, הקטן בלאו הכי. מנגד, בכירים בתעשיית הטלוויזיה העריכו שמדובר, כאמור, במהלך סרק של ערוץ 10 ושל רשת, שם העדיפו מלכתחילה להתמזג עם הזכיינית המצליחה קשת. גם ברשות השנייה לא התרשמו מהודעת הערוץ על המיזוג האפשרי. יו"ר הרשות נורית דאבוש ביקשה מהמועצה לאשר החלטה שלפיה אם הערוץ לא ישלם את חובותיו, הזיכיון ייפתח ומכרז נוסף יצא לדרך. נוסף לכך, לרשת ולערוץ 10 מחויבויות שונות לרשות השנייה, ומיזוג של השתיים אינו מבטל אף אחת מהן. החוב של רשת לרשות השנייה עומד על למעלה מ-60 מיליון שקל.
גם מבחינת ימי השידור המיזוג לא נראה ריאלי. מיזוג של רשת אל תוך ערוץ 10, שעליו נסתם אתמול הגולל בוועדת הכלכלה, ישאיר בערוץ 2 חור של ארבעה ימי שידור שקשת אינה ערוכה למלא. האופציה השנייה, שלפיה ערוץ 10 יתמזג לתוך רשת, היא הפרה של כללי הזיכיון. כך או אחרת, בידי הרשות השנייה ערבויות של שתי החברות, שאותן היא יכולה לחלט כאשר אחת מהזכייניות תפר באופן קיצוני את הסיכום איתה. ועדיין לא אמרנו מלה על הממונה להגבלים עסקיים שעל המיזוג האופציונלי לקבל את אישורו.
חובות, חובות, חובות
חוץ מהפרסומאים, שזכו למתקפה חריפה לפני כחודש מצד בעלי ערוץ 10, הכתובת הראשית שאליה מפנה הערוץ את טרוניותיו בגין מצבו העגום היא הרגולטור, קרי, הרשות השנייה. אלא שמתוך החוב הכללי של ערוץ 10, הנאמד בכ-103 מיליון שקל, החובות בגין התמלוגים זניחים. על-פי החוק, הערוץ חייב להעביר לקופת המדינה 4% מסך הכנסותיו. דו"ח תורג'מן, שסיכם את חובות הערוץ, קבע לפני כחצי שנה כי גובה החוב עומד על 700 אלף שקל, 0.66% מסך כל חובו של הערוץ. החוב עבור חלק מדמי הזיכיון עבור השנים 2004–2005, שלא שולמו, גדול יותר: 22 מיליון שקל.
חלק הארי מחובו של הערוץ, 60 מיליון שקל, הוא עבור "מחויבויות תוכן". ערוץ 10 חייב להשקיע מדי שנה 50 מיליון שקל בתוכניות "סוגה עלית", תוכניות תוכן שאינן ריאליטי, כמו סדרות דרמה, תוכניות תעודה ותחקיר וסדרות דוקומנטריות. לצורך ההשוואה, על-פי נתוני הרשות השנייה, זכיינית ערוץ 2 קשת, המשדרת שלושה ימים בשבוע, מוציאה על תוכניות סוגה עלית כ-120 מיליון שקל. רשת, המשדרת ארבעה ימים בשבוע, מוציאה 100 מיליון שקל. ערוץ 10, המשדר שבעה ימים בשבוע, אמור להוציא, כאמור, 50 מיליון שקל בשנה.
הפגנת עובדי ערוץ 10 מול בניין הרשות השנייה, אתמול בירושלים (צילום: קובי גדעון)
60 מיליון השקלים, אם כן, היו אמורים להגיע ליוצרי הטלוויזיה בארץ, אבל מנהלי הערוץ בחרו להשאיר אותם בכיסם. דובר מטה מאבק היוצרים נפתלי גליקסברג הבהיר לוועדת תורג'מן כי גם אם הערוץ יזמין תוכניות מסוגה עילית כבר עכשיו, הן יהיו מוכנות רק בעוד כמה שנים. זו אחת הסיבות המרכזיות לתמיכת הרשות השנייה בהמשך הזיכיון של ערוץ 10 בשנתיים נוספות: ההנחה שהוא ישדר את תוכניות הסוגה העילית שהזמין ושעליהן שילם.
חלק גדול נוסף של החוב – 24 מיליון שקל לפי המחמירים ו-12 מיליון שקל לפי המקילים – הוא ליצירה הקולנועית בארץ. על-פי תנאי הזיכיון, הערוץ מחויב להשקיע בקולנוע הישראלי שמונה מיליון שקל מדי שנה. יש לציין כי ארגוני היוצרים הגיעו לסיכום עם ערוץ 10 שלפיו רמת ההשקעה תפחת ב-50% ותהיה שווה לרמת ההשקעה אצל כל אחד מזכייני ערוץ 2.
בסיכומו של דבר, החלק העיקרי של החוב המעיק על ערוץ 10 הוא לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ, חוב שמנהליו ובעלי המניות שלו ידעו על קיומו כבר בתהליך המכרז. היוצרים רואים בערוץ 10 מי שגזל מהם 72 מיליון שקל המגיעים להם על-פי חוק עבור עבודתם. אתמול הם היו הראשונים לברך על החלטת ועדת הכלכלה שלא להאריך את הזיכיון.
בהופעתו בפני ועדת תורג'מן התנער פרידמן מהחובות ליוצרים והציג חוות דעת משפטיות של יועצי הערוץ שלפיהן הערוץ פטור מתשלום החוב בשל מצבו הכספי הגרוע.
ואכן, אחת הביקורות המרכזיות על ערוץ 10 היתה כי הוא בחר ביודעין שלא לשלם את הכסף ליוצרי הטלוויזיה והקולנוע, מתוך הנחה כי הרגולטור יוותר לו על החוב, בדיוק כפי שעשה בשנתיים הראשונות לקיומו, כאשר עמד על סף פשיטת רגל.
מהישרדות להישרדות
בתעשיית הטלוויזיה מסבירים את ההפסדים הכבדים של ערוץ 10 בהחלטות ניהוליות כושלות. האשם המרכזי, אומרים בכירים בתעשייה ששוחחו עם "העין השביעית", הוא סגן יו"ר הדירקטוריון מודי פרידמן, מי שכיהן עד לפני חודשים אחדים כמנכ"ל הערוץ. פרידמן אחראי לסכומי הכסף שהשתכרו הטאלנטים בערוץ. כך למשל זכורה החתמתו המתוקשרת של ארז טל בערוץ 10 כמנהל תוכניות. בסופו של דבר טל חזר לערוץ 2 כשכיסיו מלאים מיליוני שקלים, ואף תוכנית שלו לא שודרה.
הערוץ ביזבז מיליוני שקלים על שידורי ספורט שככל הנראה לא הצליחו לכסות את עלותם הגבוהה, וגם לא הצליחו להביא את הצופים בהמוניהם. שידורי ליגת-העל, משחקי מכבי תל-אביב בכדורסל בליגה האירופית ושידורים מליגת האלופות היו שידורים ארוכים ויקרים, ששיבוץ הפרסומות בהן נחשב בעייתי. בסוף השנה שעברה למדה ההתאחדות לכדורגל על בשרה את תרבות התשלומים של ערוץ 10, תרבות שיוצרי הטלוויזיה והקולנוע מכירים מקרוב. ההתאחדות הוציאה צו עיקול זמני לנכסי הערוץ בסך של 7.5 מיליון שקל, זאת לאחר שהערוץ הודיע חד-צדדית כי הוא מפסיק להעביר את התשלומים בגין המשחקים. החוזה בין הצדדים מוערך בכ-6.5 מיליון דולר לעונה, סכום שאת רובו הערוץ לא שילם. לאחר הטלת העיקול נכנסו הצדדים למשא-ומתן, וככל הנראה הגיעו בעקבותיו לפשרה.
גם "הישרדות", תוכנית הדגל של ערוץ 10, זו שהצליחה להביא את "הצופים של ערוץ 2", לא הצליחה להביא איתם גם את הכסף המיוחל. התוכנית, שעלתה לבעלי המניות הון תועפות, לא הצליחה להחזיר את ההשקעה, ואף יצרה רף טלוויזיוני נמוך במיוחד. הפקת "הישרדות" נחשבת להפקה הטלוויזיונית היקרה ביותר בישראל, ובתעשייה מעריכים את עלותה בעשרה מיליון דולר לפחות.
ערוץ 10 ומלחמתו בזיכיון
כאמור, רעיון המיזוג עלה לאוויר רק לאחר שנסיונות ערוץ 10 לעבור מזיכיון לרישיון נכשלו. מאז הקמתו פועל הערוץ מתוקף חוק הרשות השנייה, המעניקה זכיונות לזוכים במכרז. הזוכים חייבים לעמוד בכללים נוקשים, ובהם הקצאת מיליוני שקלים לתוכניות סוגה עלית ולקולנוע הישראלי, תשלום עבור הזיכיון ותשלום עבור התמלוגים. כמו כן הזיכיון מוגבל בזמן, ובמקרה של ערוץ 10, הוא אמור להתחדש כל שנתיים.
מנגד, רישיון אינו כרוך בהגבלת זמן, וכל מי שעומד בתנאי הסף זכאי לו. ההגבלות הן בעיקר באשר לאופי התכנים המותרים לשידור: תכנים בעלי אופי מיני, פרסומות שונות ועוד. ערוץ 10 ניסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה; דהיינו, לעבור מזיכיון לרישיון, אבל להישאר עם התכנים המותרים לו לשידור על-פי הזיכיון. ניסוחים מעורפלים בחוק ההסדרים העניקו למשרד התקשורת את הסמכות להעביר את הערוץ לרישיון. בתמורה הסכימו ראשי הערוץ לשלב פרסומות בערוצי הכבלים והלוויין, עוד עז שנכנסה לחוק ההסדרים (עיינו כאן, עמ' 128 ואילך).
ברשות השנייה הסתייגו מהמהלך – הן מהמסגרת שבה שונה החוק (חוק ההסדרים) והן מאופי הדיונים. חברי הדירקטוריון, רחל פרימור וד"ר דוד אלכסנדר, טענו בישיבות כי המעבר לרשיונות הוא מהלך מורכב, שדורש חודשים של דיונים שבהם יוחלט מהן המחויבויות של הערוץ לציבור, מה יעלה בגורלה של חברת החדשות, אם יהיו נציגי ציבור בדירקטוריון וכמה, מה יהיה מעמדם, מה יהיו תנאי הסף לקבלת רישיון וכן הלאה.
למזלו הרע של הערוץ, הבחירות הוקדמו, חוק ההסדרים נשאר על שולחנה של הכנסת ולא אושר, ובינתיים השעון המשיך לתקתק ומועד פקיעת הזיכיון – שעל-פי אחד התיקונים לחוק נקבע ל-28 בינואר מדי שנתיים – הלך והתקרב. מועצת הרשות השנייה, בגיבוי ארגוני היוצרים, המליצה להאריך את הזיכיון ולא לצאת למכרז, כדי שלערוץ תהיה הזדמנות להחזיר את חובותיו. ועדת הכלכלה של הכנסת לא התחשבה בהמלצה הזו.
במהלך החודשים הללו לא חדלו בערוץ 10 מהמאמצים לשינוי שיטת הזיכיון, המיוחסים למנכ"ל לשעבר וסגן היו"ר בהווה מודי פרידמן, ואף הגבירו את הלחץ. הערוץ שכר את שירותיהם של לוביסטים רבים, ובראשם מזכיר הממשלה לשעבר ישראל מימון, המכיר היטב את מסדרונות השלטון הרלבנטיים. גם שירותי חברת האסטרטגיה GCS, שבראשה עומד טל זילברשטיין, נשכרו כדי להגשים את המטרה. אליהם צורף הלוביסט אריאל סנדר ממשרד הלוביסטים של אמיר גלעד. כל אלו גויסו למשימה לשנות את השיטה, ונכון לאתמול נכשלו כישלון חרוץ. ערוץ 10 הימר על כל הקופה, והפסיד. הוא יכול היה לשלם את חובו, וליהנות מעוד שנתיים של זכיינות שבמהלכן היה משיג בקלות את הרישיון המיוחל.
תגובות: מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי סירב להגיב לכתבה. דוברת הערוץ הפנתה את "העין השביעית" לעו"ד אלי דוידוביץ ממשרד לייעוץ אסטרטגי GCS, אולם גם דוידוביץ לא הגיב.