"רדיו עולי איראן", הנקלט באזור המרכז בתדר 87.5 FM, מעניק מדי בוקר לצביקה בן-דוד שעתיים לצורכי הטפה, נשיאת דרשות והעברת מסרים. בסופם מזמין בן-דוד את המאזינים לבקר אצלו לתפילה בבית-הכנסת בבת-ים, ואף מצרף את מספר הטלפון הסלולרי שלו למעוניינים בהרחבות ובפרטים נוספים. את יום העצמאות (המכונה בפיו "גזירה") פתח ביום חמישי בשעה תשע בבוקר במחאה חריפה: "כתבו לי מכתב: 'תביא את הילד, אנחנו פותחים את הלימודים, ואנחנו רוצים שיהיה תורה והילדים ילמדו היום בלי לעשות חשבון לשום גזירה של אף אחד. והחתימו את ההורים, מי שרצה שלח את הבן... היום ציוו שלא ילמדו תורה, לסגור את בית-ספר. אסור לאף בית-ספר לפתוח, יום חופש. ממה? אין חופש מהתורה! אסור לתורה להפסיק רגע אחד! פתחו את הבית-ספר מאחורה לא יודע מה עשו, ילדים לומדים תורה בלי לשמוע לשום גזירה של אף אחד. לשום שטויות של אף אדם בעולם. מה זה להפסיק תורה? אומרים לקדוש ברוך הוא 'והגית בו יומם ולילה, אנחנו נחליט היום לא, זה חופש היום'. פרי המצאה של מי, חוק של מה? פלא שהיום הכול סגור? אה? אתה יודעים איזה תביעה תהיה בשמים! [נגד] שרים, ממשלה, שוטרים, משטרה, צבא, רמטכ"לים, קצינים, כל הדרגות, מנהלים. ישאלו אותם שאלה כזאת: 'שלום מר שר, ראש ממשלה, מר זה וזה וזה וזה. כולכם מזומנים למשפט. עלו רגע'".

מכאן עובר הקריין לתיאור המשפט שיתנהל בשמים ומתקשה בהיגוי המלים "יום העצמאות": "יאמר להם הקדוש ברוך הוא, 'מדוע ביום ה... היום, היום היום הזה, למה היום הוצאתם חוק שלא יפתחו את החנויות והעסקים? ולמה על שבת שלי לא נלחמתם? למה בשבת כן היה מותר לפתוח עסקים ובתי-קולנוע? למה היום הכול סגור? הא? איך הצלחתם להוציא חוק כזה? לכפות על כולם שלא יפתחו? מה אתם אומרים על זה?', ולזה לא תהיה תשובה לאף אחד.

"עכשיו, מה עושה הקדוש ברוך הוא? נותן יום כמו היום, יום חופש, כולם קיבלו חופש. מה אתה עושה עם היום הזה. באמצע השנה סיפרת סיפורים, 'יש לי עבודה, סידורים, לא יכול לבוא ללמוד תורה'. אומר הקב"ה הנה היום היה לך חופש. מה אתה עושה עם הימים האלה? לא בא ללמוד תורה, הא? אז זה מראה שכל השנה לא רצית את התורה. זה הכול מוכן למשפט לכולנו. שלא יהיה לנו פתחון פה מה להגיד... אז התקשרו לטלפון שאני אשאיר עוד דקה במקום סתם לשבת בבית, בא אתנו ויחשיבו לו מהשמים כאילו למד תורה כל השנה כולה" (והוא מוסר את מספר הטלפון הסלולרי שלו ומזמין את המאזינים לצלצל אליו).

▪ ▪ ▪

רדיו 2000, תחנה חרדית מזרחית ותיקה, הנקלטת בתדר 102.6, מוכרת במפת התחנות הפיראטיות כתשובה החרדית לערוץ 7. בעבר הגיעה לכותרות העיתונים כשמשדריה תרמו לשיבוש תדרי מגדל הפיקוח של שדה התעופה בן-גוריון. ביום העצמאות רוגזים שם על השמאל וגם על איזכור רבין: "הם ידליקו נרות וישירו שירים... ארץ-ישראל היפה, כל מיני זמרים שכבר לא נמצאים בעולם, עכשיו מוציאים אותם מהמגירה... כדי להכניס אותם לזכרונות שירים של ימי הצנע, שירים של סבא... גם של שלום... דור שלם דורש שלום? אולי ידליקו נרות ואולי ישירו שירים, יעמדו דומייה של שתי דקות... ישימו זרים לזכר קורבנות המלחמה לזכרו של קורבן השלום, וכולי וכולי, הרי הדברים כבר ידועים ומה שמעניין שהם ישתתפו במופע המרכזי שיפרוץ בשנייה שבה יסתיימו חגיגות האבל ההמוניות. בקרב אנשי הימין ישנם רבים שאימת הפעימה השנייה הוציאה אותם ממעגל החוגגים, פעימה שמשתרעת על חמישה, שישה, שבעה אחוזים. אפילו על תשעה אחוזים אפשר להתגבר איכשהו. אבל החשש ש[יהיה יותר]...".

השמועה על המחלוקת סביב העלאת קטע המחול "אנאפאזה" במופע "פעמוני היובל" המתוכנן לאותו ערב הגיעה לאוזני השדרן: "אומרים שגיל חמישים זה גיל הבינה. אנחנו מקווים שבאמת תהיה בינה. מארגני המופע 'פעמוני היובל', אירוע שיתקיים היום באיצטדיון גבעת רם, כללו באחד מקטעי המופע קטע מסית, מביש ביותר, שפוגע בציבור החרדי ובכל הקדוש לו. אנשים שהשתתפו בחזרה הגנרלית שהתקיימה באותו מקום שלשום בערב התקשרו לחברי-כנסת דתיים ודיווחו על הקטע המביש הכלול בתוכנית האירוע. מובן שעוררו את זעמם על כי להקת תרבות ישראלית מסוגלת לבצע קטע מביש ואנטי-מוסרי שכזה, ודרשו מדורון שמואלי, מנכ"ל עמותת 'חגיגות היובל', להוריד את קטע ההסתה. גם חברי הסיעות החרדיות בעיריית ירושלים שיגרו מכתבים לראש הממשלה וראש העירייה.

"עוד נאמר כי חיים מילר מתכוון לפנות ללשכת ראש הממשלה בדרישה שיורה להוריד את הקטע המביש מתוכנית האירוע. חגיהם אינם חגינו ומופעיהם אינם מופעינו ושלא יבואו אחר-כך אל הציבור החרדי בטענות שהוא נגד הפעילויות הממלכתיות הללו, שאת תוצאותיהן רואים כבר כעת. 'פעמוני היובל', ככה זה נקרא. ואולי זו הזדמנות לשים את השיר 'אנא השם הושיע נא'. יש שנת יובל בתורה ושם כתוב 'בשנה זו תשובו איש אל אחוזת רעהו ואיש אל משפחתו'. כולם ישובו לשורשים. אולי לא דרך 'פעמוני היובל', אבל כפי שאנו נמצאים בשנת היובל יתקיים בנו שכולם יחזרו בתשובה... (צוחק) נו, יש משהו אחר. את הקיבוצים כבר עוזבים. הקיבוצים הם בתי-מסחר לכסף, מפעלים, אז זה לא בדיוק אותו קיבוץ והוא ודאי לא שייך לעם. היום אין מה לעשות, צריך לחזור לאמת".

▪ ▪ ▪

בצהרי היום בוחר שדרן רדיו 10 (106.7 אף.אם) לתאר את יום העצמאות כביטוי של חברה חולנית: "...אך לאחר שנים, כאשר מגלים שהמדינה שלנו חולה, אנחנו נמצאים במדינה שתחלואי החברה בה הם קשים במיוחד, קשים במיוחד כאשר רואים את הפשיעה בישראל, כאשר רואים את הפריצות והגניבות והרצח והשוחד והסמים בישראל, בקרב חיילי צה"ל, בקרב הצעירים, בקרב האסירים. כאשר רואים את האלכוהוליזם בנוער, כאשר רואים את ההתאבדויות, את התאונות. כאשר רואים את התפוררות החברה. את החומרנות, את משבר הזהות וההתנתקות מהיהדות ומקיום המצוות. כאשר רואים את עקירת הדת, אטימות ועקירת הדת, החינוך לנטישת המסורת. את כשלון החינוך ליהדות. אין אלטרנטיבה חילונית ליהדות ואין חינוך לערכים. את הארס של מערכת החינוך, את התפוררות מערכת החינוך. תלמידים שלא לומדים, העתקות בבחינות, גידופים בכנסת, ירידה בעלייה, משבר המוטיבציה בצה"ל. כאשר רואים את... (עושה הפסקה, לוחש באטיות) הסמים בצה"ל. הסמים בצה"ל. את ההתאבדויות, את הגירושים, ההתבוללות, נישואי התערובת, הדברים הקשים, הדברים הקשים, שמופיעים גם בסקרים, ורואים את העובדות והנתונים והתחזיות. אני שואל שאלה, האם לנוכח כל זה, כאשר הידיים רפות, האם יש עוד כוח להניף דגל בגאווה חמישים שנה למדינה? לאן אנו צועדים. האם למרות כל זה יש סיבה למסיבה?".

▪ ▪ ▪

כשעה אחר-כך ממשיך שדרן אחר באותה התחנה: "הזמן עובר והזמן לא משאיר אחריו שום שאריות, כמו העשן שזה שאריות של הזיקוקים, ככה יום הבוקר של יום ה... היום שנקרא 'העצמאות', הותיר אחריו את הלילה שלפני כן, כזמן שנוסף שהלך ולא יחזור. שלא מיצינו את זה כמו שצריך. תשמח, תעשה מה שאתה יכול כדי לשאוב את מרב ההנאה שבעולם כי הזמן עובר וההנאה נגמרה ולא נשאר כלום ביד. לא נשאר כלום. אותם מיליונים שמשקיעים כדי להביא את עצמנו לאפשרות של הנאה, כשהזמן עובר. האפשרות ליהנות נגמרה, פסה, אבדה, הלכה לבלי שוב. מה שכן, יש הנאה רוחנית, עזרה לזולת. חדוות השמחה בהתקרבות למלך מלכי המלכים, ששם אפשר לחוש את השמחה הנצחית, כזו שאפשר לראות אצל לומדי התורה כשהם לומדים סוגיה תורנית.

"אפשר לומר את הדברים, אבל זה יכול להיראות לאנשים... (מצטט כביכול חילוני) 'איזה שמחה יש פה? זה לא לאכול סטייק, וזה לא לראות זיקוקים, אז איזה שמחה יש פה? להתפלל, לבקש... כל-כך מעניין לבקש? אני רוצה לקבל, לא לבקש'. התפילה היא קרבת אלוקים. כשאדם פותח ומדבר אל השם התברך, קורא לו באמת, קרבת אלוקים יש לו. וקרבת אלוקים זה טוב! תראו כי טוב השם. תראה שזה טוב. ואי-אפשר להסביר לך. אתה חושב שלהתפלל זה כמו לעמוד בתור ולבקש הנחה מה... [לא ברור] לבקש זה זה... זה עצמאות! זו עצמאות הטהורה ביותר. אני תלוי, לא עצמאי, תלוי. גם בגאולה השלמה נהיה תלויים, ממש תלויים. תלויים בהשם יתברך. לא יכולים בלעדיו. ככל שאנו מודעים לזה החירות שלנו היא גדולה יותר... אדם בא בימים, אבל מה יש בימים? עם מה הוא מגיע. מה נשאר אתו?... שלא נטעה, שלא נבזבז ת'זמן. זוכרים את שעון החול, הגרגירים נכנסים ויוצאים...".

▪ ▪ ▪

ברדיו 2000 כועסים על התקשורת: "בכל פינה מתנופף דגל ישראל בגאווה שעם ישראל שב לארצו בעזרת השם. ושימו לב, ברחובות חרדיים בבני-ברק מתנופף דגל ישראל. ואני שמעתי בתקשורת שאין. הלכתי לבדוק בתור איש תקשורת וראיתי שיש. אז אני מבקש פה לא להתייחס לאנדרלמוסיה ולשקרים של המסיתים שמסיתים אותנו כל הזמן. אנחנו צריכים להגיד, יהודים חילונים אל תריבו אתנו, אנחנו לא רבים אתכם. אנחנו בדיוק כמוכם. ובכלל, אני רוצה לספר לכם משהו. מספרים דרך כלי התקשורת שחרדים שורפים דגלים ואינם מכבדים את יום העצמאות. אז כל הרצון שלהם זה לסכסך. אבל רוב החרדים בדור הזה הם חוזרים בתשובה! אדוני, אני כמוני כמוך. עד גיל 28 הייתי כמוך, אמנם אני מצטער על זה, הייתי במצב קשה, מצב של חושך. אני לא נולדתי חרדי, וכל החיים עשו לי שטיפת מוח. לא! אני בחרתי מזה בבחירה אישית...

"הייתי במשמר-הגבול ולידי נהרג חבר טוב, נדב אביעד ז"ל, יהודי חרדי, ממש. והוא זה שהיה קורא לנו תהילים כל הזמן, אתם יודעים מה זה קרבי? מי ששירת ביניכם בקרבי, זה מצב קשה. אני שונא לדבר על דברים שקרו בצבא. אני אף פעם לא יושב ומספר איך הייתי גיבור אבל לפעמים צריך לספר את זה. אז היה בחור אחד שנהרג, ודקה לפני זה היינו מדברים, ופתאום חטף כדור. ופתאום כל החבר'ה התחילו לבכות, פעם ראשונה שהם פגשו במוות פנים אל פנים. צעקו לו נדב נדב והוא לא עונה! קודם דיברנו אתו ועכשיו הוא לא עונה. אז עם מי דיברנו קודם? עם הסטייק, עם הבשר הזה, עם השניצל הזה? יש מנגנון חיות שנמצא בתוך הבן-אדם. המנגנון הזה יצא מהגוף. ולכן יש לנו הרבה שאלות ובשביל זה אנחנו מקבלים תשובות. זה מה שנקרא תשובה".

▪ ▪ ▪

למחרת, ברדיו 10, מתקיים דו-שיח בין מנחה לאורח (אחרי ש"אנאפאזה" הוסר מ"פעמוני היובל"):
מנחה: מסתבר שהקדוש ברוך הוא הנחית מכה גדולה על שונאי ישראל גדולים מאוד אתמול בלילה. מופע "פעמוני היובל", "פעמוני היובל", משהו כזה?
אורח: משהו כזה.
מנחה: כמעט כל העולם ישבו וראו את טקס חגיגות חמישים שנות היובל למדינת ישראל... לאחר מכן דיבר ביבי נתניהו שהוא גבר גדול, יצא גבר, ואני אגיד לך בהתחלה, בבחירות האחרונות היה חשוב לי שאחד המפלגות החרדיות יקבלו כוח. אבל היו חייבים לבחור גם ראש ממשלה שהוא לא חרדי. ובצער כבד מאוד שחררתי את מעטפתי. זה היה ביבי נתניהו כי לא היתה ברירה. ואז שלשלתי את ביבי נתניהו בלב כבד, היה לי כובד. אמרתי לך בחור צעיר ינהיג את המדינה ואמרתי לך איזה בלגאן יכול להיות כאן. ואפילו שהוא ימני חשבתי שהוא חמום מוח שמנסה לחקות את קלינטון, פשוט פחדתי מאוד. גיליתי שמסתתר מאחורי הבן-אדם הצעיר הזה [אדם] שאכפת לו ובמסגרת הערב-רב שהגיעו מכאן ביציאת מצרים ונותן הרגשה של כל חלקי העם ומבין את הרגישויות של כל חלקי העם, אם זה חרדים ואם זה שמאל, אתה מבין, ובכל זאת, איך אומרים בשפת רחוב, הוא לא דופק חשבון לאף אחד. פשוט.

למה אמרנו חג שמח? קודם כול זה חג שמח כי הקדוש ברוך עשה נסים פה... תראה כל בוקר אם תופס אותך חילוני ואומר לך חג שמח, תגיד לו חג שמח. כי לך תדע, בכלל תושיב לעצמך את נשמתך בבוקר כי זה חג גדול. וחוץ מזה שאחרי אלפיים שנה שהיינו מכוסחים וחיסלו לנו שישה מיליון ועשו בנו מה שרוצים ואחרי כל המלחמות שהיו כאן שהיינו עם נשק... כל הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה לנו זה באמת חג שמח. אבל חג שמח באמת אמרתי על מה? על להקת "בת שבע". חגיגות "פעמוני היובל". אתמול בלילה שודר בכל רשתות הצפייה, גם שודר ברשת ב' וג', ומסתבר שלהקת "בת שבע" הכינה קטע להופיע שם, במקום הזה, במסגרת חגיגות היובל קוראים לזה "אחד מי יודע" ושלא נדע מצרות מה הם מתכוונים לעשות שם. לא נרחיב על זה. הקב"ה פשוט עשה מה שעשה והמנהל שלהם התפטר; ביטלו את הופעתם שם. חוץ מהאנדרלמוסיה שעשו מזה הבוקר כל כלי התקשורת, לטובתם כמובן של להקת "בת שבע", עם ישראל פשוט מדבר ואומר שבמסגרת כזאת לא צריך להעלות על דעתם דבר כזה.

אורח: זה היה אמור להיות קטע שמאוד מאוד פוגע בציבור שומרי המצוות, שממש פוגע בערכים.

מנחה: התקשרו למערכות מאזינים שהם לא דתיים ולא שייכים לא למפד"ל ולא לש"ס, התקשרו ואמרו, "אני חילוני, אבל המופע הזה אמור לייצג את עם ישראל כמעט בכל חור בעולם, אפילו איך קוראים להם, אני לא יודע, אלה שיושבים בבונגלוס במזרח הרחוק. חוגגת ישראל את שנת היובל שלה על הנסים שעשה לה הקדוש ברוך הוא, שהשיב אותם לכאן לארץ הקודש, אחרי אלפיים שנות גלות, ובאיזה צורה, אתה מבין? נהרגו כאן כל-כך הרבה בחורי ישראל שליחים קדושים של הקדוש ברוך הוא, בשביל מה? בשביל שבמופע יבואו וירקדו אנשים בלא בגדים, ועוד יקראו לזה "אחד מי יודע"? אז הנה יש לנו... [לא ברור] שהקדוש ברוך הוא עשה את מה שעשה וכאן אנחנו סוגרים את הנושא הזה של חגיגות היובל.

אורח: התקשורת הם הסכסכנים. אתמול ראיינו את אהוד ברק ושאלו אותו מה דעתו על חמישים שנה למדינה. הכול בסדר, ופתאום שואלים אותו: "מה, אתה כבר לא מדבר נגד ביבי?", אז הוא אמר: "לא, בשביל מה, היום זה חמישים". ואז התחילו לשאול אותו שאלות מכשילות. "בוא נשמיע לך קטע, מה אמרת על נתניהו לפני חצי שנה". והשמיעו לו קטע שבו הוא אומר שיפיל את ביבי. ואז באמת התחיל לספר, בשביל לספר למה הוא אמר את זה, התחיל ללכלך... ואז אמרו לו: "בוא תשמע מה אמר עליך ביבי לפני שנה וחצי, כשעוד היית בצבא", ואז השמיעו לו והוא התחיל להתחמם, והפך ראיון של שעה של לכלוך. פשוט לכלוך. הבנאדם לא רצה בכלל ללכלך על אף אחד. הוא רצה לבוא לרגל חמישים שנה למדינה.

מנחה: הורידו אותו ל[דרגה] שהם רצו...
אורח: אז בואו נפתח ת'עיניים ונהיה חכמים ולא נהיה טיפשים. מי שחרד למצב הזה שתיארתי עכשיו שיוציא את הטלוויזיה מהבית. זה פגיעה בבורא עולם. זה דבר פשוט קשה. אתה רוצה להיפגש, בוא ניפגש, נדבר. תראה שאני בדיוק כמוך, רק יש לי כיפה על הראש. אבל אני בעל תשובה. למה? כי אני קיבלתי על עצמי תשובה לא לראות יותר את הדבר הזה [טלוויזיה], לא להיות יותר מוסת. אני לא רוצה להיות מוסת. אז בואו נלך לסמינר [של חזרה בתשובה] ותהיה ימני או שמאלני זה לא משנה. זה יכול להיות חרדי או ימני, או חרדי או שמאלני. העיקר שתהיה בעל תשובה. זה הכול.

הביא לדפוס אבנר הופשטיין

גיליון 15, יולי 1998