בבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע נפגשו השבוע העיתונאי יאסר עוקבי, ומעסיקו לשעבר, מנכ"ל רשת "המקומון" אודי פרידמן.

לפני כשנתיים וחצי, לקראת סיום מבצע "צוק איתן", פוטר עוקבי מהמקומון "שבע" שאותו ערך במשך כעשור. עוקבי טען כי פיטוריו נבעו מהחלטתו המקצועית הלגיטימית לפרסם בעיתון כתבה על משפחה בדואית מאזור דימונה שנפגעה קשות במהלך "צוק איתן" מרקטה שנורתה מרצועת עזה אל היישוב הבלתי ממוגן. אב המשפחה, עודה אל-וואג', נהרג כתוצאה מהפגיעה, ובתו התינוקת נפצעה קשה.

עוקבי ריאיין את האלמנה חיתאם אל-וואג', ופרסם את הראיון עמה על פני שלושה עמודים במקומון. עוד באותו היום זומן לשימוע, ובהמשך פוטר מתפקידו. באמצעות באת כוחו עו"ד גילת ויזל-סבן ועורכי-הדין מורן סבוראי ואמיר בשה מארגון העיתונאים טען עוקבי כי פוטר בגלל מילוי חובתו הציבורית, וכי פיטוריו מנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הוא דרש מחברת שבע תקשורת בע"מ, המוציאה לאור של המקומון, פיצוי בסך כ-200 אלף שקל.

במקומון טענו כי הפיטורים נבעו מתפקודו הלקוי כעורך לאורך תקופה ארוכה ולא בשל פרסום אותה כתבה. באמצעות עורכי-הדין טליה יונתן ורון דינור טען המקומון כי הנהלת העיתון ביקשה לבצע שינויים משמעותיים במקומון אך עוקבי לא הצליח לתרום להם והתעלם מהצרכים החדשים של כלי התקשורת.

לפי הנהלת המקומון, עוקבי נדרש להכין תוכנית לשינוי פניו של "שבע", אולם הצעתו נגעה לצד העיצובי בלבד ולא ענתה על דרישות ההנהלה. במקומון הכחישו מכל וכל כי ברקע לפיטוריו של עוקבי עומדת סיבה פוליטית או קשר כלשהו למוצאו או עמדותיו האישיות.

ביום שני האחרון נחקרו עוקבי ופרידמן בפני השופט צבי פרנקל מבית-הדין לעבודה בבאר-שבע. כשהמנכ"ל פרידמן עלה לדוכן העדים, הוא נשאל על-ידי עורכת-הדין ויזל-סבן מדוע החליט להתקשר לעוקבי בשעת בוקר ב-24 ביולי 2014, היום שבו פורסמה הכתבה על פגיעת הרקטה במשפחה הבדואית. עוקבי, הזכירה לו, טוען כי במהלך אותה שיחה נזף בו בגין הכתבה שפרסם.

פרידמן טען כי אינו זוכר מה היה בשיחה, והוסיף שדי בכך כדי להבין את החשיבות שיש לתת לה. מכל מקום, הסביר, אותה כתבה על הפגיעה במשפחה הבדואית היתה רק עוד שלב אחד בשרשרת ארוכה של מקרים שבהם התאכזב מיכולותיו ושיקול דעתו המקצועי של עוקבי, ובוודאי לא גורם משמעותי בהחלטה לפטרו. "זו פשוט עוד נקודה על קו", שב והסביר פרידמן לאורך עדותו, תוך ניסיון להמעיט בחשיבות הכתבה.

עם זאת, פרידמן הודה בחקירתו כי מעולם קודם לכן לא התקשר אל עוקבי בשעת בוקר מוקדמת בעקבות כתבה שפורסמה במקומון. "זה בהחלט היה טלפון חריג", אמר המנכ"ל פרידמן. "אנחנו לא מתערבים במה שהמערכת כותבת, אני לא משפיע על מה שמחליט העורך, אבל זה גם היה בוקר חריג בבאר-שבע". פרידמן סיפר כי באותו השבוע היה בעיר, חווה את האזעקות וראה את מצוקת התושבים.

עו"ד ויזל-סבן הזכירה לפרידמן כי לא הסתפק בטלפון, ובהמשך היום שלח לעוקבי מכתב זימון לשימוע לפני הפיטורים. "זה לא מעיד על משקל מיוחד שיש לכתבה הזו בעיניך?", שאלה. "לא", השיב פרידמן, וחזר על טענתו כי הזימון לשימוע הוא "פשוט עוד נקודה על קו רציף" שנמתח לאורך למעלה משנה קודם לכן.

בעקבות פרסום הכתבה על המשפחה הבדואית שיגר פרידמן מייל לעוקבי, ובו פירט בין היתר את חוסר שביעות רצונו משיקול הדעת העיתונאי שהוביל את העורך לפרסם את הכתבה. כשנשאל אם היו מקרים קודמים שבהם שיגר לעוקבי מייל ובו ביקורת על שיקול הדעת העיתונאי שלו השיב פרידמן כי הוא "לא איש של מיילים". במקום זאת, הוסיף, היה מגיע דרך קבע למערכת המקומון ומשוחח עם העורך על העיתון.

כדוגמה לחוסר שביעות רצונו מעוקבי סיפר פרידמן כי המקומון שערך התבלט בלעומתיות כלפי גורמים שונים בעיר. כך, לדוגמה, ראש עיריית באר-שבע הזמין את עוקבי לשיחה, אולם זה, טען פרידמן, לא הגיע – ובמקום זאת טען כי על ראש העירייה להגיע אליו. "זה חוסר שיקול דעת בעיני", הבהיר פרידמן, תוך כדי שעוקבי מחייך ממקומו באולם בית-הדין ומניד ראשו בשלילה.

בשלב מסוים, טען פרידמן, כל הגופים העירוניים החרימו את העיתון בשל התנהלותו של עוקבי וסירבו אף לשלוח קומוניקטים למערכת. "מנכ"ל החברה הכלכלית בעיר אמר לי: 'אני לא רוצה להעביר לעיתון 'שבע' כלום, לא לטוב ולא לרע'. [...] כשאני הייתי עם ראש העיר הוא אמר לי: 'אני לא רוצה להעביר לו כלום'. גם העוזר של ראש העיר וגם הדובר של עיריית באר-שבע אמרו אותו הדבר, משהו במשקל של 'לא מעוקצו ולא מדובשו'".

עם זאת, פרידמן הודה כי לאף אחת מהדוגמאות הללו אין זכר בכתובים, לא בתכתובת מייל עם עוקבי ולא בתיק האישי של העורך לשעבר. "הכל היה בעל-פה מולי בפגישות עבודה", הסביר פרידמן.

עו"ד ויזל-סבן שמה דגש על כך שדווקא במקרה של הכתבה על הפגיעה במשפחה הבדואית יש תיעוד בכתובים, ושאלה: "האם אתה טוען שלכתבה של יאסר על המנוח עודה אל-וואג' ולראיון עם האלמנה שלו לא היה שום חלק בהחלטה שלך לפטר את מר עוקבי?".

"ספציפית לכתבה עצמה בוודאי שלא", השיב פרידמן. "גם ציינתי וכתבתי ואמרתי לו שאני חושב שהנושא הוא ראוי וחשוב, אבל השאלה אם הבמה, בתוך עיתון באר-שבעי, לתושבי באר-שבע, האם זה המקום".

פרידמן הזכיר בעדותו כי עוקבי עבד באותה תקופה במקביל הן כעורך "שבע" והן ככתב ב"ישראל פוסט", החינמון שמכונה כיום "מעריב הבוקר" ושייך גם הוא לקבוצת התקשורת של אלי עזור. "שישים את זה שם", אמר מנכ"ל רשת המקומונים, "זו ידיעה ברמה לאומית". לדבריו, עוקבי לא היה אפילו צריך להפעיל חברים כדי שיוכל להעביר את הידיעה הזו לבמה לאומית. "שירים טלפון לגולן בר-יוסף" (עורך "ישראל פוסט" באותה תקופה), אמר פרידמן, "זו הבמה".

בהמשך הסביר פרידמן כי המקומון הבאר-שבעי אינו המקום המתאים לפרסום הכתבה גם משום שהוא "לא מחלק עיתונים בחורה", יישובו של המנוח, שעמד במרכז הכתבה. "אנחנו מחלקים עיתון לתושבי באר-שבע, בבאר-שבע", אמר, וטען כי "הכתבה הזו היא כתבה שהבמה שלה והגודל שלה והעת שלה לא היו נכונים".

לדבריו, כלי תקשורת מקומי חייב להתמקד "בחינוך, בבריאות, בקו הרקיע של העיר, במה שמעניין משפחות מבאר-שבע עם שני ילדים וכלב". כשעו"ד ויזל-סבן הפנתה את תשומת לבו לכך שכתבת השער בגיליון שבו פורסמה הכתבה על המשפחה הבדואית עסקה במותו של חייל מנתיבות אמר פרידמן כי "ההתעסקות באדם בנתיבות זהה בחוסר הרלבנטיות שלה לתושבי באר-שבע". עם זאת הודה פרידמן כי לא כתב לעוקבי מייל על כך שהקדיש את כתבת השער לחייל הרוג מנתיבות.

מימין: יאסר עוקבי, יאיר טרצ'יצקי, אילן סבן, מוטי זינגרביץ' ואודי פרידמן, בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, 6.2.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: יאסר עוקבי, יאיר טרצ'יצקי, אילן סבן, מוטי זינגרביץ' ואודי פרידמן, בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, 6.2.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

עוד קודם לעדותו של פרידמן נחקר עוקבי בפני בית-הדין. עוקבי נשאל על הרכב מערכת "שבע" תחת עריכתו, והעיד כי במקומון עבדו ארבעה עיתונאים. הוא עצמו כעורך וכתב, כתב נוסף, מזכיר מערכת ועורך מדור הספורט. בנוסף, סיפר, מזכירת המערכת היתה אחראית על טור הרכילות של המקומון.

עוקבי נשאל על-ידי עו"ד יונתן האם בעקבות מינויו של פרידמן למנכ"ל המקומון הציג בפניו תוכנית עבודה כתובה. "הצגתי למר גולן בר-יוסף [שהיה אחראי גם על רשת המקומונים] כל תוכנית שהיתה לי בעניין המערכת", השיב עוקבי. כשעו"ד יונתן חזרה על שאלתה טען עוקבי כי "למר פרידמן היו תוכניות אחרות לגמרי, המערכת היתה בסוף סדר העדיפויות שלו". כשנשאל בשלישית האם הציג בפני פרידמן תוכנית עבודה מסודרת השיב עוקבי בשלילה.

בהמשך חקירתו הפנתה עו"ד יונתן את תשומת לבו של עוקבי לכך שמתוך 55 עמודים שתופס תמליל השימוע שנערך לו, הדיון על הכתבה שעוסקת בבדואים תופס בקושי ארבעה עמודים. נקודה נוספת שעליה עמדה עו"ד יונתן נסמכה על דיווח שפורסם באתר זה, ולפיו באי כוחו של עוקבי הודיעו בדיון קודם כי אינם מעוניינים בגישור כיוון שהם "רואים את התיק כעקרוני". "הכסף לא באמת מעניין אותך בתיק הזה", אמרה עו"ד יונתן. "הכסף לא מעניין אותי", אישר עוקבי.

על רקע אמירה זו גישש השופט פרנקל לגבי האפשרות למצוא את עמק השווה בין הצדדים ולסיים בכל זאת את התיק על דרך הפשרה, ולהגיע ל"פתרונות הצהרתיים". עו"ד אמיר בשה, מבאי כוחו של עוקבי מטעם ארגון העיתונאים, אישר בפני השופט כי אכן היו בעבר מגעים לגישור. לדבריו, באי כוח המקומון הציעו פיצוי כספי, אולם מבחינת ארגון העיתונאים מדובר בתיק שצריך להתברר עד סופו משום שהוא אכן עקרוני.

באי כוחו של עוקבי טענו כי כדי להגיע לפשרה יש צורך בהצהרה של הנהלת "המקומון" כי נפל פגם בשיקול הדעת המקצועי שלהם כשהחליטו לפטר את עוקבי. באי כוח רשת "המקומון" הבהירו כי לא ינפיקו שום הצהרה שכזו. לטענתם, באי כוחו של עוקבי מנסים להשיג "כל מיני הצהרות עקרוניות על גב של מקומון בבאר-שבע", ואין מקום לכך.

"בלי ההכרה של הצד הנתבע בעניין העקרוני, שהיה שיקול דעת מוטעה בפיטורים שלי", אמר עוקבי, "אני לא חושב שיהיה אפשר להגיע לפשרה". בא כוחו עו"ד בשה הדגיש: "הנקודה שמעניינת אותנו היא פגיעה בעיתונאי על רקע פעילותו לפי כללי האתיקה. על כך אנחנו לא יכולים להחריש. המון עיתונאים מחכים לראות מה יהיו תוצאות פסק הדין הזה. ענף העיתונות נמצא בתקופה קשה, העיתונאי מוצא את עצמו במאבק מול גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה העיתונאית, ולכן יש חשיבות מאוד גדולה בניהול התיק הזה".

37124-04-15