אינני יודע אם מישהו קרא את מאמרו האחרון של אלי ציפורי ב"גלובס" ולקח אותו ברצינות, אבל למקרה שכן – מצאתי לנכון להתייחס אליו.

מה שעורר את קצפו של סגן עורך העיתון הכלכלי הוא תחקיר שערכתי על יחסי הבנקים ואליעזר פישמן, לשעבר בעל השליטה ב"גלובס", ושודר בשבוע שעבר בתוכנית "המקור" בערוץ 10. לשונו המשתלחת, הפוגענית והאישית מאוד של ציפורי מעוררת חשק עז להגיב באותו מטבע, אולם נדמה לי כי מוטב דווקא לכבוש את היצר ולהתייחס אליו ברמה העובדתית היבשה, שכן בה ציפורי חלש ודליל במיוחד.

להוציא טענה אחת שאני אפילו מסכים איתה (מוטב היה לו נתנו גילוי נאות לכך שערוץ 10 תבע לאחרונה את ציפורי בגין לשון הרע), מאמרו של ציפורי אינו אלא מטר שנאה חסרת פשר וטעם, משולב בטיעונים מהסוגה המשמשת בעת האחרונה את נתניהו ומעריציו כתגובה לממצאים העולים מחקירותיו ("אני לא הפוליטיקאי היחיד שנפגש עם מו"לים", "למה העיתונאים לא מדברים על קשרי ההון-שלטון של פרס" וכיוצ"ב). טקטיקת כתיבה שעיקרה משפטים נפתלים ומרובי שמות תואר שמבקשים להבאיש את ריחו של מושא הכתיבה מחד, אולם קשה עד מאוד לחלץ מתוכם טיעון קוהרנטי, רלבנטי ומבוסס עובדות מאידך.

כך, למשל, טוען ציפורי במאמרו כי השמצתי אותו במזיד, ללא ביסוס עובדתי, אך בוחר – מטעמיו – שלא להשכיל את קוראיו במהות המחלוקת, לפרט את הטענות כלפיו ואז להתמודד עימן. אז הנה הפרטים: באמצע 2006 הפסיד פישמן מיליארדים בפרשת הלירה הטורקית, וקיבל עצה מיחצנו, מוטי שרף, לקמץ במידע לעיתונאים על מצב עסקיו הפרטיים. היום ידוע כי אלה היו שקועים עמוק בבוץ, אולם אז הציג פישמן פסאדה אופטימית כלפי חוץ, ו"גלובס" אף פירסם כותרת נאה ולפיה "פישמן עמד בהתחייבויותיו לבנקים בפרשת הלירה הטורקית".

העובדה שהעיתונות לא הצליחה להשיג ו/או לפרסם נתונים על מצבם האמיתי של עסקיו הפרטיים היא אחד הגורמים שאיפשרו לפישמן להמשיך בעסקיו עד לאחרונה. ההשמצה "במזיד" שעליה כותב ציפורי היתה איזכור, בתחקיר "המקור" ובמאמר שכתבתי בעניין באתר "וואלה", של מאמר שכתב ציפורי – בסמוך לאיזכור ההפסדים והעצה משרף.

במאמר של ציפורי הוסבר, תחת הכותרת "זכות הציבור לא לדעת", כי לפעמים לא ראוי שמידע פיננסי מפורט על עסקים פרטיים ידלוף לעיתונות. העובדה שזה מה שבחר עיתונאי, סגן עורך העיתון של פישמן, לכתוב בתקופה שבה פישמן שאף לדיסקרטיות מרבית עבור עסקיו הפרטיים נראתה לי תמוהה וראויה לציון.

ציפורי מוסיף וטוען כי סירבתי לתקן את ההשמצה. אז שוב, הנה העובדות היבשות: זמן קצר לאחר פרסום הטור שלי ב"וואלה" שלח לי ציפורי הודעת ווטסאפ: "מצער לראות שבשם מתקפת יחסי-הציבור של עצמך אתה מפיץ דברי בלע, שקר וסילופים עלי. זה לא מפתיע אותי כלל וכלל כי כמאמר הקלישאה אמור לי מי אדונך ואומר לך מי אתה".

מכיוון שהודעתו לא כללה, בצורה אופיינית, טיעון עובדתי, אלא בעיקר שמות תואר מתובלים באווירה קונספירטיבית, ביקשתי להבין על מה הוא מדבר וכתבתי לו: "תקן אותי איפה שאני טועה". ציפורי, שתיקונים מאוד חשובים לו, השיב: "לא אטרח אפילו", והוסיף כי למד בבית הוריו את העיקרון החשוב "אל תכבד את מי שלא מכבד אותך". השבתי לו: "מה שלא מכובד זה להעלות טענות בעלמא. אם יש לך השגות, בוודאי כאלה שבדעתך לפרסם, אשמח לשמוע אותן ולמסור את תגובתי".

זה היה ב-13:41. ציפורי לא השיב. כעבור כשש שעות וחצי הוא הבזיק לפתע שוב בווטסאפ והבהיר מה היתה הבעיה: במאמרו מ-2006 הוא לא התייחס לפישמן וללירה הטורקית, ואף כתב במפורש שיש מקרים שבהם כן צריך להפר את הפרטיות. כדי למנוע אי-הבנות, הבהרתי את ניסוחי בטור ב"וואלה" ואף הוספתי ניסוח מבהיר בעמוד הפייסבוק של התוכנית (את הקריינות בכתבה כבר אי-אפשר היה לשנות במועד שבו ציפורי ניאות סוף-סוף להגיב בצורה עניינית). אחר-כך הלין ציפורי על כותרת ביניים שנתנו העורכים ב"וואלה" בגוף המאמר. ביקשתי מהעורכים באתר למחוק אותה. במלים אחרות, התיאור שמסר לקוראיו, שממנו עולה כי פשוט התעלמתי מפנייתו וסירבתי לתקן דבר, הינו חסר וכוזב.

הלאה. רוב מאמרו של ציפורי ענייני עוד הרבה פחות. ציפורי קובל, למשל, על כך שרביב דרוקר, מגיש "המקור", מעניק הרבה ראיונות לתקשורת וגם מעביר הרצאות. טיעון מנצח זה נבחר, כנראה משום עוצמתו הרבה, לפתוח את הטור.

בהמשך קובל ציפורי על כל מיני עניינים שלא נכללו בתחקיר: החובות שלא הוחזרו על-ידי החברה הציבורית של יוסי מימן, בעל מניות בערוץ 10 ולשעבר בעל השליטה; יחסי עמוס שוקן ובנק לאומי והמאמר שכתב שוקן על המנכ"לית לשעבר גליה מאור; ומחיקת חובות מצד בנק לאומי לערוץ 10.

ובכן, אלי, מדובר בהחלט בסיפורים מעוררי עניין – אבל אם לא שמת לב, התחקיר המדובר עסק באליעזר פישמן. אוסיף ואציין כי הכתבה גם לא כללה ניתוח של הסדר החוב בצים שבשליטת עידן עופר, הביאה אפס מידע על נסיבות כשלונו של בני שטיינמץ ברומניה ולא הציבה שאלות כלשהן ללב לבייב.

ציפורי טוען שחוסר העיסוק במימן מלמד על צביעות. טיעון זה היה מחזיק מים לו מתחתי בתחקיר ביקורת על כך ש"גלובס" מיעט לאורך השנים לבקר את פישמן. אלא שהתחקיר לא כלל ביקורת כזו, שכן דעתי העקרונית – שאותה פרסמתי בהזדמנויות שונות – היא שמוגזם לצפות מעיתונאים לבצע תחקירים על בעל הבית שלהם – להבדיל מהציפייה כי לא יעניקו לו סיקור שגוי או מלטף ללא הצדקה. כשעבדתי ב"גלובס" לא יזמתי, בדומה לשאר הכתבים, תחקירים על פישמן – ולא זכורה לי מחאה חריפה מצד ציפורי על כך.

אין ספק שמדובר בבעיה, אולם לטעמי היא פתירה ומתאזנת על-ידי השוק (כלי התקשורת האחרים כן מבקרים את אותו בעל בית, ולהפך). לכן גם לא אמרתי מלה על העובדה שאלי ציפורי נזכר לקרוע לפישמן את הצורה רק כשנייה וחצי לאחר שפישמן איבד את השליטה ב"גלובס" וחדל להיות זה שמשלם את שכרו.

העובדה שציפורי מעז לבקר אחרים על התנהלות שתמונתו שלו מתנוססת לצד הגדרתה במילון, ועוד לכנותם "צבועים", היא פשוט תופעה מעוררת השתאות שהדעת מתקשה לעכל.

עוד מספר ציפורי לקוראיו כי עמוס שוקן, מו"ל עיתון "הארץ", "זכה בתוכנית לכמה דקות שייחסו לו מעמד של עד מומחה, גורו עיתונות כביכול". העובדות הן שדברי שוקן בתחקיר ארכו 49 שניות. לשוקן גם לא יוחס "מעמד של עד מומחה, גורו עיתונות כביכול". לו היה ציפורי מצטט בהגינות את האופן שבו הוצג שוקן באמת, ולא משרבט מלים סתם כך כדי לייצר ארומה שלילית, היו קוראיו מבינים כי שוקן הוצג ביובש בדיוק כמי שהוא – מו"ל "הארץ".

ציפורי קובל על כך שלא ניתן גילוי נאות לכך שרביב דרוקר כותב ב"הארץ" – טענה לגיטימית לשם שינוי אך שגויה בעיני, לאור העובדה שלא מדובר בתחקיר שעסק בשוקן אלא בהופעת אורח שלו בשני סינקים קצרים, שגם עליה ניתנה ההזדמנות לצמרת "גלובס" להתראיין בתגובה (עורך העיתון העדיף שלא להתראיין, וגם ציפורי הבהיר לי בעת שהכנתי את הכתבה כי אינו מוכן להגיד "אף מלה" על פישמן ו"גלובס").

מגוחך, בכל אופן, שטרוניה זו מגיעה מצידו של ציפורי – שבעצמו לא מקפיד תמיד על גילוי נאות. לו הייתי ציפורי הייתי מסתפק במשפט ביקורתי וכללי זה וממשיך הלאה, אולם מכיוון שאינני ציפורי אספק ראיה ואפנה למאמרו "חבורת בריונים" באתר "גלובס" – מאמר הכולל בין השאר ביקורת חריפה נגד ערוץ 10, ואשר אינו כולל גילוי נאות כלשהו. ייתכן כי ציפורי פשוט התבלבל וחשב שניתן להסתפק בכך ששם טורו הוא "גילוי נאות".

הייתי שמח להגיב גם לביקורת של ציפורי על הממצאים שנחשפו בתחקיר על התנהלות פישמן, הבנקים, "גלובס" ומה שביניהם – ולא רק להשתלחויותיו האישיות ולתהיותיו המשונות והבלתי רלבנטיות מדוע לא עסקנו בנושאים אחרים – אלא שאין ביקורת כזו אצל ציפורי. זה, לדעתו, כנראה לא חשוב או מעניין את הקוראים.

אגב, לאחר שקראתי את מאמרו, שלחתי לציפורי הודעה: "הי אלי, תיתן לי לפרסם מאמר תגובה?". חלפו ארבעה ימים מאז. אם וכאשר תגיע תשובה כלשהי, אעדכן.

איתי רום הוא כתב "המקור"