"נתניהו ייחקר על קבלת טובות הנאה משני אנשי עסקים", מודיעה ביובש הכותרת הראשית של "הארץ", העיתון שיחד עם חברות החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 הוביל בחודשים האחרונים את סיקור חקירתו של ראש הממשלה. בפתח הידיעה, שאינה נושאת שם של כתב כלשהו, מוסבר לקוראים כי לפי דיווח ששודר אתמול בערוץ 2, מדובר בטובות ההנאה ב"היקפים גדולים". טיבן של טובות ההנאה אינו מצוין. על הקווים, בעמוד 4, כבר מתחמם כתב הפלילים יניב קובוביץ, שמפרסם היום כתבה על "החוקר של נתניהו".
"במשך חודשים דיברו כולם על הבדיקה החשאית שמתנהלת בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל בסביבתו של היועץ המשפטי לממשלה סירבו לגלות במה מדובר", כותבים אלי סניור וטובה צימוקי בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות". "אמש חשף אמנון אברמוביץ' כי מדובר בשתי פרשיות הקשורות זו לזו", הם מוסיפים. "האחת מכונה במשטרה 'תיק 1,000', ועניינה חשד שנתניהו קיבל טובות הנאה בהיקפים גדולים מאיש עסקים בארץ ומאיש עסקים בחו"ל, והשנייה מכונה 'תיק 2,000', והיא ספיח של הפרשה הראשונה. המעורב המרכזי בשתי הפרשיות הוא נתניהו עצמו, אך גם בני משפחתו מעורבים בה בשוליים".
באילו אנשי עסקים מדובר? לבן כספית יש תשובה אפשרית. "למיטב ידיעתי, המשטרה בדקה את יחסיו של נתניהו עם [רון] לאודר, עם ארנו מימרן וגם עם ארנון מילצ'ן", הוא כותב ב"מעריב". "חלק מהמידע שהגיע לידי החוקרים לא הבשיל לכדי ראיות ממשיות, ולא כי הוא לא היה נכון. קשה לפצח את המצודה שנבנתה בירושלים בידי בני הזוג. קשר השתיקה מכיל גם כמויות עצומות של פחד. אף אחד לא רוצה להסתבך עם החברים האלה", מוסיף כספית.
"כך, למשל, אפשר לראות את סטיבן שנאייר, האיש שהיה מופקד על 'ציר הכסף' בין רונלד לאודר לבנימין נתניהו במשך שנים, עומד ליד לאודר בפגישתו עם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ השבוע, בניו-יורק. המשטרה לא הצליחה לשים את ידה על שנאייר, שמחזיק לא מעט מפתחות הקשורים לקופסה השחורה הזו. הוא עזב את הארץ כשהחלו הדיבורים על חקירה. הוא יודע שייעצר לחקירה אם ישוב.
רונלד לאודר (צילום: יואב ארי דודקביץ')
"לאודר, שנחקר בעצמו במשרדי יחידת להב 433, לא התנדב לעזור לחוקרים. אין לו סיבה לעשות את זה. אף על-פי שנזרק מחצרו של נתניהו ככלב מוכה רק כי איפשר לערוץ 10 לשדר את תחקיר 'ביביטורס', לאודר לא יפליל ראש ממשלה מכהן. כדי שזה יקרה, צריך חקירה באזהרה. צריך ללכת לכל רוחב היריעה. צריך צווי עיכוב יציאה מהארץ. צריך לשים יד על טיפוסים כמו שנאייר לפני שהם מתעופפים מכאן. צריך שהמשטרה תעבוד כפי שהיא עבדה, בזמנו, בענייניו של אולמרט. נכון לעכשיו, זה לא המצב".
ב"ישראל היום" העדכון של חדשות 2 מקבל הפניה בינונית ונטולת תצלום בפינה השמאלית בתחתית השער. "במהלך הבדיקה שללו החוקרים טענות אחרות נגד רה"מ", מדגישים עורכי עמוד השער, שנמנעים מלנקוב בשם המפורש, "נתניהו". דמותו של ראש הממשלה – פניו נחושות, לגופו מעיל – צצה בכותרת הראשית, המוקדשת להתפתחויות האחרונות בזירה הדיפלומטית, מרחב הנוחות שלו.
חקירת משטרה נגד ראש ממשלה מכהן משתייכת לליגה העליונה של מאורעות ציבוריים. ככזו, היא מעוררת התרגשות בקרב כל עיתונאי שפוי שנשלח לסקר אותה. ב"ישראל היום", לעומת זאת, מעוררת החקירה תחושות אחרות. כנהוג בעיתונו של שלדון אדלסון, העיתונאים שנשלחים לסקר את המאורע החשוב עושים זאת עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב ושתי רטיות צולבות על העיניים.
עשרות פרשיות גדולות וקטנות ידעה משפחת נתניהו, מהצוללות ועד הבקבוקים. חלקן העלו חשדות חמורים לפלילים, אחרות היו לכל הפחות מעוררות עניין. ובכל זאת, באורח פלא ובניגוד לכל אינסטינקט עיתונאי בריא, ב"ישראל היום" בחנו כל אחת ואחת מהן והגיעו פעם אחר פעם למסקנה שלפיה אין בהן באמת עניין לציבור.
כיצד ממחישים לציבור שנושא שגורף כותרות גדולות מכל יתר כלי התקשורת בעצם אינו מה שעושים ממנו? מסקרים אותו, אבל בכלים מיוחדים, בקצרה ובנימה יבשה מהסוג שקשה למצוא בכתבות ובטורים על העולם הבוגדני, השמאל הצבוע והתשקורת.
אתמול, למשל, זכה העדכון היומי (תמצות של חשיפה ששודרה שלשום בחדשות 10) לכותרת המשעממת במתכוון "היועמ"ש לא מאשר ולא מכחיש דיווח על חקירת רה"מ". כמו בהפניית השער מהיום בבוקר, ובניגוד לאחד מכללי הכתיבה העיתונאית הבסיסיים ביותר, הידיעה ההיא לא כללה אפילו מופע אחד של המלה "נתניהו", לא כל שכן תמונה של האיש.
הדיווחים ב"ישראל היום", יום שישי ויום חמישי (לחצו להגדלה)
כמו אתמול, גם היום נמנע הצוות של עמוס רגב מלשבץ בידיעה על החקירה תמונה של נתניהו. הוא שם במקומה שוב תצלום של היועץ המשפטי לממשלה, דמות חצי-אלמונית עבור קוראים מן השורה. גם הכותרת אנמית במתכוון: "חקירת החשדות נגד רה"מ – אולי כבר בשבוע הבא" (ולא, נאמר, "החשד נגד נתניהו: קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים", כמו ב"ידיעות אחרונות"). הדברים נדפסים בעמוד 9.
הכתב איציק סבן, שהיה חתום גם על הידיעה מאתמול, מוצא לנכון להבהיר לקוראים שיש "שש-שבע פרשות" שהוסרו מן השולחן, ואינו מוסיף דבר מעבר למה שנמסר בחדשות ערוץ 2 ולהודעה רשמית שמסרה המשטרה. "במשטרה הדגישו: מתפרסמת הרבה דיסאינפורמציה", מדגישים העורכים בכותרת המשנה.
איציק סבן, כתב המשטרה של "ישראל היום" (צילום: משה שי)
סבן, עיתונאי פלילים ותיק, מצטייר בשנים האחרונות ככתב חצר של משטרת ישראל ומפכ"ליה. אם הוא אכן נהנה מגישה בלתי אמצעית חריגה לקציני משטרה בכירים המעורים בענייניו הרגישים של ראש הממשלה, תוצריה של הגישה הזאת אינם באים לידי ביטוי בכתבות שמתפרסמות תחת שמו ב"ישראל היום". זהו כישלון כפול עבורו: גם לשרת בהכנעה את צרכיו של מושא הסיקור, וגם לא לקבל ממנו מידע בעל ערך ברגע האמת, כשהתקשורת והציבור הישראלי צמאים לפרטים מהימנים על החשדות המסקרנים נגד בכיר פוליטיקאי ישראל. ואם קיבל לידיו מידע שכזה אך נמנע מלפרסמו, מעל בתפקידו.
ובכל זאת, הסיקור של "ישראל היום" הבוקר יכול היה גם להיות מגויס יותר. מי שיעיין בשלל הדיווחים מהיממה האחרונה יבחין שנעדרת מהם תגובתו של ראש הממשלה. אלי סניור וטובה צימוקי מוסרים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי לא מדובר במקרה – נתניהו קיבל הזדמנות למסור תגובה לדברים, אך נמנע מכך. ב"ישראל היום" לא מופיע משפט כזה, אך השקט מכיוונה של לשכת נתניהו בכל זאת מהדהד.
ביום אחר היו אנשיו של ראש הממשלה מנפקים תגובה חריפה, אולי גם פרובוקטיבית, ומספקים לעמוס רגב ופועלי העיתונות שלו תירוץ לפרסם כותרת "חזקה" שתסווה במידת מה את החלטתם להצניע את המידע הלא נעים, ותשווה להם תדמית של מי שמבליטים את מה שחשוב באמת – בניגוד לכל האחרים, שפועלים ממניעים זרים. כשלשכת ראש הממשלה משתתקת, מי שהתרגלו לשמש לה שופר נתפסים ללא מלים.