"בקיץ ממש חם לי ללכת עם ציצית, והרבה פעמים אני חושב להוריד אותה. מה לעשות? גיא".

"קודם כל, יישר כוח על המאמץ ועל כך שאתה לא מוותר. יש ציציות שהן גם גופיות ובסוף מתרגלים לכל דבר. אם תחשוב לרגע כמה טוב לך לעומת בנות שצריכות בקיץ ללכת עם חולצת שלושת רבעי, כבר תרגיש יותר טוב (נכון שזה כבר מתחיל להשפיע?!)".

הציטוט הזה אינו לקוח מספר שאלות ותשובות הלכתי או מאחד מעלוני בתי-הכנסת, אלא ממדור הנוער החדש בגיליון היומי של העיתון "מקור ראשון", שכותרת הכתבה המרכזית בו היא "צעירים דתיים חווים טראומה בעת הכניסה לאוניברסיטאות". העיתון, שהתיימר להתחרות ב"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", עובר בחודשים האחרונים זעזועים: חשש לביטול המהדורה היומית, ניסיון לחדור שוב לאינטרנט במודל ייחודי ושינויים במבנה הבעלות. את שינוי הכיוון צריך להבין על רקע כל אלה.

הגם שב"מקור ראשון", במיוחד במהדורת סוף השבוע, ניתן למצוא מגוון כתבות עומק מצוינות שאינן פונות רק למגזר הדתי ושכל עיתון אחר היה משתבח בהן, אי-אפשר להתעלם מגליון ההצדעה לתנועת הנוער הדתי-לאומי בני-עקיבא, מגליון הנושא שהוקדש למגזר הדתי-לאומי או ממדורי הכשרות והמגזר בעיתון היומי – כל אלו דוגמאות מהזמן האחרון המעידות על שינוי המגמה.

כשנוסד העיתון הצהירו מקימיו על קו לאומי-יהודי שפונה לכלל קוראי העיתונים. העורכים והמנהלים הממשיכים שמרו על המגמה הזו: הם הקימו דוכני חלוקה בפיצוציות ובמכוני הכושר התל-אביביים בניסיון להגיע לקהל חילוני, הפיקו שבועון בענייני תרבות ובידור כלליים, לא היססו לאפשר דיון בקשת נושאים רחבה הפונה אל כלל החברה הישראלית, לסקר בכתבות מגזין יוצרים מהשמאל, ואף לתת במה לכותבי טורים מגוונים ולהתרחק ככל יכולתם מהסתגרות מגזרית. אפילו מקום מושבה של המערכת הועבר מפתח-תקווה לבניין בתל-אביב. עתה מסתמן שעידן הפתיחות עומד בפני קצו.

השעון במערכת "מקור ראשון" מתחיל לתקתק

כדי להבין את השינוי חייבים לזכור קודם כל את מצבו הכלכלי הקשה של העיתון. המשבר הכלכלי הנוכחי, הפוגע בכל העיתונים, לא פסח גם על "מקור ראשון", שגם קודם כן לא היה במצב כלכלי משופר (ר' "פותח סוגר – הגלגולים של 'מקור ראשון', ההרפתקאות של בן-צבי"). גורמים בכירים בעיתון העריכו לאחרונה שחובותיו מגיעים לכ-1.5 מיליון דולר. עסקי המדיה של הבעלים, שלמה בן-צבי, עברו תקופה קשה, שכללה את סגירת החינמון "ישראלי", סכסוך עבודה עם כחמישים מבכירי העיתונאים העובדים בעיתון, וכישלון של אתר האינטרנט, שבו הושקעו מיליוני שקלים.

בעקבות הקשיים הכלכליים הוחלט בהנהלת העיתון על כמה תוכניות הבראה, האחרונה שבהן כוללת פיטורים וקיצוצים משמעותיים. כ-12% מעובדי המחלקות השונות, שהם כחמישים איש, פוטרו. נוסף לכך הודיעה ההנהלה לפני כמה חודשים כי משכורתם של עובדי העיתון הנשארים תקוצץ ביותר מ-10%, וכי עליהם לצאת לחופשה כפויה ללא תשלום של שבוע בכל רבעון, עד להודעה חדשה. משמעות הדבר היא שמשכורותיהם של עובדים רבים מאלה שלא פוטרו קוצצו בכ-20% ואף יותר.

"זו היתה הנחתה מההנהלה. בהתחלה היו שניסו לערער, אך היו גם קולות אחרים שאמרו שזה המצב בכל העיתונים", מספרת כתבת במערכת. כתב אחר מלין: "הקיצוץ מעביר את הגבול ממשכורת סבירה למשכורת שלא ניתן לחיות איתה". הקיצוץ לא היה רק בגוף המשכורת: "היה גם קיצוץ בתשלומים על משימות ושעות נוספות. לפעמים זה מוצדק, אבל יש מקרים מובהקים של אנשים שכותבים גם בערב ובזמנם החופשי. אני התנדבתי לכתוב בזמן חופשה ללא תשלום, ולא קיבלתי תוספת שכר. זה מדכא את הרצון לעבוד. אנשים הפסיקו לכתוב מעבר למה שחייבים".

אחד הכותבים הבולטים ועורכו הראשי הראשון של העיתון הוא מאיר עוזיאל, שעבודתו הופסקה בעקבות הקיצוצים: "אני לא מבקר את המנהלים, הם עושים כמיטב יכולתם. אני לא מתערב, יש קיר ביני לבין ההנהלה. אני לא רוצה לדעת. לא לשבח ולא הפוך. יש בעיה של כסף. לכל העיתונים יש בעיה של כסף, וב'מקור ראשון' זה מקבל צורות קיצוניות".

כחלק ממהלכי ההתייעלות התבשרו עובדי מערכת העיתון לפני כמה חודשים כי עליהם להתייצב מדי יום בבניין המערכת. הנוהל התמוסס, אולם לאחרונה התבשרו כי עליהם להגיש דו"ח שעות יומי המפרט על איזו כתבה הם עובדים, לאיזה חלק בעיתון היא מיועדת, באיזה אופן התבצעה העבודה ובאלו שעות במהלך היום. עובדים השוהים באופן קבוע במערכת מחויבים להעביר כרטיס בשעון הנוכחות, ואינם מתוגמלים על שעות עבודה בבית.

"אנשי ההנהלה חושבים שכולם כמוהם", מתקומם אחד מהכותבים הוותיקים בעיתון. "באים, דופקים כרטיס, עושים עבודה משרדית, גומרים, הולכים. הם לא מתחילים בכלל להבין מה זה להיות עורך או כתב שעובד מסביב לשעון בלי חשבון. אלה דברים שמעידים על חוסר הבנה של העובדה שאנחנו עובדים הרבה יותר מהנדרש. זו תפיסה שרואה בנו פקידים שניתן לגנוב להם מהפנסיה ולעמוד להם על הזנב עם סטופר על השעות".

החלטות דומות על הכנסתו של שעון נוכחות למערכת עיתון "הארץ" לפני כשנתיים היו עילה להתלקחות מאבק בין העובדים להנהלה ולהקמתו של ועד העובדים בעיתון. ב"מקור ראשון" הדבר לא קרה, אולי בגלל העייפות מסכסוך העובדים החריף שהגיע אך זה לא מכבר לידי סיומו (ר' "העובדים הזרים של העיתונות"). רק כתב אחד, גלעד כץ, מחה, ופוטר לאחר שמונה שנים של עבודה.

מי אתה, מו"ל "מקור ראשון"?

אחת השאלות הבסיסיות והמסתוריות בנוגע ל"מקור ראשון" היתה חידת הבעלות. אף אחד מהכתבים, העורכים וגורמים אחרים במערכת שעימם שוחחנו לא ידע להגיד דבר על זהות המשקיעים המסתוריים מארה"ב ובריטניה שהצטרפו לעיתון בשנה האחרונה.

ב"מעריב" פורסם כי בעקבות כניסת המשקיעים איבד בן-צבי את השליטה בעיתון, אך מונה לעורך הראשי כדי להוציא לפועל את כוונותיהם בתחום התוכן. "תוך כדי המו"מ נאמר לנו כי אנו תובעים את החברה הלא נכונה, כיון שהמו"ל של העיתון הוחלף לכאורה. אך בדיקתנו הראתה שלא כך, אלא שככל הנראה נכנסו משקיעים חדשים לעיתון", משחזרת עו"ד אפרת דויטש. דויטש ייצגה את עובדי העיתון בתביעת הפירוק שהגישו נגד מו"ל העיתון שלמה בן-צבי לפני כחצי שנה על רקע עיכוב או אי-תשלום משכורות ודמי פנסיה. "במהלך הדיונים, לצד עורכי-הדין המייצגים את בן-צבי, ישבו עורכי-דין המייצגים את המשקיעים החדשים. אך ייתכן שזה היה בסך-הכל ניסיון להתחמק מהתביעה", היא מוסיפה.

בדיקת נסחי החברה ברשם החברות מלמדת על קיומן של ארבע חברות שונות הקשורות ל"מקור ראשון". החברה הראשונה, מקור ראשון בע"מ, רשומה בבעלות הרב שמואל טל, ונראה שמימנה את פעילות העיתון בראשית דרכו. השנייה, הפצת מקור ראשון (1997) בע"מ, אחראית על הפצת העיתון.

אולם נראה כי עיקר הפעילות העסקית הנוגעת לעיתון מתבצעת דרך שתי החברות הבאות: מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ, שנרשמה בפברואר 2007, והיא בשליטת שני גורמים: אפרים אברמזון ושות', חברה לנאמנות, המחזיקים בנאמנות כ-15% ממניותיה (אברמזון הוא מעורכי-דינו של בן-צבי), וחברת קדמ"י לקידום מדיה יהודית, המחזיקה ברוב השליטה. רמז לקשר למשפחתו של בן-צבי ניתן לראות גם ברישומו של עקיבא גולדבלום, אחיו של בן-צבי וסמנכ"ל המנויים של "מקור ראשון", כדירקטור בתאגיד.

החברה לקידום מדיה יהודית נרשמה ברשם החברות בסוף מאי 2007, וכתובתה הרשומה היא בירושלים. דירקטור התאגיד הוא קונרד מוריס, ובעל המניות היחיד בחברה הוא בנו, דוד מוריס. המוריסים הם קרובי משפחה של בן-צבי, וככל הנראה גם המקור ללפחות חלק מהונו: בן-צבי נשוי לבתו של קונרד, אחותו של דוד. קונרד מוריס הוא תעשיין ויזם, מעשירי בריטניה. הוא היה מיוזמי הקמת לשכת המסחר ישראל-בריטניה ויו"ר אגודת ידידי אוניברסיטת בר-אילן בבריטניה, שממנה אף קיבל תואר דוקטור של כבוד.

חברת שבוע-ישראלי היא החברה שעימה הגיעו עובדי העיתון להסכם הפשרה, והיא ככל הנראה היתה הספק האחראי על משכורותיהם. הנסח של חברה זו מעיד כי שמה הקודם, ששונה בראשית 2006, היה לא אחר מ"עיתון מקור ראשון החדש (1999) בע"מ". הבעלים העיקריים של החברה היא קבוצת הירש-מדיה, בשליטתו של בן-צבי. גם כמנהלה של שבוע-ישראלי רשום שלמה בן-צבי.

אבי לרנר, דוברו של בן-צבי, הכחיש השבוע את הטענה שהמשקיעים החדשים הפכו לבעלי השליטה בעיתון. עורכי-דינם של המשקיעים התחמקו מתשובה לשאלת הבעלות על העיתון. עם זאת, לאחר שהכחישו והתחמקו ממתן תשובה במהלך הימים האחרונים, שיחררה שלשום הקבוצה הודעה האומרת כי דוד מוריס השלים את ההשתלטות על העיתון.

עתיד ורוד, עתיד שחור

שינוי הבעלות, חילופי העורך הראשי, בקשת הפירוק שהגישו עובדי העיתון, כניסתו של מנחם אביצור, לשעבר מנכ"ל רדיו קול-חי, למשרת מנכ"ל העיתון והגזירות שהביא איתו – צירוף כל אלה יכול ללמד על רמת התסיסה במסדרונות המערכת בבניין קלקא בתל-אביב.

"החלפת העורכים היא באמת שינוי משמעותי, אבל הוא פחות דרמטי ממה שנראה. זה לא כמו ב'מעריב', שהעורכים הלכו הביתה. בן-צבי היה קודם עורך אחראי, והיה מעורב למדי בחלק המערכתי של העיתון. הוא נכנס לענף כי מעניינות אותו האג'נדה והמעורבות", מנסה לאזן את התמונה אורי אליצור, כיום עורך המשנה של "מקור ראשון".

בכל זאת, דיברתם על אובדן אמון, התעמרויות והלנות שכר מצד בן-צבי, שגם פיטר אותך בעקבות כך, ופתאום אתה מקבל אותו לא רק כמו"ל, אלא גם כעורך ראשי.
"היה סכסוך עבודה, ננקטו צעדים על-ידי שני הצדדים. לי אין טינה. והעיקר שבעקבות הסכסוך הגיעו בהנהלה להבנות עם כולם".

גורמים בכירים במערכת אינם שותפים לתיאור האידילי שמציע אליצור. "השאלה היא מה יקרה כשייגמר ההסדר לשנה לפריסת החובות, מה יקרה בלי בית-משפט", מסביר אחד מהם. "אני מניח שבן-צבי לא נהנה מכך שהוא הובס בבית-המשפט. יחסי העבודה לא יחזרו להיות כמקודם, ודאי שלא. אתה עובד עם אדם שנאלצת ללכת לבית-משפט נגדו כדי לקבל את משכורתך. אנשים קיבלו מכתב מחברות פנסיה שהם לא מבוטחים, זה לא היה משחק", הוא מוסיף.

אמנון לורד, שוויתר על תפקיד העורך אחרי כחמש שנים בתפקיד לטובת בן-צבי, אך נותר במערכת, מגלה הבנה: "העיתון סבל מקשיים עסקיים רציניים ביותר בשלוש השנים האחרונות, ויכול להיות שזה יכול להסביר את הרצון לשינויים. אני חושב שהיה טבעי שבן-צבי, כמוביל המהלך, ירצה להחזיק את הרסן והמושכות".

"העיתון נכנס לתקופה שאיש שהאוריינטציה שלו כלכלית והיה הבעלים מחליט שהוא העורך. הנקודה החשובה היא שאין לו ניסיון מעשי בעיתונות. הוא באמת הציל את העיתון, אבל במשך שנים הוא ידע לתת את משרת העורך לאיש מקצוע. הוא איש חזון, השאלה איך הוא יתרגם את זה למעשה", אומרים גורמים במערכת, המציינים שבינתיים חותמו של בן-צבי אינו ניכר.

המקום שבו חותמם של המינויים החדשים ניכר גם ניכר הוא ההחלטה על השקעת משאבים בכיוון חדש: החייאת אתר האינטרנט המשותק של העיתון והשקת ניוזלטר יומי. לפי התכנון, הניוזלטר עתיד להישלח למנויים בתשלום. מודל כזה כשל בעבר ואינו מקובל כעת, אם כי יש הרואים בו התפתחות בלתי נמנעת של העיתונות המקוונת (ראו "ראשון בתשלום - המו"ל בן-צבי משיק יוזמת אינטרנט חדשה").

שיקוף ההשתבללות של החברה הדתית

אולם נראה שמעבר לכל הגזירות הכלכליות, הקיצוצים והשינויים הפרסונליים, מה שמטריד את עובדי העיתון, שהצליח לספק אלטרנטיבה ראויה מהרבה בחינות לעיתונים היומיים, הוא הקרב על דמותו.

האם המאבק מתנהל על רקע אידיאולוגי הקשור בתפיסתם של המשקיעים המסתוריים החדשים? משקיעים אלה, כך התפרסם, הם שתבעו את העברתו של העורך גלוי הראש אמנון לורד מתפקידו, ואת הצבתו של שלמה בן-צבי במקומו. גם עורכים בכירים אחרים שאינם משתייכים למגזר צפויים לעזוב את העיתון. "המגמה החדשה הזו היא טרגדיה מבחינת החזון של 'מקור ראשון'", אומר עורך בכיר בעיתון. "יש הרבה כתבים שהדבר לא לרוחם ומהווה עילה לפרוש, הם החזיקו מהעיתון כאילו הוא 'הארץ' אבל ימני ובלי נשים עירומות, ופתאום זה הופך להיות 'הצופה'", מוסיף עורך אחר.

השינוי בתוכני העיתון והחיזור אחרי קהל דתי במובהק מוסברים על-ידי גורמים בעיתון כחלק מהמערכה השיווקית מול המציאות הכלכלית הקשה שעימה מתמודד "מקור ראשון". גורמים בהנהלת העיתון טוענים כי לא מדובר בשינוי קיצוני, והעובדה שהוא נעשה מתוך שיקול דעת שיווקי תמתן אותו. "'הצופה' כבר לא קיים, ויש יותר צורך בשיח פנים-מגזרי", אומרים בהנהלת העיתון. "זה לא משהו אידיאולוגי. המגזר הדתי צורך יותר תקשורת מגזרית, ולכן יש לזה יותר ביקוש. נוסף לכך, בגלל מגמות ההתחרדות במגזר, היום פחות אנשים קוראים עיתונים כלליים כמו 'ידיעות'".

"יש בעניין ויכוחים פנימיים בתוך המערכת, בין השליחות העיתונאית לשיקולי שיווק", מסביר אורי אליצור. "הסקרים מראים שקהל פוטנציאלי הוא כזה המחפש פרצוף יותר דתי לעיתון. מצד שני, יש תחושת שליחות והבנה שלי ושל רבים מהכותבים והעורכים, שאנו רוצים להיות ברחוב הכללי ולא להיות עיתון דתי או מגזרי. לא רוצים להיות שדרוג של 'הצופה'".

ואכן, זכרו של "הצופה" מרחף כרוח רעה מעל ראשיהם של לפחות כמה מהעובדים בעיתון. "פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, טראח עושים לך עיתון דתי. זה מעליב נורא, זו סטירת לחי לקוראים החילונים שלנו. המהלך הנוכחי מעיד שמבחינה מהותית, לא 'הצופה' נסגר, אלא 'מקור ראשון'. אתה מוצא את עצמך עובד באיזה מגזרון או עלון שבת, גדול ככל שיהיה", אומר כתב במערכת.

"יש איזה פרדוקס בציבור הדתי. מצד אחד, רוצים לייצר מוצר שלא יהיה רק של הדתיים, והם אוהבים שהעיתון שלהם יהיה רחב אופקים. מצד שני, אנחנו מאוד אוהבים לדון ולדוש במגזריות שלנו. כלכלית קשה להסתפק רק בצד הלא מגזרי. אני חושב שיש מקום ליותר מגזריות, אבל לא להקצין את זה", אומר אלישיב רייכנר, כתב ותיק בעיתון.

כתב אחר מסכם בעצב: "ההסתגרות של העיתון היא שיקוף של התהליך האידיאולוגי של השתבללות החברה הדתית; הדיבור הבלתי פוסק על המגזר ושלל עלוני בתי-כנסת שמטפחים מאז ההתנתקות אתוס פנימי של ייאוש מהישראליות הכללית. יש ימין חילוני עצום – 42 מנדטים בבחירות האחרונות – והימין הדתי, במקום לחבור אליו, מנכס לעצמו את כל מה שימני ולאומי, חומס לעצמו את העיתון הימני היחיד, וכך בועט את הישראלי המצוי אל השמאל".

תגובת קבוצת הירש-מדיה

מקבוצת הירש-מדיה נמסר בתגובה: "'מקור ראשון' ממשיך לשמור על הצביון הייחודי שלו מיום הקמתו כעיתון לאומי ויהודי. העיתון נותן מעל דפיו ביטוי ראוי למגזר הדתי-לאומי, שמקומו כמעט נפקד בכלי התקשורת הכלליים. כניסת המשקיעים לעיתון סייעה רבות ליציבות הכלכלית של העיתון ולקידום מהלכים חדשים וראשוניים של העיתון בשוק התקשורת הישראלית. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, המזעזע גם את כלל שוק התקשורת הישראלית, ביצע העיתון תוכנית הבראה שבמסגרתה קוצצו 12% מכוח האדם, ומאידך הסדיר העיתון את כל חובותיו כלפי עובדי העיתון לשביעות רצון כולם. 'חברת מקור ראשון' היא חברה פרטית, וכפי המקובל אינה נוהגת למסור פרטים לגבי זהות המשקיעים בחברה".

לשאר חלקי הכתבה

ראשון בתשלום
שלמה בן-צבי משיק יוזמת אינטרנט חדשה. אחרי שנכשל בפעמיים הקודמות, מנסה כעת כיוון חדש ויוצא דופן

פותח סוגר
הגלגולים של העיתון "מקור ראשון", ההרפתקאות של המו"ל שלמה בן-צבי. סקירה היסטורית קצרה

העובדים הזרים של העיתונות
כחמישים עיתונאים ב"מקור ראשון", כולל העורכים הראשיים, התאגדו כדי להילחם במו"ל שלמה בן-צבי, שעיכב תשלומים המגיעים להם