בסוף שנת 2014, זמן קצר לאחר הקדמת הבחירות, פרסם באתר זה עוזי בנזימן, העורך המייסד של "העין השביעית", מאמר שבו קשר בין העברת "חוק ישראל היום'" בקריאה טרומית ובין החלטתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להקדים את הבחירות. כעבור שנתיים, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, אישרר נתניהו את הניתוח של בנזימן, אגב השתלחות נוספת בתקשורת ובעיתונאים החושפים טפח אחר טפח את המשא-ומתן הסודי שקיים עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס.

בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, דיבר בנזימן על הפרשה שזכתה לכינוי "תיק 2000", על השלכותיה לגבי "ידיעות אחרונות", וגם על תרבות השקר שהוא מזהה בקרב מפלגת השלטון. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימו עמו מנחי התוכנית, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

בשבועות האחרונים יצא לנו לדבר עם הרבה מאוד אנשי תקשורת על הפרשה, והם בדרך כלל מתחלקים לשני סוגים: אלה שאומרים "אמרנו לכם – הנה ההוכחה", ומולם אלה שהוכו בתדהמה. לאיזה מחנה היית משייך את עצמך?

"לאלה שהוכו בתדהמה. תשמעו, טפטופים מסוגים שונים על זה שב'ידיעות אחרונות' יש משטר של מו"ל שמעודד את העיתונאים לכתוב דברים טובים על אלה ולכתוב דברים פחות טובים על אלה – זה באמת סיפור ישן. אבל שהמו"ל הזה, נוני מוזס, הסכים לנהל – ברצינות רבה, כנראה – דיון עם ראש הממשלה שהמשמעות שלו היא להפוך את 'ידיעות אחרונות' כולו, יחד עם ynet וגם השלוחות האחרות שלו, לכלי קיבול לתוכן שיווקי שבו יזין ראש הממשלה את כלי התקשורת האלה – זה היה מעל לכל דמיון. אני הופתעתי לגמרי, ואני חושב שהגילוי הזה יכה מכה קשה מאוד את 'ידיעות אחרונות', את האמינות שלו, וזה חל על כל העיתונאים שעובדים בו".

עוזי בנזימן, מייסד "העין השביעית" (צילום מסך)

עוזי בנזימן (צילום מסך)

אתה מתייחס לזה בתור תוכן שיווקי, אבל כדאי להדגיש – לא מדובר בעסקה מהסוג שאנחנו מכירים, שבה גוף כלשהו משלם ומקבל מודעות, וגם כתבות פרי עטם של העיתונאים. זו עסקה יותר חמקמקה ומניפולטיבית. מה ההבדל בין עסקה כזאת לתוכן שיווקי מהסוג שכבר למדנו לזהות?

"זה אמנם בקריצה, אבל אני כן חושב שזה 'תוכן שיווקי'. תוכן שיווקי כפי שאנחנו מכירים אותו זה טקסט עיתונאי – בין אם זה בשידור ובין אם זה בכתב – שמתחזה להיות טקסט עיתונאי לגיטימי, ענייני, כשבעצם זה סוג של פרסומת. מה שנוני מוזס היה מוכן לעשות זה בדיוק זה. לתת לביבי נתניהו הזדמנות כרונית להזין את התכנים שלו – תכנים אינטרסנטיים – בדיוק כמו פרסומאי. לפי דעתי, זה אותו דבר. וזה מה שמסמר שיער בעניין הזה".

כשאתה קורא את בעלי הטור הבכירים של העיתון, שאומרים שאצלם נוני לא התערב, או את עורך העיתון רון ירון שהצהיר שהוא עצמאי, רגע לפני שהתברר שמוזס הציג אותו לנתניהו כסוג של משת"פ – אתה מאמין להם?

"זה בעצם הדבר הנורא שקרה כתוצאה מחשיפת העסקה. אנשים שאני באופן אישי, וחלק עצום מהקוראים, נתנו בהם אמון מלא, והאמינו שהם כותבים לפי השיפוט העיתונאי נטול הפניות שלהם – התברר שהמו"ל שלהם לפחות חשב שהם פודלים, שהוא יכול לצקת לטורים שלהם דקלומים, ושהם יכתבו את זה. הם אומרים 'אנחנו לא חווינו את זה' – אני מאמין להם. אבל מאחורי זה מרחפת הידיעה שמשהו מזה הם בכל זאת ידעו, ונשאלת השאלה: אז למה נתתם לזה יד?".

"אני מודאג מהאופן שבו השלטון מתייחס לאמת ולשקר. ראש הממשלה ועושי דברו במערכת הפוליטית מרשים לעצמם לומר דבר והיפוכו, ולסתור את עצמם, ולומר גם כזבים גלויים, ואחר-כך להתכחש למה שהם אמרו ולהציג 'עובדות אלטרנטיבות'"

מי שקרא את "ידיעות אחרונות" בימים האחרונים התרשם שהפרשה התנדפה, כמו כל פרשה אחרת שמתנדפת אחרי כמה ימים של עיסוק אינטנסיבי. עסקים כרגיל. זה יוכל להימשך ככה לדעתך?

"הפרשה עוד לא הסתיימה. צריך לציין למען ההגינות שאנחנו ניזונים מקטעים סלקטיביים של הדלפות מתמלילים. זו טיפה בים, מה שאנחנו מקבלים מגיא פלג ואחרים, כך שצריך לחכות ולראות איך הפרשה מסתיימת: האם ייחשפו כל התמלילים? מה היה שם בסופו של דבר, מדוע העסקה לא יצאה אל הפועל? אנחנו עוד לא יודעים את כל זה, ויכול להיות שכשזה יתברר הפרספקטיבה שלנו תשתנה. ברגע זה, לפרשה הזו יש דינמיקה מהסוג שיש לכל הפרשיות האלה. הן עולות בתרועה גדולה, וככל שהזמן נוקף ובאופן מעשי פחות ופחות דברים מתרחשים – היא מתפוגגת".

ב-2 בדצמבר 2014, כמה ימים לפני יוסי ורטר ב"הארץ", טענת במאמר שפרסמת ב"העין השביעית" שהמניע הפוטנציאלי להקדמת הבחירות היה ההצבעה על חוק "ישראל היום" והאישור שלו בקריאה טרומית. לפני כמה ימים שמענו את זה היישר מפי הסוס – נתניהו. זה הפתיע אותך?

"אני מעריך את עצמי, ויש לי אגו די מנופח, אז זה לא הפתיע אותי. לא היתה לי ידיעה קונקרטית, אבל הגעתי למסקנה הזאת כמי שנדמה לו שהוא מכיר את נתניהו הרבה מאוד שנים. זה היה היקש די הגיוני, שזאת הסיבה האמיתית להכרזה על הקדמת הבחירות".

בנימין נתניהו, פייסבוק, 15.1.17

בנימין נתניהו, פייסבוק, 15.1.17

מה זה אומר על ראש ממשלה שהוא נכנס למשא-ומתן דקדקני שכזה – ולא רק נפגש עם מו"לים "כמו כל ראש ממשלה" – ומנסה להתערב בנימי הנימים של הסיקור העיתונאי?

"זה האבסורד של כל העניין, לטעמי. אני מכיר את נתניהו כבר מראשית צעדיו בשדה הציבורי, כשהוא היה מס' 2 בשגרירות הישראלית בוושינגטון בשנות השמונים. כבר לפני 35 שנה הבחנתי שמה שמעניין את נתניהו זה הדימוי שלו. הוא מאמין שההצלחה שלו – ואולי של כל פוליטיקאי – היא נגזרת של האופן שבו התקשורת מציגה אותו. והיו אגדות, שאני לא יכול להישבע שהן נכונות, שהוא היה עומד בבית ומתאמן מול הראי איך לדבר: מעבה את הקול, מסגל לעצמו איזה סוג של בריטון משכנע, תנועות ידיים ושימוש בעזרים".

התפיסה שהתקשורת משפיעה על העתיד הפוליטי של פוליטיקאי היא לא מופרכת.

"זה מה שאני מנסה לומר. ודאי שלכל פוליטיקאי אכפת איך הוא נראה וכולי, אבל אצל נתניהו זה הפך להיות העיקר. וזה השתלב עם זה שהוא כל הזמן ניזון מסקרים, כי הסקרים מייצגים לכאורה את הלכי הרוח של הציבור. אז הוא התחנך להאמין שזה העיקר, כלומר לא כל-כך חשוב אם הוא מחליט על הקמת עמונה או על פירוק עמונה, או אם הוא עושה מהלך פרלמנטרי כשהוא לא ראש הממשלה אלא באופוזיציה – מה שחשוב זה איך שהוא נראה בתקשורת.

ארנון (נוני) מוזס בצאתו מחקירה ביחידת להב 433 בלוד. 15.1.17 (צילום: קוקו)

ארנון (נוני) מוזס בצאתו מחקירה ביחידת להב 433 בלוד. 15.1.17 (צילום: קוקו)

"הוא החליט שהתקשורת, במידה מסוימת בצדק, עוינת אותו, והאמין אמונה מלאה שיש יחס ישיר בין התדמית התקשורתית שלו לבין מידת ההצלחה בבחירות. ואני לא בטוח בזה. אני מזכיר שלפני 'ישראל היום' הוא הצליח להביס את פרס בבחירות אחרי רצח רבין, למרות שהאהדה היתה נתונה אז למפלגת העבודה. ואני מזכיר שגם אחרי הקמת 'ישראל היום', בהתמודדות מול ציפי לבני הוא אמנם הפך לראש ממשלה, אבל בבחירות היא גברה עליו – וזה אחרי שהיה לו את 'ישראל היום'.

"לפי הבנתי, זה שדה הקרב שעליו הוא מנהל את המהלכים הפוליטיים שלו, התקשורת. ולכן נורא אכפת לו איך הוא מתואר בתקשורת, ולכן הוא יזם את הקמת 'ישראל היום', ו'ישראל היום' לא הספיק לו. 'ישראל היום' היכה את שוק העיתונות המודפסת והפך לגורם מאוד נוכח בהרגלי הקריאה של הציבור, ולכן הוא הלך לעשות את העסקה הזאת עם נוני מוזס. הוא בעצם אומר 'לא מספיק לי 'ישראל היום', אני רוצה גם את 'ידיעות אחרונות'' – וככה לכסות חלק עצום מהציבור. ואני לא מדבר על השליטה שיש לו על ערוצים אחרים באמצעות התפקידים המיניסטריאליים שלו".

יכול להיות שכמו שנתניהו דרש להכניס כותבים מטעמו ל"ידיעות אחרונות", פה ושם יושבים עכשיו בכלי תקשורת עיתונאים אחרים שנמצאים שם בגלל בקשה של ביבי – נגיד בתאגיד השידור החדש? זה תרחיש מופרך?

"אני לא יודע ואני לא רוצה לנחש, אבל שנינו יודעים שעניין הקמת התאגיד נגוע מלכתחילה בהתערבויות פוליטיות. כל הקשיים של עצם הקמת התאגיד נובעים מזה שהממשלה – או ביבי בעיקר – מרגישים שאין להם מספיק השפעה. אז לא צריך דמיון מפותח בשביל להניח שהלחץ הזה על ראשי התאגיד להרכיב את הנבחרת שעובדת שם באופן שיהיה לרוחו של השלטון – הלחץ הזה משפיע. יכול להיות שאחרי שהתאגיד יקום, נמצא פה ושם אנשים שנוכל לחשוב 'אה, זה תוצאה של הלחץ שלהם'. אבל הצד השני של זה הוא שגם בימין יש עיתונאים הגונים, מצטיינים, שעושים את עבודתם לגופו של עניין".

אתה מתכוון לעיתונאים מהסוג שנתניהו מכנה "בנטיסטים".

"אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל יש לך עיתונאים בולטים שמגיעים מהמחוזות האלה של הימין ובכל זאת עושים עבודה עיתונאית מצוינת. מי שעיתונאי כמו שעיתונאי צריך להיות, לא כל-כך חשוב מאיפה הוא בא. הוא עושה את העבודה שלו. כמובן שהתערבות פוליטית בעניין הזה היא דבר פסול, ובמקרה עם נוני מוזס זה הגיע לממדים מסמרי שיער".

אתה כבר יותר מ-20 שנה בעסקי ביקורת התקשורת. סיקור מוטה, צנזורה, רשימות שחורות ולבנות, תוכן שיווקי – כתבת על הכל, המושגים האלה לא זרים לך, ואף על-פי כן, אתה מוצא מקום וסיבות להיות אופטימי?

"אני יודע? אופטימיות של בנאדם זה גם דבר מוּלד, וגם פונקציה של הגיל שלו. ואני כבר די מבוגר. אני חושב שהדמוקרטיה הישראלית בהחלט עדיין חיה ובועטת וחיונית, והתקשורת מתפקדת בסדר, והאופן שבו מנסים להצר את צעדיה הוא לא דרקוני.

"אבל אני בהחלט מודאג מדבר אחד, וזה האופן שבו השלטון מתייחס לאמת ולשקר. אני בהחלט מודאג להיווכח שראש הממשלה ועושי דברו במערכת הפוליטית מרשים לעצמם לומר דבר והיפוכו, ולסתור את עצמם, ולומר גם כזבים גלויים, ואחר-כך לבוא לציבור ולהעמיד פנים, להתכחש למה שהם אמרו ולהציג 'עובדות אלטרנטיבות', כפי שטראמפ או הדוברים שלו אמרו. זה נורא מטריד אותי, משום שזה מבלבל את הציבור, וזה עלול לגרום לזה שהדמוקרטיה הישראלית באמת תאבד את יכולתה לתפקד, משום שהציבור יאבד את היכולת לדעת מה באמת קורה, מה אמת ומה שקר.

"אם אתם שואלים אותי לגבי אופטימיות או פסימיות, אני ברגע זה די פסימי בעניין הזה, כי לפי דעתי זו מגמה שהולכת ומתעצמת. וגם הדור היותר צעיר בליכוד לומד מראש הממשלה ומנהיג הליכוד, ועושה אותו דבר. אתה רואה שקרים גלויים, שקרים בוטים, והצרה היא שחלק עצום מהקהל שתומך בימין קונה את זה ומאמין לזה, ואין לו סבלנות להתעסק בעובדות. לפי דעתי זה מאיים על עצם היכולת של ישראל לתפקד כחברה דמוקרטית".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה, באתר icast ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" ב-icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.