האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, המאגד את שתי אגודות העיתונאים הגדולות מירושלים ותל-אביב, שרוי בקיפאון עמוק זה זמן רב. בשנים האחרונות, בעקבות חילוקי דעות בין שתי האגודות על בחירת יו"ר האיגוד הארצי, פסק האיגוד מלתפקד כהלכה, האסיפה הכללית אינה מתכנסת באורח סדיר וכך גם ועדותיו.

"האיגוד הארצי הוא כרגע חותמת ריקה מתוכן, הנשלפת לפי הצורך", אומר חיים שיבי, חבר אגודת העיתונאים הירושלמית. "אין מוסדות, אין ועדות, אין בקרה, אין שקיפות". לדבריו, מאז ומתמיד שרר מתח בין שתי האגודות באשר לשאלה מי יהיה יו"ר האיגוד הארצי, אך הוא אינו זוכר שאי-פעם הגיע המצב לכדי שיתוק דומה לזה של השנים האחרונות.

הקיפאון הנוכחי, מסביר שיבי, פוגם לא רק ביכולתם של חברי האגודה הירושלמית להשפיע על תוכני הכנס השנתי לעיתונות שמפיקה האגודה התל-אביבית, אלא גם על יכולתם לייצג את כלל עיתונאי ישראל מול גופים בינלאומיים.

בעוד כחודש אמור שיבי, יחד עם חברים אחרים באגודה, להשתתף בפגישה עם מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים, איידן וייט. לפני כמה חודשים הביא וייט לסילוק האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל מהפדרציה במהלך מעורר מחלוקת, שלטענת הישראלים היה נגוע במניעים פוליטיים. לפי חברים באיגוד הירושלמי, ללא איגוד ארצי הפועל כהלכה אין לשתי האגודות יכולת לתאם עמדות באופן תקין לקראת פגישה שכזו.

"חילוקי דעות זה דבר לגיטימי בתנאי שיש מסגרת לליבון חילוקי דעות", אומר שיבי, אך לדבריו, במקום איגוד ארצי המקיים ישיבות שתוכנן והחלטותיהן נרשמים בפרוטוקול הנגיש לחברי האגודות ונתון לפיקוח וביקורת, "יש רק שני ראשי אגודות" שמתאמים את עמדת האיגוד הארצי ביניהם. "מאחורי חותמת הגומי של האיגוד הארצי אין שום בקרה, שום שקיפות ושום דיונים", הוא אומר. לדבריו, נשלחו כבר שלושה מכתבים מטעם האגודה הירושלמית לאגודה התל-אביבית בבקשה לדון במצבו של האיגוד הארצי, אך לא נענו.

רוח טובה

יוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים התל-אביבית, רואה את הדברים אחרת. "קיים שיתוף פעולה מלא בין אגודת העיתונאים ירושלים ותל-אביב, שיתוף פעולה פורה ומעניין", הוא מרגיע, וטוען כי הנהלת אגודתו קיבלה עד כה רק מכתב אחד מהעמיתים הירושלמים, ולאחר קריאתו וקיום דיון מסודר, יחזירו את תשובתם, "ברוח טובה כמובן, כי אנחנו מסתדרים טוב מאוד עם האגודה בירושלים".

בנושא אחד מסכים בר-מוחא עם שיבי: האיגוד הארצי הוא כיום כותרת ריקה מתוכן ממשי. "האיגוד לא מהווה ולא יהווה לעולם ארגון גג של אגודת העיתונאים", הוא אומר. לדבריו, האיגוד הארצי הוא "אך ורק שם", ונועד לשמש ארגון יציג מול המעבידים בתקופה שבה העיתונאים הועסקו בהסכמים קיבוציים. עם המעבר להעסקה בחוזים אישיים, איבד האיגוד הארצי את עיקר תפקידו, אף כי בעת הצורך, כמו למשל במקרה של איום עיתונאי "הארץ" בסכסוך עבודה, האיגוד שימש להם ארגון יציג, כשההחלטות התקבלו תוך תיאום זריז בין הנהלות שתי האגודות.

מדוע לא לכנס במקום זאת ישיבה מסודרת, שפרטיה יתפרסמו בפרוטוקול?
"למה צריך להיות פרוטוקול מסודר בגוף שהוא לא גוף? האיגוד הארצי אינו עמותה, ולכן התקנון הערטילאי שלו אינו מעוגן בחוק. האיגוד קיים לצורך חתימה על הסכמים, לא לצורך יצירת מנגנון שידרוש משאבים כספיים. כשנרצה להגיע להסכמות מול איגודים בחו"ל, שתי האגודות, בירושלים ובתל-אביב, יגיעו להסכמות. נעשה זאת ברוח טובה ונגיע ליופי של הסכמה. ללא כינוס האיגוד הארצי. אנחנו תמיד מסכימים על כל דבר. ואין שום ויכוחים".