גבי גזית התאהב בשידור חי. "דלית", הזונה החיננית, היתה בדיוק מה שחיפש. היא התקשרה אליו בשבוע שעבר ממש בזמן, והוא העלה אותה לשידור בתוכנית הרדיו שלו ב-103FM כדי לבסס את התיאוריה שיש זונות השמחות בחלקן, שאינן קורבנות של לקוחותיהן, סרסוריהן או נסיבות חייהן. כאלה שנהנות. פנטזיה גברית ונושא שהוא עוסק בו מזה זמן. "וידויה של זונה", היא הכותרת שניתנה לראיון באתר האינטרנט של "מעריב" (העיתון ותחנת הרדיו שייכים לאותה קבוצת תקשורת). "הודעתי למשטרה, סגרתי חובות וממשיכה למען הילדים", היא כותרת המשנה הפנטסטית.

"כל אדם אם הוא לא עובר על החוק, הוא אדון לגופו ואדון לעצמו", הסביר גזית את התיזה, ופנה אל המרואיינת שחיכתה על קו הטלפון כדי "להביא את המקרה שלך כדוגמה". "דלית", בתורה, סיפרה לו כי היא "עובדת בתחום הזה בצורה מאוד מכובדת". בשלב זה היה ראוי לשאול כמה שאלות קשות או לפחות חקרניות, אולי מהי אותה צורה מכובדת או מיהי בכלל "דלית", אבל גזית משוחח עם המרואיינת שלו בלי שהוא יודע את שמה כלל. אחרי הכל, הוא מאוהב.

"אני שמח שאת מתקשרת אלי", הוא מקדם את פניה בתחילת השיחה. אחר-כך מתחממים העניינים: "הייתי מחבק אותך עכשיו אם היית עומדת לידי", וגם: "אני מרגע לרגע אוהב אותך יותר". כשכמעט ותם הזמן שהוקצב, גזית השדרן המאוהב מורה למפיקה אפרת לבטל אייטם אחר, "אני פשוט רוצה להמשיך את השיחה הזו כי היא קדושה האשה הזאת, בעיני. היא פשוט לא פחות מזה. תורידי משהו כי אני צריך עוד כמה דקות. את מסכימה, דלית?". "דלית" נעתרת: "בהחלט", וגזית: "כמה זה עולה לי?". אחר-כך הוא מפליט: "אני יכול להיות לקוח קבוע שלך?", ומפטיר מיד "סתם". "סתם, סתם, סתם. זו היתה פליטת פה. אני אוהב אותך. אני אוהב את השיחה איתך".

"דלית" עלתה לשידור כי "היא התרגזה על כל המתחסדות בנושא הזנות", וגזית ביקש לשמוע את התייחסותה למה שכינה "העמדה המסורתית של 'הגלאוניות', 'המיכאליות' ו'הזנדברגיות' האלה [ב'מעריב' נמנעו מלנקוב בשמות] שחושבות שאתן בכל מקרה קורבנות ואתן לא עושות את זה מתוך השלמה ומתוך שלמות עצמית".

אבל "דלית" היא לא דלית. היא הדס, והיא נוכלת מורשעת. היא הונתה את אמא שלה, את הדודה שלה שעזרה לה כשהוריה הפסיקו לעזור לה, את החבר שלה – וגם את הלקוחות שלה מעיסוקה בזנות. את זה היה צריך גבי גזית לדעת לפני שהעלה אותה לשידור. חיפוש בגוגל היה מספיק. אבל בעת ששוחח איתה הרי לא ידע אפילו את שמה.

הנוכלת המורשעת באחד הדיונים בבית-המשפט (צילום: יואב איתיאל)

זה חבל, כי העובדות לגבי עיסוקה של דלית, כלומר, הדס, רלבנטיות כרקע לסיפור האידילי כביכול שהציג גזית בשידור. הן גם חשובות כתמרור אזהרה ללקוחות שעלולים ליפול שבי בקסמי הזונה הטובה. למרואיינת של גזית יש חמש הרשעות בתחום הונאות כרטיסי האשראי, כולל בתיק אחד מאוחד, שעוד מתנהל. היא אף ריצתה מאסר בפועל. תיק אחד בבית-משפט השלום בתל-אביב נסגר לאחר שפעם אחר פעם לא התייצבה לדיונים, והתביעה לא הצליחה לאתר אותה. היא מכפר-סבא, ומזה כמה שנים מעניקה את שירותיה בדירות בכרמל, אבל יש לה גם כתובת ברעננה, ותיק ההסתבכות הראשונה שלה בכרטיסי אשראי הוא מבית-משפט השלום בירושלים.

בשידור עם גבי גזית היא אומרת לו שכשהחליטה לעסוק במקצוע העתיק בעולם יידעה גם את המשטרה, וכי היא פועלת ברשותה ועומדת בתנאים שהוכתבו לה. היא חזרה על כך במפורש גם בשיחה שניהלתי איתה לצורך קבלת התייחסות ממנה. במשטרת חיפה לא יודעים על מה היא מדברת. להפך. חוקרי תחנת חיפה הם מי שעצרו אותה ב-2015 בחשד ש"עקצה" את לקוחותיה בעשרות אלפי שקלים.

בראיון עם גזית היא מתארת את הקליינטורה: "80 אחוז הם גברים נשואים, באים כי רוצים דיסקרטיות, באים, משלמים, מתפרקים, לא מפרקים בית, לא מפרקים ילדים, בשקט מתקלחים והולכים הביתה". אבל בראיון עם גזית לא דובר על מה שנעשה בחדר בזמן המקלחת: כמעט הפשע המושלם. הלקוחות התביישו להתלונן ולספר את מה שטענה המשטרה – שכרטיסי האשראי ניטלו מהם כשהתקלחו לאחר סיום האקט המיני, שעת הכושר נוצלה כדי להעתיק את מספרי תעודת הזהות ופרטי הכרטיסים.

מכתב אישום שהוגש כנגדה עולה כי עד שהמרומים גילו את התרמית, היא כבר השתמשה באינפורמציה הזו כדי לשלם בעשרות מקרים עבור חשבונות החשמל, המים, הכבלים והטלפון שלה, ועבור רכישות אוכל, אלכוהול, בגדים ומוצרים שונים בחנויות. בין הפריטים שרכשה מנו החוקרים מוצרי איפור, מכונת קפה וטלפון סלולרי. לא "סגרתי חובות", לא "למען הילדים". כשנעצרה אמרו במשטרה כי "אין מדובר בעבירות שמקורן במצוקה כלכלית קיומית, אלא כי מדובר בעבירות שבוצעו ממניע עברייני של ממש".

בשיחה עם "העין השביעית" הדס אכן מוסיפה תנאי נוסף לתנאי המשטרה הלכאוריים שהזכירה בראיון עם גזית: "במשטרת חיפה יודעים שכל עוד אני פועלת בדירה ולא נוגעת לאף אחד בארנק, אני יכולה לפעול בצורה דיסקרטית ושקטה".

זו גם לא היתה ההסתבכות הראשונה שלה עם החוק. "לאורך שנים [היא] מבצעת את אותן העבירות", גילו אז במשטרה. בדצמבר 2015, בבית-משפט השלום בחיפה, הרשיעה אותה השופטת יעל אבירם בהונאה בכרטיס אשראי ובקבלת דבר במרמה משום שב-2012, בעת שבן הזוג שלה דאז יצא לאימון ריצה מדירתה, אז בשדרות מוריה בחיפה, היא נטלה את כרטיס האשראי שלו מתוך ארנקו, העתיקה את פרטיו, לרבות ספרות הזיהוי בגב הכרטיס, וכבר באותו יום בשעת ערב שילמה באמצעותו חשבון חשמל באלפי שקלים. חודש אחר כך היא רכשה באמצעות מספר כרטיס האשראי שלו טלפון נייד. שבועיים אחר-כך היא רכשה כך עוד טלפון נייד. גזר הדין טרם ניתן, תוך ששירות המבחן, המציין את "נסיבותיה האישיות הקשות", בודק את אפשרות שילובה בהליך טיפולי.

ב-2011 הרשיע אותה בית-משפט השלום בתל-אביב בזיוף ומרמה. מעובדות כתב האישום עולה כי היא הגיעה לבית הדודה והדוד שלה בתל-אביב, אלה שנהגו לארח אותה ולעזור לה ללא ידיעת אמא שלה, וכשהדודה שלה יצאה לחדר סמוך כדי להביא לה כסף, היא נטלה את פנקס הצ'קים שלה, שנותר על השולחן, ולקחה ממנו צ'ק אחד, שאותו אחר-כך זייפה, חתמה בשמה והזמינה חופשה בים המלח בשווי 2,000 שקל. במקרה אחר המיוחס לה באותו כתב אישום היא קיבלה מפתי אחד בשכונת כרמליה בחיפה צ'ק על-סך 2,500 שקל, כדי לרכוש עבורו חופשה באילת. היא לא רכשה אותה ולא השיבה לו את הכסף.

ב-2005 היא עקצה את ההורים וביצעה רכישות בכרטיס האשראי שלהם ללא ידיעתם. התיק התנהל בעצלתיים, והיא לא התייצבה לדיונים שנקבעו לה פעם אחר פעם: פעם בשל ניתוח, פעם בשל תאונת דרכים. היא הורשעה בתיק הזה ובעבירות מתיק אחר שנפתח לה ב-2003 בפתח-תקווה.

ב-2006 היא התחזתה לאשת מכירות של חבילות תיור ומכרה לפתי אחר שישה כרטיסי טיסה לתאילנד, לו ולחבריו. היא קיבלה מהם כספים לפני שעלו על המטוס אל היעד, ואחר-כך השתמשה בכרטיס האשראי שלו כדי לשלם לאל-על בעד הכרטיסים. כשהרכישה בוטלה בוטלו גם כרטיסי השיבה שלהם לארץ, והם נאלצו להסדיר לעצמם מקום במטוס של חברת תעופה אחרת. מוקדם יותר היא עקצה גבר אחד מהרצליה ששהה בדירתה בכפר-סבא, נטלה את כרטיס הישראכרט שלו ללא ידיעתו ובמשך כחודש ביצעה באמצעותו רכישות טלפוניות.

ב-2009 נסגר תיק כנגדה, כאמור, משלא הצליחו לאתר אותה. ב-2011 היא הבטיחה לסגן הנשיאה, השופט אהרון גולדס: "היום אני על דרך הישר". הוא גזר עליה מאסר בפועל של חצי שנה, לריצוי בעבודות שירות בבית-האבות סיני בחיפה, לא הרחק מהדירה ששכרה בשדרות מוריה. כמו כן נגזרו עליה שמונה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים וקנס של 35 אלף שקל.

זה מה שקורה כשמתאהבים – לא במרואיינת, אלא בתיזה. וזה, כנראה, מה שקרה לגזית, שהסתנוור מהאשרור שקיבל וקצת שכח שהוא עיתונאי.

ברדיו 103FM סירבו להגיב.