במשרד ראש הממשלה שוקדים עתה על הצעה לחוק רשות השידור התש"ס 2000 ועל אופן יישומה. הצעת החוק העדכנית כוללת בין השאר הסדרים חדשים להליכי בחירה ומינוי של בעלי תפקידים ברשות וסמכויותיו של הדרג הפוליטי בניהול הרשות. עיון בהצעת החוק מעורר שאלה: האם מגמתה משקפת תפיסה חדשה של השידור הציבורי, האם יוזמי החוק החדש אכן חותרים להפרדה בין הפוליטיקה לגורמי השידור?
על-פי הצעת החוק, תיבחר מועצת רשות השידור על-ידי ועדה בוחרת. לכאורה, זה שינוי מרענן בהשוואה להסדר הקיים, בכך שבהליך הבחירה של חברי מועצת רשות השידור משתתפים גורמים מקצועיים, אלא שבחינה מדוקדקת מסלקת את האשליה שלפנינו גישה חדשה לשידור הציבורי.
אמנם בראש הוועדה הבוחרת יעמוד שופט בית-המשפט העליון בדימוס, ואולם שאר חברי הוועדה הבוחרת יהיו שני מנכ"לי משרדי ממשלה (בעלי זיקה פוליטית) ושישה חברים נוספים שייבחרו על-ידי הממשלה מתוך רשימת מומלצים של ארגוני תרבות ומוסדות אקדמיים. ואם אין די בכך, משאירה הצעת החוק פתח לשר הממונה להציע לאישור הממשלה מועמדים מטעמו (צוהר הזדמנויות למינויים לא מקצועיים, שמניעיהם עלולים להיות זרים).
מועצת הרשות תמנה, על-פי הצעת החוק, 15 חברים. על אף קיומה של ועדה בוחרת כמתואר לעיל, לא כל חברי המועצה מתמנים על-ידי הוועדה הבוחרת. שלושה נציגי מועצה ממונים ישירות על-ידי הממשלה, כאילו לא די בוועדה בוחרת מקצועית ומהימנה. גם מי שעבר את המשוכות שלעיל ונבחר לחבר מועצה, עשוי לחוש מעל ראשו את להט החרב המתהפכת.
זאת משום שלשר הממונה סמכות להעביר חבר מועצה מתפקידו כל אימת שאין הוא "ממלא את תפקידו כראוי", ותוך התייעצות (וללא צורך באישור) עם חברי הוועדה הבוחרת, וקבלת אישור הממשלה (לשם השוואה, חבר בוועדה הבוחרת את המועצה מועבר מתפקידו רק לאחר קבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה). אין ספק כי לסמכות הזאת, המסורה בידי השר הממונה, תהיה השפעה מרתיעה על פעילות חברי המועצה ועל יכולתם לקבל החלטות לפי שיקולים ציבוריים או ממניעים מקצועיים צרופים.
למינוי בעלי תפקידים ברשות יש תמיד השפעה מכרעת על אופן תפקוד הרשות. בהצעת החוק, מינוי מנכ"ל הרשות ומנהלי גורמי השידור (הרדיו והטלוויזיה) הוא בסמכות מועצת הרשות, ויתבצע בדרך של מכרז. למרות זאת, על-פי ההצעה, מסורה בידי המועצה הסמכות לבטל את עצם הצורך במכרז ולמנות מועמדים לתפקידים האלה גם ללא מכרז. זה סדק של ממש שעשוי לשמש גורמים בעלי עניין, ובעיקר בעלי רצון לבצע מינוי פוליטי.
יודגש כי אין בהצעת החוק דרישה כי בחירה במועמד שלא בדרך של מכרז תוצדק בהיותו בעל כישורים מקצועיים יוצאי דופן. נראה אפוא שהכללת האפשרות לבצע מינויים שלא באמצעות מכרז אכן נועדת לאפשר לרשויות לעקוף את הנוהל המקובל בתחום זה.
הסמכות לפטר את מנכ"ל הרשות ניתנת, בהצעת החוק, למועצת הרשות. וראו זה פלא: גם כאן רשאי השר הממונה להדיח את מנכ"ל הרשות מתפקידו ללא צורך באישור המועצה, אלא באישור הממשלה בלבד. ללמדנו שגם אם נבחר מנכ"ל הרשות בהסכמת הדרג הפוליטי, הרי יהיה עליו להתאים עצמו להנחיותיו במהלך תקופת כהונתו, שאם לא כן יימצא כמי ש"לא מילא תפקידו כראוי", כלשון הצעת החוק. לחיוב יצוין כי פיטורי מנהלי גורמי השידור (הרדיו והטלוויזיה) יכולים להיעשות אך ורק באישור המועצה ולא על דעת השר הממונה בלבד.
עולה מכך כי בהצעת החוק לא יושם העיקרון של הפרדת השידור הציבורי משליטה פוליטית, ולמעשה, הצעת החוק משנה את המבנה המוסדי של רשות השידור שינוי קוסמטי בלבד. ההתערבות הפוליטית לא רק שאינה מנוטרלת למרות נסיונות ההסוואה, אלא הופכת לממוסדת, עם כל ההשפעות הנלוות שיש לכך על היחס שבין מטרות השידור הציבורי ותפקודה המקצועי התקין של הרשות.
הצעת חוק רשות השידור, בשנת 2000, היתה אמורה להנהיג הסדר נאור ורחב אופקים שיעמיד את הרשות במצב שיאפשר לה לפעול באופן עצמאי ולתרום תרומה של ממש לשיח החברתי-דמוקרטי-פוליטי בישראל הרב-ערוצית. ייעודיה ותפקידיה של רשות השידור הציבורי יושגו הלכה למעשה רק בהתקיים רשות שידור ציבורי עצמאית ובלתי תלויה; בלתי תלויה באנשי השלטון ולא נסמכת על בעלי ההון.
למרבה הצער, נראה שנכונותו של השלטון הנוכחי לשחרר את השידור הציבורי מתלותו הפוליטית בממשלה ושריה אינה גדולה מנכונותן של הממשלות הקודמות. האבחנה הזו תקפה שבעתיים לאחר מינוי השרה דליה איציק לממונה על רשות השידור והחלטתה להשאיר על כנה את ההנהלה הנוכחית. הביקורת על ההנהלה הנוכחית של רשות השידור היא אולי מוצדקת, אך התשובה שמציעים נציגי השלטון הנוכחי עלולות להחמיר את המצב.
תהילה אלטשולר-שוורץ וחני קומנשטר הן עוזרות מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
גיליון 28, ספטמבר 2000