והרי תרגיל בלוגיקה למתחילים. חשבו, ילדים, מה לא הגיוני בידיעה החדשותית הבאה, שהתפרסמה באתר האינטרנט "וואלה!" ב–11 במרץ השנה תחת הכותרת "דיווח: אלקאעדה לקח אחריות לפיגועים במדריד": "העיתון הערבי ’אלקודס אלערבי’, היוצא לאור בלונדון, מדווח כי קיבל מכתב ובו נוטל ארגון אלקאעדה אחריות לפיגועים שבוצעו היום במדריד. לפחות 190 בני–אדם נהרגו הבוקר ו–1,247 נפצעו בעשרה פיצוצים שאירעו בו–זמנית בשלוש תחנות רכבת הומות אדם במרכז העיר. אף ארגון לא קיבל בינתיים אחריות לפיגוע".

כל קורא חדשות באינטרנט מכיר את התופעה. הרצון להקדים את המתחרים ולפרסם מידע חדש במהירות האפשרית, ותופעת ה"עדכון על גבי עדכון" הנגזרת מכך, גורמים לכתבות רבות להיראות כמו פאזל שילד עקשן במיוחד הצליח "להרכיב" על–ידי דחיפת כל חלקיו בכוח למקומות הלא נכונים: זה מכוער, זה לא הגיוני, ואי–אפשר להבין אם זה אמור להיות כלב או תמסח, אבל מה זה חשוב, העיקר שהוא הצליח לסיים.

במרבית המקרים, התוצאה הסופית אינה מגוחכת עד כדי כך. בדרך–כלל מדובר ב"סתם" תוצר עילג, מלא חלקים לא רלבנטיים, מעשה טלאים שכל בר–דעת יכול להבחין בתפריו הגסים והמחשב להיפרם עם כל מבט בוחן של למעלה משנייה, מבט שלמרבה הצער נדמה כי אף עורך לא נתן בו.

במדורי הספורט המקוונים, שם השילוב בין העדכונים התכופים לחוסר ההקפדה בעריכה זועק במיוחד, התופעה שוברת שיאים על בסיס יומיומי. "חיפה עם 48 נקודות נצמדה להפועל כפר–סבא שתשחק מחר, כאשר גם הפועל קריית–שמונה שתשחק מחר יכולה לעלות על חשבונה למקום השני", דיווח "וואלה!" ב–24 באפריל. "מחר" מגיע מהר מאוד באינטרנט, כי באותה כתבה עצמה כבר דווח כי "הפועל קריית–שמונה נותרה במקום השלישי אחרי שסיימה בתיקו... הפועל כפר–סבא פתחה ביום שבת פער של שלוש נקודות על המקום השני".

הטעויות השכיחות האלה אינן מקריות. הן תוצר של התפיסה שלפיה יתרונן של חדשות האינטרנט נובע ממיידיותן, ולכן מהירות הפרסום מהווה ערך עליון, שכל הערכים העיתונאיים האחרים, כגון דיוק בעובדות, איכות הכתיבה והפרשנות, או סתם קומון–סנס בסיסי, מתבטלים בפניו. התפיסה הזו מעוותת משום שהיא משרתת את העיתונאים ולא את הקוראים. לקורא הממוצע לא אכפת כהוא זה אם Ynet הקדים את "וואלה!" בחצי דקה או להפך. הוא מעדיף לקרוא כתבה קוהרנטית ובעלת משמעות. לעיתונאים, לעומת זאת, מהירות הפרסום מספקת קריטריון פשוט, ברור ואובייקטיבי להערכת תפקודם, ועל כן מבטלת את הצורך למצוא קריטריונים אחרים - מורכבים וסובייקטיביים יותר, אך גם משמעותיים יותר - להערכת איכות העבודה העיתונאית. אחרי הכל, מה זה חשוב אם אנחנו יודעים לכתוב, העיקר שכתבנו ראשונים.

ארן ליביו הוא עיתונאי

גיליון 51, יולי 2004