לרשימת השמות של גיבורי פרשת סטרשנוב-זכרוני הצטרף גם שמה של הכתבת לענייני משפט ב"מעריב", דורית גבאי. עד ליום שבו הגיש זכרוני את עתירתו לבג"ץ, היו דורית גבאי ופנינת ינאי חברות. לדברי ינאי, "הכי טובות". בעת כתיבת שורות אלו, מבקשת ינאי מחוקריה במשטרה שיזמנו לחקירה גם את חברתה לשעבר, היום יריבתה המרה - דורית גבאי.

לראשונה הוזכר שמה של גבאי בעתירה לבג"ץ שהגיש אמנון זכרוני, בדרישה להצהיר על ביטול כל הליכי המשפט ובכללם הכרעת הדין, וכן להורות ליועץ המשפטי לממשלה על פתיחת חקירה פלילית בחשד להפרת אמונים ולשיבוש הליכי משפט.

זכרוני ציטט מתוך שיחה טלפונית, שהתקיימה ב-29.6.98 בין פרנסין מנבר לעורכת-הדין פנינת ינאי שמשתמע ממנה שנסבה על שיחה בין השופט סטרשנוב לדורית גבאי. הגברת מנבר הקליטה את השיחה, וכך נאמר בה (בתרגום חופשי מאנגלית):

פנינת ינאי: כן, הם התעניינו מאוד.
פרנסין מנבר: הוא דיבר איתך על דברים אישיים שלנו? או משהו, אני לא יודעת?
ינאי: אני רק יודעת מה דורית אמרה לו כשהיא חזרה, היא גם, מאוד, היא מאוד קרובה אליו. (...)
ינאי: לא אבל היא מאוד חמודה ומחייכת ו... מחמאות גדולות, והוא יודע למי לתת מחמאות והיא הלכה... ממך, היא הלכה אליו... והיא אמרה לו עלייך: איזה אישה יפהפייה, איזה בית יפה. והוא אמר: איך את יכולה לתאר אותה? עלייך. והיא אמרה... (...)
ינאי: הוא גם שאל אותי: פגשת אותה? עניתי: כמובן, היא באה לישראל... איך שתרגיש. אני חוזרת על מה שדורית אמרה, שאת מאוד מיוחדת...

"בדברים האלה יש שני חידושים", כתב עו"ד זכרוני בעתירה שהגיש: "האחד, שאב"ד (אב בית-הדין; ב"ק) לא היה רק שומע פסיבי, אלא גילה עניין בנושאים שיש להם נגיעה ישירה למשפט שנדון לפניו. השני, שפרט לעו"ד ינאי, אב"ד שוחח מחוץ לבית-המשפט על התיק עם אדם נוסף, אשר ביקר בביתה את גב' מנבר. 'סקרנות שיפוטית' מעין זו אינה יכולה להתיישב עם ניהול משפטה הוגן".

באותו שלב עוד לא נתגלה באופן פורמלי מי היא אותה דורית. אך זכרוני הסתייע בפגישה של דורית גבאי עם השופט סטרשנוב (כפי שסיפרה עליה פנינת ינאי ולא הוכחשה על-ידי גבאי), בעתירתו לבג"ץ.

אם הדברים שאמרה עו"ד ינאי לפרנסין מנבר נכונים, מצטיירת התמונה הבאה: כמה ימים לפני הדיון בהארכת מעצרו של נחום מנבר עד תום משפטו, יוצאת דורית גבאי לראיין את אשתו, פרנסין. את הראיון מתאמת חברתה הטובה של דורית גבאי - פנינת ינאי, שמייצגת באותה עת את הנאשם. כששבה גבאי מהראיון, היא נפגשת עם השופט סטרשנוב ומציגה לו באור אוהד את הגברת מנבר. לאחר מכן היא חוזרת אל עו"ד ינאי ומספרת לה מה אמר השופט, וזו חוזרת עם המידע אל פרנסין מנבר. אם נכונה התמונה, הרי שבמשפט לקחה על עצמה דורית גבאי תפקיד פעיל ולא היתה רק עיתונאית המתבוננת על ההתרחשות מהצד.

גבאי גם הוזכרה בתצהיר שהגיש זיו חן לבג"ץ, במסגרת עתירתו של זכרוני: "שי בזק היה אצלנו לפחות בשתי ארוחות ערב יחד עם אנשים אחרים. למיטב זכרוני, באחת מהן השתתפה גם דורית גבאי מ'מעריב'".

לאחר דחיית העתירה, ניסה זכרוני לפסול את סטרשנוב בהליך הפורמלי: מול השופט, בתוך אולם בית-המשפט. גם כאן לא ויתר הפרקליט על איזכור מעורבותה של גבאי בפרשה. "קיבלתי רשות לחשוף מי היא דורית", אמר כשהוא מפנה את מבטו אל דורית גבאי, שישבה קרוב אליו באולם בית-המשפט, כמבקש אישור ממנה. "הכוונה היא לגב' דורית גבאי כתבת 'מעריב', שנסעה לראיין את הגב' מנבר בביתה. לאחר שובה, לטענתה, נכנסה לשופט סטרשנוב, סיפרה לו מה שסיפרה והשיחה המתקיימת היא 'פולו אפ' לדברים. יש כאן שני חידושים", חזר זכרוני בקפדנות על טענתו מהעתירה, "האחד שאב"ד לא היה שומע פסיבי, אלא גילה עניין בנושאים שיש להם נגיעה ישירה למשפט, והשני שפרט לעוה"ד ינאי, האב"ד שוחח מחוץ לבית-המשפט על התיק עם אדם נוסף שביקר בבית הגב' מנבר. איני יודע אם הפגישה האחרונה נכונה או לא, היא באה לחזק את המהימנות של עו"ד ינאי ומראה לגב' מנבר שהפגישות האלה מותרות ולגיטימיות. זה נוגד את הכלל של ניהול משפט אובייקטיבי".

ההפסקה בדיון היתה מלאה התרחשויות: דורית גבאי נראתה נבוכה. כנראה קלטה שהפכה למעורבת מדי בפרשה. לעמיתיה אמרה שהיא אינה רוצה למצוא את עצמה במצב שתתבקש למסור עדות במשטרה. כששמע דן מרגלית, שישב לידה בדיון, ששמה מוזכר, ביקש ממנה לבוא ולהתראיין אצלו ב"ערב חדש". היא סירבה. בעת ההפסקה שידרה ענת פלג מקול-ישראל את שהתרחש בדיון. היא לא פסחה גם על איזכורה של הכתבת המשפטית של "מעריב". כשנודע הדבר לגבאי, היא צעקה על פלג ואף איימה עליה בנקיטת צעדים משפטיים. היא גם פנתה לכתבים נוספים שישבו בדיון וביקשה מהם שלא יזכירו אותה בדיווחיהם. לקראת חידוש הדיון בבית-המשפט הגיעה גבאי עם עו"ד צעיר, אך לא נמצא לו מקום ישיבה באולם. היא פנתה לדוברת משרד המשפטים, אתי אשד, וביקשה ממנה נמרצות שתסדר לו מקום. גבאי ניגשה אל זכרוני ודרשה ממנו שיתקן את דבריו. כשחזרו השופטים לאולם, אמר זכרוני את הדברים הבאים: "אני מבקש לתקן טעות לגב' גבאי, ששמה הופיע בהקלטה של שיחה בין פנינת לגב' מנבר, הדברים מיוחסים מטעם פנינת ולא מטעם דורית גבאי ואין התייחסות לאמיתות הסיפור".

אך מסתבר כי זכרוני השתמש בכתבת עוד קודם לכן, כשפנה לפרקליטת המדינה כדי שתמליץ ליועץ המשפטי לממשלה על פתיחת חקירה סמויה. בתחילת הדיון, שבו ביקש זכרוני מהשופט לפסול את עצמו, אמר את הדברים הבאים: "לא רצינו בכל ההתפוצצות התקשורתית שלוותה. בתחילת הדרך פנינו לפרקליטת המדינה, נפגשנו עמה ועם גב' נאווה בן-אור ועוזי פוגלמן, הבאנו בפניהם דברים שראינו כראיות, כולל קלטות, כולל תצהירים, אמרנו שאנו מציעים להם לקיים חקירה סמויה". טענה זו מעוררת תמיהות, אם אמינים דבריה של עדנה ארבל, כפי שנשמעו בראיון בגל"צ: "הרי מתוך החומר שהביא עו"ד זכרוני", אמרה עדנה ארבל, "בשלב הראשון, היועץ המשפטי ואני אמרנו לא תהיה חקירה, הרי מה הוא ביקש? הוא ביקש לקיים חקירה במהלך משפט פלילי, במטרה לנטרל את ההליך הפלילי, כשהוא אומר לי שני דברים: אני מבקש לדחות את המשפט ויש עיתונאית ב'מעריב', שיודעת ומכירה את החומר ומחר הכול יתפרסם. כבר אז לא מצאנו עניין שמצדיק חקירה, הרי אמרנו את זה מהיום הראשון וזו היתה תשובת היועץ המשפטי לעו"ד זכרוני".

קשה לרדת לסוף מניעיו של זכרוני שמצא לנכון להזכיר את כתבת "מעריב", כשפנה לארבל והציע חקירה סמויה. ייתכן שעשה זאת כדי להפעיל על פרקליטת המדינה לחץ להורות על פתיחת חקירה, ואולי להפך: הרי זה צעד מוזר למדי - לבקש חקירה סמויה ובאותה נשימה לומר ש"מחר הכול יתפרסם". אולי העדיף זכרוני את תשובת הפרקליטות, כפי שניתנה. כל אלה הן השערות גרידא, אך דבר אחד ברור: זכרוני השתמש בשמה של הכתבת דורית גבאי לצורכי טקטיקת הגנה על מנבר, תוך ניסיון לתזמן את הפרסום למועד רצוי לו.

פנינת ינאי ודורית גבאי היו חברות עוד מהתקופה שבה היתה ינאי מתמחה אצל השופט סטרשנוב. אלו היו יחסי חברות מהולים ביחסי מקור-עיתונאי. לכל אורך הדרך גמלה גבאי לינאי על שיתוף הפעולה שזכתה לו ממנה בסיקור המשפט, והיא עשתה זאת בהבלטת שמה ותצלומיה. הדוגמה הבולטת ביותר היא הכתבה שפורסמה ב"מעריב" באוגוסט אשתקד. ימים ספורים לפני הדיון בהארכת מעצרו של נחום מנבר, סידרה פנינת ינאי לדורית גבאי ראיון עם פרנסין מנבר בלוגאנו. להישג העיתונאי הזה היה טעם מתוק במיוחד, שכן עורכי רשת "ידיעות תקשורת" היו בטוחים כי בכיסם ראיון בלעדי עם אשתו של מנבר. גדי בלום, כתב הרשת, נסע עד לוגאנו, בתיווכו של עו"ד אבי רכטמן, שמלווה את מנבר בתיקיו האזרחיים, כעורך-דין וכחבר, כבר תקופה ארוכה. בלום ראיין את פרנסין מנבר, חזר לארץ בתחושת ניצחון, אבל אז גילה את הכותרת הבאה ב"מעריב" (19.8.97): "חשיפה: פרנסין, אשתו של נחום מנבר, מתגייסת להגן על בעלה", ובאופן מובלט יותר: "דיווחנו למדינת ישראל על עסקות מכירת נשק לעיראק" (הכוונה היא לעסקיו של בעלה הקודם של פרנסין מנבר). התמונות הגדולות מתחת לכותרת הראו את הזוג מנבר יחד עם לאה רבין ויחד עם אהוד אולמרט; תמונות שסיפקה הגברת מנבר לדורית גבאי כדי להוכיח כי בעלה היה בקשר רציף עם השלטונות בארץ. גדי בלום הזועף התקשר לעו"ד דרור ארד-אילון והתמרמר על שיתרון הבלעדיות נשמט ממנו. ארד-אילון השיב לו כי הוא עורך-דין ולא קצין העיתונות של המשרד. הוא הסביר שלא הוא ארגן את הראיון ב"מעריב" ונתן לבלום להבין מי היא ארגנה אותו. בלום התקשר לפנינת ינאי, שאמרה לו דברים ברוח זו: אתם מקומון! תגיד תודה שיש לכם הסיפור הזה!

הפרסום הזה היה מקדם מכירות לראיון הגדול בסוף השבוע ב"מעריב". את ידיעת המקדמון הזו פתחה דורית גבאי בדבריה של פרנסין מנבר: "בעלי נחום מנבר דיווח מיוזמתו על עסקיו עם איראן. במהלך כל השנים, מדינת ישראל ידעה הכול על עסקיו... תמיד היתה בו נאמנות רבה כלפי מדינת ישראל... נחום מנבר ניתק את קשריו עם איראן באוקטובר 92', ומאז הוא היה בבית. לנחום לא היו אז קשרים, ואם כתוב בכתב-האישום שהוא המשיך את קשריו עם איראן, זה שקר וכזב". את הידיעה המורחבת עיטרו תמונותיהם של שני עורכי-דין: אמנון זכרוני ופנינת ינאי. מן הראוי להזכיר: פנינת ינאי היתה רק עורכת-הדין מספר שלוש בסוללה שהגנה על מנבר, עורך-הדין הבכיר ממנה היה דרור ארד-אילון, ולמרות זאת היא זכתה לעטר את ידיעתה של גבאי ולא הוא.

הכתבה בגליון סוף השבוע של "מעריב" הבליטה בכותרת גדולה: "בעלי לא בגד, הוא פטריוט ישראלי, בארץ ידעו כל מה שהוא עושה". כותרת המשנה הציגה אף היא את משפחת מנבר כקורבן ולא כנאשם: "בווילה של משפחת מנבר, על שפת אגם לוגאנו שבשווייץ, שוררת דממה. עד לא מזמן המה המקום אנשי עסקים ופוליטיקאים, שביקשו מנחום מנבר תרומות. אבל מאז מעצרו, לפני חמישה חודשים, כולם ניתקו קשר. עכשיו החליטה פרנסין מנבר לדבר ומתייצבת לצדו של בעלה. היא מספרת על הפגישות בישראל, מגלה כיצד שידל אותה בעלה למסור כל מידע על עסקיו של בעלה הראשון, שמכר נשק למדינות ערב. היא שומרת עדיין את הפרחים הישראליים המיובשים שנתנו להם ישראלים כתודה על הסיוע החיוני ומאזינה לשירי מולדת. "בעלי הדביק אותי בציונות, תמיד אהבנו את ישראל. איך אפשר להעלות על הדעת שנחום ימכור נשק לאיראן - נשק שעלול להרוג את משפחתו בישראל?". דורית גבאי העלתה בכתבה שאלות כגון אלה: "לא רק הדלתיים הסגורות שמאחוריהן מתנהל משפטו של נחום מנבר מקשות על השלמת הפאזל. כתב-האישום שהותר לפרסום בתקשורת מותיר הרבה שאלות פתוחות. כך, למשל, העובדה שהמודיעין הישראלי ידע על קשריו של מנבר עם האיראנים כבר ב-91'. כתב-האישום לא חושף מה היתה מדיניות ישראל באותה עת ביחס לקשרים שיצר מנבר. ב-92', נטען בכתב-האישום, התקבל בקהילת המודיעין מידע מהסי.איי.איי, שלפיו מנבר מספק נשק כימי לאיראן. בכתב-האישום נטען כי בשלב זה הזהיר המודיעין הישראלי את מנבר, והסתפק בבקשה להפסיק את הקשרים עם איראן. לא ברור אפוא מדוע הסתפקה המדינה באזהרה בלבד, ומנבר לא נעצר למרות שהגיע במהלך השנים האלה פעמים רבות לביקור בישראל. ותעלומה נוספת: בכתב-האישום נכתב שמנבר הפסיק את קשריו עם איראן רק ב-94', למרות שהוזהר קודם לכן. מדוע לא נעצר מנבר כבר אז, אלא שלוש שנים לאחר שהפסיק את הקשרים עם איראן?".

כל הדברים האלה נכתבו בידי דורית גבאי, כשמשפטו של מנבר תלוי ועומד, ימים ספורים לפני הדיון בהארכת מעצרו. סיום הכתבה תאם את רוחה: "במהלך הנסיעה משדה-התעופה בלוגאנו לווילה משפחתית, הפעילה פרנסין את הטייפ שבמכונית. בתוך המכשיר היתה קלטת עם שירים עבריים. את יודעת, אמרתי לה, קוראים לזה אצלנו שירי ארץ-ישראל היפה. היא חייכה בעצב. "נחום ואני תמיד אהבנו את מדינת ישראל. הוא הדביק אותי בציונות ובפטריוטיות שלו. ישראל היא המדינה שלי".

בסופו של דבר, לא היה הבדל גדול בין הכתבה של גבאי ובין כתבתו של גדי בלום. שתיהן היו אוהדות מאוד למנברים. שתיהן יצאו אל הפועל בעזרתם של עורכי-דינם הנאמנים של הזוג. ההבדל היה אחד: בכתבה של גבאי הופיעה תמונתה של פנינת ינאי - אדריכלית הראיון ב"מעריב".

ידיעות בסגנון "מנבר הקורבן" המשיכו להופיע על דפי "מעריב". ב-29.9.97 הופיעה תמונה גדולה של פרנסין מנבר עם פנינת ינאי. הכותרת מעל התמונה היתה: "השב"כ הבטיח: פרנסין מנבר לא תיעצר". הכיתוב המורחב שמתחת התמונה: "פרנסין מנבר... הגיעה אתמול לישראל... תמיד אהבתי את מדינת ישראל... אולם בטרם הגיעה פרנסין לישראל, הוסכם בין סנגוריו של מנבר לבין השב"כ, כי היא לא תיעצר... בתמונה: פרנסין מנבר ועורכת-הדין פנינת ינאי". על הכיתוב לתמונה היתה חתומה דורית גבאי. יום לאחר מכן היא פרסמה: "מנבר נפגש בכלא עם ילדיו ופרץ בבכי". הידיעות הללו היו עשירות במידע פנימי על קווי ההגנה במשפט.

בסוף דצמבר 97' השתמש עו"ד זכרוני בכל אמצעי התקשורת שהיה יכול להשפיע עליהם באופן ישיר. ב-21.12 פרסמה דורית גבאי ידיעה תחת הכותרת הבאה: "ישראל ואיראן מקיימות קשרי מסחר ישירים - מאז שנת 94'". מתחת לכותרת היה תצלום של המסמך המוכיח את הטענה. בפתח הידיעה כתבה גבאי את הדברים הבאים: "מסמכים רשמיים של משרד המסחר והתעשייה חושפים לראשונה, כי בין ישראל לאיראן מתקיימים יחסי מסחר ישירים. כך חשף שלשום עו"ד אמנון זכרוני, בתוכניתו ה"טור השבועי" בערוץ 33 של הטלוויזיה הכללית". קשה להשתחרר מהרושם שעו"ד זכרוני עשה במקרה זה שימוש בתוכנית עיתונאית שהוא מנחה כדי לשרת את טיעוניו בתיק שהוא מייצג, ודורית גבאי ועיתונה סייעו לו בכך.

לפני שפרסם זכרוני את טענותיו נגד השופט סטרשנוב, סיפרה גבאי לעמיתים שלה כי היא שוקלת שלא לסקר את הפרשה משום שהיא מרגישה שהיא מעורבת בה יותר מדי. היא התייעצה עם יעקב ארז, עורך "מעריב", והוא אמר לה כי הוא משאיר את העניין להחלטתה המצפונית. בסופו של דבר היא החליטה להמשיך ולסקר את הפרשה, אלא שנמנעה מלכתוב דברים ישירים על פנינת ינאי והרגליה. היא השתדלה להתרכז בסיקור הענייני של גזר-הדין, אך בפועל, לא כל-כך הצליחה לנתק את עצמה מסיקור הפרשה המרעישה. ב-15.7, יום הדיון בדרישה שהשופט סטרשנוב יפסול עצמו, פרסמה גבאי ב"מעריב" מעין ידיעת צבע מורחבת על יומו של סטרשנוב: "ניסה לשדר 'עסקים כרגיל', אך נצמד למקלט הרדיו", היה כתוב בכותרת. הידיעות על פנינת ינאי היו חתומות על-ידי כתבים אחרים בעיתון: אופיר חכם, שני פרידן, אלי קמיר וכו'. גבאי המשיכה לדווח בהקפדה רבה על קו ההגנה של זכרוני. כך ב-21.7.98 דיווחה באופן בלעדי: "מפעילו של מנבר בשב"כ: הוא לא ידע שהקלטת של רון ארד מזויפת".

בסוף יולי פרסמו דורית גבאי ואורי ארזי ב"מעריב" כתבה שהוצגה כראיון עם מי שזה עתה נגזר דינו לשבת 16 שנים בכלא. במקביל פורסם ראיון דומה ב"ידיעות אחרונות". בעת כתיבת שורות אלה שוקל שירות בתי-הסוהר להעניש את נחום מנבר בעקבות הראיונות האלה. לפי הנחיות בתי-הסוהר מנוע מנבר מלשוחח עם עיתונאים, אך הוא רשאי לשוחח עם עורכי-דינו ואלה חופשיים להעביר את פרטי השיחות לתקשורת. מנבר מכחיש כי העניק ראיונות לכלי התקשורת. אם אמינה גרסתו, הרי שהיא מעמידה באור בעייתי חלקים מהראיון ב"מעריב". דוגמה: "על הטיפול של עו"ד זכרוני בו אמר מנבר: את שירותיו שכר עבורי אחי. אני מאמין שהוא עשה את המקסימום עבורי. ...זכרוני עשה עבודה מצוינת". מ"מעריב" נמסר ל"העין השביעית" כי הראיון שלהם התבסס ברובו על שיחה עם מנבר, ורק הקטעים הנוגעים לפרשת סטרשנוב הסתמכו על שאלות שהוצגו למנבר באמצעות אחיו.

בסביבתו של סטרשנוב מספרים שהשופט הרגיש כי מרגע שפרצה הפרשה, סיקר אותה "מעריב" בהטיה לצדו של זכרוני, הן במישור ענייני המשפט עצמו והן ברזי הפרשה הפיקנטית. גם עמיתים של גבאי שותפים לטענה זו ומבקרים את השימוש שהיא עושה בחייה החברתיים כדי להשיג מידע.

האופוריה ביחסי גבאי-ינאי התפוגגה עם פרוץ "פרשת סטרשנוב" לתקשורת. ינאי ראתה בגבאי מי שבגדה בה וסייעה לזכרוני.

פנינת ינאי: "דורית גבאי ליוותה את הסיפור הזה והסגירה אותי כמקור עיתונאי שלה וכחברתה הטובה".
עו"ד דרור ארד-אילון: "פנינת ינאי הודתה בפניך שהיא היתה המקור העיתונאי בתוך המשרד. זה חמור מאוד שעו"ד מספר 3 בתיק, שבפועל ממלא תפקיד של מתמחה, משמש כמקור עיתונאי בכלל ובתיק הזה בפרט. העובדה שפנינת ינאי שימשה כ'גרון עמוק' היא חמורה מאוד. נפרצו כל הגבולות".

דורית גבאי, לאחר שהתייעצה עם עורכיה, לא היתה מוכנה לענות לשאלות שהצגתי לה, אלא להגיב באופן הבא: "במסגרת תפקידי ככתבת בתי-המשפט של העיתון 'מעריב', סיקרתי את משפטו של מנבר. כל הפעולות שנקטתי בנושא זה היו עיתונאיות בלבד ואך ורק במסגרת עבודתי העיתונאית".

ברוך קרא הוא בוגר לימודי תקשורת

גיליון 16, ספטמבר 1998

הבהרה

בעקבות הכתבה שפורסמה בגליון ספטמבר 1998 של “העין השביעית”, מבהירה מערכת העיתון כי לא היתה כוונה לטעון שכתבת “מעריב”, דורית גבאי, העבירה מידע בין צוות ההגנה של נחום מנבר לשופט, או שהיא סיקרה את משפט מנבר מתוך כוונה לסייע לצוות ההגנה. צר לנו אם הובן אחרת.

גיליון 44, מאי 2003