ברחובותיה של תל–אביב מתרחש לאחרונה דבר מוזר. מחלקים שם חינם מגזינים צבעוניים בעלי שער מהודר. אלה לא סתם מגזינים ססגוניים, אלא סוג של מגזיני תרבות אלטרנטיביים, אשר מתיימרים לעצב את דעת הקהל ולשלוח זרקור אל הגחמות העדכניות בתחומי האופנה, המוסיקה ותרבות חיי הלילה.

שניים מהמגזינים תמוהים במיוחד, כל אחד בדרכו. הראשון הוא "אקסטרא" (או כשמו המשובש במתכוון על השער, "xtra large"), מגזין בן כמאה עמודים, שמכיל ערבובייה אקלקטית של עמודי תכנים ומודעות, שלפעמים כה דומים עד שקשה להביל ביניהם. ההיגיון המערכתי אינו ברור, או שאולי הוא משקף את ההוויה הישראלית המבולבלת, ובה חיות יחד במגזין אחד כתבה על צילומי עיתונות המסקרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכתבה חווייתית על הצפייה בסרטים פורנוגרפיים. התכנים במגזין הזה מורכבים מגיבובי משפטים ושברי מלים, שחוברו יחד בצורה בלתי קוהרנטית וברמה לא אחידה. אך הבעתה האמיתית שמורה לכתבות האופנה, שמורכבות מתמונות על גבי תמונות של נשים עירומות בתנוחות מתגרות.

גם המגזין "42 מעלות" מחולק חינם, אך הוא מתהדר בקונספט מערכתי מגובש יותר, ואף מגדיר את עצמו "מגזין לתרבות אורבנית". גם בו מתפרסמות שלל תמונות של דוגמניות עירומות, כחלק מהפקות האופנה. לא מדובר בקצה ירך חשופה או שד סורר, אלא בדוגמנית ולגופה נעלי התעמלות בלבד, שלא מציגה ולו פריט לבוש נוסף אחד לרפואה, או באחרת, שמצולמת כשהיא לבושה בתחתוניה בלבד. הכתבות שמסביב לעמודי האופנה הפרובוקטיביים דווקא לא מעליבות את האינטליגנציה, אך נוטות להיות הזויות ואסוציאטיביות מכדי להיאחז בתודעה של הקורא. איכשהו, המגזינים הפסבדו–חתרניים האלה לא משרתים דבר פרט להרוויית יצר המציצנות של קוראי רחוב אקראיים. כידוע, אמירות עם משמעות לא מוכרות מוצרי צריכה, אבל סקס כן.

המוציא לאור (הסודי, שכן לא מופיע לכך כל איזכור) של המגזין "אקסטרא" הוא משרד הפרסום זרמון–גולדמן, הידוע בקמפיינים השערורייתיים שהוא מנפיק למרחב התקשורתי. אין שום ויכוח על העובדה שקיומו של כל מגזין תלוי בהכנסות מעמודי פרסום. אך יותר מכל דבר אחר מזכירים המגזינים האלה את שלטי החוצות הגדולים, שפזורים ברחבי הנוף העירוני וקשה להתחמק מלראותם. זה גם מה שהופך את העניין לסר טעם, כשאוסף מודעות מלווות בצילומי פורנוגרפיה רכה מוסווים כמגזין. אמנם אלה מגזינים שמחולקים חינם ברחבי העיר, אך הם מתפקדים גם כאייקונים של עיצוב דעת קהל, ומעניקים השראה לעורכי אופנה במגזינים המקובלים, שנוהגים להציץ בהם ביראת כבוד.

המסקנה העגמומית שמתבקשת מדפדוף במגזין "אקסטרא" היא שהמיניות המופגנת בפרסומות השתלטה לחלוטין גם על תכנים מערכתיים, והפכה להיות בוטה, זולה ותלושה הרבה יותר. עיון במגזין "42 מעלות" מתסכל דווקא בגלל היותו מסגרת אידיאלית, אך בלתי ממומשת, לעיסוק מעמיק ופורה בנושאי "תרבות אורבנית", כפי שהוא מתיימר לעשות.

מאיה אלמוזנינו היא סטודנטית לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית

גיליון 51, יולי 2004