מקבץ כותרות ראשיות: "קרב הפינוי" ("ידיעות אחרונות"), "נמצה את הדין עם פורעי החוק" ("ישראל היום"), "עמונה, הסוף" ("מעריב"). "פינוי עמונה הושלם עם פינוי בית-הכנסת תוך אלימות קשה" ("המודיע"). "הסתיים פינוי המאחז השנוי במחלוקת; עימותים אלימים בפינוי בית-הכנסת בעמונה; גינויים מקיר לקיר בעקבות ההתפרעויות" ("הפלס").

התמונות הראשיות בשערי העיתונים קשורות כולן לפן האלים בפינוי – מלבד "המודיע", שמפרסם תמונה סתמית, ו"מעריב" שמציג תמונת נער מתייפח. גם כותרות המשנה מוקדשות בעיקר לאלימות שאירעה בסוף אקט הגירוש של התושבים מבתיהם, עת נערים שהתבצרו בבית-הכנסת התנגדו בכוח לשוטרים וגרמו לפציעת כמה מהם.

הכותבים השונים בעיתונים השונים יוצאים מגדרם כדי לגנות את הנערים ואת מעשי האלימות, מטיחים בהם כינויים קשים ומוציאים אותם מחוץ למחנה: מחנה ישראל, מחנה המתנחלים, מחנה האזרחים, מחנה הרוב. אבל האמת היא שאם הנערים הללו לא היו קיימים, העיתונים היו צריכים להמציא אותם (למעשה, סביר להניח שזה בדיוק מה שהם היו עושים).

פינוי עמונה הוא אירוע קשה לעיכול עבור התקשורת, משום שהוא עגול מדי: הוא לא אירוע חדשותי קונצנזואלי (כמו למשל בחירה, של נשיא או של מלכת יופי), הוא לא אירוע מספיק שנוי במחלוקת (העמדות בציבור כלפי הסכסוך ונגזרותיו קבועות ויציבות), והוא לא אירוע סנסציוני (כמו הורים שהורגים את ילדתם וזורקים את גופתה במזוודה לנהר, או פליטת ריאליטי שמוציאה את הסיליקון מהשדיים). מנגד, מדובר באירוע מסוכן לסיקור מבחינה מסחרית, משום שאופי סיקורו עלול לנכר או להכעיס מיעוטים קולניים מקרב הצופים והקוראים.

מוטות הברזל והחומצה (היתה או לא היתה?) שנזרקו על השוטרים היו חבל הצלה שזרקו "נערי הגבעות" לעיתונאים. הם העניקו להם מצד אחד קונצנזוס להסתתר מאחוריו, קולב צקצוקים לשמאל ומתלה גינויים לימין; ומצד שני סנסציה להסתער עליה. השמאלנים מרוצים מהצקצוק, הימנים מיטהרים על-ידי הגינוי, הפוליטיקאים מסתתרים מאחוריו, ולעורכים יש בשר לכותרות ותמונות מדממות.

"אל תייחסו את את האלימות לכלל המתיישבים ביהודה ושומרון", נכתב בכותרת המאמר הראשי של "ישראל היום", החתום בידי חיים שיין, שנוהג דרך קבע לייחס תכונות שליליות באופן כללי לציבורים רחבים בעם ישראל. אגב, ב"ישראל היום" ממשיכים בפרשנות המחמירה לחוק ומטשטשים את פניהם של המתפרעים בתמונות מעמונה.

ב"הארץ" עקירת תושבי עמונה זוכה לתמונת השער ולהפניה קצרה ("הושלם פינוי עמונה; עשרות פצועים בעימותים"). הכותרת הראשית מוקדשת לתושבים אחרים וההתנגשות שלהם עם כוחות הביטחון: "המשטרה פושטת מדי לילה על בתים במזרח ירושלים", מדווחת הכותרת הראשית (ניר חסון), מתחת לכותרת הגג "בפנים רעולות, ללא צו".