הסיקור החדשותי של משפט עופר נמרודי ודוד רונן התחדש לאחר תקופה קצרה של הפסקה. ב-3.6.98, דיווח "הארץ" על עדותו הברורה של עד המדינה יעקב צור: "נמרודי ביקש ממני להאזין לפלאפונים של ארנון מוזס ומשה ורדי ולטלפון של גיורא גילת ב'מעריב'... יו"ר מועצת המנהלים של 'מעריב', עופר נמרודי, קיבל כמה פעמים, באופן אישי, קלטות של האזנות סתר מיעקב צור, מבעלי חברת החקירות אג"ם. בהמשך הידיעה פורסמו פרטי העדות. "מעריב", שבזמנים אחרים היה פעיל מאוד בסיקור פרשת האזנות הסתר, לא פרסם דבר וחצי דבר על עדותו זו של צור. עד מתן גזר-דינו של נמרודי פרסם העיתון ידיעות על הפרשה באופן  סלקטיבי, הצניע את העיקר והבליט את הטפל.

4.6.98
"מעריב" המשיך להסתיר אינפורמציה מקוראיו גם למחרת. בעוד ששני העיתונים האחרים דיווחו על המגעים המואצים לעסקת הטיעון בין עופר נמרודי ודוד רונן לפרקליטות, "מעריב" בחר להעלים את המידע הזה מקוראיו. "התפתחות מפתיעה", נכתב באותו יום ב"ידיעות אחרונות", "במשפטם של עופר נמרודי... ודוד רונן... גורמים בכירים בפרקליטות אישרו אתמול, כי מתקיימים מגעים אינטנסיביים בין הפרקליטות לבין פרקליטיו של עופר נמרודי, לאפשרות של חתימה על עסקת טיעון... שלשום בערב פנו נציגי הפרקליטות ופרקליטיו של עופר נמרודי... לשופט... ג'ורג' קרא, וביקשו במשותף לבטל את הדיון, שנועד להתקיים במשפט אתמול. בדיון זה היה אמור עד המדינה יעקב צור להמשיך בעדותו". מי שקרא את "מעריב" באותו בוקר לא ידע דבר על ההתפתחות המפתיעה הזאת.

5.6.98
עסקת הטיעון כמעט גובשה סופית. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" הבליטו את הכותרת בעמודיהם הראשונים. "על-פי עסקת הטיעון המתגבשת בין הפרקליטות לפרקליטיו", נכתב ב"ידיעות אחרונות", "יודה עופר נמרודי... במרבית העבירות של האזנות הסתר ושיבוש הליכי משפט, שפורטו נגדו בכתב-האישום. הפרקליטות תסכים למחוק את העבירה של הדחה בחקירה. על-פי ההסדר המסתמן, תבקש התביעה להטיל על עופר נמרודי עונש מרבי של שמונה חודשי מאסר בפועל. עם זאת, בפרקליטות אומרים כי מספר זה עדיין לא סגור באופן סופי". עבירת "ההדחה בחקירה", נכתב ב"ידיעות אחרונות" ובצדק, "היא העבירה החמורה ביותר שיוחסה במקור לנמרודי ולרונן. העונש המרבי על עבירה זו הוא שבע שנות מאסר. טרם ברור מה ההסכמה שהתגבשה לגבי עבירה נוספת שבה הואשם דוד רונן - מתן שוחד".

גם ל"הארץ" כבר היו פרטי העסקה ברורים: "הוסכם כי התביעה תבקש לגזור עליו שמונה חודשי מאסר, בעוד שסניגוריו יהיו רשאים לטעון באופן חופשי איזה עונש יש להטיל עליו". "הארץ" גם הוסיף מידע רלבנטי וחשוב לגבי העסקה: "התובע, עו"ד לוי, הסתייג מעסקת הטיעון וחלק על דעתה של הממונה עליו, פרקליטת המחוז עו"ד מרים רוזנטל. לביקורתו של עו"ד לוי על רוזנטל הצטרפו כמה עורכי-דין נוספים מהפרקליטות. מי שפעל מאחורי הקלעים, מטעמו של נמרודי, לסיים את המשפט בעסקת טיעון היה עו"ד יוסי כהן. כהן, עורך-דין פרטי, מייצג את נמרודי בנושאים אזרחיים".

"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" דיווחו באותו בוקר (במסגרת ידיעה נפרדת) גם על הרשעתו של עו"ד מוטי כץ. "על-פי כתב-האישום", נכתב ב"ידיעות אחרונות", "העביר כץ לעופר נמרודי דרישות מפי יעקב צור ורפי פרידן לתמוך כספית במשפחותיהם ולממן את הוצאות הגנתם המשפטית, והעביר לידיהם מאות אלפי שקלים, שאותם קיבל מנמרודי ומשליחו. ההרשעה התקבלה במסגרת עסקת טיעון... השופט ציין בגזר-הדין, כי מדובר באחד המקרים החריגים הבאים בפני בית-המשפט, שבו עורך-דין ביצע עבירה חמורה אגב ייצוג לקוחותיו".

גם  ב"מעריב" התפרסמה ידיעה קטנה בדבר העסקה, אך זו העלימה כמעט את כל המידע  הרלבנטי שפורסם בשני העיתונים האחרים וכן את הרשעתו של עו"ד כץ. פתיח הידיעה (בניגוד לכללי העריכה המקצועיים) היה עמוס במידע טרחני: "התביעה וההגנה במשפטם של יושב-ראש מועצת המנהלים של 'מעריב' ומנכ"ל 'הכשרת היישוב', עופר נמרודי, והאחראי על הביטחון ב'הכשרת היישוב', דוד רונן, הודיעו אתמול לשופט בית-משפט השלום בתל-אביב, ג'ורג' קרא, על הסכמתם המשותפת לעסקת טיעון". "מעריב" התעלם לחלוטין מפרטי עסקת הטיעון שעליהם דיווחו העיתונים האחרים (ושגם התבררו בסופו של דבר כמדויקים) ואף כתב: "פרטי עסקת הטיעון טרם הוגשו לבית-המשפט". העיתון, כמובן, גם התעלם מחילוקי הדעות בתוך הפרקליטות בדבר המהלך לקראת חתימה על העסקה. "נמרודי ורונן עומדים לדין בפרשת האזנות הסתר", רענן אופיר חכם (שסיקר את כל השלבים האחרונים במשפטו של נמרודי) את זכרון קוראיו, אך שכח לציין (או שעורכו עזר לו לשכוח), כי השניים עמדו לדין גם על הדחת עדים, שיבוש מהלכי חקירה ומתן שוחד. הצנעת אישומים אלה היתה עקבית  בכל סיקורו של משפט נמרודי. נוח היה להם ב"מעריב" לאזכר את נמרודי אך ורק בהקשר ה"הירואי" של "מלחמת העיתונים", (ביטוי שקנה לו שביתה בסיקור המשפט  על-ידי "מעריב"), ופחות בעבירות שהיו קשורות למעשיו הפליליים של המו"ל.

17.6.98
כשבועיים לאחר גיבושה של עסקת הטיעון הגיע יום אישורה בבית-המשפט. "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" דיווחו על כך: "במסגרת ההסדר שהסתמן בין הצדדים יודה עופר נמרודי ברוב העבירות של האזנות סתר ושיבוש מהלכי משפט המיוחסות לו בכתב-האישום, והפרקליטות תסכים למחוק את העבירה של הדחה בחקירה", נכתב ב"ידיעות אחרונות". "מעריב" בחר להשכיח מקוראיו את ההתנהגות המפוקפקת ולא ציין אותה כלל.

18.6.98
למחרת ההרשעה דווח בעיתונות על עסקת הטיעון. "עופר נמרודי ודוד רונן הורשעו בהאזנות סתר ושיבוש מהלכי חקירה", נכתב בעמוד הראשון של "הארץ", "הנאשמים הודו בהאזנות סתר לפלאפון של העורך האחראי של 'ידיעות אחרונות' ארנון מוזס, לפלאפון של עורך 'ידיעות אחרונות' בעבר משה ורדי, של רכזת הכתבים לשעבר בעיתון רותי בן-ארי ולטלפונים של מתלוננים נוספים". בעמודי הפנים של העיתון  פורסמה ידיעה מקיפה יותר. בין השאר פורסמה עדות האופי של שמעון פרס, תמליל עדותו של עורך "מעריב" יעקב ארז וחקירתו על שולחן העדים. גם ב"ידיעות אחרונות" סוקרה ההרשעה בהרחבה ובהבלטה. הסיקור כלל את סעיפי ההרשעה, סקירה היסטורית, תגובות וסיקור צבע.

בעמוד הראשון של "מעריב" לא היה זכר להרשעה, רק אי- שם, בעמוד 14, הופיעה הכותרת: "עופר נמרודי ודוד רונן הורשעו בהאזנות-סתר בעסקת טיעון". הכותרת הזו החסירה באופן בוטה את הסעיף החמור יותר שבו הואשמו השניים והוא: שיבוש מהלכי חקירה. את גוף הידיעה עטפו ב"מעריב" במידע טפל, שהיה נזרק בעריכה לולא היה מדובר במו"ל שלהם: "התביעה והסניגוריה הגיעו לעסקת טיעון, שקיבלה את אישורם של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, פרקליטת המדינה עדנה ארבל ופרקליטת מחוז תל-אביב עו"ד מרים רוזנטל, דבר שהביא לסיומו של המשפט. בעקבות הסדר הטיעון שהוצג אתמול בפני השופט ג'ורג' קרא, הוגש כתב-אישום מתוקן שלפיו בוטלו שבעה אישומים: אישום במתן שוחד, שיוחס לרונן, ושישה אישומים שעניינם האזנת סתר, שיוחסו לשני הנאשמים. כן בוטלו סעיפי אישום וטענות על הדחה בחקירה וכן סעיפי אישום נוספים. לעומת זאת" (וכאן סוף סוף הגיעה הידיעה לדברים שבהם הואשם נמרודי), "הודו נמרודי ורונן בשמונה  אישומים הנוגעים להאזנת סתר ב'מלחמת העיתונים' עם 'ידיעות אחרונות'"... (ולבסוף)... "ובאישום אחד הנוגע לשיבוש מהלכי חקירה". יש להניח כי בכל סיקור משפטי-פלילי אחר היה עורך הידיעה פותח עם האישומים ולא עם הזיכויים (כתוצאה מעסקת הטיעון), ובוודאי האישום החמור ביותר לא היה נדחק לסוף. בהמשך הופיעו עדויות האופי שהוצגו בדיון ההרשעה וכן דברי ההגנה. את דברי הסיכום של התביעה הצניעו ב"מעריב" ולא הזכירו כלל את התייחסותה לעניין שיבוש מהלכי החקירה.

19.6.98
יום לאחר ההרשעה המשיכו דיוני הטיעונים לעונש. בדיון המשפטי הזה הביע נמרודי חרטה על מעשיו: "טעיתי טעות איומה", הוא אמר. ב"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" דווח על מעשיו של נמרודי ובשניהם, כאילו בתיאום, נחשף מכתב משנת 94', שבו כתב נמרודי למשטרה כי "יש להתייחס להאזנת סתר במלוא חומרת הדין". עיתונאי "מעריב" לא דיווחו דבר על יום הדיונים הזה ומובן שלא חשפו בפני קוראיהם מכתבים ישנים של נמרודי. לעומת זאת, הם סיפקו לקוראיהם את הכותרת הבאה בעמוד הראשון: "עופר נמרודי הגיש תלונה לראש אגף החקירות נגד עמוס שוקן על עבירת 'סוביודיצה'". על הידיעה הזאת (שהיתה הראשונה שזכתה למקום כבוד בעמוד הראשון של "מעריב" מאז החל הסיקור של עסקת הטיעון), היה חתום אופיר חכם, שהמשיך בעבודתו הנאמנה.

3.7.98
ב-2.7 ניתן גזר-דינו של נמרודי: שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של עשרה חודשים וגם קנס של 1,100,600 שקלים. למחרת, בשניים מתוך שלושת העיתונים הגדולים, דווח על כך בעמוד הראשון וניתנה הרחבה בעמודי הפנים. בדיווח צוטטו דבריו של השופט ג'ורג' קרא, שאמר, בין השאר, כי רונן היה "הזרוע הארוכה" של נמרודי. דווח על כך שהנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, בשבע עבירות של האזנות סתר שלא כדין, שמונה עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, שבע עבירות של הצבה והתקנה של מכשירים לביצוע האזנות סתר ועבירה אחת של שיבוש מהלכי חקירה. דווח בהרחבה על כך שהשופט דחה את בקשת עורך-דינו של נמרודי להשוות בין עונשיהם של דוד רונן ועופר נמרודי, וכן דחה את טענת ההגנה שהרקע לביצוע העבירות הוא מערכת סחיטה שהפעילו, כביכול, אנשי חברת אג"ם על נמרודי. ביחס לתרומתם של שני הנאשמים לחברה הישראלית, כתב השופט כי עברו של רונן, ששירת שירות ארוך בשב"כ, מפואר הרבה יותר מזה של נמרודי. העיתונים פירטו את נימוקיו של השופט לעונש.

ב"מעריב" דיווחו על גזר-הדין בצנעה יחסית, בתוך אחד מעמודי הפנים. בפתיח ציין אופיר חכם את עונשיהם של שני הנאשמים. גוף הידיעה כלל שתי כותרות ביניים מעניינות: "עבר נקי" ו"אין מנצחים". "בהחלטתו", כתב אופיר חכם, "התייחס השופט קרא לעברו הנקי של נמרודי ולעדויות האופי שעמדו לזכותו, בין היתר במכתבים של ראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, הנשיא לשעבר יצחק נבון ופרופ' אוריאל רייכמן: 'עניין לנו  באדם בעל ערכים נורמטיביים, העומד בראשם של מספר תאגידים כלכליים. בעת ביצוע העבירות היה גם מו"ל ועורך ראשי, אדם שהצטיין בכל אשר עשה, שצפו לו עתיד מזהיר לא רק בתחום העשייה הכלכלית אלא גם בתחום החברתי'". חכם לא ציטט את המשך דבריו של השופט: "התקשיתי למצוא הצדקה לדברים, או אף הבנה לעשייתם, במיוחד משבאים הם מפיו של אדם במעמדו, השכלתו ותבונתו של נאשם זה, ומי שהיה בעת ביצוע העבירות מו"ל ועורך עיתון". עוד כתב חכם כי "השופט ציין את עברו הצבאי והבטחוני המפואר של דוד רונן, ואת תרומתו לעשייה בתחום הביטחון במדינה".

חכם לא ציין כי השופט השווה בין תרומת שני הנאשמים לחברה ואמר כי עברו  של רונן מפואר הרבה יותר. חכם הדגיש כי "השופט קרא גם ציין שלזכותו של נמרודי עומדת העובדה כי הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום המתוקן, ובכך תרם לקיצור משמעותי של התהליך השיפוטי ולחיסכון בזמן שיפוט, שכן אחרת היה מסתיים המשפט רק בעוד כשנה וחצי". "מנגד", הוסיפה הידיעה כבדרך אגב, "הדגיש השופט כי בנוסף לחומרתן של העבירות על חוק האזנות הסתר, שבהן הורשע נמרודי, מתווסף פן חמור נוסף הנובע מביצוע עבירות שיבוש מהלכי חקירה, עבירה שמעצם אופיה חותרת תחת אושיות שלטון החוק וגילוי האמת". ניסוחו של המשפט הזה, שנלקח מפסק-הדין של השופט קרא, רך למדי ביחס לדברים אחרים של השופט: "פגיעה קשה בציפור נפשה של כל מערכת אכיפת חוק וסדר ציבורי", "הנאשם 1 (נמרודי; ב"ק) הצליח לאורך תקופה ממושכת ל'חזק' את זכות השתיקה שבה נקטו אנשי אג"ם, תוך שימוש במנוף של איתנות כלכלית, ובכך 'לתקוע' את החקירה במשך חודשים רבים", "אף שמדובר בכתב-אישום המכליל שמונה אישומים שעניינם עבירות על חוק האזנת סתר, מקופלת בכל אישום כמעט מסכת של האזנות סתר למשך תקופות זמן ארוכות ורצופות, שחלקן אף היו במשך למעלה משנה". ואלו רק ציטוטים ספורים מהדברים הקשים שנכתבו בגזר-דינו של נמרודי.

את אופיר חכם, המסקר היחיד של עסקת הטיעון מטעם "מעריב", לא ניתן היה להשיג כדי לקבל תגובה. ארבע שנים מדווחת העיתונות הישראלית על פרשת האזנות הסתר באופן מוטה ולא מאוזן. גם לאחר שמערכת המשפט אמרה את דברה, המשיכו עיתונאי "מעריב" לספק חצאי אמיתות לציבור הקוראים. ואולי הדבר איננו תלוי בהם?

ברוך קרא הוא בוגר לימודי תקשורת

גיליון מיוחד, אוגוסט 1998