בפתח השנה השנייה של מדד הייצוג, המיזם שבוחן את שיעור המרואיינים הערבים בתקשורת הישראלית, הזמנו לראיון את ערן זינגר, הכתב לענייני ערבים של רשת ב'. זינגר מגיש מדי שבוע את התוכנית "מרחאבית", שכל כולה מוקדשת לסיקור החברה הערבית בישראל. להלן גרסה ערוכה של הראיון שקיימו עם זינגר אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל בתוכנית "קול העין".

עבור מי שלא מכיר את "מרחאבית", במה אתם עוסקים?

"התיימרנו בתחילה לעסוק בכל מה שקשור במרחב הערבי. אפילו חשבנו לקרוא לתוכנית 'מגזין המזה"ת' כדי לגעת באייטמים שאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם בעיסוק השוטף. אבל בחלוף הזמן החלטתי שצריך לתת במה לדברים שלא מקבלים סיקור דווקא בזירה הפנימית. כלומר, מה שאני מכנה ערבּ אל-דאחל, ערביי ישראל. זאת המסגרת הטובה והיחידה שיש לי ככתב, שעוסק בתחום של המזרח התיכון והעולם הערבי, לעסוק בנושאים שלרוב לא מקבלים ביטוי בתקשורת העברית".

ערן זינגר (צילום: דוברות רשות השידור)

אתה יכול לתת לנו כמה דוגמאות?

"אתן לך דוגמה של התוכנית האחרונה. דיברו רבות בימים האחרונים על התמונות המזוויעות מבית-האבות בחיפה, שבו היו העדויות המצולמות הקשות של ההתעללות בקשישים. וזאת הזדמנות מצוינת לשאול 'מה קורה במגזר הערבי', עד כמה נפוץ השימוש במה שמכונה 'דיור מוגן' ועד כמה בוחרים במגזר הערבי לשכן את ההורים המזדקנים במסגרות האלה, כשכבר קשה לטפל בהם. ושמענו שם תשובות מאוד מעניינות. זאת דוגמה לאייטם שלא יכול לקבל ביטוי בתקשורת השוטפת.

"האתגר פה הוא לעקוף את המחסום הפוליטי. לא שאכפת לי מה חושבים עלי, אבל אוטומטית כל מי שמזוהה עם תכנים שקשורים בערבים מתויג כ'שמאל', ובתוכנית אני מתאמץ שהיא לא תיגע בפן הפוליטי, וחקקתי את הסיסמה שפוליטיקאים לא מראיינים. לא עמדתי בזה, כי היו פוליטיקאים ערבים שכן תרמו לאייטמים שרציתי לעסוק בהם, אבל זאת לא תוכנית שעוסקת באספקט הפוליטי, של ימין ושמאל".

למה בעצם?

"כי זה יש בלי סוף".

יש בלי סוף, אבל אפשר לתת ביטוי לא רק לאחמד טיבי. יש פוליטיקה במובן העמוק של המלה שאפשר לדבר עליה גם עם מנהל בית-ספר, וגם עם איש חינוך או רופא. הנושא שזור בשגרת החיים של כולנו כאן.

"אם אני מביא נושאים שכן יש בהם נגיעה פוליטית, אני תמיד אראה את השטחים האפורים. הרי השחור והלבן כל-כך ברורים בארץ, וגם הדיון הרדוד. למשל אביא אייטם שהיה לפני שבועיים, קריאה משותפת של חבר במפלגת הבית-היהודי, הרב דנינו שמו, ואיש התנועה האסלאמית מהפלג הדרומי, שקוראים בקריאה משותפת לפתוח בוועדת חקירה בעקבות אירועי אום אל-חיראן. אייטם שמלמד שאם בכל זאת אני רוצה לעסוק בפוליטיקה, לא כל מי שבצד הימני של המפה חושב שאסור בכלל לחקור ולבדוק את החששות והחשדות של הערבים שהמשטרה נהגה שלא כדין בסיפור של אום אל-חיראן.

"בכלל, המטרה בתוכנית היא לדבר דווקא בתקופה הכי קשה. היה אירוע קשה ברעננה לפני כשנה של אשה ערבייה, מוחג'בה – כלומר עוטה חיג'אב – שהותקפה באמצע הרחוב ואיש לא ניגש לסייע לה. היתה איתה שיחה מאוד קשה. אבל לא הסתפקתי רק בשיחה איתה. עשיתי גם שיחה עם בחורה מאוד צעירה, גם היא עוטה חיג'אב, ואני לא חושב שיוצא הרבה למאזינים דוברי עברית, יהודים, לשמוע פעם איך זה נשמע מהצד של החיג'אב. והיא התחילה לספר איך היא כבר רגילה שמסתכלים עליה בצורה חשודה ואיך היא אוטומטית מושיטה את התיק, כי היא יודעת שיבדקו אותה גם אם אחרים לא בודקים.

"אני מנסה להראות שמאחורי הפוליטיקה והימין-שמאל והשחור-לבן יש בני אדם, והם הרבה יותר מורכבים ומעניינים ממה שפוליטיקאים ושיח תקשורתי רדוד מנסים להראות. וזאת המטרה של התוכנית. אני עושה את זה גם באמצעות מוזיקה, באמצעות תרבות. אני מנסה להביא לא רק שיחות עם אנשים מעניינים אלא גם אנשים שעוסקים בתחומים שלמגזר היהודי יש פחות גישה אליהם בכלי התקשורת הקונבנציונליים".

פרשי משטרה באום אל חיראן. ברקע: גרר מעמיס את מכוניתו של יעקוב אבו אלקיעאן, 18.1.17 (צילום: הדס פרוש)

הזכרת את אום אל-חיראן, בימים אלה אנחנו מבינים שהכותרות הראשונות שיצאו מהאירוע שם כנראה לא היו מדויקות. הרבה מאוד כתבים, עמיתיך, פרסמו כותרות בשם המשטרה, בלי אפילו להזכיר את המקור, כאילו מדובר במחבל שאולי קשור לדאע"ש וכיוצא בזה. איזו ביקורת, מחשבות או מסקנות, יש לך בעקבות הסיקור הזה, שהתברר כשגוי?

"קודם כל באתי לאום אל-חיראן כשבועיים לאחר האירוע, כשכל האבק קצת שקע. רציתי לבוא ולראות בשקט את התמונה. אני לא אוטומטית חשבתי שבטוח שהתושבים צודקים והמשטרה אי-אפשר להאמין לה. ישבתי ליד אחד האנשים, אדם מאוד מרשים בשם ראאד אבו-אלקיעאן, קרוב משפחתו של יעקוב המנוח, ודיברנו. הוא עשה לי שם סיור במשך שעה והתיישבנו וניגבנו חומוס ולבנה והיתה אווירה מאוד טובה, ובתוך האווירה הטובה הזאת הוא אומר לי 'ומה לגבי ארדן? איך שהוא מאשים אותנו שהוא היה דאע"ש. אתה מאמין לארדן?', הוא שואל אותי, ואני אומר לו: 'אני לא מאמין לו, אבל אני גם לא מאמין לך'.

"אני חושב שהיה פה משהו שהוא הרבה יותר מורכב ממה שמסוגלים להבין, וכמובן שהמשטרה טעתה כשהיא מיהרה בתוך 40 דקות... הרי דאע"ש לא מודיע בתוך 40 דקות שזה פיגוע שהוא עשה. היתה פה פאשלה. ומעבר לפאשלה התפקודית של המשטרה, כפי שהיא מסתמנת עכשיו, היתה פה כנראה פאשלה הסברתית מאוד קשה. כשאתה מתייג אוטומטית ציבור שלם ואתה לא בודק כי אוטומטית כל ערבי הוא מחבל בעיני כל-כך הרבה אנשים, זה נורא, זה טראגי, וזאת בדיוק המטרה של התוכנית שלי. לא לתייג אוטומטית אנשים רק בגלל שיש להם חיג'אב על הראש או שהם אומרים 'אללה אכבר'. צר לי שהתקשורת, וגם חלק מהקולגות שלי, לא ידעו בצורה יותר ברורה לבוא ולסייג ולומר: 'המשטרה טוענת שהוא איש דאע"ש', אלא ישר ציטטו את ההודעות של המשטרה, ועל כך כנראה שילמנו מחיר כבד ביחסים שלנו עם האוכלוסייה הזאת".

במדד הייצוג אנחנו בוחנים את התדירות והאחוזים של מרואיינים ערבים במהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה. ויש מנקודת המבט הזו טענה שדווקא ייחוד של תוכנית אחת לחברה הערבית פוגם בהיכרות של הציבור היהודי עם החברה הערבית, וסוגר אותם במעין גטו. אולי עדיף להשקיע מאמץ בשילובם במהדורות כלליות, מה דעתך?

"דעתי אינה מגובשת דיה בעניין הזה. אם לא היינו עושים תוכנית כזאת אז היו אומרים 'אתם לא מדברים על הקהל הזה'. עכשיו אני אענה לך בתשובה יהודית מאוד: אז מה תגיד על החרדים? גם לחרדים יש תוכנית, 'מלווה מלכה' במוצ"ש. כמה מרואיינים חרדים אתה שומע מעבר לפוליטיקאים? אותו הסיפור עם הערבים. יש קבוצות באוכלוסייה שלא מקבלות בצורה שוטפת את היחס השווה שמגיע להן. כמה רופאים ערבים מתראיינים בנושאי רפואה? כמה עורכי-דין ערבים מתראיינים בנושאי משפטים? מעטים מאוד, אבל מאיפשהו צריך להתחיל, נכון? ואני חושב שהתוכנית הזאת היא התחלה טובה.

"אני מקבל הרבה תגובות, ואני לא רוצה להחמיא ספציפית לתוכנית כמו שאני רוצה לתת מחמאה לרשת ב'. נעשה פה לדעתי מעשה גדול מאוד. העובדה שאתה מדבר אל שתי אוכלוסיות בו זמנית, אל הערבים שרוצים לשמוע באייטמים שמעניינים את הציבור שלהם, וגם רוצים לשמוע איך הציבור השני שומע על האייטמים האלה כדי שיידעו שזה משודר; והציבור היהודי, שלא יודע מספיק על הערביוּת, לא יודע מספיק על האסלאם, לא יודע את ההבדל בין שיעה לסונה. ובטח לא יודע מה חושב באמת הציבור הערבי בארץ".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.