הצלם אפי שריר, שתיעד את שר הביטחון לשעבר עמיר פרץ מביט מבעד למשקפת סגורה, ממשיך לתבוע פיצויים ממי שמפרסם את התצלום בלא רשות או בלא מתן קרדיט. עד היום נפסקו לטובתו של שריר כ-26 אלף שקל בשלוש תביעות שונות שהגיש נגד אתר "וואלה", מפלגת מרצ ובלוגרית. לאחרונה דחה בית-המשפט את דרישתו לקבל תשלום מחברת נירית זרעים בע"מ (גילוי נאות: החברה הרימה תרומה נכבדה לאתר זה), שהשתמשה אף היא בתצלום.

לפני כשנתיים וחצי פורסמה מודעה בעיתון "הארץ" מאת חברת נירית זרעים, שבה שובץ התצלום של שריר שבו נראה השר פרץ מביט מבעד משקפת סגורה. "מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות", נכתב במודעה, וזאת על רקע ההגנה שסיפקה באותה תקופה מערכת "כיפת ברזל" ליישובי הדרום. בעקבות הפרסום הגיש שריר, באמצעות עו"ד דב הירש, תביעה לקבלת פיצוי בסך 50 אלף שקל בגין הפרת זכויות יוצרים וכן הפרת זכויותיו המוסריות. בהמשך הסתפק בתביעה על זכויותיו המוסריות, כלומר היעדר קרדיט במודעה.

בחברת נירית זרעים טענו להגנתם, באמצעות עו"ד אבי שץ, כי זכויות השימוש בתצלום למודעה נרכשו מחברת AP על ידי משרד הפרסום ערמוני שירותי תקשורת שיווקית בע"מ, אשר טיפל בפרסום המודעה בעיתון. בנוסף טענה החברה כי עומדת לה הגנת שימוש הוגן, שכן עשתה שימוש בתצלום לצורך הבעת תודה והערכה לשר הביטחון לשעבר עמיר פרץ. אשר לזכותו המוסרית של שריר טענה חברת נירית זרעים כי החובה לציין את שם היוצר אינה מוחלטת ובכל מקרה גם אם הופרה זכות זו אין מקום לפסוק פיצויים בשל השימוש ההוגן.

הרשמת הבכירה רביע ג'באלי מבית-משפט השלום בעפולה קיבלה את טענות חברת נירית זרעים ופסקה כי אין מקום להטיל על החברה אחריות לכך ששמו של שריר לא פורסם בצמוד לתצלום שצילם. הרשמת הבכירה ג'באלי קיבלה את הטענה כי הזכות המוסרית אינה מוחלטת, ציינה כי ברישיון התצלומים של AP אין סעיף אשר מעגן את החובה לתת קרדיט לצלם בשימוש פרסומי והוסיפה כי בשל העובדה שלא נהוג לצרף את שם הצלם לתצלומים הנכללים במודעות פרסומת, על פי מבחן הסבירות אין מקום לחייב במקרה זה בפיצויים.

על פסק-דין זה הגיש שריר ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת. שריר טען כי בית-משפט השלום שגה כשקבע כי לא מקובל לתת קרדיט צילום במודעות פרסום ושגה גם בכך שמלכתחילה התייחס למודעה כאל מודעת פרסום ולא כאל מודעה פוליטית. כיוון שזו מודעה פוליטית, טען, השימוש בה לצורך זה פגע בכבודו.

השופטת רננה גלפז-מוקדי קבעה כי בית-משפט השלום שגה כשקבע כי הזכות המוסרית היא יחסית במובן זה שניתן לא לפרסם את שמו של יוצר היצירה. היא יחסית, הבהירה השופטת גלפז-מוקדי, רק ביחס להיקף ולמידת הפרסום של יוצר היצירה. מכאן, שחברת נירית זרעים ומשרד הפרסום אכן הפרו את זכותו המוסרית של שריר. עם זאת, קבעה השופטת כי אין מקום לפיצוי במקרה זה שכן היה זה פרסום חד פעמי, שלא למטרת רווח, אחרי רכישת הזכויות לתצלום וללא שנגרם ממנו כל נזק לשריר. את יתר טענות שריר דחתה השופטת גלפז-מוקדי.

שריר הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור גם על פסיקה זו. בהחלטה מקדמית שנתן השבוע השופט אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיאת העליון, נכללה הצעה לפיה חברת נירית זרעים תשלם לשריר "תשלום בעל אופי סמלי בגובה 1,800 ₪ [...] במטרה לסיים את ההליך בדרכי שלום ומתוך מתן ביטוי מסוים להפרת הזכות המוסרית". טרם נמסרה תשובת הצדדים להצעה.

רעא 12/17
24962-11-14
26435-07-16