בפרק הראשון של "אמוניה להמונים", שפרסמנו לפני שבועיים, הדגמנו את האופן שבו חיפה-כימיקלים, החברה שבבעלותה מיכל האמוניה במפרץ חיפה, מפזרת מניפולציות והטעיות בהודעות שלה לתקשורת. כך למשל, בניגוד למשתמע מההודעה שמסרה, האמת היא ש"אלפי הלקוחות" שחיפה-כימיקלים מתהדרת בהם משתמשים רק ב-5% בלבד מתצרוכת האמוניה. שאר החומר – 95% – נועד לשימוש של חברת חיפה-כימיקלים עצמה יחד עם חברת דשנים שבבעלות כי"ל, שמהווים ביחד את עיקר תעשיית הדשנים הישראלית. תעשייה שמייצאת 93% מתוצרתה – ומחזיקה מאות אלפי תושבים במטרופולין חיפה כבני-ערובה מול איומי טרור, פגעי טבע וכשלים טכניים.

אבל לפעמים החברה אפילו לא טורחת לשחרר לעיתונאים הודעה רשמית, מניפולטיבית ככל שתהיה. ולא רק היא: גם הגופים הממונים מטעם הציבור לשמירה על שלומו ובטחונו לא תמיד מוצאים לנכון אפילו לנסות להסביר את התנהלותם. כך בדיוק קורה ממש עכשיו, אחרי השימוע שקיים השבוע המשרד להגנת הסביבה לחיפה-כימיקלים, שבמהלכו נדרש המפעל "להציג חלופות לסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה בלוחות זמנים ברורים וקצרים שיאפשרו סגירה של המיכל".

כזכור, מיכל האמוניה פועל ללא היתר בנייה כבר כ-30 שנה תוך סיכון חיי מאות אלפי תושבים – כך לפי הערכות המומחים שנדרשו לדבר, לרבות ועדת מומחים שפעלה מטעם המשרד להגנת הסביבה, בחנה את הסיכונים מהמיכל והציעה חלופות להבטחת אספקת אמוניה במקום המיכל הישן והמסוכן, שגם עיריית חיפה נלחמת להוציאו מהעיר. למעשה, פעילות המיכל התאפשרה עד היום רק בזכות הגיבוי שקבלה חיפה-כימיקלים מהמשרד להגנת הסביבה, שהעניק למתקן היתרי רעלים זמניים בכל פעם מחדש.

האם הסאגה הזו תימשך גם כעת? כאשר המשרד החליט לזמן את המפעל לשימוע התפרסמה הודעה רשמית של דוברות המשרד, ועל כן הציבור וגם התקשורת נערכו בדריכות לשמוע את תוצאותיו. אבל במענה לבקשות של חברי העיתונאים, שפנו לדוברת המשרד כדי לקבל הודעה רשמית, ניתנה התשובה "השימוע הסתיים. המשרד לומד את החומר".

ככלל, הליכי השימוע שעורך המשרד להגנת הסביבה מתבצעים ללא כל שקיפות לציבור, והמשרד לא מפרסם את הפרוטוקולים של השימוע עצמו, ולא את ההחלטות שבסופו. כך בדיוק קרה גם הפעם, ורק על-ידי דיווחים שהצליחו לחלץ מתוך הישיבה נודע לארגוני הסביבה כי למעשה, המשרד נתן למפעל ארכה עד פברואר להצגת פתרון למיכל האמוניה. במלים אחרות: המשרד יפעל בניגוד להתחייבויות שלו עצמו ולרוח החלטות בית-המשפט בעניין.

המשמעות של סגירת המיכל היא ככל הנראה סגירתו של מפעל חיפה-כימיקלים, שכן אין למפעל מיכל איגום אחר מלבדו. אני מדמיינת לעצמי את שליחי חיפה-כימיקלים אצים רצים בשבועות האחרונים כדי לשלוף קלף שיוציא את המתקן המסוכן שלהם מהבוץ. כך למשל, בכל פעם שמפעל נמצא תחת איום סגירה בשל עבירות חמורות על החוק, נשלף הטיעון הבטחוני. הפעם מילא את התפקיד הכור בדימונה, אחד הצרכנים הקטנים של האמוניה, שהתריע כי שיבושים באספקתה עלולים לפגוע בפעילותו. האם הכור הוא זה שיבטיח את המשך קיומו של המיכל לשנים הקרובות?

אם לא הכור, חברת החשמל או תע"ש יעשו את העבודה עבור חיפה-כימיקלים: השבוע התפרסם ב"גלובס" כי תע"ש הציגה למפעל חיפה-כימיקלים "תוכנית למיגון מושלם ומלא של מיכל האמוניה שבמפרץ חיפה, שיש בה כדי לספק מיגון מלא למיכל, שעונה לכל איום רלבנטי עליו ולהעמיד מענה גם לאיומים עתידיים של פגיעה בו, כולל מענה לתרחיש שבו טיל או רקטה פוגעים בו פגיעה ישירה".

לא ברור מה הם פרטי התוכנית, מי הזמין אותה, האם היא אכן ישימה גם עבור מבנה מיושן כמו המיכל הקיים, איך היא לא נבדקה עד היום (בכל חמש השנים שעברו מאז הוחלט לסגור את המיכל), והאם גם הפעם המדינה תיקח על עצמה את האחריות לבחינת ההצעה, לביצוע ומימון – במקום המפעל הפרטי, שירוויח בסופו של דבר מכל העסק.

עד מתי כל זה יישאר חסוי מעיני הציבור? מדוע המשרד להגנת הסביבה לא פרסם את תוצאות השימוע שלו אתמול, כמו שלא פרסם את תוצאות השימוע של כרמל-אולפינים לפני חודשיים? ואת תוצאות השימוע של חיפה-כימיקלים דרום? ואת אלו של חוד-אסף מאוגוסט? ועוד רשימה של שימועים שהמשרד לא מפרסם פרוטוקולים שלהם, ולא את ההחלטות שגררו.

גם יונה יהב, ראש עיריית חיפה, הזדרז לפרסם טור משלו ובו מתח ביקורת על הממשלה ועל התזזית בחיפה-כימיקלים, שקיבלה הארכה נוספת מהמשרד להגנת הסביבה כדי "לאסוף עוד נתונים". "יותר משמדאיגה גרירת הרגליים, מדאיגה העובדה שאחרי מאבק ארוך כל-כך הם עדיין לא מכירים את כל הנתונים הנוגעים למיכל המסוכן שלהם".

ליאורה אמיתי מלמדת במרכז להנהגת הבריאות, לשעבר מנהלת הקואליציה לבריאות הציבור ועמותת אזרחים למען הסביבה, המובילה עצומה לסגירת מיכל האמוניה