באחת התוכניות האחרונות של "שטח הפקר", בערוץ הראשון, הופיע דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אוריאל פרוקצ'יה. פרוקצ'יה נשא בשורה חדשה בתחום האתיקה העיתונאית כשקבע כי גם אם עיתונאי מפרסם סיפור שכל פרטיו אינם נכונים, אין הדבר פוגע באמינות התקשורת. אותי לימדו דברים אחרים.
כדי שלא נידרדר למצב שבו התאריך הוא הדבר היחיד הנכון בעיתון, טוב היה לו מנהל חטיבת החדשות בערוץ הראשון היה נוטה לדייק בדיווחיו בפרשת בר-און כמו בתיאור השיחות שהוא מקיים עם כתבים.
את פרוטוקול השיחה שתובא להלן הגדיר רפיק חלבי כ"שיחה שנועדה להעמיד את בושינסקי על טעות בדיווח". הנה האמת שטרם סופרה:
רפיק: אם אני אתפוס אותך בפינה חשוכה אני פשוט אפליק לך סטירות ומכות... אתה עושה דברים לא נכונים, אביב, אני אומר לך זאת כעיתונאי לעיתונאי, יש לי יותר ניסיון ממך בדברים האלה.
אביב: למה...?
רפיק: אם קהלני וחפץ אומרים לך דברים על החקירה – תגיד את זה בשמם, כי אני יודע מן הגורמים הכי בכירים בחקירה דברים אחרים. את זה שאמרת שהוכח שהיתה שחיתות פוליטית וסירחון, אין ספק. אבל עכשיו יש קרב על כתבי-אישום!! קרב בין כל מיני גורמים אינטרסנטיים במשטרה ובפרקליטות. העבודה שאתם עושים אולי יכולה לחזק צד זה או אחר... תקפוץ אלי מחר בבוקר, אשרטט לך כל מיני דברים שאתה לא יודע אותם. חיפשתי אותך בשבוע שעבר, אמרתי לשלום (שלום אורן, מנהל חטיבת החדשות בקול-ישראל; א"ב) שתקפוץ לחדשות בטלוויזיה כדי לעדכן אותך ברוב הפרטים האינטימיים של החקירה...
האמת היא שלא היתה לי "טעות בדיווח". לחלבי פשוט כאבה האמת.
איור: צחי פרבר
▪ ▪ ▪
ביומן הצהריים של קול-ישראל ב-21.2.97 שידרתי כך: "בחלוף ארבעה שבועות של החקירה לא נמצאו ראיות לעסקה פלילית – 'בר-און תמורת חברון', או 'מינוי בר-און תמורת עסקת טיעון'. גורם משטרתי בכיר אמר שהעניין נגוע, והכוונה לסירחון הפוליטי ולא הפלילי. בנוגע למעשיו של אריה דרעי הצוותים סבורים שניתן יהיה להגיש נגדו כתב-אישום".
▪ ▪ ▪
חלבי כנראה לא האמין או לא רצה להאמין שאין הוכחות ל"עסקה" שפרסמה חסון. "עכשיו יש לי קרב על כתבי-אישום", אומר לי העיתונאי חלבי, ומאיץ בי לשנות את דיווחי ברדיו, כאילו קיבלתי צו-8 במסגרת מלחמתם של גייסות חסון.
(המשך השיחה) רפיק: אני אומר לך, כמי שכל-כך מקורב לחקירה, ושולח לך כל הזמן מסרים: אתה טועה ומטעה לא בקטן – בגדול. אם אתה עובד ברשות השידור, אז לפחות לא לחפש. מילא אם היית ב"ידיעות" או ב"מעריב", מה שהם לא עושים הייתי מבין שיש לך אינטרס. אבל מה האינטרס שלך?
אביב: אין לי שום אינטרס. אני פועל על-פי היושר שלי. בעניין הזה, אני די קונסיסטנטי. תראה מה כותבים ב"הארץ" וב"מעריב" – זה בדיוק מה שאני אומר. לא מוסיף ולא גורע. יכול להיות שהם ניזונים מאותם מקורות שמהם אני ניזון.
רפיק: המשטרה דוחפת לך הרבה דיסאינפורמציה בכוונה. אבל תקרא את מוטי גילת, שמקורב לחקירה.
אביב: אולי הוא לא מקורב. אולי יש לו אינטרס?
רפיק: אה... הן, טוב.
אביב: בחייך רפיק, אני לא עושה ממוצע של עיתונים ואז משדר.
רפיק: אני מדבר איתך כרפיק אל אביב. רק ככה. בסוף אתה חייב את הדין-וחשבון בפני המנהלים שלך. אין לי אחריות עליך – לא ניהולית ולא עיתונאית. אני פונה אליך אחרי שדיברתי עם המנכ"ל, עם מנהל הרדיו ומנהל החטיבה, כבר יותר מפעם אחת. גם היום חיפשתי את אמנון נדב. יש לי תחושה שנתת דיווח מאוד מעניין ומאוד אינפורמטיבי, הכנסת בסוף: "אבל גורם בכיר במשטרה אמר...", שמעתי אותך ב"ערב חדש" אומר את זה, טוב, אם אתה חושב כך, תמשיך לעשות את זה.
אביב: אני לא חושב ככה. אני משדר את מה שאמרו לי המקורות, שלא מהיום אני עובד איתם. תראה, ברור שאני ארגיש לא בנוח אם בסוף יתברר אחרת, ואני אשמח אם יתברר אחרת – בשביל הסיפור שלכם. גם אז אני מקווה שאף אחד לא יאמר: "הנה, אתם רואים, הוא זה שנשא את הדגל נגד הסיפור ואכל אותה". אני לא ממציא. אנשים מאוד רציניים אומרים לי את זה, ואני בודק את עצמי שוב ושוב, במיוחד בגלל הרגישות שבה אני נמצא...
▪ ▪ ▪
בעוד הנהלת הרדיו נותנת לי גיבוי מוחלט, בהנהלת הטלוויזיה ממשיכים לשלוח מסרים. הם אמרו שאני טועה, אבל לא מצאו את הטעויות. אחרי שדיווחתי את הדיווח הבא ("יומן הבוקר", קול-ישראל, 11.3.97, חמישה שבועות לפני סיום החקירה), הם עברו לטקטיקה חדשה.
הדיווח: "מסתמן שנגד רוב הנחקרים לא יוגשו כתבי-אישום, והכוונה לראש הממשלה שגם לא ייחקר שוב, למנכ"ל משרדו וליועץ שהתפטר, רוני בר-און. במקום כתבי-אישום (וכאן באה ידיעה בלעדית; א"ב) עומדת פרקליטת המדינה לכנס מסיבת עיתונאים שתנתח את השתלשלות מינויו של בר-און, תוך העברת ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות ומינהל ציבורי לקוי בממשלה. החוקרים עדיין מתלבטים באשר להמלצות שיימסרו לגבי שר המשפטים וח"כ אריה דעי, תוך ניסיון לתרגם את מעשיהם לפלילים".
"בושינסקי מקנא, בושינסקי מתחנף לשלטון", היתה הטקטיקה מאז הדיווח האמור.
▪ ▪ ▪
בחטיבת החשדות (וזו לא טעות כתיב) של הערוץ הראשון לא מיהרו להפיק לקחים מהפזיזות שבה שודר סיפורה של חסון והמשיכו ב"תחקיר העיתונאי" בשני מסלולים; ראשי הערוץ חיפשו בכוח אימותים לסיפור המקורי, אפילו חודש לאחר הפרסום, ובמקביל העמידו פנים שכל ההוכחות בידיהם: החוקר הפרטי רפי פרידן, המואשם בפלילים, נשכר בידי חסון כדי לצלם בסתר פגישה שקיימה עם דוד אגמון. יהיה מי שישאל את השאלות האתיות: מי הזמין, מי באמת מימן, ולמה כל זה, אחרי שרפיק חלבי אמר: "יש לנו בטון יצוק". מסתבר שחלבי המשיך לערבב את הטיח הרבה אחרי שהראה לצופים את הבניין.
סיקור הפרשה בערוץ הראשון יכול לפרנס את ועדת האתיקה של מועצת העיתונות עוד זמן רב. דוגמאות לא חסרות. למשל, הראיון עם עו"ד אבי-יצחק, שנערך יום לאחר התפטרותו מייצוג אריה דרעי. במהלך ה"ראיון" נזף אבי-יצחק בשידור חי ב"מר טלוויזיה", חיים יבין, ובכתב המשפטי של הערוץ על כך שהם שואלים שאלות בניגוד למה שסוכם מראש. הנזיפה חשפה שלמעשה מדובר בראיון בתנאים מוקדמים!
זאת ועוד, הסיקור של הערוץ הראשון את חקירת הנוגעים בפרשה נעשה בתיאום עם החוקרים. חסון לא נזהרה וחילקה ציונים לנחקרים: "זה נתן עדות טובה, זה נתן עדות מסויגת, זה סייע וזה הרס". היא גם חילקה מחמאות לחוקרים: "נבונים ואינטליגנטים". לסנדו מזור היא צעקה "בהצלחה" כשנכנס לחקור את ראש הממשלה, כאילו היה איש שב"כ שבא לנטרל "פצצה מתקתקת".
מצד שני, השתיקו בערוץ הראשון את עובדת חקירתו הראשונה של דן אבי-יצחק. אפשר גם לתהות כיצד ביקשה חסון את תגובתו של בר-און ל"פשיטה המשטרתית" שנעשתה במשרדו, הרבה לפני שהגיעו אליו החוקרים. קשה לשכוח שחסון הכחישה בעקשנות שיש חילוקי דעות בין הפרקליטות למשטרה. היא גם התעלמה ולא דיווחה על פרישתו של אחד מבכירי צוות החוקרים בגלל חילוקי הדעות. זאת ועוד, הערוץ הראשון לא דיווח על חקירת מח"ש שנפתחה נגד סגן ראש צוות החקירה והתייחס בביטול לפרסום בערוץ השני ששפך אור חדש על התנהגותו של עו"ד דן אבי-יצחק ועדותו של כתב "מעריב" ארז רותם.
כאשר הנסיונות להשפיע על האחות הקטנה מקול-ישראל עלו בתוהו התמקדה מחלקת החדשות של הערוץ הראשון במגרש הביתי. כתבים מחטיבת החדשות של הערוץ הראשון התלוננו שחסון מצנזרת כתבות החורגות לדעתה מהקו הרצוי.
מתחילת הפרשה הבטיח חלבי עוד גילויים. "יהיה שלב שני ושלישי", הוא אמר, אבל נמנע מלתקן את ליקויי השלב הראשון. כך, לדוגמה, ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, שהוזכר בדיווח המקורי כשושבין המזימה, נתן בסופו של דבר עדות בת חצי שעה בלבד.
ועוד הערה בענייני אתיקה. בתחילה אמר קירשנבאום למנהלי קול-ישראל שעליהם לסקר את הפרשה כאילו מדובר בעוד סיפור עיתונאי. אחר-כך הגדיל ואמר, כשכולו גאווה: "הוריתי לכל המנהלים שלא צריך להתיישר לפי קו דיווח אחד... הפלורליזם הוא סוד כוחה של רשות השידור" (קירשנבאום ב"תיק תקשורת"). לאיזה פלורליזם התכוון בדיוק קירשנבאום?
קירשנבאום, שלא הסתפק בהישג העיתונאי של חסון וציפה גם לשלושה כתבי-אישום וחזה אפשרות שהממשלה תיפול כתוצאה מסיפורה של חסון (כפי שהתבטא בישיבת ההנהלה לפני סיום החקירה), מסתובב, לדעתי, עד היום מתוסכל מתוצאות הפרשה. אחרת קשה לי להסביר מדוע הוא רץ לתקשורת ואמר: "בושינסקי אובססיבי לגבי חסון". טוב היה לו הודה שנפל לידיו סיפור עיתונאי ממדרגה ראשונה, שטופל בצורה חובבנית.
אביב בושינסקי היה כתב קול-ישראל לענייני משטרה בזמן פרשת בר-און. היום הוא הכתב המדיני של גלי צה"ל
גיליון 10, אוגוסט 1997