תוכנית מספר 77 של "קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, נפתחת בשיחה על שקיפות ברשויות המקומיות. בשבוע האחרון פרסמה עמותת שקיפות בינ"ל–ישראל את מדד שקיפות האתרים ברשויות המקומיות בישראל. זו השנה השביעית שהעמותה, הסניף הישראלי של הארגון Transparency International, מדרגת את רמת השקיפות של אתרי האינטרנט של הרשויות המקומיות בישראל.

מנכ"לית העמותה, יפעת זמיר, מספרת למנחים אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל על המניע לבדוק דווקא את השקיפות ברשויות המקומיות. לדבריה, השלטון המקומי הוא הזירה המשמעותית ביותר עבור האזרח הממוצע, שבו מתקבלות ההחלטות שמשפיעות עליו יותר מכל, ולכן חשוב שדווקא בו תשרור שקיפות ראויה. "הממצאים לא פשוטים", אומרת זמיר על הדירוג שערכה. לדבריה, היו אמנם ערים שבהן גברה רמת השקיפות אך עדיין ישנן ערים רבות שבהן האזרח אינו יכול לקבל את המידע הציבורי שבעיקרון שייך לו.

לשיחה מצטרף לירן טטרו, כתב mynet בחדרה, שמספר על התפתחות מדאיגה שחלה לאחרונה בעיריית חדרה. לדבריו, בשבוע האחרון נמנעה כניסת עיתונאים לישיבת המועצה של העירייה, בטענה כי בעבר היו כתבים שבעצם עבודתם העיתונאית הפריעו להתנהלות מסודרת של הדיון. "הצגתי תעודה ולא אישרו לי להיכנס", מספר טטרו, ומוסיף כי נאלץ להסתפק בצפייה בשידור ישיבה שהועבר בפייסבוק של העירייה והוקרן בלובי של הבניין. "אני ככתב לא מסכים שאין הבדל בין להיות שם פיזית לבין לראות את הישיבה על המסך", מדגיש טטרו. "כשאתה נמצא פיזית במקום אתה קולט הרבה יותר מאשר כשאתה צופה במסך הטלוויזיה. המצלמה מתמקדת כל הזמן בראש העירייה או ראש האופוזיציה שמדבר ולא נותנת אפשרות לראות מה קורה, מה הדינמיקה".

זמיר טוענת מנגד כי יש היגיון במניעת הפרעות לישיבת מועצה ומזכירה כי זו ישיבת עבודה, ועל כן יש לאפשר לחברי המועצה לעבוד בלא הפרעות. "צריך להכות על הברזל בעודו קר", אומרת זמיר, ומסבירה כי צריך לקחת בחשבון שהאינטרס של האזרחים הוא גם שחברי המועצה יוכלו לנהל בשקט דיון מורכב על התקציב העירוני. "יכול להיות שבנקודת הזמן הזו הדרך היא לשים את המסך בחוץ", היא אומרת. בהמשך, בתגובה להערת העיתונאי טטרו, מסייגת זמיר את עמדתה ומבהירה כי אין מקום לעונש קולקטיבי האוסר על כניסת כל העיתונאים, אלה שהפריעו ואלה שלא.

לדברי ליבסקר, בנקאי בכיר מאוד אמר כך: "תקשיבו, אנחנו בדיוק כמו רוסיה. מדינה סוציאליסטית שהתפרקה מנכסיה, זו אוליגרכיה, יש פה את המשפחות הגדולות, אם אתם רוצים לעשות פה עסקים דברו עם המשפחות הגדולות, ככה זה עובד"

בהמשך התוכנית משוחחים פרסיקו והלברטל עם ארי ליבסקר, עיתונאי "כלכליסט" , שבשבע השנים האחרונות כתב טור שבועי על אירועי האלפיון העליון. ליבסקר מספר כי בתחילה היתה התנגדות גדולה של חלק מהיחצנים לנוכחותו, אולם בהמשך הוא נעשה לאורח מבוקש. "היחצנים נמצאים בתוך האירוע", מספר ליבסקר, "אבל הם לא מסוגלים לשלוט על מה שאני עושה, כי זה אירוע קוקטייל, מינגלינג. היו כמה יחצנים שעקבו אחרי ורדפו אחרי, במקומות שאליהם לא הוזמנתי, אבל לרוב היחצנים קיבלו את זה בהכנעה כי האינטרס הסופי שלהם היה שהאירוע שלהם יהיה בעיתון".

ליבסקר מספר עוד כי למרות שהקדיש זמן להכנה לקראת כל אירוע, ולמד על אנשי העסקים שהוזמנו אליו, מצא את עצמו לא אחת משוחח עם אדם בלי שיהיה לו מושג קלוש במי מדובר. "יש את אדון גוגל והבריחות שלי לשירותים כדי לקרוא", הוא מבהיר. "היו טכניקות שונות". באחד האירועים, נזכר ליבסקר, דיבר בנקאי בכיר עם אנשי עסקים מסין, ותיאר בפניהם כיצד פועלת הכלכלה הישראלית. לדברי ליבסקר, הבנקאי אמר להם: "תקשיבו, אנחנו בדיוק כמו רוסיה. מדינה סוציאליסטית שהתפרקה מנכסיה, זו אוליגרכיה, יש פה את המשפחות הגדולות, אם אתם רוצים לעשות פה עסקים דברו עם המשפחות הגדולות, ככה זה עובד". "זה היה אחד הרגעים שחשתי סחרחורת", נזכר ליבסקר. "מעין מצב שהמציאות הופכת לנהירה יותר".

לסיום מוקדשות כמה דקות לעיתונות הלבנונית, לרגל סגירתו של "א-ספיר" (השגריר), אחד העיתונים הנפוצים בלבנון, אחרי 42 שנות פעילות. הסופר והעיתונאי אנטון שלחת, שכתב בשנים האחרונות למוסף "פלסטין" של "א-ספיר", מספר כי העיתון נוסד על ידי טלאל סלמאן, היה תומך נלהב בעמדה פאן-ערבית ונודע בקרבתו לחיזבאללה ולמשטר הסורי. "בשנים האחרונות", אומר שלחת, "העיתון עבר הרבה תהפוכות, במיוחד לאחר מה שנקרא 'האביב הערבי' ונכנס לתקופת משבר והודיע על סגירתו".

טלאל סלמאן, עורך "א-ספיר", בסרטון פרידה מהעיתון

שלחת מסביר כי העיתונות בלבנון אינה עצמאית מבחינה מסחרית, ועל כן "א-ספיר", כמו עיתונים אחרים, נאלץ להסתמך על מקורות מימון חיצוניים. "בתחילה הוא קיבל מימון ממשטר קדאפי בלוב", אומר שלחת, "ובשנים האחרונות מחיזבאללה וסוריה". עם התפתחות מלחמת האזרחים בסוריה לא נותר כסף למימון העיתון הלבנוני. "אבל לדעתי הגורם העיקרי לסגירת העיתון הוא גורם אידיאולוגי, אולי בעל העיתון חש שאין מקום כיום לעיתון כזה בגלל התהפוכות שעוברות על העולם הערבי".

מוסף "פלסטין", שבו כתב שלחת, עסק בכל הקשור בפלסטינים בלבנון, בישראל, בשטחי 67' ובתפוצות. לדבריו, על אף שהעיתון יצא בלבנון ונחשב מקורב לחיזבאללה ולמשטר הסורי, הוא עצמו יכול היה לכתוב באופן חופשי למדי הן מבחינת עורכיו בלבנון והן מבחינת הצנזורה הישראלית.

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.

* * *