"ערב חדש", תוכנית האקטואליה היומית הוותיקה של הטלוויזיה החינוכית, ריעננה לאחרונה את מצבת המגישים שלה. במכרז שערכה הטלוויזיה החינוכית נבחרו מחדש המנחים הוותיקים דן מרגלית, אראל סג"ל ושרה ב"ק – ואליהם הצטרפה מגישה חדשה: ליטל שמש.

בשבוע שעבר, כמה שעות לפני התוכנית הראשונה של "ערב חדש" בהנחייתה, שוחחה שמש על המינוי ועל תפיסותיה המקצועיות ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימה עם מנחי התוכנית, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

את וגם שלושת המנחים האחרים של "ערב חדש" מוניתם לתפקיד במסגרת הליך לא שגור בשוק התקשורת – עברתם מכרז. מה את יכולה לספר לנו על ההליך הזה?

"זה תהליך קצת יותר מורכב מבמקומות רגילים: צריך לגשת למכרז, מתכנסת ועדה, צריך להוכיח שיש לך איזושהי היסטוריה – רקע בהגשה של שידורים חיים, לפחות מעל 100 שעות שידור – תהליך מאוד ארוך ומורכב עד שמגיעים לסופו, יש גם אודישנים".

את מגיעה לתפקיד החדש אחרי שהספקת לצבור ניסיון בין היתר כמגישה ומראיינת בערוץ 20 וכמנחת ראיונות אולפניים באתר "ישראל היום". את הניסיון שלך צברת בשני כלי תקשורת מאוד מזוהים פוליטית. מה את מביאה איתך משם לטלוויזיה החינוכית?

"אני מביאה את הניסיון שלי בהגשת תוכניות מגוונות – תוכניות אקטואליה, תוכניות חדשות, ראיונות אחד על אחד, תוכניות מורשת, היסטוריה. זה המצע שאני מביאה. אני גם פובליציסטית וכותבת טורי דעה".

את גם עוסקת בהסברה, את מגיעה מתחום ההסברה. מה הספקת לעשות בתחום הזה?

"אני לא מגיעה מתחום ההסברה. אני עושה את זה בנוסף. כל חיי הבוגרים הייתי עיתונאית. אני מעבירה הרצאות על ישראל, על ההיסטוריה של ישראל, על השירות הקרבי שלי – הייתי לוחמת במג"ב שלוש שנים. נחשפתי לכל תחום ההסברה לפני קרוב לחמש שנים כשהגעתי לארגון StandWithUs. עברתי את תוכנית ההכשרה שלו בדיפלומטיה ציבורית, ובאמת ראיתי שהמצב לא משהו.

"בארצות-הברית ובדרום-אפריקה מתקיים פעם בשנה 'שבוע אפרטהייד ישראלי' – שבוע שלם שבו מספרים איך ישראל היא מדינת אפרטהייד. כל הדברים האלה חרו לי מאוד, והחלטתי לקחת את הסיפור האישי שלי, כאשה, לוחמת, בחורה שהתגייסה לצבא ושירתה שלוש שנים באזורי הסכסוך בתקופת האינתיפאדה השנייה – ולהעביר אותו הלאה, לספר קצת על צה"ל שאני מכירה, ולא זה שאנשים נוטים לשמוע עליו מהתקשורת או מגופים כאלה ואחרים".

את רואה איזושהי סתירה בין עיסוק בתקשורת ועיתונות ועיסוק בהסברה? אחרי הכל, הסברה זו הפצת מסרים מטעם מדינת ישראל.

"לא, זה ממש לא מטעם המדינה. אני לא נשלחת מטעם המדינה, אני לא מייצגת את הממשלה. אני מייצגת אזרח בישראל שמחווה את דעתו, ואני חושבת שזה היופי במדינה שלנו, שיש פה מגוון של דעות ואף אחד לא מדברר את אף אחד.

"איכשהו התרגלנו שעיתונאים אמורים להיות בצד האנטי-ישראלי. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל העיתונאי שמרצה הכי הרבה בעולם הוא גדעון לוי, עיתונאי 'הארץ'. התרגלנו שזה בסדר להפיץ שקרים על ישראל, שזה בסדר לספר כמה ישראל היא לא בסדר ושכל מטרתו של צה"ל היא להתעלל בילדים פלסטינים, אבל האמת היא שזה לא המצב ואין שום סיבה שעיתונאי לא יספר על השירות שלו, על החוויות שהוא עבר, על הדרך שבה הוא רואה את ישראל. לטעמי אין שום בעיה עם זה".

ליטל שמש מראיינת את בנימין נתניהו עבור ערוץ 20. ניו-יורק, ספטמבר 2016 (צילום מסך)

בערוץ 20 ריאיינת לא מזמן את ראש הממשלה נתניהו בניו-יורק. דיברת איתו בין השאר על הדמוניזציה שעושה לו התקשורת. באילו תחומים לדעתך התקשורת עושה לו עוול? יש נושאים שבהם מבחינתך הביקורת לגיטימית, ונושאים שבהם הביקורת לא לגיטימית?

"כבר שנים התקשורת מנסה בכל פעם לחפש סיפור חדש על ראש הממשלה. אני חושבת שכל ביקורת כלפי התנהלות הממשלה היא לגיטימית – בשביל זה יש תקשורת, בשביל זה יש עיתונות. אבל אני חושבת שהגענו למצב שבו כבר מחפשים בכל מיני פינות, וגם אם לא מוצאים יוצרים כותרות יש מאין. וראינו בבחירות האחרונות איך הציבור קצת נמאס לו כל פעם לקבל עוד איזשהו סיפור חדש, עוד איזה פוש מאתר כזה או אחר שמנסה להוכיח כמה ראש הממשלה לא בסדר.

"גם הקו של המחנה-הציוני בבחירות האחרונות היה 'רק לא ביבי'. זה הפך להיות קו כזה שמאוד נוח ללכת אליו. מצד שני, אני כן חושבת שראש הממשלה צריך להתראיין יותר לתקשורת, צריך יותר לדבר עם עיתונאים. זאת הדרך שלו לטעמי לשבור את הדמוניזציה שעושה לו התקשורת – לדבר אל העם, לדבר אל האנשים".

הראיון שלך עם נתניהו היה מעניין כי ראינו בו משהו שבדרך כלל לא רואים. באיזשהו שלב את עוקצת את נתניהו על ההצעה שלו שאבו-מאזן ינאם בכנסת, בזמן שאבו-מאזן תומך כלכלית בטרוריסטים. זה מסוג דברי הביקורת שנשמעים מימין על ראש הממשלה, ולא רואים את זה הרבה. זה משהו שלדעתך לא היית יכולה לעשות ב"ישראל היום"?

"קודם כל אני לא מרגישה שיש עלי איזשהם מגבלות ב'ישראל היום'. אף אחד מעולם לא אמר לי את מי לראיין, את מי לא לראיין ואיזה שאלות לא לשאול, אבל אני כן חושבת שהציבור צמא לביקורת גם מימין. היה פה ואקום שלתוכו צמחו ופרחו גופי תקשורת כמו 'ישראל היום' וערוץ 20. יש המון-המון ביקורת גם מהצד השני שאפשר להפנות לראש הממשלה, ואני באמת מברכת על הגיוון התקשורתי הזה שיש עכשיו".

אפרופו גיוון תקשורתי, אם מסתכלים על ארבעת המנחים הנבחרים של "ערב חדש", רואים את דן מרגלית, שרה ב"ק, אראל סג"ל ואת. לא היינו אומרים שיש שם ייצוג מאוזן.

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

"למה? אני חושבת שיש ייצוג מאוד מאוזן. דן מרגלית מהצד האחד, אראל סג"ל מהצד השני".

דן מרגלית הוא שמאלן?

"דן מרגלית הוא מהצד היותר שמאלי של המפה".

את חושבת שכשמנסים לתקן איזושהי עוולה, הדבר הראוי הוא לתקן אותה באמצעות אותה עוולה לכיוון השני? לא רק בהקשר של "ערב חדש", אלא באופן עקרוני. אם במשך שנים השמאל שלט בתקשורת ולא נתן מקום לקולות אחרים, הדרך לתקן את זה היא לעשות את אותו הדבר מימין?

"אני לא חושבת שהתבצעה פה איזושהי עוולה לצד השני. שימו לב למשהו מאוד מעניין שקורה. בכל פעם שמתמנה מגיש חדשות או שדר שמזוהה עם הימין, אז תמיד הכותרת תהיה 'מונה שדר כך וכך המזוהה עם הימין'. האם כשממונה מישהו שמזוהה עם השמאל כתוב 'מזוהה עם השמאל'? גופי התקשורת של הברנז'ה ישר נהיים חשדניים לעובדה שמינו מישהו מהימין.

"אם אראל סג"ל נכנס לגלי-צה"ל, מרגישים שנשברה פה איזו תקרת זכוכית שהיה קשה לגעת בה. ועל זה אני מברכת. על זה שיש עכשיו גיוון, על זה שהתקשורת היא לא מעוז התל-אביבים והברנז'ה השמאלנית. שיש עוד קולות, שנשמעים עוד קולות. ושימו לב שאחרי הבחירות האחרונות כבר הכל נמצא על השולחן. הציבור כבר לא חושב שיש איזשהו גוף תקשורת שהוא חף מאג'נדה, שיש איזשהו עיתונאי שהוא חף מאג'נדה. הכל כבר נמצא על השולחן, הקלפים נטרפו".

יכול להיות שבאמת בהקשר הזה לא צריך לחתור לאיזשהו איזון או פאנל שישקף את "מערך הדעות בחברה הישראלית" – שפשוט אם יש עורך או מערכת שהקו האישי שלהם הוא ימני או שמאלני, או קו אחר שלגמרי לא קשור לדעות פוליטיות, הוא יוכל לנהל את הקו הזה וליצור תוכנית לפי האג'נדה האישית שלו – והציבור יבחר בין "ישראל היום" ל"הארץ", בין "ערב חדש" לרפי רשף. לגיטימי, לא?

"אני חושבת שזה מה שקורה כרגע. לכל עורך יש את הקו שלו, את מה שהוא רוצה להראות. אם ערוץ 2 בוחר אחרי פיגוע ללכת לראיין את המשפחה של המחבל, והעורך בערוץ 20 לא רוצה לראיין את המשפחה של המחבל – להכל יש אג'נדה והתוויות. אני כן חושבת שבפאנלים הרבה יותר מעניין לראות אנשים מכאן ומכאן, אחרת הפאנל לא מעניין, והדיון לא מעניין. אי-אפשר להביא אנשים רק מצד אחד, בדרך כלל יותר מעניין שיש משני הצדדים".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.