מדיום שוט. שני גברים חייכנים בשנות העשרים המאוחרות לחייהם עומדים מאחורי בר ומשתעשעים עם כוסות בירה. כל אחד מהם הוא החבר הכי טוב שלך, כל אחד מהם יודע בדיוק מה טוב בשבילך בחיים. התפאורה מזמינה, ההומור רדוד וקליל עד משקל נוצה, והם עומדים שם ומחרחרים מלחמות.

למי שמצמץ ופספס את יצירת המופת, הנה תמצית המלל של אחת מפרסומות בירה גולדסטאר: "ברוך הבא לתנועה לשחרור הגבר. מה קורה איתך? מה, היא נשארה לישון? בלי שתשים לב היא תרצה להשתקע כל לילה. לא יהיה מקום במיטה לבחורות האחרות". והסיומת: "תשתחרר גבר. בירה גולדסטאר".

הקמפיין החדש של בירה גולדסטאר וחברת "טמפו" הצליח להעיר כמה מתים משנתם. בין אלה שהתעוררו בפיהוק רחב היו, כמובן, ארגוני נשים והרבה פמיניסטיות זועמות שהחליטו, כנראה, שהגיע הזמן שוב ללבוש את מדי ז’אן ד’ארק ולהילחם בדרכן אל החופש. על הדגל שלהן, כשהן צועדות לנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, היה כתוב בצבע אדום לוהט: "אחיותי! הבה נתאגד ונילחם". קריאה שכדאי היה אם היתה נעשית באופן שקול יותר ובתדירות יותר עניינית.

אחיות יקרות, בשנות השבעים רקדנו מסביב למדורה ושרפנו חזיות, בשנות השמונים לבשנו סרבלים והסתפרנו קצוץ, בשנות התשעים הוכחנו לעולם כולו שאנחנו יכולות גם להחזיק בקריירה, גם לגדל ילדים ובעל, וגם להיות יפות. עד מתי תחטטו בפינות חשוכות עם נר דולק ונוצה בידכן ותחפשו בקדחתנות את האישור החברתי לכך שאתן שוות זכויות? עם יד על הלב, היום כשאתן מביטות סביבכן, האם הליצנים מפרסומת גולדסטאר הם הגברים שאתן מכירות? למה לא לתת קרדיט לגברים שבינינו, להפסיק לזלזל באינטליגנציה ובכושר השיפוט שלהם, ולרדת קצת להתרועע עם העם? לא ייתכן שבכל פעם שתצוץ לה פרסומת סרת טעם, יישמעו בעקבותיה יללות צרודות של חתול עייף וזעקה צרודה עוד יותר לשחרר את כלבי הצנזורה. היד הקלה על הדק הצנזורה תהיה בעוכרינו אם לא נדע להשתמש בה באופן אחראי, מה שנקרא - להגיב בזמן ובמקום הנכון. המפרסמים, שדאגו לאשר את סרטון הפרסומת הבנאלי ודל היצירתיות, לבטח מודים לכן היום על שירותי היח"צנות חסרי התקדים שזכו להם בזכות מחאתכן.

בהשראת סיסמת בירה גולדסטאר אני קוראת שוב: "תשתחררי אשה". לכי, תשתי משהו ותירגעי. יהיו מלחמות מספיק חשובות בדרך. רק זכרי, כשאת יושבת לך בפאב ובוחנת את מבחר הבירות, אל תשכחי שיש גם בירות אחרות בתפריט.

שרון לוי–מיכאלוביץ’ היא תסריטאית וקופירייטרית

גיליון 51, יולי 2004