עם שוך הלהבות, צומצם גם קולה של החברה הערבית בתקשורת הזרם המרכזי. לפני כשבועיים, כששריפות רבות השתוללו ברחבי המדינה, הגיע שיעור הייצוג של ערבים בחמשת ערוצי התקשורת המרכזיים בישראל לכ-3.9%, השיעור השלישי בגובהו שנמדד מאז תחילת השנה. ברבים מהמקרים ההופעות של דוברים ומרואיינים ערבים באו על רקע האשמות בהצתות לאומניות.

בשבוע שעבר, אחרי שהשריפות כובו, פתחון הפה שניתן לערבים וערביות בתקשורת הזרם המרכזי בישראל צומצם במידה ניכרת. לפי מדד הייצוג, רק כ-2.5% מכלל הדוברים והמרואיינים בשבוע בשעבר בתוכניות האקטואליה ששודרו בערוצי התקשורת המרכזיים (ערוצי הטלוויזיה 1, 2 ו-10, רשת ב' וגלי-צה"ל) היו ערבים.

מדד הייצוג, מיזם מתמשך של "העין השביעית" בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את מספר ושיעור המרואיינים הערבים בתחנות הרדיו ובערוצי הטלוויזיה המרכזיים בארץ וב-19 התוכניות המובילות המשודרות בהם (מספר כלל המרואיינים בכל תוכנית מתבסס על בדיקה חד-פעמית שנעשתה בחודש ינואר).

לפי בדיקת חברת יפעת מחקרי מדיה, גם בשבוע שעבר, אחרי שכל הלהבות כובו, למעלה ממחצית האייטמים (כ-52%) שבהם שובצו דוברים ומרואיינים ערבים עסקו בגל השריפות. בין היתר שודרו אייטמים שבהם הופיעו חשודים ערבים בהצתות ועורכי-דינם. מבין אלה בלטו במיוחד דיווחים על מעצר השווא של אנס אבו-דעאבס, צעיר מרהט שפרסם פוסט סאטירי בגנות הצתות, אולם בשל תרגום קלוקל של משטרת ישראל נחשד בעידוד הצתות. אבו-דעאבס התראיין, בין היתר, לתוכנית "חמש בערב עם רפי רשף" של ערוץ 10 (עורך: ניר נוימן).

נושאים נוספים שסוקרו בשבוע שעבר וכללו דוברים ומרואיינים ערבים היו חשיפת ניגודי עניינים וחשד לשחיתות ציבורית של ח"כ עיסאווי פריג' ממפלגת מרצ; טענות על הטרדה מינית של ח"כ מהבית-היהודי, שהובילו להופעות של ח"כ עאידה תומא-סלימאן, יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה בכנסת; ומותו של פידל קסטרו, שהוביל לכמה ראיונות עם פעילים במפלגה הקומוניסטית הישראלית, חד"ש.

צילומי מסך מתוך כתבתו של יוסי מזרחי, "חדשות השבת", 3.12.2016

אל ראש טבלת הערוצים של השבוע שעבר העפיל באופן חריג ערוץ 2, בשל כתבה שהוקדשה לגל השריפות שניסתה דווקא לחתור מתחת לנרטיב הממשלתי שהאשים את הערבים בהצתת האש. יוסי מזרחי, עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 2, הכין למהדורת השבת של הערוץ כתבה נרחבת על הפערים בין הכותרות בדבר "אינתיפאדת הצתות" ו"טרור האש" לבין הממצאים בשטח וגורלם של החשודים בהצתות. שישה דוברים ערבים נכללו בכתבה של מזרחי (לא כולל מרואיינים מהרשות הפלסטינית, שאינם נספרים במדד), וסייעו לערוץ להגיע לשיעור ייצוג של כ-3.3%.

זו הפעם הראשונה מאז חודש אוגוסט והפעם השלישית בלבד מאז תחילת השנה שערוץ 2 מגיע לראש טבלת הערוצים. אף ששיעור ייצוג של כ-3.3% הוא שיעור גבוה ביחס ליתר הערוצים, הוא עדיין רחוק מאוד משיעור ייצוג הולם, שכן החברה הערבית תופסת כ-20% מאוכלוסיית מדינת ישראל.

למקום השני בטבלת הערוצים הגיע בשבוע שעבר ערוץ 1 של רשות השידור, המוביל הקבוע של הטבלה, עם שיעור ייצוג של 2.8%. תחנת הרדיו הצבאית גלי-צה"ל, שבדרך כלל חותמת את טבלת הערוצים, הפתיעה והגיעה למקום השלישי. למעשה, גלי-צה"ל היתה ערוץ השידור היחיד שבו נרשמה בשבוע שעבר עלייה בייצוג ערבים לעומת השבוע שקדם לו. בתחתית הטבלה: ערוץ 10 ורשת ב' של קול-ישראל, שבדרך כלל ממוקמת באחד המקומות הראשונים.

מספר ושיעור המרואיינים הערבים בכלי התקשורת המרכזיים, 27.11–3.12. מספר כלל המרואיינים מתבסס על בדיקה חד-פעמית שנעשתה בחודש ינואר

טבלת התוכניות מלמדת אף היא על ירידה כללית בשיעור הייצוג. באף תוכנית לא נמדד שיעור ייצוג דו-ספרתי, ובשבע תוכניות מתוך 19 תוכניות החדשות והאקטואליה המובילות בחמשת הערוצים לא נכלל אפילו דובר או מרואיין ערבי אחד.

ואלה התוכניות שבהן שמרו בשבוע שעבר על שיעור ייצוג אפסי של האוכלוסייה הערבית: "אולפן שישי", שעורך איתי דנקנר ומגיש דני קושמרו; "פגוש את העיתונות", שערך ישי הראל ומגישה רינה מצליח; "המטה המרכזי", שעורכת הדס ריבק ומגיש גדי סוקניק; "שישי עם אילה חסון" בעריכת אבי זילברברג; "יומן" של ערוץ 1 בהגשת תמר אלמוג ויאיר ויינרב ובעריכת אורי לוי ועמית וינטר; "שש עם" שמגיש עודד בן-עמי ועורכת תירזה אליה-זיסמן; ו"הכל דיבורים", שמגישים עדי מאירי ובני טייטלבוים ועורכת רוית לוי.

את התוכניות שנמנעו לחלוטין בשבוע שעבר מלתת פתחון פה לאוכלוסייה הערבית בישראל ניתן לחלק לשניים. תוכניות שבועיות, בעלות מספר מצומצם של מרואיינים, ותוכניות יומיות, עתירות דוברים ומרואיינים. בקבוצה הראשונה ניתן למנות את מגזיני סוף השבוע "אולפן שישי", "שישי" ו"יומן", המתבססים על כתבות ארוכות בעלות נושא ממוקד. כשאחת הכתבות הללו עוסקות בחברה הערבית, הייצוג בתוכניות אלו מזנק מעלה. אולם בשבועות רבים אין כתבה כזו, ושיעור הייצוג בהן אפסי.

עוד בקבוצה הראשונה שתי התוכניות הפוליטיות המרכזיות של ערוצי הטלוויזיה המסחרית, "פגוש את העיתונות" של ערוץ 2 ו"המטה המרכזי" של ערוץ 10. אמנם, גם תוכניות אלו משודרות רק פעם בשבוע, ואינן כוללות לפיכך מרואיינים רבים, אולם כיוון שמדובר בתוכניות פוליטיות, שאמורות להציף מדי שבוע את העימותים המרכזיים בחברה בישראל, וכיוון שהיחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל הם בבחינת משבר פוליטי מתמשך, קשה להבין מדוע ישנם שבועות כה רבים שבהם אין אפילו מרואיין ערבי אחד לרפואה.

אולם את עיקר הביקורת ראוי להפנות לתוכניות יומיות כמו "שש עם" ו"הכל דיבורים". תוכניות מרובות מרואיינים, שאמורות, כל אחת בדרכה, לסכם עבור קהלן את הנעשה במדינת ישראל באותו היום. גם אם באחת מהן הדגש פוליטי יותר ובאחרת שמים דגש על "סיפורים אנושיים", בשני המקרים קשה לקבל את ההתעלמות מחמישית מאוכלוסיית המדינה. לא רק במהדורה אחת, אלא בחמש מהדורות עוקבות.

מספר ושיעור המרואיינים הערבים בתוכניות החדשות והאקטואליה המובילות, 27.11–3.12. מספר כלל המרואיינים מתבסס על בדיקה חד-פעמית שנעשתה בחודש ינואר

בראש הטבלה השבועית נמצאת "לונדון את קירשנבאום", המובילה דרך קבע את מדד הייצוג בפער ניכר על פני כל יתר התוכניות, הן תוכניות המבוססות על ראיונות אולפן כמותה והן תוכניות מסוגות אחרות.

"לונדון את קירשנבאום", שמגיש ירון לונדון ועורך דרור זרסקי, היא דוגמה מובהקת לתוכנית שבה מקבלי ההחלטות קיבלו החלטה מודעת ומוצהרת לשבץ יותר דוברים ומרואיינים ערבים וערביות. אף שמדובר בתוכנית אולפן בעלת מיעוט יחסי של מרואיינים, ואשר אינה נסמכת על כתבות מגזין שבהן ניתן לשבץ מספר רב יחסית של דוברים, היא מגיעה דרך קבע לראש טבלת כלל התוכניות, ופעמים רבות בפער ניכר על פני כל היתר.

כשמשווים את שיעור הייצוג של האוכלוסייה הערבית ב"לונדון את קירשנבאום" לשיעור הייצוג שלה בתוכניות אקטואליה טלוויזיוניות אחרות המשודרות מדי יום בשעות הפרה-פריים, כמו "המוסף" של ערוץ 1, "ערב חדש" של הטלוויזיה החינוכית, "שש עם" של ערוץ 2 ואף "חמש בערב", שמשודרת כמו "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10, מתקבלת התמונה הבאה:

שיעור המרואיינים הערבים בתוכניות האקטואליה הטלוויזיוניות בפרה-פריים לפי שבועות, ינואר-נובמבר 2016

כפי שניתן לראות, השוואה שכזו מעלה הרבה רעשי רקע (בדמות כל יתר תוכניות האקטואליה הטלוויזיוניות המשודרות במשבצת הפרה-פריים) ורק תוכנית אחת שלאורך השנה מגיעה לשיעורי ייצוג גבוהים, פי כמה וכמה מכל היתר.

בשבוע שעבר נכללו ב"לונדון את קירשנבאום"  שני מרואיינים ערבים, אחד על רקע גל השריפות, שנתן פתחון פה לצד המותקף על-ידי המערכת הפוליטית וחלק גדול מזו התקשורתית, והשני על השפה הערבית ואמנות. בזכות שני האייטמים הללו הגיע בשבוע שעבר שיעור הייצוג של החברה הערבית בתוכנית לכ-7.6%. שיעור ייצוג שכזה היה מספיק למקום טוב באמצע טבלת התוכניות בשבוע שעסק בשריפות, אולם בשבוע שבא לאחר מכן די בו כדי להגיע למקום הראשון.

במקום השני בטבלת התוכניות נמצאת "נכון להבוקר" של גלי-צה"ל, שמגיש ניב רסקין ועורך אפי טריגר, ובמקום השלישי "מה בוער", אף היא של גלי-צה"ל, שמגיש רזי ברקאי ועורכת נורית קנטי. כל יתר התוכניות הגיעו בשבוע שעבר לשיעור ייצוג של פחות מ-5%.

בטבלת התוכניות המשוקללת שוב חל שינוי בזהות התוכנית שבמקום השלישי. הפעם עלתה "מה בוער" למקום זה, על חשבון "מבט" של ערוץ 1 ומהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2. בתחתית הטבלה החליפה "המוסף" מקום עם "המטה המרכזי". "החדשות הלילה" עדיין במקום האחרון עם שיעור ייצוג של 1.5% בלבד. בטבלת הערוצים המשוקללת לא חל שינוי של ממש.

מספר ושיעור המרואיינים הערבים בתוכניות החדשות והאקטואליה המובילות, 3.1–3.12. מספר כלל המרואיינים מתבסס על בדיקה חד-פעמית שנעשתה בחודש ינואר

מספר ושיעור המרואיינים הערבים בכלי התקשורת המרכזיים, 3.1–3.12. מספר כלל המרואיינים מתבסס על בדיקה חד-פעמית שנעשתה בחודש ינואר

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי וקרן ברל כצנלסון ויחד עם יפעת מחקרי מדיה