בחודשיים האחרונים, תוך שהוא מנווט בין שלוש מן הפרשיות הציבוריות המדוברות ביותר – ויצמן–סרוסי, נתניהו–עמדי והניצב יאיר יצחקי – הצליח עו"ד יעקב וינרוט לעורר את זעמו של מפכ"ל המשטרה פעמיים בהתבטאויותיו בתקשורת, להביא את היועץ המשפטי לממשלה להוציא לעיתונות הודעה יוצאת דופן בחריפותה, ולהכעיס את הכתבים על שמסר להם מידע לא נכון. הישג לא מבוטל לאיש עסוק כל-כך, המבלה את ימיו בהופעות בבתי-המשפט בהגנה על לקוחות אחרים ובהוראה באוניברסיטה. וינרוט, הבולט בזן החדש של עורכי-דין–סניגורים–דוברים, נראה כמי שמסמן גבולות חדשים בדרכי התמרון המקובלות בתקשורת, במסגרת המאמץ לנקות את שם הלקוחות המפורסמים שלו.
ביום שבו הגיעו חוקרי המשטרה לראשונה אל בית הנשיא כדי לחקור אותו תחת אזהרה, המתינו הכתבים המסקרים את בית הנשיא משעות הבוקר ליד המשכן, בעקבות שמועות על החקירה הצפויה. איש מהם לא ידע מי יגיע, מתי, מהיכן ואם בכלל. באותה שעה הופיע עו"ד וינרוט בבית-הדין המשמעתי של המשטרה, בדיון בתיק אחר שבו הוא מטפל, זה של ניצב יאיר יצחקי. בחוץ המתינו כתבי המשטרה, צמאים לכל רסיס מידע על מועד חקירת הנשיא, שנשמר באיפול גמור. בערך בשעה שתיים בצהריים יצא עו"ד וינרוט מהדיון ונשאל, אם הנשיא ויצמן אכן עומד להיחקר. "לא פנו אלינו לתיאום שום חקירה", השיב לכתבים, בעת שחוקרי המשטרה היו כבר שלוש שעות בתוך בית הנשיא.
"הוא פשוט שיקר לנו במצח נחושה", אומר אחד הכתבים. "הוא אמר בביטחון שלא מתבצעת כל חקירה, ומכיוון שהוא היה האינדיקציה היחידה באותו זמן, והוא חייב לדעת, האמנו לו. הכתבים שחיכו בבית הנשיא עזבו את המקום". בשעות הערב יצאה הודעה רשמית של המשטרה על קיום החקירה, ואז הבינו הכתבים כי רומו. כתבי העיתונים מצאו עצמם לקראת סגירת הגיליון מנסים להשיג פרטים ראשונים על החקירה, שווינרוט הכחיש את קיומה.
בפעם הזאת, מודה עו"ד וינרוט בראיון ל"העין השביעית", אכן לא אמר אמת, אך הדבר נכפה עליו: "היתה התחייבות שלנו כלפי המשטרה לא לגלות דבר וחצי דבר, זו היתה דרישה מפורשת של מפקדת יחא"ה, מירי גולן. הועמדתי במצב שבו הייתי מחויב כלפי המשטרה. במצב כזה עורך-דין חייב לשקר, כמו ששר אוצר משקר לפני פיחות. יש הבדל בין חוסר תואם למציאות לבין שקר מוסרי".
יכולת לומר "אין תגובה".
אם אני יוצא החוצה וכתב שואל אותי את השאלה הזו, אין לי שום דרך אחרת, אלא לומר "לא". אם הייתי אומר "אין תגובה", הכתב היה מבין שיש חקירה.
באותו מעמד נשאל וינרוט גם על הדיון שהתקיים זה עתה בעניינו של ניצב יצחקי. זה היה לאחר שסוכן הביטוח רני גלגאו, האיש שתיווך בין עופר נמרודי לקציני המשטרה ונעשה עד מדינה, נחקר על-ידי וינרוט בחקירה נגדית. גלגאו הזכיר בעדותו מפגש שאירגן, לבקשת נמרודי, בין המפכ"ל לבין עו"ד דן אבי-יצחק, אך לא פירט את נסיבותיו.
כשיצא מהדיון, שאלו הכתבים את וינרוט אם אותה פגישה התקיימה במהלך החקירה נגד נמרודי. הוא השיב בחיוב. זו היתה ידיעה חשובה ביותר: המפכ"ל ועורך-דינו של נמרודי נפגשו בזמן שנגד מו"ל מעריב" התנהלה חקירה סמויה, ממש כמו ההאשמה שהועלתה נגד ניצב יצחקי, לקוחו של וינרוט. הידיעה שודרה במהדורת החדשות של קול-ישראל בשעה שלוש, ועוררה תדהמה אצל דובר המשטרה. העובדות, מיהר הדובר להודיע, קצת אחרות: הפגישה המדוברת התנהלה בכלל ביוני 1998, לפני שהחלה החקירה הסמויה בפרשת פרידן וזמן רב אחרי שהסתיימה החקירה בפרשת האזנות הסתר. הכתב לענייני משטרה של קול-ישראל, חיים ריבלין: "הוא פשוט מסר לנו מידע לא נכון. אם אינו יודע במדויק, שלא יגידו לנו. ואם הוא ידע את האמת, אז הוא פשוט שיקר". דובר המשטרה עוזי סנדורי הוציא הודעת תגובה: "נדגיש כי הפגישה התקיימה כשנה לפני פתיחת החקירה הסמויה נגד עופר נמרודי, ולא כפי שנמסר לכתבים בידי עו"ד וינרוט, שממשיך בהטעיית הציבור תוך 'שליפה מהמותן'".
צילום: מיקי קרצמן
עו"ד וינרוט ל"העין השביעית": "זה שהכתב הבין לא נכון, זו האחריות שלי? אני, בחקירה נגדית, חייב שהכתב יבין על מה אני מדבר? היו עוד אלף שאלות שהכתב לא הבין מה המטרה שלהן. להפך. אני טרחתי לציין בפרוטוקול של בית-המשפט שהדברים אינם רומזים לגבי וילק באופן שלילי. אני יודע שכאשר אני רוצה להיפגש עם מישהו במשטרה או בפרקליטות, אני לא עושה את זה דרך סוכן ביטוח. עוד לא קרה לי דבר כזה – זאת היתה המטרה שלי בהצגת השאלה. אז איזה שוטה הבין את זה אחרת, והגיב בצורה שהיא חמורה מאוד מבחינתי – 'הסניגוריה יורה מהמותן'. בדרך-כלל אני יריתי בהם מהמותן טוב מאוד".
במשטרה ובפרקליטות כועסים על התנהגותו של וינרוט ומייחסים לו ערמומיות ומניפולטיביות רבה בניווט התקשורת לצרכיו, גם במחיר של דיוק בעובדות. כמו שחקן שחמט, הם אומרים, הוא רואה שני צעדים קדימה, ומסמן את המטרות באופן שאיש מלבדו לא מסוגל להבין. לפעמים קשה להחליט אם פיסות האינפורמציה הלא מדויקות שפיזר לאחרונה וינרוט בתקשורת הן תוצר של תחכום רב ושועליות, כפי שנוטים לייחס לו המעורבים בפרשיות, או שהן ביטוי לסגנונו מהיר החימה והדרמטי ולנטייתו להזדרז לגייס את כל התותחים לכל מלחמה. כך או כך, נראה כי בניגוד להתנהגות שהיה מרשה לעצמו בבית-המשפט, שם כעורך-דין הוא כפוף לכללי משחק נוקשים, רואה וינרוט בתקשורת שדה רחב ופתוח – הוא היה בוודאי משתמש בדימוי החביב עליו, "זירת איגרוף" – שבו אפשר לשחרר הצהרות שיותירו באותו רגע רושם עז על הנוכחים, בלי שיעברו בדיקה רצינית.
אלא שההופעות האחרונות שלו בתקשורת העמידו אותו על טעותו. תגובות המשטרה והפרקליטות בשני התיקים שהוא מייצג, יצחקי וויצמן, הבהירו לו, כי יש מי שיודע לשלוח אגרוף בחזרה. כך, למשל, קרה בעקבות מסיבת העיתונאים שכינס במשרדו לאחר ההחלטה לפתוח בחקירה בעניין ויצמן. בין השאר טען וינרוט כי הנשיא הוא שביקש לפתוח בחקירה. הטענה הזו, לצד דברים אחרים שאמר, גרמה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, איש שבדרך-כלל אינו שש לקרבות רחוב תקשורתיים, להוציא הודעת תגובה חריגה בחריפותה: ההחלטה על הפתיחה בחקירה לא התקבלה בעקבות דרישה של עורכי-דינו של ויצמן, אלא בעקבות פניית המשטרה וממצאי צוות הבדיקה, כאשר התגלה קשר עסקי בין הנשיא לבין סרוסי, שלא דווח לפני כן. וינרוט מתייחס אל השאלה, אם בקשת הנשיא להיחקר הגיעה לפני הודעת הפרקליטות על החקירה או אחריה כאל שאלה לא חשובה במיוחד.
"אנחנו הרחנו משהו לא טוב ביום לפני שהחקירה נפתחה", הוא מסביר. "אמרתי ליהודה (וינשטיין; ע"ב), 'זה לא נראה טוב, כל העסק הזה. אנחנו צריכים להוציא מכתב שאנחנו רוצים חקירה'. הוא הוציא את המכתב לפרקליטות. ההחלטה שלנו ללכת על זה היתה ביום רביעי בצהריים, לפני שקיבלנו הודעה. כשהרחנו פגר. המכתב הגיע לפרקליטות, לא יודע מתי. יכול להיות שאחרי ההודעה של הפרקליטות על החקירה".
המכתב נשלח לפרקליטות בפקס ביום חמישי. ביום רביעי בלילה כבר ידעו במשרדו של וינרוט על ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית נגד הנשיא.
עו"ד וינרוט זועם מאוד על הטענות נגדו בעניין הדלפות לתקשורת, ורואה בהן ניסיון "לקעקע את הסניגוריה בישראל": "יש כאן מישהו שמנסה באופן סיסטמטי לטפס על סניגוריה בתיקים. זה דבר חמור בעיני, לא חשוב מי המקור. אני מרגיש שאני נלחם על ביתי, ובעצם על הסניגוריה במדינת ישראל. לפי מה שעושים לסניגוריה בישראל היום, אם זה יימשך, נצטרך לסגור את המקצוע".
הוא כל-כך כועס, עד שהלך ביוזמתו להיבדק במכונת אמת בעקבות הרמיזות שהגיעו מגורמים בפרקליטות, לדבריו, כי הוא הדליף את החומר שהעביר לפרקליטות בפרשת ויצמן–סרוסי ואת דבר העסקה האפשרית עם ויצמן. הידיעה על כך פורסמה בפעם הראשונה על-ידי אסתי פרז בקול-ישראל.
"הם טענו שאני הדלפתי את עניין העסקה, שאני הדלפתי אחרי הפגישה שלי עם עדנה ארבל, שהחומר בעייתי. הלכתי להיבדק על זה במכונת אמת, אצל הורוביץ, הפוליגרפיסט הראשי של המשטרה. נמאס לי. שלחתי את תוצאות הבדיקה למשרד המשפטים. לגבי כל גרסה עובדתית שהם מציגים בניגוד למה שאני אומר, אני מוכן להיבדק. נראה אותם מוכנים להיבדק".
אלה השאלות שביקש עו"ד וינרוט מהבודק, מרדכי גזית, לשאול אותו:
האם מסרת לגורם תקשורתי את תוכן או מבנה הדו"ח לפרקליטות לפני פרסומו?
האם מסרת לגורם תקשורתי את תוכן השיחה בעניין העסקה לפני פרסומו?
האם יזמת את הדלפת הדו"ח או תוכן השיחה?
על כל השאלות השיב וינרוט בשלילה, ונמצא דובר אמת.
וינרוט מגיב גם על טענת המשטרה, שהוצגה בראיון שנתן ראש אגף החקירות, ניצב יוסי סדבון, ל"7 ימים", כי הוא זה שהדליף לעיתונאים את דבר חקירתו של בנימין נתניהו בפרשת עמדי. "סדבון אמר שהסניגוריה היא זו שהדליפה בחקירה? אני רוצה ללכת איתו לבדיקה במכונת אמת. אני מוכן ללכת איתו אחד על אחד. אם אני יוצא דובר שקר, אני אחזיר את הטוגה שלי ללשכה".
לידיעות שמקורן בהדלפות יש אופי מוזר, הן מתגלגלות מפתח לפתח, כמו תפוח-אדמה חם שכל צד מגלגל אל רעהו, עד שלפעמים נדמה שמעולם לא היה איש כזה – "מדליף", אלא זו מן דמות וירטואלית המשמשת לניגוח והטחת האשמות.
וינרוט מכחיש כי הוא המקור להדלפות, אך אינו מסתיר שהוא רואה בתקשורת זירה שנייה, אחרי בית-המשפט, שבה הוא מנהל חלק מן התיקים שלו, שיש בהם עניין ציבורי. הוא אינו אוהב את העיתונות. למעשה הרתיעה שלו ממנה עולה אפילו על רתיעתו מעורכי-הדין. אבל הוא סותם את האף ומתמסר. הוא מאמין כי טוב להכשיר את הקרקע הציבורית לגבי תדמיתו של נאשם, לפני שמגיעים לבית-המשפט. "אני מופיע בתקשורת בתיקים שבהם לי אין אלטרנטיבה, מפני שזו תקשורת שופטת. אני עושה זאת משתי סיבות: מפני שהאיש שלי מת מאה מיתות בינתיים, ומפני שאני מאמין שתהליך המשפט הוא לא רק לוגי, אלא הוא תהליך של גירוי תגובה. וכשנוצרת אווירה ציבורית מסוימת, השופט לא נכנס לאולם כטבולה-ראסה. הוא נכנס עם איזושהי תפיסת אישיות של הנאשם.
"למשל, מקרה כנופיית מע"צ (ארבעת הנאשמים בפרשה זוכו לחלוטין בדצמבר 1998, לאחר ריצוי עונשי מאסר ארוכים; ע"ב). אתה שואל את עצמך איך ייתכן שהאנשים האלה הורשעו? מי שקורא היום את כתב-האישום רואה איזה ניסיון היה לייחס לחמישה אנשים משכונת התקווה הקמה של מחתרת אינטליגנטית כל-כך, זה הרי דבר מדהים על פניו. איך זה עבר שלושה שופטים? איך הסיפור הזה בכלל נקלט? התשובה היא פשוטה: התקשורת בישראל היתה משת"פ, כמו שהיום היא משת"פ בתחומים מסוימים. לא קם אחד שצרח, לא היה אחד שצעק. זו דוגמה מובהקת למקרה שבו שופט נכנס לאולם כשהוא לא טבולה-ראסה. אני זוכר את הימים האלה, איזו הכנה תקשורתית אדירה היתה למקרה הזה. מה שקרה מאוחר יותר הוא שהתקשורת נאנסה לפרסם את זה על-ידי אדם בשם שמחי, שפשוט נשבר ואמר את מה שאמר. התקשורת לא יכולה לקשור לעצמה שום זר, אף כלי תקשורת לא היה יוזם בעצמו תחקיר בנושא. האנשים האלו היה נרקבים בהרשעתם עד סוף ימיהם".
אין ביטחון שהופעה תקיפה והטחה פומבית של טענות נגד היריב הן בהכרח טקטיקות המסייעות ללקוח. לא מעט עיתונאים סבורים שהנזק שגורמים התמרונים של וינרוט בתקשורת והמתח שהוא יוצר עם הפרקליטות והמשטרה ללקוחותיו עולים על התועלת.
כך, למשל, במקרה של יאיר יצחקי. עוד לפני הידיעה המוטעית על פגישה בין המפכ"ל לעו"ד אבי-יצחק הצליח עו"ד וינרוט לעורר את רוגזו של המפכ"ל בעקבות דברים שאמר לכתבים ביום פתיחת הדיון המשמעתי של הניצבים יצחקי ורז. וינרוט סיפק לעיתונאים ידיעה שנתפסה כמו לחמנייה חמה: וילק, כך פירסם משה נוסבאום בחדשות ערוץ 2, תיכנן בעצמו ארוחת ערב עם נמרודי.
הטענה התבססה על הנוסח שבעזרתו דחה המפכ"ל את הזמנתו של נמרודי לחתונה וההבטחה כי "בעתיד תימצא הזדמנות לציין את האירוע". הדברים קיבלו חיזוק בעדויות של רני גלגאו וניצב רז. עו"ד וינרוט לא שיקר כשמסר את הידיעה הזאת, אלא רק, כפי שמרבים כל-כך לטעון נגד התקשורת, הוציא דברים מהקשרם. דובר המשטרה נזעק לפרסם הודעה: "עו"ד וינרוט עושה מניפולציה תקשורתית בהופכו את הסירוב המנומס של המפכ"ל להשתתף בחתונת נמרודי לאישור, כביכול, מצדו לניצב יצחקי לקיים מפגשים חברתיים עם עופר נמרודי. לו היתה כוונה לקיים אירוע לא פומבי, כנטען, לכבוד נמרודי, היה די זמן לעשות כן".
ספק אם ניצב יצחקי שש לראות את מה שקורה ליחסיו עם המפכ"ל בעקבות ההתבטאויות של עורך-דינו. וילק הוא חבר טוב שלו וגם הבוס שיחליט מה יעלה בגורלו במשטרה אחרי המשפט, אם יזוכה. ספק אם עימות עם המפכ"ל גורם לו קורת רוח. כמה ימים לפני כן עוד הגן עליו המפכ"ל ואמר בכנס קצינים גדול כי התקשורת ממהרת לשפוט את יצחקי. כעת, בעקבות הופעותיו של וינרוט, הוציא הדובר הודעה מאוד לא אוהדת: "הניצב היחיד שקיים אירועים חברתיים עם נמרודי ללא אישור וללא דיווח מטעמים השמורים עימו הינו יאיר יצחקי, ועל כך, בין היתר, הוא עומד לדין משמעתי".
נראה שגם וינרוט הבין כי הלך רחוק מדי, ושלח מכתב למפכ"ל להסביר את כוונותיו.
האם יצחקי ביקש שתתנצל?
קשקוש. כתבתי מכתב לווילק אחרי הישיבה הראשונה, בלי שום קשר ליצחקי, ואמרתי לו, אני לא מבין על מה אתה מדבר. כדי להסיר ספק הסברתי לו מה המגמה שלי בבית-המשפט: להראות שאדון נמרודי לא היה מצורע באותה תקופה. זה לא משנה אם וילק באמת התכוון לקיים את ארוחת הערב או לא. אם הוא אמר את זה, וכך הבין את הקליינט שלי, אז הקליינט שלי הבין שזו המדיניות של המשטרה.
אשר לטענה כי השתמש באופן מניפולטיבי בסירובו של וילק לבוא לחתונה, אומר וינרוט: "אני לא זרקתי את זה לכתבים. אני זרקתי את זה בבית-המשפט. הכתבים ישבו בפנים. הם לא טרחו, למשל, לציין את ההצהרה שלי, שחזרה שלוש פעמים בבית-המשפט, שאין בדבר לרמוז באופן שלילי כלפי וילק. וילק עשה שיקול דעת נכון, וכך אמרתי בבית-המשפט. אני יוצא החוצה. אני יודע שאותו כתב ישב בפנים בדיון, ואני אומר לו, 'אני לא מפנה כל אצבע מאשימה', ואני מסביר לו את כוונתי".
אז למה זה יצא כך בתקשורת?
זה נורא פשוט. הוא לוקח את כל השיחה איתי? הוא הרי חותך את זה באמצע ונותן את הכותרת שלו. אין לי עניין לתקוף את וילק, כי וילק הוא תלמיד שלי, ואין מי שמעוניין לעקוץ כך את התלמיד שלו. אם אני רוצה לצאת נגד וילק, אני קצת יותר מתוחכם מאשר לעשות את זה דרך משה נוסבאום.
נוסבאום: "הדברים של עו"ד וינרוט הובאו ושודרו כמות שהם, מלה במלה, בלי לקצר, כפי שהוא אמר אותם. הוא אמר שגם וילק היה שותף לכוונה לקיים ארוחה אינטימית לנמרודי בעקבות העובדה שנאסר על הקצינים להגיע לחתונה".
אחד מעורכי-הדין העובדים במשרדו מדבר על הכאב האמיתי שחש וינרוט על מה שקורה, על הדרך שבה מזינה המשטרה את התקשורת, על יחסי התן-וקח שמביאים לחריצת דינם של נחקרים ונאשמים זמן רב לפני שאמרו השופטים את דברם.
הכאב של וינרוט, כשהוא מדבר, נשמע אמיתי. הטעויות של וינרוט, כשהוא מסביר אותן, נראות כמעט תמימות לחלוטין. אבל האם אפשר לייחס לווינרוט, "שועל ותיק" כפי שהוא מעיד על עצמו, שרשרת טעויות בתום לב?
לאחד מכתבי המשטרה הוותיקים דעה שונה מזו של הפרקליט-העמית: "וינרוט לעולם אינו טועה. המקרים האחרונים התרחשו אולי כי נוח היה לו לטעות. הוא יודע היטב עד כמה חשובה דעת הקהל, ועד כמה חשוב ליצור בתיקים האלה קרקע נוחה במישור הציבורי, לקראת טיעוניו בבית-המשפט".
תם לב או לא, פרקליט ברמתו של וינרוט, המייצג, נכון להיום, נשיא מכהן, ראש ממשלה לשעבר וניצב משטרה בחופשה, אינו יכול להרשות לעצמו להיתפס שוב ושוב אומר דברים בלתי מדויקים בתקשורת. ראיון בתקשורת אולי איננו כמו עמידה בפני שופט בבית-המשפט, אבל זוהי עמידה בפני הציבור כולו, וזה, כמו שיודע וינרוט היטב לגבי לקוחותיו, לא פחות חשוב.
ענת באלינט היא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה
גליון 25, מרץ 2000