תוכנית מס' 80 של "קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, מוקדשת כולה לפיצול הצפוי של ערוץ 2 לשני ערוצים נפרדים ולהשלכות של המהלך על שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל.
בפתח התוכנית מסביר פרופ' עמית שכטר, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומי שעמד בראש "ועדת שכטר", מדוע מלכתחילה איחדו כמה זכייניות לתוך ערוץ מסחרי אחד, ומה השתנה בשוק שמאפשר כעת את הפיצול. עם זאת, לדבריו, כל הדיון על הפיצול מתעלם מהשינויים המשמעותיים שחלו באופן שבו אנשים צופים בטלוויזיה.
פרופ' עמית שכטר (צילום: עמית שכטר, רשיון CC BY-SA 4.0)
"נקודת המבט שלי", אומר פרופ' שכטר, "היא שההתעסקות הזו עם פיצול הערוצים היא המאבק של אתמול. אנחנו נמצאים בתהליך מאוד דרמטי של שינוי צורת הצריכה של תכנים אודיו-ויזואליים על-ידי הציבור. אנשים צעירים כבר לא צופים בערוצים. המונח 'ערוץ' לא קיים בעולם המושגים שלהם. אנשים צעירים צופים בתוכניות, בתכנים על-פי דרישה. הם רואים תוכנית בערוץ כזה ואז תוכנית בערוץ אחר ורוב הזמן הם רואים את זה בכלל ב-VOD, כשבא להם. לכן ההתעסקות פה היא בדיון של האתמול. זה נובע בין היתר מכך שבישראל תהליך המעבר מצפייה ליניארית לצפיה א-ליניארית הוא קצת יותר איטי מבמדינות אחרות. והמרכזיות של ערוץ 2 היא עדיין מאוד גדולה, בייחוד בתחום החדשות".
בהמשך הראיון טוען פרופ' שכטר כי בניגוד לטענה המקובלת, הבעיה המרכזית בפיצול ערוץ 2 אינה בעיה כלכלית, כיוון שהשוק הישראלי מסוגל להכיל שלושה ערוצים מסחריים. "הבעיה", הוא אומר, "היא במוטיבציה לייצר חדשות נשכניות, חקרניות, בעלות נטיות שמבקרות את השלטון ולא מתחנפות אליו. אני לא חושב שהדבר הזה צריך לבוא ממימון ממשלתי ואני לא בטוח שרגולציה יכולה לקיים אותו. אני חושב שהשאלה איך תיווצר עיתונות כזו היא שאלה לא קלה, ואין לי תשובה קלה עליה. ברור שבדרכים שהממשלה נוקטת היום, כשהיא מחלישה קולות אלטרנטיביים ופוגעת בהם, זו בוודאי לא הדרך".
בהמשך התוכנית מתאר אלירן מלכי, כתב המדיה של "כלכליסט", את יחסי הכוחות בין הזכייניות השונות לקראת הפיצול הצפוי. לדבריו, בשיחות מסדרון שהוא מקיים עם גורמים בזכייניות, העמדה היא התנגדות לפיצול. לדבריו, רוב הסיכויים שבסופו של דבר ייווצרו מחדש שני ערוצים, תוך איחוד של שתיים מתוך שלוש החברות הפועלות כיום – רשת, קשת וערוץ 10.
"הטענה שלהם כלכלית נטו", אומר מלכי. "קשת ורשת יצטרכו להמציא את עצמן מחדש. בגלל זה אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות בשוק. סביר להניח שבסוף יהיה איזשהו חיבור. בין אם זה יהיה החיבור של רשת וערוץ 10, קשת וערוץ 10, רשת וקשת. הם לא יוכלו להחזיק את המודל שבו הם מחזיקים כיום, זה בלתי אפשרי כלכלית".
אילון זרמון (צילום מסך)
הפרסומאי אילון זרמון מרחיב ומספר על הבעיה הכלכלית המרכזית בפיצול ערוץ 2: שוק הפרסום הטלוויזיוני המצטמצם, שאמור לממן את הערוץ החדש שייווצר. "ענף הפרסום נמצא במשבר גדול", הוא אומר, "מכיוון ששני גופי ענק הפכו להיות חורים שחורים ששואבים את התקציבים: לאחד קוראים פייסבוק ולשני קוראים גוגל. ברגע שאנחנו הולכים ומפצלים את הטלוויזיה הישראלית לשלושה ערוצים מסחריים ועוד ערוצי כבלים, שניתן לפרסם בהם חסויות אני מזכיר לכם, נוצר מצב שהטלוויזיה הפכה להיות כלי שקשה מאוד להתפרנס בו ולהרוויח בו. מה שיביא למצב שגם הפקות יהפכו להיות הפקות תלויות תוכן שיווקי ותלויות תקציבי הפקה נמוכים".
זרמון חוזה עתיד שבו "נצפה בשבעה ימי שידור של תוכניות בעלות עלות הפקה נמוכה ועם הרבה מאוד תוכן שיווקי כדי לכסות את העלויות הללו". מאפיין נוסף של התוכן הטלוויזיוני הצפוי, לדבריו, הוא תוכניות שיחייבו צופים לראות אותן בזמן אמת.
לסיום עולה לשידור ד"ר עדי אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שעמד בראש הוועדה ליישום הוראות החוק בדבר הפקות מקור בערוצים המסחריים. לדבריו, מנקודת מבט של הגבלים עסקיים, תמיד טוב שיהיו יותר מתחרים בשוק מסוים, אולם במקרה של שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל התשובה אינה כה פשוטה. "השאלה העיקרית", אומר ד"ר אייל, "היא עד כמה יש ישימות מסחרית לשלושה ערוצים לפעול במקביל בעולם שבו, גם היום, שני ערוצים מסתדרים בקושי עם עוגת פרסום שדי מתכווצת והוצאות שדי עולות".
ד"ר עדי אייל (צילום מסך)
לדברי ד"ר אייל, "הסתכלות על ערוצי טלוויזיה היא שונה מאשר על עסקים אחרים. אם יש שלושה ערוצים אבל שלושתם מתמקדים בתוכניות בידוריות מסוגים שונים, זה נחשב פחות טוב מאשר שידורים שיש להם גם איכות, בין אם אמנותית או חדשותית וכו'. ודווקא התוכניות האיכותיות יותר, לפחות כך מקובל להסתכל עליהן, שמביאות תוכן חדשני יותר, אחר, שמאתגר קצת את הצופים, הן לאו דווקא המהלך הנכון מבחינה מסחרית". לדבריו, לאחר הפיצול צפויים לבוא בעלי הרישיון אל הרגולטורים ולבקש הקלות בכל הקשור למחויבויות תוכן.
כשהוא נשאל על הלחצים שמפעילים זכיינים מול מקבלי החלטות ורגולטורים אומר ד"ר אייל כי בישראל מופעלים על הזכייניות שני סוגי רגולציה. רגולציה שהוא מכנה "רגולציה מקצועית", בדמות הרשות השנייה, שדומה לרגולציה הקיימת בענפים אחרים, ורגולציה נוספת, שהוא מכנה "רגולציה פוליטית". "קשה להפריד", אומר ד"ר אייל, "בין פנייה לגיטימית, כשאני רוצה להשפיע על ועדה של הכנסת שיושבת בענייני, לבין מצב שבו פוליטיקאים מאוד רוצים יחסים טובים עם מי שאחר-כך אחראי על הברז של הנגישות לקהל צופי הטלוויזיה".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.
* * *
הכתבה מתפרסמת במסגרת פרויקט משותף של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה", תחת הכותרת "שוק הטלוויזיה בישראל בעידן של שינויים טקטוניים", במימון מפעל הפיס. הכתבות והמאמרים במסגרת הפרויקט יתמקדו בתפקיד ובאופי של הטלוויזיה ובסוגיות של חופש הביטוי והיצירה, על רקע השינויים במבנה וברגולציה של שוק התקשורת בישראל והשינויים העולמיים בצריכת המדיה