עובדי "ידיעות אחרונות" שוברים שתיקה

אחד הסיפורים התמוהים בממואר המפורט של שאול פרץ על התערבויותיו הפסולות של ארנון מוזס בעבודת מערכת "ידיעות אחרונות" הוא הסיפור על גניזת התחקיר על הרב יצחק כדורי, המיסטיקן המנוח שזכה לכינוי "זקן המקובלים". לדברי פרץ, במקרה זה יש סיבות להאמין שמי שמנעה את הפרסום היא ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אחותו של ארנון מוזס ובעלת מניות בחברה.

בתגובה לפניית "העין השביעית" מסרה ג'ודי שלום-ניר-מוזס כי היא אינה קשורה לגניזת הכתבה, וכי אין לה יכולת לעצור פרסומים ב"ידיעות אחרונות". "מעולם, מהרגע שנולדתי, לא עצרתי כתבה ולא הייתי קשורה לעצירת כתבות", הוסיפה.

התחקיר על כדורי אמור היה להתפרסם בגיליון האחרון של "7 ימים" לשנת 1996. "חודשיים לפני כן הטיל עלי איתן עמית, סגן עורך 'ידיעות אחרונות' והאחראי על מחלקת התחקירים, לבדוק מה מתרחש בחצרו של הרב הנודע", כתב פרץ ברשימה האישית שפרסם ב-1997 ב"מעריב".

לדבריו, את הרעיון לתחקיר העלה ח"כ מיקי רוזנטל, שבאותה העת היה ראש דסק בעיתון. "היה לנו מידע מוקדם שלפיו, לכאורה, רק מי שהפרוטה מצויה בכיסו זוכה לפגוש את הרב, ולכן החלטנו לבצע תרגיל פשוט", כתב פרץ.

הרב כדורי (צילום: פלאש90)

הרב כדורי (צילום: פלאש90)

"כדי להיכנס לחצר הרב כדורי שלחנו אני ועוזרתי דאז גלית ימיני שני מכתבים", מסר לאחרונה ל"העין השביעית". "אחד המכתבים נשלח מטעם זוג חשוך ילדים מרמת-אביב שחפץ בברכת הרב, ולשם שלשלנו 500 שקלים שבהם צייד אותנו העיתון. במכתב השני הצגנו את עצמנו כזוג חשוך ילדים מיפו, ושם לא שמנו אגורה". "הזוג מרמת-אביב", כתב פרץ, זומן לפגישה במהירות – תוך שבוע. "הזוג מיפו" לא זכה לתשובה כלשהי.

כשהגיע מועד הפגישה של "הזוג מרמת-אביב", מספר פרץ, התייצבו בחצר הרב צמד העיתונאים, שצוידו מראש במצלמות נסתרות. כדורי, אומר העיתונאי לשעבר, נראה "כמו עב"ם" ולא ממש תיקשר עם סביבתו.

הכתבה עברה עריכה וייעוץ משפטי וכבר הוכנה לפרסום – אך נבלמה ב"הוראה מלמעלה", כהגדרת פרץ. לדבריו, עורכת המוסף באותה העת, אילנה שובל-שקד, אמרה לו שעורך "ידיעות אחרונות" דאז, אלון שליו, "פסל את הכתבה באופן שרירותי בנימוק ש'היא לא ראויה לפרסום'". חרף נסיונות השכנוע של העורכת, כתב פרץ, העורך דבק בעמדתו.

"העברתי אל שליו מכתב קצר ובו ביקשתי שיקבל אותי לשיחה בנושא פסילת הכתבה. המכתב לא זכה להתייחסות. ואז נזכרתי בשיחת טלפון שקיבלתי במהלך הכנת הכתבה מג'ודי שלום-ניר-מוזס, אחותו של המו"ל ארנון מוזס ואחת מבעלי המניות של 'ידיעות אחרונות'", הוסיף וכתב פרץ.

ג'ודי ניר-מוזס, 1985 (צילום: משה שי)

ג'ודי ניר-מוזס, 1985 (צילום: משה שי)

"היא שמעה שאני מכין כתבה על הרב כדורי וסיפרה לי על החברות הטובה שלה עם יוסי כדורי, נכדו של הרב, ועל המגעים שמתנהלים, לטענתה, בין הוצאת הספרים של 'ידיעות אחרונות' לבין חצר הרב על רכישת הזכויות לפרסום ספר על חייו. שלום-ניר-מוזס ידועה כצרכנית קבועה ומושבעת של מקובלים, מכשפות וקוראים בכף היד. לא העליתי בדעתי שיהיו לה החוצפה והכוח לנסות למנוע את פרסום הכתבה על הרב כדורי". בתשובה לפניית "העין השביעית" מדגיש פרץ כי הוא קישר בין הדברים "מבלי לקבוע בוודאות שזה הטריגר לצִנזור הכתבה".

מבחינת העיתונאי, גניזת הכתבה על כדורי, שאמורה היתה להתפרסם בהבלטה במוסף הדגל של העיתון, היתה הקש ששבר את גבו. "הרגשתי שנקעה נפשי מהפסילות ומהצנזורים הבלתי פוסקים", כתב ברשימתו, "הבנתי שבעיתון כזה אני לא רוצה ולא מסוגל לעבוד. הגשתי את התפטרותי".

כעבור חודשיים כבר חלק פרץ את רשמיו עם קוראי העיתון המתחרה, בכתבת השער של מוסף "סופשבוע". הוא נשאר ב"מעריב" שנתיים, ולאחר מכן פרש מהמקצוע. "ידעתי שמכרתי את נשמתי לעיתון יותר מושחת", כתב לאחרונה במאמר שפרסם באתר News1, "אבל רציתי להשיג דבר אחד שאותו הצלחתי להשיג. השתמשתי בבמה שלו כדי לחשוף את האמת".

הרב כדורי הלך לעולמו כעבור עשר שנים. הוצאת "ידיעות אחרונות" לא הוציאה ספר על תולדות חייו.

* * *

המשא-ומתן בין בנימין נתניהו לארנון (נוני) מוזס חשף לעין הציבורית את "שיטת 'ידיעות אחרונות'" – השימוש בכלי התקשורת של הקבוצה לשם קידום האינטרסים העסקיים של מוזס, בעל השליטה. במדור זה נביא עדויות חדשות וישנות מתוך המערכות השונות של כלי התקשורת בקבוצת "ידיעות אחרונות", על האופן שבו יושמה השיטה המושחתת.

עובדים ועובדים לשעבר המעוניינים לחלוק את סיפוריהם מוזמנים לפנות אלינו באימייל contact@the7eye.org.il