כתבי "שוק המט"ח" בעיתונות הכלכלית המקצועית בישראל מצטיירים בעיני ציבור הקוראים כמומחים. סביר להניח כי לפחות חלק מהקוראים אינם רואים עצמם מומחים למט"ח, ולכן הם מתייחסים ברצינות לסקירות המט"ח המתפרסמות בעיתונות, ואולי אף פועלים בהתאם למשתמע מהן. נשאלת השאלה: האם הקוראים מודעים לכך שכתבי שוק המט"ח מסתמכים בסקירתם היומיומית על פרמטרים טכניים בלבד, תוך כדי נסיונות מוזרים להסביר את מה שכבר קרה ולהשליך מכך לעתיד לבוא? ספק גדול. קל מאוד לכתבי המט"ח לחקות את עמיתיהם משוק ההון ולנסות להסביר את מה שקרה במהלך המסחר של יום האתמול. אך לבוא ולהשליך מהעבר לגבי העתיד, תוך הסתמכות על פרמטרים טכניים קצרי מועד, יכול להיות מעשה מסוכן מאוד.

ספקולציה בשוקי המט"ח ברחבי העולם היא לרוב פונקציה של שני כוחות עיקריים: פרמטרים כלכליים ופרמטרים טכניים. בטווח הקצר (הנמנה בימים) באים לידי ביטוי שיקולים טכניים, כגון התערבות של גופים (בדרך-כלל בנקים מרכזיים) במהלך המסחר הבין-מטבעי, במטרה לאושש את ערכו של מטבע כלשהו, או התבטאויות של מנהיגים פוליטיים המחלישים או מחזקים את המטבע המקומי. ההשפעה על ערך מטבע בשווקים במקרים אלה היא קצרת מועד, משום שאף גוף (גדול ככל שיהיה) אינו יכול לווסת לאורך זמן ערך של מטבע נגד חוקי הכלכלה הבסיסיים. בטווח הבינוני והארוך באים לידי ביטוי פרמטרים כלכליים, כגון פערי ריביות בין כלכלות של מדינות שונות, גרעונות מסחריים, גרעונות תקציביים וכדומה, והם שמשקפים את כושר התחרותיות של משקים בנקודות זמן שונות.

במקום להתרכז בפרמטרים טכניים, על כתבי המט"ח להתרכז בנתוני הכלכלה הבסיסיים ולזכור כי הצמיחה הכלכלית של המדינה תקום ותיפול על הייצוא לחו"ל. במדינה קטנה שבה הצריכה הפרטית אינה יכולה להיות הקטר הכלכלי (בניגוד לארה"ב, לדוגמה), ההוצאות הממשלתיות נמצאות במגמת ירידה רב-שנתית, ההשקעות, המהוות (בעיקר) פונקציה של שערי ריבית מקומיים, נמצאות כבר שנים אחדות במגמת ירידה, ורק הגדלת היצוא תאפשר לכלכלה המקומית התאוששות אמיתית ולא מלאכותית. והיצוא, כידוע, תלוי בראש ובראשונה בכושר התחרותיות של השקל בהשוואה למטבע במדינות היעד ובהשוואה למחירי המטבעות של המדינות המתחרות בעולם, וכן ברמת הביקושים בעולם.

אם עד לפני כשנה (לפני פרוץ המשבר בדרום-מזרח אסיה), תחרותיות היצוא הישראלי בעולם שמרה על רמה סבירה, פרץ משבר המטבעות בדרום-מזרח אסיה תוך כדי פיחות של עשרות אחוזים במטבעות המקומיים, כאשר ההשפעה ניכרה גם על מטבעות ארצות מזרח אירופה, דרום אמריקה ולאחרונה גם אירופה. התהליך הזה גרם לירידה חדה בביקושים העולמיים, בד בבד עם עודף היצע של מוצרים וסחורות. להאטה העולמית יש השפעה גם על היקף היצוא של ישראל: בחודשים האחרונים מדווחת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על ירידה ביצוא הישראלי ועל גידול בגירעון במאזן המסחרי. אם נוסיף למשוואה את תיסופו המרשים של השקל (כ-30% בחמש השנים האחרונות), נגיע למסקנה כי תיקון מסוים בערך המטבע הישראלי בהחלט רצוי והוא רק שאלה של זמן.

עד כמה נוטים העיתונאים הכותבים על שוק המט"ח לתת משקל מרכיבים הטכניים, ולהתעלם מהגורמים הכלכליים הבסיסיים, ניתן ללמוד מהקטע הבא:
"למרות שבימים האחרונים עולה שערו של השקל ביחס לדולר ויורד באגורות שלמות, עדיין אין מדובר בפיחותים או ייסופים חדים. פיחות של 5% ברמת השערים הנוכחית, לדוגמה, משמעותו עלייה של כ-21 אגורות [...] שנחשבה לגדולה. וגם אם זה יקרה, הרי שלא בטוח שהדבר מעיד על שבירותו של השקל או על שבירותה של הכלכלה הישראלית. ההמחשה הטובה ביותר לכך היא ההתפתחויות האחרונות בשערו של המטבע האירופי. אתמול [...] צנח המטבע האירופי לשפל הנמוך ביותר מאז שהחל את דרכו בינואר [...] והרי איש אינו טוען שהכלכלה האירופית אינה יציבה" ("הארץ", 27.5.99).

האם פיחות של כ-13% מאז לידתו של המטבע האירופי בחודש ינואר 99' אינו אינדיקציה מספיק טובה לרמת הפעילות הכלכלית הנמוכה באיחוד האירופי ולציפיות להורדת שיעור הריבית כתוצאה מכך? גם לאחר הולדתו של המטבע האירופי יצאו מומחים שונים בהצהרות, כי הדולר צפוי להיחלש בהשוואה ליורו עקב רכישות של בנקים מרכזיים ברחבי העולם ליתרותיהם. אך הפלא ופלא, קרה דבר הפוך, משום שכלכלה אירופית חלשה ומקרטעת אינה מעידה על אי-יציבות, אלא על צפי להורדת ריבית כדי לעודד פעילות כלכלית. וירידה בשער הריבית מובילה להיחלשות המטבע המקומי. במקביל ראוי היה לשאול, האם הגיוני, בעיני כתבי המט"ח בארץ, כי השקל הוא המטבע החזק ביותר בעולם? האם ייתכנו פיחותים משמעותיים בחלק ניכר מארצות היעד של היצוא הישראלי, בעוד שהמטבע הישראלי ניצב איתן ובכך פוגע בסיכויי הכלכלה המקומית לצמוח?

השאלה הגדולה מכולן צריכה להישאל דווקא על-ידי הכתבים, האמורים לתת לקוראים בסיס כלכלי אמין לניתוחיהם: האם המוח היהודי המציא את אחת ההמצאות הגדולות ביותר בכל הזמנים ללא התפוצה והתהודה הראויות לה? האם ניתן לגשת לבנק הקרוב ולקחת הלוואה ללא תשלומי ריבית מהותיים? או יותר מכך: האם ניתן לקחת הלוואה בנקאית, ובמקום לשלם ריבית כמקובל – "לקבל" ריבית? מסתבר שכן. בגלל פער הריביות הגדול בין ישראל למדינות כגון יפן או שווייץ, יש ציבור שמעדיף להתממן בהלוואות במט"ח, שבהן הריבית נמוכה משמעותית מהריבית השקלית. המצב הבלתי נורמלי הזה גורם בטווח הקצר והבינוני להגדלת ההיצע במט"ח ולתיסוף השקל, ועל-ידי כך להגדלת היבוא ולהקטנת היצוא, כאשר התוצאה הסופית היא האטה כלכלית.

ברור לכל בר-דעת כי המצב הבלתי נורמלי הזה אינו יכול להימשך לאורך זמן, משום שהוא סותר את תורת המימון ומשום שהוא גורם לדיכוי הכלכלה המקומית. מותר לצפות שהמומחים הכותבים על שוק המט"ח ייתנו דעתם על העיוותים השוררים בשוק הזה, וישקללו את כל הפרמטרים המשפיעים על ערך המטבע הישראלי. הדגש צריך להיות על הערך הריאלי של השקל ועל הציפיות הכלכליות שישפיעו בעתיד על שוויו, ולא על גורמים טכניים קצרי טווח.

אלון בורסוק הוא מנהל בנקאות והשקעות בחברת אינפיניטי-גרופ בע"מ

גיליון 21, יולי 1999