בנובמבר השנה אמור ערוץ 2 להיעלם מהשלט, והזכייניות המפעילות אותו, קשת ורשת, צפויות להתפצל. מדובר במהלך שיכול לשנות את פני הטלוויזיה המסחרית בישראל, המתאפיינת בדומיננטיות הגדולה של הערוץ המסחרי הראשון. ד"ר עדי אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן עמד בראש הוועדה ליישום הוראות החוק בדבר הפקות מקור בערוצים המסחריים, "ועדת אייל", שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה נתניהו בינואר 2015. בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, תיאר ד"ר אייל את המכשולים שעומדים בפני שוק ישראלי ובו שלושה ערוצי טלוויזיה מסחריים, הן מבחינת היכולת והרצון להפיק הפקות מקור והן מבחינת התועלת לתחרות. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימו עימו מנחי התוכנית, אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.

הראיון עם ד"ר אייל, מומחה להגבלים עסקיים, התקיים ימים ספורים לפני הודעת הרשות השנייה כי קשת ורשת, זכייניות ערוץ 2, יוכלו לקבל כל אחת רישיון לערוץ חדש, זאת כחלק מההיערכות לקראת הפיצול הצפוי של ערוץ 2. בפתח הראיון נשאל ד"ר אייל האם מעבר משוק שבו שני ערוצים, כשאחד מהם מופעל על ידי שני זכיינים, לשוק שבו שלושה ערוצים נפרדים, יהיה טוב לתחרות.

ד"ר עדי אייל (צילום מסך)

"לכאורה, זה פשוט", משיב ד"ר אייל. "תמיד טוב יותר שיהיו יותר מתחרים. אבל במקרה הזה זה לא כל כך מדויק מכיוון שהשאלה העיקרית היא עד כמה יש ישימות מסחרית לשלושה ערוצים לפעול במקביל בעולם שבו, גם היום, שני ערוצים מסתדרים בקושי עם עוגת פרסום שדי מתכווצת והוצאות שדי עולות. אם שלושה ערוצים יוכלו לפעול ולהיות עצמאיים ולהיות מספיק רווחיים כדי לשרוד, אז המצב יהיה יותר טוב מהיום".

שאלת התוכן שישדרו הערוצים רלוונטית מבחינתך?

"בוודאי. ההסתכלות על ערוצי טלוויזיה היא שונה מאשר על עסקים אחרים. במובן של תחרות, אנחנו רוצים שיהיו יותר ספקים של תוכן טלוויזיוני כיוון שאז יש לציבור יותר אפשרויות בחירה, וזה בוודאי טוב. אבל אחת הסיבות שקשה להפריד את הנושא של הפקות מקור מהנושא הכללי של התחרות בין הערוצים, היא שמדינת ישראל מעוניינת לא רק בעצם קיומם של תכנים שמשודרים בטלוויזיה אלא אכפת לה גם מהם התכנים האלו.

"לצורך העניין, אם יש שלושה ערוצים אבל שלושתם מתמקדים בתוכניות בידוריות מסוגים שונים, זה נחשב פחות טוב מאשר שידורים שיש להם גם איכות, אמנותית או חדשותית או אחרת. ודווקא התוכניות האיכותיות יותר, לפחות כך מקובל להסתכל עליהן, אלו שמביאות תוכן חדשני יותר, אחר, שמאתגר קצת את הצופים, הן לאו דווקא המהלך הנכון מבחינה מסחרית".

האם המבנה הנוכחי של ערוץ 2, שבו שתי זכייניות משדרות בימים נפרדים, לא מעלה בפני עצמו חשש מצינון התחרות?

"זה קצת מורכב. לכאורה המצב דומה למונופול מקומי. תחשוב על המצב שבו היה שידור בכבלים ונתנו לכל חברה אזור מסוים שבו היא מונופול. רשת וקשת מקבלות בעצם כל אחת מונופול על ימים מסוימים. לכן אני, בתור צופה טלוויזיה שמעוניין בערוץ ישראלי, יכול לצפות כל יום בערוץ 1 או בערוץ 10 או בערוץ 2 - ולא משנה שבכל פעם זה עם זכיין אחר. אבל כשאנחנו מסתכלים על התחרות בהקשר של הפרסומות, וזה הרי מה שמניע את התחרות בערוצים המסחריים, אנחנו רואים שרשת וקשת בהחלט מתחרות ביניהן על מפרסמים".

מה יכולות להיות השלכות הפיצול של ערוץ 2 בכל הקשור למחויבויות הזכיינים?

"כל אחת מהזכייניות תצטרך להתמודד עם מצב שהוא קשה יותר מבחינה מסחרית. צריך למלא שבעה ימים וזה לא רק עלות ההפקה או קניית תוכניות לאותם שבעה ימים, אלא עד כמה אני יכול בתור מי שהיה זכיין ועובר להיות בעל ערוץ למצוא מפרסמים שיכסו לי את העלויות הגבוהות האלה.

"המאבק של בעלות הרישיון או הזיכיון הוא בדרך כלל לא רק האחת מול השנייה אלא גם מול הרגולטורים. הסיבה שיש את הכמות הנוכחית של תוכניות מקור היא בין השאר בגלל רגולציה שכופה את זה. לכן צפוי שאם התחרות תגרום ללחצים כלכליים על הזכייניות שיהפכו לבעלות ערוץ, הן יבואו לרגולטורים, כמו שהן יודעות לעשות כשהמצב קשה, ויגידו 'תראו, הדרישות שאתם כופים עלינו בחוק הן כאלה שקשה לנו לעמוד בהן'. והן יראו שאכן קשה להם לעמוד בהן, ורגולטורים רגישים לנושא הזה ובהחלט צפוי לחץ להקטין את חובות התוכן המקורי".

אבי ניר בכנסת, 2011 (צילום: מרים אלסטר)

מה אתה יכול להגיד על האופן שבו הזכיינים פועלים מול מקבלי ההחלטות והרגולטורים כדי לשמור על האינטרסים שלהם?

"הזכייניות פועלות כמו כל בעל אינטרס שיש עליו רגולציה מאוד פולשנית. אבל צריך לקחת בחשבון שאם אני בעל ערוץ בטלוויזיה, הרגולציה עלי היא הרבה יותר משמעותית מאשר מול מפעל רגיל. יש המון אינטראקציה עם רגולטורים ולמעשה יש רגולציה כפולה. מצד אחד יש רגולציה שנקרא לה 'רגולציה מקצועית', של הרשות השנייה, שמקבלת הוראות מהמחוקק, וזו רגולציה צפויה. תמיד יהיו מאבקים, תמיד יהיו אנשים שמנסים להשפיע וזה לגיטימי שהם מנסים להשפיע ושום דבר כאן לא ישתנה.

"לרגולציה מהסוג השני אפשר לקרוא 'רגולציה פוליטית'. ההפרדה היא לא חדה. רגולציה מקצועית, כמו הרשות השנייה, יש בכל מקום. אבל במקרה של רשתות טלוויזיה, מכיוון שיש מעורבות פוליטית מאוד משמעותית, אנחנו תמיד מסתכלים בעין חוששת על המעורבות של חברי כנסת ופוליטיקאים אחרים, שפונים אליהם מחברות הטלוויזיה, ואנחנו יודעים על פניות רבות. שוב, קשה להפריד בין פנייה לגיטימית, כשאני רוצה להשפיע על ועדה של הכנסת שיושבת בענייני, לבין מצב שבו פוליטיקאים מאוד רוצים יחסים טובים עם מי שאחר כך אחראי על הברז של הנגישות לקהל צופי הטלוויזיה".

בזמן פעילות הוועדה על שמך חוויתם לחצים כלשהם?

"היו גורמים שמאוד רצו להשפיע, בצורה שהיא לגיטימית. הם רצו מאוד להשמיע את קולם , רצו מאוד לשכנע בקולם. לא היה משהו חריג, שמפריע או שהוא פלילי. אני כן יכול להגיד שהיו לא מעט גורמים, דווקא מקרב היוצרים העצמאיים, שסיפרו על לחצים מאוד מאוד קשים עליהם. בפני הוועדה כל מה שהובא, הובא בצורה מקצועית ועניינית וכמובן אינטרסנטית מכל הצדדים וזה לגיטימי, מותר להם לנסות לבוא ולהשפיע. אבל בתוך השוק עצמו יש גם בהחלט גורמים חזקים, הזכייניות או בעלות הערוץ, ויש גורמים חלשים, ואלה היוצרים העצמאיים. אילולא היו חלשים לא היה המחוקק צריך להגן עליהם".

שר התקשורת הנוכחי, בנימין נתניהו, פועל ליישום ההמלצות של הוועדה שעמדת בראשה?

"זו שאלה שצריך לבדוק יותר לעומק עם השר. בוא נאמר כך: הוועדה שלי עשתה שני דברים. בדיקה מעמיקה של הדין הקיים והאופן שבו הוא מיושם, ודיון במה צריך לשנות, איזו חקיקה צריך לעשות כדי לשפר את המצב. בשני הפרמטרים האלה המצב הקיים לא טוב, הוא בעייתי. האכיפה חלקית מאוד. אפשר להתווכח האם ליישם או לא את שינויי החקיקה שהמלצנו עליהם, אבל גם אז - שינויי חקיקה מבחינתי הם הצעד הגדול אך הפחות קריטי. הצעד הקריטי הוא לאכוף את החקיקה הקיימת, וזה לא נעשה מספיק".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.

*   *   *

הכתבה מתפרסמת במסגרת פרויקט משותף של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה", תחת הכותרת "שוק הטלוויזיה בישראל בעידן של שינויים טקטוניים", במימון מפעל הפיס. הכתבות והמאמרים במסגרת הפרויקט יתמקדו בתפקיד ובאופי של הטלוויזיה ובסוגיות של חופש הביטוי והיצירה, על רקע השינויים במבנה וברגולציה של שוק התקשורת בישראל והשינויים העולמיים בצריכת המדיה