משה נימני (שדרן באחד מ"ערוצי הקודש' המזוהים עם ש"ס): "שלום לראש ממשלת ישראל. אנחנו כאן, איחוד ערוצי הקודש: רדיו-10, קול-האמת, רדיו-2000, קול-שמחה, כל-החסד, מכל-הלב, כחול-לבן, קול-הנשמה, שובה-ישראל, רדיו-שמח, נמצאים איתך אדוני ראש הממשלה ביום מכריע וחשוב זה. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שלום רב".
(איחוד ערוצי הקודש, 17 במאי, יום הבחירות לכנסת ה-15)

לרגעים אחדים, מיד לאחר הבחירות, היה נדמה כי שינוי אמיתי מתחולל ביחס המשטרה ומשרד התקשורת לפעילותן של תחנות הרדיו הפיראטיות. שר התחבורה כינס דיון חירום במשרדו בהשתתפות כל הגורמים הנוגעים, כולל אביגדור קהלני ולימור לבנת, ובסיומו הוציא שורת המלצות, ביניהן: להקים צוות משימה מיוחד בין-משרדי לטיפול בתחנות הפיראטיות ולהחמיר באכיפה על העבריינים ובענישתם. כבר באותו יום דיווחה המשטרה על תפיסת תחנת הרדיו יהדות-תימן, שהפריעה לערוצי הקשר בנתב"ג, ולמחרת נסגרו שתי תחנות נוספות, ביניהן רדיו-2000, אחת מהתחנות המזוהות עם ש"ס. ב-31 במאי הודיעה המשטרה על הקמת צוות מיוחד שיתאם את פעילות מחוזותיה מול משרד התקשורת במאבק נגד התחנות הפיראטיות.

אלא שברגע שהוסר האיום המיידי מעל שדה התעופה, נראה כי התפוגג העניין בשידורים הבלתי חוקיים. עו"ד צח גרניט, מנכ"ל ארגון זכייני הרדיו האזורי: "המשטרה אכן הודיעה על שינוי מדיניות, ובמשך יומיים דיווחו על סגירת תחנות, אבל זה הכל. הקימו צוות מיוחד, אבל לי לא ידוע על כל פעילות שהוא עשה עד כה. שמואל בן-עטר וברוך בן-דוד, שני מפעילי תחנות פיראטיות, התראיינו על כך בטלוויזיה, ולא ננקטו נגדם שום צעדים".

השידורים הפיראטיים עלו שוב לכותרות בזמן האחרון בשני הקשרים שונים. ביום הבחירות דיווח ארגון קשב (המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל) ליו"ר ועדת הבחירות, השופט אליהו מצא, שראש הממשלה מתראיין לערוצים האלה ומפר בכך באופן בוטה את האיסור על תעמולה. כל אותו היום שידרו התחנות המזוהות עם ש"ס תעמולה נמרצת, משולחת רסן וספוגה בהטפה דתית שקראה לבחירה בש"ס ובנתניהו. ימים ספורים אחר-כך קם קול זעקה מכיוון מגדלי הפיקוח של שדה התעופה בן-גוריון. פקחי הטיסה שוב התלוננו כי השידורים משבשים את הקשר האווירי עם המטוסים ומעמידים בסכנה של ממש את הנוסעים.

לרגע היה נדמה כי שינוי המדיניות של משרד התחבורה, משרד התקשורת והמשטרה מבשר על אווירה ציבורית חדשה שבה כיבוד החוק, שוויון בפניו ושמירה על שידור אמין הכפוף לכללי אתיקה נמצאים במקום גבוה בסדר העדיפויות, אך למעשה הקריאה ממגדל הפיקוח היא שהריצה את משרדי הממשלה לכנס ישיבות דחופות. הטיפול, כרגיל, היה נקודתי, במתכונת חירום, ולא מעבר לכך.

למעשה, הצעדים הננקטים עתה לפתרון בעיית השידור הפיראטי רק מעידים כי הדרך למציאת תרופה כוללת, לשביעות רצונם של כל הצדדים, מעולם לא נראתה פתלתלה יותר, עגומה יותר ומריחה מהתערבות פוליטית בלתי כשרה.

גלגולי החוק להכשרת ערוץ-7 מוכרים. החוק, שחברי-הכנסת של המפד"ל הצליחו להעביר בפברואר השנה, מציע כי כל תחנה פיראטית שמשדרת מעל חמש שנים תהפוך לחוקית באופן אוטומטי. ההצעה אינה פותרת את הבעיה, אלא רק מעלה שאלות סבוכות חדשות (למשל, לאיזה פיקוח יהיו כפופות התחנות האלו? האם לא יידרשו לעמוד באותם קריטריונים שנדרשו מזכייני הרדיו האזורי?); חשוב מכך, ההצעה נושאת מסר, שכל מי שיתמיד בעבריינותו די זמן, סופו שיזכה בהכרת החוק. בעקבות עתירה שהגיש חבר-הכנסת לשעבר איתן כבל, עומד כעת החוק לבחינה של בג"ץ, והצדדים הנוגעים בדבר נדרשו להגיב עליו. בינתיים אין לחוק כל תוקף, והמשטרה הגישה כתבי-אישום נגד ראשי ערוץ-7 בעקבות הפשיטה על האונייה והמשדרים של הערוץ.

כל זה לא מפריע לשלום בן-שלמה, היו"ר הרוחני של איגוד 12 הערוצים של ש"ס, לטעון כי התחנות של ש"ס כבר כשרות לחלוטין בשל החוק, וכי על-פי פרשנותו המשפטית של עו"ד דוד גלס, שהוא "מומחה משפטי גדול יותר מהיועץ המשפטי לממשלה", החוק תקף לחלוטין. "אין דבר כזה חוק מוקפא", אומר בן-שלמה, "או שהחוק תקף או שלא, והחוק הזה תקף". עו"ד צח גרניט אומר כי מאז שעבר החוק ב-23.2.99 צצו תחנות פיראטיות חדשות, והבעיה למעשה רק החמירה, בשל המסר ה"לא חינוכי" שנושא עימו החוק. יחיאל לימור מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, שפירסם דו"ח מחקר מקיף על פעילות התחנות הפיראטיות, מאשר כי באחרונה הופיעו תחנות פיראטיות רבות חדשות ובעצם "יש הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ואי-אפשר בכלל למצוא את כולן. אני נתקל כל הזמן בתחנות קטנות ומקומיות שלא שמעתי לפני כן". חוק ערוץ-7 ממתין, אם כן, להכרעת בג"ץ. להערכת איתן כבל, בג"ץ יגלגל אותו בחזרה אל הכנסת החדשה כדי לשקול מחדש את אישורו. כבל אומר כי במקרה זה יפעל לביטולו בכנסת ויפנה לראש הממשלה הנבחר כדי שיאשר הגשה של הצעת חוק נגדית.

מעניין יותר הוא סיפורה של ועדת רוקח, הכלי הפוליטי השני להכשרת התחנות הפיראטיות שצמח בימי ממשלת נתניהו. הוועדה "להעמקת הערכים היהודיים באמצעות שידורי הרדיו" הוקמה כחלק מההסכם הקואליציוני עם ש"ס, בדצמבר 96'. לכאורה היה ברור כי מדובר בוועדת קש שכל ייעודה לתת הכשר, בדרך כלשהי, לתחנות השידור של ש"ס (הבולטות שבהן הן קול-האמת, קול-הנשמה, רדיו-10 ושובה-ישראל). זה היה ברור לכאורה לכולם, מלבד לאיש שמונה לעמוד בראש הוועדה – ד"ר אפרים רוקח, חובש כיפה שחורה, שהיה יו"ר הוועדה לחינוך יסודי במשרד החינוך, והתייחס למשימה שהוטלה עליו ברצינות גמורה.

שלוש פעמים ביקשה הוועדה להאריך את מינויה כדי לסיים את עבודתה, אך בסופו של דבר הוגשו המסקנות לראש הממשלה בדרך מוזרה ביותר, מעין "מחטף", ועד היום הן לא זכו לפרסום רשמי.

"ההמלצות הוגשו לראש הממשלה בלי חתימת חברי הוועדה, כולל שלי", אומר ד"ר רוקח.

איך קרה דבר כזה?
לעבודת הוועדה נלווה כל הזמן ח"כ שלמה בניזרי, ובשלב מסוים הוא החליט שהוא רוצה להגיש את ההמלצות. אנחנו הרגשנו שאנחנו לא מוכנים סופית. לא כל חברי הוועדה הביעו את הסכמתם באופן סופי, אם כי בעל-פה די הסכמנו, ואז יום אחד נקבעה פגישה אצל בנימין נתניהו, ולי פשוט הודיעו על כך. היו שם חברי-הכנסת דרעי ובניזרי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה משה לאון, אחד מחברי הוועדה, יוסף בן-פורת (המשדר ברדיו-10, המזוהה עם ש"ס; ע"ב), ואני. כך הוגשו ההמלצות לראש הממשלה, בלי ששאר חברי הוועדה אפילו יידעו על כך. סיפרתי אחר-כך לאבי בלושטיין, חבר הוועדה (ומנכ"ל משרד הדתות; ע"ב), את מה שהיה, והוא כמעט נפל מהכיסא. הוא פירסם מכתב גלוי לראש הממשלה על כך שההמלצות הוגשו ללא ידיעת חברי הוועדה.

ניסית באותו מעמד להגיד משהו נגד המהלך?
הייתי שם, אך בכלל לא נתבקשתי להגיד דבר.

אז מי דיבר?
בניזרי, דרעי. הם הסבירו את ההמלצות. ראש הממשלה דווקא היה מאוד זהיר. הוא אמר שצריך שנציג של הוועדה שלנו יישב עם נציג מוועדת פלד (שדנה בארגון מחדש של מערך השידורים במדינה) כדי לראות שאין סתירות בין שתי הוועדות, ורק אחר-כך הוא יאמץ את ההמלצות. אני חושב שזה היה דבר חכם ביותר לעשות. אחרי שההמלצות הוגשו בצורה כזו, לי לא היה טעם לכנס שוב את הוועדה. לא היתה לי גם סמכות לכך, כי מועד המינוי פג. מאז לא שמעתי כלום מאף אחד זה כשנה וחצי.

ועדת רוקח מנתה תשעה חברים, שבעה מהם חרדים ודתיים-לאומיים, ואף לא נציג של הרשויות המשדרות כחוק – רשות-השידור והרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. הנציגים של רשויות אלו, אומר ד"ר רוקח, הוזמנו לוועדה כעדים. אלא שסגן השר בניזרי לא הסתפק בנציגות הדתית הגדולה בוועדה והפך למעין פטרון המפקח מקרוב. כך, למשל, התקיימו כל ישיבות הוועדה בלשכתו של בניזרי במשרד הבריאות.

ד"ר רוקח: "משרד הבריאות היה המקום היחיד שבו הציעו לנו להיפגש. עם המינוי שלנו ביקשנו ממשרד ראש הממשלה מקום להיפגש בו. אמרו לנו שאין להם מקום, אבל הם מציעים לנו את משרד הבריאות, כי זה המקום הנוח ביותר. כך היה. בניזרי היה בקרבת מקום כי למשרד ראש הממשלה לא היה מקום אחר. אני רציתי לקיים יום עיון בנושא הרדיו הפיראטי במקום ניטרלי, לא במשרד הבריאות, אבל במשרד ראש הממשלה לא אישרו לי".

נראה שגם זה לא הספיק לשלמה בניזרי כדי להבטיח שהוועדה תגיע למסקנות הרצויות.

ד"ר רוקח: "בניזרי ניסה לצרף לוועדה שני אנשים שהם יד ימינו, ולא אנקוב בשמותיהם. הוא לא יודע עד היום למה האנשים האלו לא קיבלו מינוי. אני אגיד לך למה – אני טירפדתי את זה במשרד ראש הממשלה".

ניסית להגיד לו משהו על ניהול העניינים של הוועדה?
רמזתי פה ושם כמה פעמים, זה לא עזר. התגובה היתה, "לא, לא התכוונתי, מה פתאום, לא רציתי". הכל התנהל כביכול על מי מנוחות. הרבה זמן קראו לזה בכלל ועדת בניזרי. התקשרה אלי עיתונאית ושאלה אותי אם אני יודע מה זו ועדת בניזרי ואמרתי לה, "כן, אני יודע, זו ועדת רוקח". עצם העובדה שאדם מרשה לעצמו להלביש את שמו על ועדה, ומקבל לכך במה בתקשורת, היא פסולה.

אבי בלושטיין, אגב, מעולם לא קיבל תשובה ממשרד ראש הממשלה. עם הגשת המסקנות לראש הממשלה בא הקץ, לפחות בינתיים, על עבודתה של ועדת רוקח. באופן מעשי, ישיבותיה של הוועדה מנעו פעילות אכיפה משמעותית נגד תחנות השידור החרדיות בימי נתניהו, ובכך, מן הסתם, רואים בש"ס רווח בפני עצמו.

במסקנותיהם קבעו חברי הוועדה כי יש צורך אמיתי בשידורי רדיו דתיים (זאת על סמך סקר שהזמינו ממכון גאלופ), והמליצו להקדיש 10% משידורי הרדיו של רשות-השידור והרשות השנייה לשידורי דת. כמו כן המליצו על הקמת רשות רדיו דתית נפרדת ועל מתן אישור לעמותות העוסקות בהפצת תורה לשדר בכוחות עצמן, בתנאי שיש להן ציבור מאזינים גדול דיו. על-פי ההמלצות, אומר ד"ר רוקח, כל תחנה תידרש לגייס חמישים אלף חתימות כדי להוכיח זאת. ברשות השנייה אומרים כי מסקנות הוועדה אינן מתייחסות לחוק הרשות השנייה ולמצוקת התדרים, ובעצם אינן ישימות.

ד"ר רוקח מדגיש כי הוועדה הקפידה לנסח את מסקנותיה כך שתהיה להן זיקה לחוק הקיים: "במידה שייקחו את ההמלצות, שמנוסחות באופן משפטי וקשורות באופן הדוק לחוק הקיים, הבעיה תיפתר. כלומר – יהיו תחנות שלא ישדרו ויהיו תחנות חדשות שישדרו ערכים יהודיים, אבל הכל בהתאם לחוק. לא התייחסנו בכלל לתחנות קיימות, ולא נתנו הכשר לשום תחנה. כל תחנה, קיימת או לא קיימת, היתה צריכה לעמוד בקריטריונים שבהמלצות. אני מדגיש – לא הכשרנו שום תחנה. זה יאפשר לפתור את בעיית התחנות באופן חוקי וגלוי, ללא שום מונקי-ביזנס. העבירו בכנסת חוק מוזר להכשרת ערוץ-7. במסקנות שלנו בוודאי לא מופיע לעשות את זה כך".

לד"ר רוקח יש גם כמה מסקנות אישיות כתוצאה מהסיום המפתיע של עבודת הוועדה: "סיימתי את העבודה בתחושה שנתקלתי במערכות פוליטיות-ציבוריות שהן לא ממין העניין. אני ניגשתי כאדם תמים לגופו של עניין. אני מעוניין בהחלט שיהיו אפשרויות של העמקת ערכי היהדות באמצעות שידורי הרדיו. זה מה שמעניין אותי, אבל כאשר זה הסתבך בפוליטיקה ובדברים שאינם ממין העניין, כל מה שהרגשתי עם סיום העבודה זה 'ברוך שפטרנו'. זו אכן ועדה שהיתה כלי בידי ש"ס, והיות שהם ראו שאנחנו כלי לא טוב, הם אמרו 'עצור'. הוועדה מעולם לא הוגדרה כוועדה לבדיקת שידורי הרדיו הפיראטי, אלא ועדה להעמקת הערכים היהודיים באמצעות שידורי הרדיו, ולכן גם אני מעולם לא פעלתי בה ככזו. אולי גם זה לא מצא חן בעיני האדונים בניזרי ודרעי".

ח"כ שלמה בניזרי אומר כי לא התערב כמעט אף פעם בעבודת הוועדה. פה ושם הוא הוזמן לדיונים, "או שהזמנתי את עצמי כדי להקשיב", אבל לא ניסה להשפיע. "לו רציתי הייתי יכול להיות יו"ר הוועדה", אומר בניזרי, "אבל דווקא החלטנו למנות אדם ניטרלי, וזו התודה שאני מקבל על כך". הוא מרוצה ממסקנות הוועדה משום שהיא הצביעה, לדעתו, על הזדקקות הציבור החרדי לתחנות רדיו ולתוכניות שהתחנות החילוניות אינן מספקות.

קורותיה של ועדת רוקח הן בעצם סיפורי של הרדיו הפיראטי: נבחרי ציבור אינם מהססים לנקוט כל דרך כדי להכשיר את תחנות הרדיו הבלתי חוקיות המזוהות עם מפלגותיהם; הגורמים הפוליטיים אינם פועלים לפתרון כולל וצודק שיביא להסדרת השידורים הפיראטיים תוך שמירה על מחויבות המדינה לזכייני הרדיו האזורי, אלא מעוניינים בהכשרת התחנות שלהם בכל דרך, לגיטימית או לא, שתחסן אותם מפני התעניינות המשטרה ומשרד התקשורת. כל עוד התחנות האידיאולוגיות זוכות לגיבוי פוליטי כזה הן מצד המפד"ל והן מצד ש"ס, משותקים גלגלי המערכת כולה. המשטרה ומשרד התקשורת מתלוננים על העונשים הקלים שמשיתים בתי-המשפט על פעילי הרדיו הפיראטי, ואילו ידי בית-המשפט כבולות מפני שאינו יכול להחמיר בעונשם של המפעילים המסחריים שאין להם גיבוי פוליטי, בעוד שהתחנות הפיראטיות הנהנות מגיבוי פוליטי כמעט אינן מגיעות לבתי-המשפט.

השופטים התייחסו לתופעת חוסר השוויון בכמה פסקי-דין. כך כתב שופט בית-משפט השלום ברמלה, שמואל ברוך, בפסק-דין בתיק שבו היו 29 נאשמים בהפעלת תחנה פיראטית: "הוכח בבית-המשפט שמדיניות האכיפה של המדינה היתה מדיניות אכיפה סלקטיבית... האכיפה חייבת להיות שוויונית והיא חייבת להתבצע באופן שלא תיווצר אפליה בין הגורמים השונים המפירים את החוק".

נחמן שי, יו"ר הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה, אומר כי ברשות שוקלים כעת להוסיף תחנות רדיו למגזרי ציבור שלא זכו לכיסוי בזכיונות שחולקו עד כה. "אנחנו חושבים להוסיף תחנות ברוסית ובאנגלית, ותחנה דתית נוספת לרדיו קול-חי שתשדר לאזור המרכז ודרומה. ייתכן שבמתכונת כזו נוכל להוסיף גם תחנות חרדיות, אך הן בכל מקרה תהיינה רק אזוריות, כי זה המנדט שלנו".

ספק אם ראשי ערוץ-7 או אחת מהתחנות הארציות של ש"ס יסכימו לוותר על הפריסה הארצית רק כדי להסתופף תחת הכנפיים החוקיות של הרשות השנייה. יזהר באר, מנכ"ל קשב, מטיל ספק בכלל ברצונן של התחנות הפיראטיות לשדר תחת פיקוח החוק, שיחייב אותן לאיזון והגינות וכן לתשלום בעבור הזיכיון והשימוש בתדרים. "לימין הקיצוני בישראל יש מערכת כריזה, שבשעת אמת תזעיק את כל הכוחות למלחמת חורמה בשלטון החוק", הוא אומר. "עד היום דחו המפעילים כל הצעה שקיבלו ולא ניגשו למכרז לרדיו האזורי, אף שניתנה להם ההזדמנות לכך".

יחיאל לימור נשמע פחות מודאג מן הסכנה הפוטנציאלית של תחנות הרדיו האידיאולוגיות, אך גם הוא מטיל ספק ברצונן האמיתי של התחנות הפיראטיות להפוך לחוקיות. בדו"ח המחקר שלו הוא מגיע למסקנה חד-משמעית כי תופעת התחנות הפיראטיות אינה עומדת להיעלם. "אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית", אומר לימור. "כל קבוצה רוצה אמצעי ביטוי משלה, וכיום תחנות הרדיו הן זולות ופשוטות מבחינה טכנולוגית. מצד אחד אנחנו רוצים, כתפיסה חברתית, לתת ביטוי לכל הקבוצות, אבל מצד שני אנחנו רוצים חברה שיש לה מאפיינים של חברה, ולא מגדל בבל. אז האם צריך לתת לכל קבוצה אמצעי ביטוי משלה 24 שעות ביום? לכל קבוצה? כל הזמן? אפשר גם למצוא שביל זהב שבו הקבוצות יקבלו מענה לצרכים שלהן, ומצד שני יישארו גם הערוצים האינטגרטיביים".

שתי המלצות מובאות בסוף דו"ח המחקר. הראשונה: "קבלת החלטה גורפת בדרג הממשלתי העליון על חיסולו של הרדיו הפיראטי. החלטה מן הסוג הזה תהיה כרוכה בהתגברות על מכשלות פוליטיות, בהקצאת משאבים להקמת מנגנוני פיקוח ואכיפה, במיצוי דין עם עברייני רדיו ובעיקר – בתיאום ובשיתוף פעולה הדוק בין כל הרשויות".

ההמלצה הזאת זוכה לתמיכה מצד כל הגופים הנפגעים כיום מן השידורים הפיראטיים. ההמלצה השנייה נותנת פתרון מעשי, המכיר בעובדה שלא ניתן, כנראה, לחסל לחלוטין את תופעת התחנות הפיראטיות. על-פי ההצעה, תחום תדרים מסוים יוקצה לשידורים פיראטיים. בטווח זה תוכלנה לפעול תחנות לא מוסדרות ללא הפרעה, אבל אם תחרוג תחנה כלשהי מן הטווח, ייענשו מפעיליה בכל חומרת הדין. כעת נותר רק לדמיין כיצד תחיינה תחנות של ש"ס, תחנה של מתנחלי יש"ע, תחנות מוזיקה מזרחית, תחנות ברוסית, תחנות בערבית, תחנת דת אסלאמית, תחנה של ההומואים והלסביות ותחנה של תיכוניסטים שמשדרים מוזיקה אלטרנטיבית ומסרים אנרכיסטיים, ביחד, בשלום, על טווח צר בספקטרום הרדיופוני.

ענת באלינט היא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה

גיליון 21, יולי 1999