ביום האחרון של שנת 2016 יצא לאור הגליון האחרון של העיתון הלבנוני "א-ספיר". תמונת העורך והמייסד טלאל סלמאן, שיעי מאזור הבקאע, יוצא ממשרדו ומכבה את האור, הזכירה לעיתונאי הידוע עבד אל-בארי עטואן, שבעצמו נאלץ לעזוב בבהילות את עיתונו "אל-קודס אל-ערבי" לאחר 25 שנות עבודה, את פגישתו האחרונה עם סלמאן. האחרון אמר לו אז: "תם העידן שלנו. אנו מנותקים מתקופתנו".
כאשר יצא הגיליון הראשון של "א-ספיר" לפני למעלה מ-42 שנה, כשעל דגלו הסיסמה "מתן ביטוי לאלה שאינם יכולים להתבטא", ראו בו רבים פלטפורמה להוגים מהפכנים שלא מצאו אכסניה מתאימה לדעותיהם בעיתונים ה"בורגנים". מייסדי העיתון היו טלאל עצמו, חברים נאצריסטים ומרקסיסטים, רבים מהם נוצרים לבנונים, והוגים ויוצרים נוספים, ובראשם הקריקטוריסט הפלסטיני נאג’י אל-עלי, שהקריקטורות שלו היו סימן היכר של העיתון.
"א-ספיר" שימש במה ללאומיות הערבית במיטבה וביקש להנחיל ערכי תרבות חילוניים, בין היתר באמצעות מוספי התרבות שלו ופרסום תרגומים לערבית של יצירות קלאסיות מהמערב. הנוכחות החזקה של כותבים ויוצרים נוצרים בעלי רקע פרנקופוני מובהק ניכרה היטב באוריינטציה התרבותית של העיתון.
עם שקיעת הלאומיות הערבית, ובפרט מאז כיבוש כווית על-ידי עיראק בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה והצטרפותן של מדינות כמצרים וכסוריה לכוחות הקואליציה הבינלאומית שנלחמה למען שחרור כווית, השתנתה לחלוטין האוריינטציה הפוליטית של העיתון. הוא עבר לתמוך ברעיון ה"התנגדות" (מוקאוומה) ובנושאי הדגל המרכזיים שלו – קרי ארגון חיזבאללה והמשטר הסורי. השתלטותו של חיזבאללה על דרום לבנון לאחר נסיגת צה"ל מהאזור בשנת 2000 סוקרה בהתלהבות, וגם "הניצחון האלוהי" של חיזבאללה על ישראל בשנת 2006 נחגג בעיתון כדבעי.
עם תחילת מלחמת האזרחים בסוריה שמר העיתון על נאמנות לחיזבאללה ולמשטר הסורי, ואף קיבל את תפיסת "המלחמה בטרור הג'יהאדיסטי". אולם בשנתיים האחרונות חל סחף הדרגתי בתמיכת "א-ספיר" במשטר אסד, על רקע מודעות גוברת והולכת של כותביו לאחריותו של המשטר לטבח בעם הסורי. גילויי העצמאות של העיתון דרדרו גם את מערכת היחסים בינו לבין חיזבאללה.
במרץ 2016, בעקבות משבר שחל בעיתון על רקע הקשיים הפיננסיים, הודיע סלמאן על הכוונה להפסיק את הדפסת העיתון ולהסתפק במהדורת האינטרנט. הוא עוד ניסה להציל את המצב בפגישה עם חסן נסראללה, שאליה הגיע עם "שי צנוע" בדמות הגיליון שכלל מאמר המטיל ספק בכישוריו של מלך סעודיה לשלוט במדינה עקב מצבו הבריאותי. אולם הוא כשל במאמציו לגייס תמיכה כספית מחיזבאללה ומפטרוניו האיראנים. לבסוף נאלץ סלמאן להודיע על סגירת העיתון כליל, לרבות האתר.
דוכן עיתונים בביירות, מלמעלה למטה: "אלמוסתקבל", "ל'אוריינט לה-ז'ור", "אל-חיאת" ו"א-ספיר" (צילום: סטיבן דמרון, רישיון CC 2.0)
בגיליון האחרון של "א-ספיר" כתב אילי אל-פרזלי, עיתונאי וחבר פרלמנט לבנוני, הספד לעיתון תחת הכותרת "המולדת ללא 'א-ספיר'". במאמר הוא מבטא את כאבם של הגורמים החילונים בעולם הערבי, רבים מהם בני העדה הנוצרית, אשר דבקים עדיין בסיסמאות הישנות של הלאומיות הערבית ומתייחסים אליה כדבק המסוגל להתגבר על הפיצול העדתי והשבטיות ההולכים וגוברים. אל-פרזלי מבכה עוד את הפיכתה של בעיית פלסטין לסכסוך נדל"ן, הפיכתה של איראן לאויב ואת הפיכתה של ישראל לידידתן של רוב מדינות המפרץ.
אל-פרזלי מצר על כך שדווקא בלבנון, ערש העיתונות בעולם הערבי והמדינה אשר השתבחה במשך שנים רבות בחופש העיתונות שלה והנחילה את המקצוע לעיתונאים רבים במדינות ערב, נסגר עיתון בעל מורשת תרבותית עמוקה כל-כך. עיתון "אל-אח'באר", המוביל קו התומך באופן מובהק בחיזבאללה, הגיב בביטול לטענות של אל-פרזלי. הבעיות הפיננסיות בעיתונות הלבנונית, כך נטען ב"אל-אח'באר", נובעות מהתנהלות לא ראויה של חברות הנשלטות על-ידי משפחות כמו אל-תוויני או אל-חרירי (שתיהן מתנגדות לחיזבאללה). בעלי העיתונים הללו מנהלים אורח חיים בזבזני וזה מקור קשייהם של העיתונים. העיתונות הישראלית, מזכירה מערכת "אל-אח'באר", "מוכרת יותר מ-700 אלף גליונות בסופי השבוע".
"א-ספיר" היה הראשון מעיתוני לבנון שנכנע לקשיים הפיננסיים ונסגר. עתה נותר לראות מה יעלה בגורלם של העיתונים האחרים בלבנון, הנסמכים על נדיבותן של מדינות המפרץ.
אלה אפק היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית