לא מזמן פרש כאן אבנר הופשטיין בכישרון ניכר כמה שיטות צנזורה פנימית הנהוגות במערכות כלי התקשורת, מהמשורשרת ועד למיואשת. אלא שלצד אותן שיטות קיים גם מסלול צִנזור נוסף – במישור התעסוקתי. הנה כמה שיטות כאלה, שבאמצעותן ניתן להזיז מן הדרך עיתונאים נחושים, מקצועיים מדי או שאינם ממהרים לקבל על עצמם את חוקי המשחק שיבטיחו את הישרדותם במקצוע.

נדמה לי שכמה פליטים מכלי תקשורת שונים ימצאו דמיון מפתיע בין נקודות מפתח תעסוקתיות בחייהם המקצועיים לבין תיאורי "השיטה" הלא מחייבים שאציע כאן. הפרשנות על אחריות הקורא בלבד, אך כל קשר בין הטקסט הזה למציאות אינו מקרי בהחלט.

השיטה הישירה: זה לא אנחנו – זה אתה

הכי פשוט, הכי קל, הכי ישיר. למה להסתובב במעגלים כשאפשר להגיד למישהו את האמת הכואבת בפנים? אתה לא עיתונאי ואין סיכוי שתצליח להפוך לכזה. קיבלת אצלנו הזדמנות שלא היית מקבל אצל אף אחד אחר, אבל איכזבת, פישלת, לא הבאת את הסחורה. לכן, אחרי תקופה לא ארוכה ולא מלהיבה או מזהירה, או אולי מעוררת תקוות שווא לפרקים, אנחנו נפרדים ממך אחרי שהתנפצת אל סלע האכזבה. אתה בועת סבון שהתפוצצה באוויר המערכת. תעבור במחלקת שכר, שם כבר יעשו לך גמר חשבון.

את השיטה הזאת פגשו כנראה יותר זוטרים, יותר צעירים, פחות מוכשרים, אבל לא תמיד. לפעמים הזעם והתפנית החדה ביחסים שבין הכותב לממוניו מביאים יחד איתם גל תוכחה ששוטף מלים טובות שנאמרו על הכותב והכתיבה בעבר.

השיטה העקיפה: זה לא אתה – זה אנחנו

תשמע, תראה, זה באמת לא אתה. אתה כותב מוכשר, אבל תוכל לפרוח יותר במקומות אחרים. אנחנו לא משדרים על אותו גל ואתה צריך את החופש שלך להתפתח באזור שמתאים יותר לסגנון הכתיבה המיוחד שלך (כזה שלא מתחשב בחשבונות שלנו וברשימות שאנחנו מנהלים). תראה שיהיה לך טוב יותר בעיתון השמאלני שאף אחד לא קורא, הערוץ החתרני שמגרד את הרייטינג מלמטה או בבלוג הנידח שתפתח לך ברשת בניסיון פתטי להיות רלבנטי. אנחנו באמת חושבים שאתה מוכשר ולכן אנחנו מוכנים לוותר עליך. זה לא אתה, זה אנחנו, ואנחנו מתעקשים...

השיטה הקבוצתית: עיתון זה עבודת צוות

אתה באמת עיתונאי טוב, אבל אתה פרא אדם. אי-אפשר לשלוט בך ואתה לא מסוגל לעבוד עם אנשים. אתה מבין – עיתון זאת חבורה, קיבוץ, עבודת צוות, ואתה קונצרט של איש אחד. אתה צריך ללמוד לעבוד ביחד עם אנשים ולא נגדם. לא כל החוכמה נפלה עליך מהשמיים – תן גם לאחרים את המקום שלהם. זה לא עיתון לכוכבים (אלא אם כן הם באמת כוכבים, וכותבים טור על חוויות אישיות או דברים שהם ישראליים בעיניהם). תגיד – קומיקס אתה יודע לצייר?

שיטת פסק הזמן: חופשה בהזמנה

תשמע, אתה עובד כמו חמור. זה ישחוק אותך. אתה לא תחזיק ככה מעמד יותר מכמה חודשים ואנחנו צריכים אותך חזק. תראה כמה ימי חופשה צברת, זה נגד המדיניות של העיתון. מה יגידו אחרים? אתה מציב להם סטנדרטים שאי-אפשר לעמוד בהם. גם ככה המערכת הזאת מלאה ממורמרים. תעשה טובה – צא קצת לחופש, נצל לפחות חצי מ-243 ימי החופשה שצברת. תעשה משהו בשביל הנשמה. מסע טרקטורונים בלי קסדה, ציד תנינים בחמת גדר בלילה, צניחה חופשית בלי מצנח. אולי תחזור מהחופש הזה עם כתבה נחמדה. צא, צא לחופש – כבר הזמנו לך מונית – כשתחזור (אם תחזור), נראה מה הלאה.

השיטה המחפשת: עיתון בדרך אל ההארה

תשמע, אנחנו שוקלים לשנות תמהיל והסוג הזה של הכתיבה כבר לא מתאים יותר. אתה מבין, זה בגלל סקר שהזמנו/קבוצת מיקוד שעשינו/שקר כלשהו שהמצאנו. אנחנו רואים שהקוראים/הצופים/המאזינים רוצים משהו אחר. קל יותר, חופשי יותר, שמח יותר. פחות שחיתות ויותר מיץ תפוזים סחוט. חשד לפלילים זה לא אביבי, זה עושה קמטים בפנים. תגיד, אתה מבין באוריגמי? בדיוק חשבנו על מדור מלאכת יד.

כיסאות מוזיקליים – משנה מקום משנה מזל

אולי תעבור תחום סיקור? חשוב להתנסות במגוון תחומים. אתה יודע מה קורה למי שנתקע שנים בסיקור של תחום אחד? יחשבו שאתה קבעוני, קטטוני. מה עם תחום התרבות והפנאי? או אולי – חסר לנו בדיוק כתב לענייני משרד התפוצות או המורשת. תמיד התעניינת במקורות, עכשיו תהיה לך הזדמנות. השר החדש היה כאן בדיוק אתמול. אנחנו מקבלים פרויקט נהדר של תוכן עם המשרד על היוזמה שלהם לקדם את הקהילה הנונשלנטית. אתה יודע כמה חשובה הקהילה הזאת? כל-כך חשובה שכבר עכשיו חתמו איתנו חוזה תוכן של חמישה מיליון שקל. זה יהיה הסיפור העיתונאי של חייך. אה, וגם תוכל לטוס לבקר את אנשי הקהילה בחו"ל – כמובן שעל חשבון המשרד.

השיטה האקדמית: השכלה ודעת

אולי תצא לחופשת לימודים? אתה כבר עייף, סחוט מכל הפרויקטים הגדולים האלה של תחקירים מסובכים ושל סיפורים שאתה מביא מכל מיני מקומות לא היגיינים. לא נמאס לך מכל המקומות האלה שאתה מסתובב בהם כדי למצוא סיפורים על הרצפה, במחסנים ובחצרות אחוריות? תיסע קצת, תלמד משהו, תראה עולם. תהיה במקומות שאחרים כאן במערכת יכולים רק לחלום עליהם. אתה כל הזמן מדבר על התואר השני בספרות השוואתית שלא הספקת לעשות. אולי תכתוב לנו מאוניברסיטת לונדון? פרינסטון? מכללה בקוטב הדרומי? תהיה שם שנה שנתיים (שבע – אבל בתנאים של פרילנסר שמשלים הכנסה במלצרות) ואל תמהר לחזור. קח את הזמן. תמצה את עצמך. אתה יודע, יש משפט מאוד חכם ונכון: "והמשכיל בעת היא יידום".

שיטת הקידום הרוחבי: "הזדמנות שאי-אפשר לוותר עליה"

תשמע, אתה לא תאמין. אנחנו בדיוק פותחים מקומון בדימונה ואנחנו צריכים שם מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו. מישהו שמבין עיתונות, שיודע מה זה עיתון. ויהיה לך שם חדר פי שניים יותר גדול. זה עסק חדש, צריך לבסס אותו שם – קשר לקהילה אתה יודע, הרבה סיפורים שעושים לאנשים חם בלב. זה גם טוב למודעות. ידענו שאפשר לסמוך עליך. אם תצליח שם, הדרך למקומון של פרדס-חנה סלולה בעבורך. השמיים הם הגבול.

שיטת הצמצום: חייבים התאמות למצב השוק

אתה יודע שאנחנו מעריכים אותך, אבל אין לנו ברירה. המודעות בשפל, התפוסה כמעט על חצי, מחירי הנייר זינקו שוב ברבעונים האחרונים ואין ברירה. זה לא שאנחנו רוצים, אלא שאנחנו מוכרחים. אתה יודע שתחקירים היום זה דבר יקר, ודברים יקרים נפגעים ראשונים. זה לא שלא נלחמנו עליך, בחיי שנלחמנו, אבל יש ותיקים יותר, ופיצויי הפיטורין שלהם יקרים יותר. זה שוק התעסוקה היום – אין חוכמות. אתה יודע, הרי עשית את התחקיר על שירות התעסוקה. זה שגרם להם להפסיק לפרסם אצלנו מודעות. זה לא שלא נלחמנו עליך, אבל באמת אין ברירה. אולי נצליח לתפור איזה משהו אחר, אבל אל תתלהב. תגיד – ניסיון באבטחה וניקיון יש לך?

שיטת המדיום: זה לא אתה, זה הפורמט

אתה יודע, המדיום הכתוב/המשודר/המצויר לא עושה איתך חסד. אתה איש של דיבורים/כתיבה/שירה בציבור. הסיפורים שלך מורכבים מדי לעיתונות משודרת/חלולים מדי לפרינט. אתה חייב להחליף מדיום כדי לפרוח. אם לא היתה לך הבעיה הזאת של הניסוח/הדיקציה/שערות באף. אתה חייב להחליף מדיום. אתה לא רוצה לצאת אקסטרה-סמול.

הטור מנוסח בלשון זכר אך פונה אל גברים ונשים כאחד