בחודש שעבר, במכתב קצר ולקוני, הודיע החבר היחיד בוועד העיתונאים של רדיו גלי-ישראל כי הוא מתפטר מעבודתו. בכך כנראה נסתם הגולל על התארגנות העובדים בתחנת הרדיו הצעירה, שהוקמה ב-2010 כתחנה אזורית המשדרת מגבעת-זאב אל מעבר לקו הירוק ולאזור ירושלים. הליך משפטי שמנהל בחודשים האחרונים ארגון העיתונאים עשוי אמנם להסתיים באילוץ ההנהלה להכיר בוועד, אך הלכה למעשה – הוועד התפרק. התארגנות העובדים נבלמה.

נכון להיום, פחות משנה לאחר ההודעה על הקמת הוועד היציג, הספיקו כל מובילי ההתאגדות בתחנה לפרוש מהמהלך – כל אחד מסיבותיו הוא. זאת למרות שלצורך הקמת ועד בכלי התקשורת הלא גדול נדרשו פחות מעשר חתימות של עובדים במחלקת התוכן. מנהיג הוועד המתפטר, מתן דימינסקי, גולל בשיחה עם "העין השביעית" את התהליך שבסופו הצליחה הנהלת התחנה לנטרל את נסיון ההתאגדות של העובדים.

מבחינת דימינסקי, ההנהלה לא הותירה לו ברירה. במכתב ההתפטרות ששלח למנכ"ל התחנה, ישראל פריד, כתב כי הוא מבקש לסיים את עבודתו בשל "העסקה פוגענית הנובעת מהרעה בתנאי עבודתי" ובשל "היחס המתנכל והמסית" שלדבריו חווה מצד ההנהלה. "היחס הגרוע כלפי נבע אך ורק מהקמת הוועד, והתחיל מרגע הקמתו", מסר ל"העין השביעית".

אם יהיה בתחנה ועד, סברו העובדים, יוכלו לנהל עם ההנהלה משא-ומתן לשיפור תנאי ההעסקה שלהם ולמנוע מקרים של אי-תשלום תוספת שכר על שעות נוספות ועבודה בסופי שבוע

דימינסקי, ירושלמי בשנות העשרים המאוחרות לחייו, פתח את שנת 2016 במה שאז נראה לו דווקא כקידום מקצועי. עד אז הועסק כמפיק בתחנה במשרה חלקית של 20 שעות עבודה שבועיות. בינואר האחרון הוצע לו לעבור לתפקיד מנהל נוכחות הרשת של התחנה – להפעיל את עמודי הפייסבוק והטוויטר שלה – ולהרחיב את משרתו ל-28 שעות שבועיות.

שכרו השעתי עמד אז על 25 שקל – שכר המינימום באותה העת. השכר הנמוך, שכמוהו שולם לחלק ניכר מעובדי מחלקת החדשות, הוא לדבריו אחת הסיבות שגרמו לעובדים לפתוח בהליכי התאגדות. אם יהיה בתחנה ועד, סברו העובדים, יוכלו לנהל עם ההנהלה משא-ומתן לשיפור תנאי ההעסקה שלהם ולמנוע מקרים של אי-תשלום תוספת שכר על שעות נוספות ועבודה בסופי שבוע.

"העובדים בגלי-ישראל לא סתם עובדים שם", מוסיף בהקשר זה עובד אחר, שביקש לא להתראיין בשמו. "גלי-ישראל הוא הרדיו הימני היחיד בישראל, לעובדים שם יש דעות ימניות – והם שם מסיבה אידיאולוגית. יש מי שמנצלים את זה".

סיבות נוספות להקמת הוועד, מספר אותו עובד, היו מחסור בעובדים שגרם לעומס על בעלי התפקידים השונים, כמו גם ריבוי של כשלים מקצועיים מצד ההנהלה, שפגמו בשידורים. "היה מקרה שקרה באחד מערבי יום הזיכרון – אני לא זוכר בדיוק איזה – שבו הצפירה אמורה להימשך שתי דקות. בגלי-ישראל האזעקה נמשכה רק דקה, כי מנהלת התוכניות, אורית זימר, לא עדכנה את הטכנאי. כך קרה שבזמן שכל הארץ עומדת במקום, רק גלי-ישראל משדרים. בושה שאין לתאר", הוא מספר. ההתאגדות תאפשר לעובדים לקדם בצורה אפקטיבית יותר מול ההנהלה דרישות להעלאת הרמה המקצועית, סברו עובדים בתחנה.

מודעת פרסום לרדיו "גלי ישראל" ברעננה (צילום: "העין השביעית")

מודעת פרסום לרדיו "גלי ישראל" ברעננה, יוני 2013 (צילום: "העין השביעית")

הכשלים המקצועיים אינם מסתכמים בשגיאות מביכות, לטענת עובדים שעימם שוחחנו. לדברי מתן דימינסקי, בגלי-ישראל יש נושאים שההנהלה לא מעוניינת שהמערכת העיתונאית תעסוק בהם. "פעם, כשעוד הייתי מתמחה בתחנה, היה דיווח על ריב בין ש"ס לבין אלי ישי", כתב במזכר אישי. "אמרתי לשדר צביקה פלורנטל לדווח על זה, כי מדובר בחדשות, והוא הסביר לי שהוא לא יעשה כזה דבר, כי התחנה נמצאת בבעלות של שני אנשי עסקים שאחד מהם מקורב לש"ס והשני הוא אחיו של סילבן שלום (צבי שלום; א"ב), ולכן לא ידווחו על זה".

כשהוא נשאל על כך, פלורנטל בוחר שלא להתייחס לתקרית באופן ספציפי. "במשך השנתיים שאני עובד ברדיו גלי-ישראל, מעולם לא היתה התערבות כלשהי באופן עריכת והגשת החדשות", מסר בתגובה ל"העין השביעית". "אני לא התייעצתי ולא מתייעץ עם איש מה לכלול בחדשות", הוסיף.

לפי המזכר של דימינסקי, וכפי שעולה גם מדבריהם של עובדים נוספים, הגבלות הוטלו גם על העיסוק ביהדות רפורמית. לדבריו, מנהלת התוכניות אורית זימר ביקשה לקבל עדכון על כל אייטם שקשור לרפורמים. "אני לא אוהבת את הרפורמים. מה שאני אוהבת עושים – ומה שאני לא אוהבת לא עושים", ציטט אותה דימינסקי במזכר.

עובדים בתחנה מוסיפים כי בהנהלה ניסו לצמצם את העיסוק בסוגיות הקשורות לקהילה הגאה. "הבעלים לא מעוניינים שתהיה התייחסות לקהילה הגאה", כתב דימינסקי במזכר שחיבר, ועובד אחר מוסיף: "לבעלים יש איזושהי בעיה שיתעסקו בנושאים של הקהילה הלהט"בית. ברגע שיש איזשהו עיסוק בנושא הזה, הם מיד מורידים הוראות והנחיות למנכ"ל לא לעסוק בדברים האלה – וברגע שיש אייטם בנושא, אתה חוטף טלפון מהמנכ"ל, שאומר: 'מה זה היה צריך להיות, שזה לא יקרה עוד פעם'. לא כל העובדים מצייתים לדרישה הזאת, וזו לא הוראה כתובה, אבל אני חושב שאין אחד שלא חווה את זה".

זה התחיל מהערות קטנות

זמן לא רב לאחר שהחלו העובדים להתארגן, ב-12 בפברואר השנה, הודיע ארגון העיתונאים כי למעלה משליש מעובדי מחלקת התוכן הצטרפו להתארגנות – ולפיכך ההנהלה מחויבת להכיר בוועד ולנהל מולו משא-ומתן. מהצד של העובדים הסתמן אז המהלך כהצלחה: אחד מאנשי גלי-ישראל מספר שרוב עובדי המערכת העיתונאית תמכו בהתאגדות, וזכו גם לתמיכה מצד אחד הטאלנטים הבולטים של התחנה באותה העת, אראל סג"ל (שבינתיים עבר לגלי-צה"ל).

אראל סג"ל (צילום מסך)

אראל סג"ל (צילום מסך)

"בוודאי שתמכתי בהם", מאשר סג"ל בשיחה עם "העין השביעית". "לרדיו האזורי יש בעיה קשה בגלל שהוא צריך להתמודד מול מפלצות רייטינג – הרדיו הציבורי. ברדיו הציבורי הכסף נשפך כמו מים. היום המו"ל הכי חזק זה התאגיד, והרדיו האזורי חייב לשרוד. הלב שלי יוצא לחבר'ה האלה – בכל תחנות הרדיו הפרטיות, המשכורות של המפיקים ושל דרג השירות מגוחכות. הסיבה היא כשל שוק: הבעלים חייב לשלם למדינה, ולעומת זאת המדינה מפעילה מולו שבע תחנות ארציות".

יומיים לאחר ההודעה על הקמת הוועד, אומר דימינסקי, החלו העובדים להבחין ב"דברים קטנים" המעידים על הקשחת היחס מצד ההנהלה. "זה התחיל מהערות קטנות כלפי, וגם כלפי עובד אחר שהיה חבר בהתארגנות", הוא אומר, "פתאום מנהלת התוכן התחילה לשבת לידינו באולפן ולבדוק איך אנחנו עובדים".

בערך באותה העת, מוסיף דימינסקי, הוא ואותו חבר ועד, נטעאל בנדל, התבקשו להעביר להנהלה מדי יום דו"חות על המשימות שביצעו במהלך משמרות העבודה שלהם. "זמן קצר אחר-כך חייבו את כל העובדים להחתים כרטיס בשעון הנוכחות – דרישה שעד אז חלה על עובדים אחדים בלבד", הוא אומר.

"אני לא יודע אם להגדיר את זה כהתעללות, כי העובדים הם לא בעלי-חיים – אבל זה בעצם מה שקרה", מוסיף עובד אחר בתחנה. "למשל, מנהלת התוכניות נכנסת לאולפן באמצע השידור, נכנסת לתוך האקווריום, נעמדת ליד אראל סג"ל – מסתכלת על הליין-אפ ואומרת: 'מה זה הליין-אפ החרא הזה, גועל נפש, איזה תוכנית עלובה'. מגיש התוכנית מסמן לה 'תצאי, אחרי זה נדבר על זה', והיא נשארת שם, מעירה הערות ומפריעה לו – ואז נכנסת גם לקונטרול, ועושה שם את אותו הדבר. מאנשי הוועד היא נהגה להתעלם, ומאחורי הגב מלכלכת עליהם: 'הפישרים של התחנה החליטו להתאגד'".

חודשים אחדים לאחר ההכרזה על הוועד היציג כבר ניבעו בו סדקים. אחת משלושת חברי הוועד, נריה ארנון, עזבה את התחנה ועברה לאתר nrg. חבר ועד נוסף, נטעאל בנדל, עזב מעט אחריה ל"מקור ראשון". דימינסקי, החבר היחיד שנותר, עבר ניתוח ויצא לחופשת מחלה שהסתיימה בחודש יוני.

כששב לעבודה, הוא אומר, הודיעו לו שתחומי האחריות שלו קוצצו ושמעתה לא יפעיל יותר את חשבון הטוויטר של התחנה. כששאל מדוע, נאמר לו שאחד העובדים התלונן על תפקודו. בהמשך התווספה לתפקידו המשימה לאתר באגים באתר האינטרנט של התחנה, זאת אף שלא היה לו רקע בתחום.

נהגנו בסלחנות יתרה

בחודש יולי, חמישה חודשים לאחר ההכרזה על הקמת הוועד היציג, פנה ארגון העיתונאים לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בדרישה לחייב את הנהלת גלי-ישראל להכיר בוועד. לבקשת התחנה, ההליך המשפטי מתנהל בדלתיים סגורות. לפי דיווח שהתפרסם באתר "וואלה", ברקע לעתירה עומדות הטענות כלפי ההנהלה על התנכלויות למתן דימינסקי, הימנעותה מקיום משא-ומתן עם הוועד וביצוע של "שינויים ארגוניים" חד-צדדיים. כמו כן טענו בארגון העיתונאים כי ההנהלה נוקטת "סחבת מכוונת בכל הנוגע להתייחסותה לעניין, וכל זאת במטרה לפגוע בהתארגנות העובדים הקיימת".

מתן דימינסקי (צילום: "העין השביעית")

מתן דימינסקי (צילום: "העין השביעית")

באותה העת כבר היה דימינסקי חבר הוועד היחיד בגלי-ישראל. מקומם של שני חברי הוועד שעזבו את התחנה לא אויש. כשהוא נשאל כיצד קרה שאף עובד אחר לא החליף את שני חברי הוועד שעזבו, הוא משיב שהעובדים איבדו את האמון באפשרות להשפיע באמצעות הוועד וחששו שההנהלה תתנכל גם להם או תסמן אותם כעובדים בעייתיים – מהלך שיקשה עליהם למצוא עבודה בכלי תקשורת אחרים. עובד אחר שהתראיין לכתבה זו אומר כי העובדים התאכזבו מהדרך שבה טופלו בידי ארגון העיתונאים (בארגון בחרו שלא להתייחס לדברים).

בעקבות העתירה נעתרה ההנהלה לקיים שיחות עם ארגון העיתונאים, אך לדברי דימינסקי השיחות הללו נפסקו בחודש ספטמבר. במקביל למגעים הללו יצא דימינסקי לחופשה אצל קרובי משפחה בארצות-הברית, שממנה אמור היה לחזור באמצע אותו חודש. יום לפני שאמור היה לחזור לעבודה שלח הודעת דואר אלקטרוני למנכ"ל פריד ולמנהלת התוכניות זימר. הוא כתב שהוא נאלץ להאריך את החופשה בשבועיים, וללא תשלום, עקב "נסיבות אישיות שהתעוררו לפתע".

המנכ"ל, בתגובה, שלח לו אימייל זועם שבו דרש ממנו לשוב לעבודה באופן מיידי. "עד כה נהגנו בסלחנות יתרה כלפיך, ואיני יכול להמשיך ולהבליג", כתב, והוסיף כי אם לא ישוב דימינסקי לעבודה – התחנה תבחן את צעדיה בהתאם לייעוץ משפטי שתקבל. לקראת סוף ספטמבר כתב לו פריד שוב והודיע כי לאי-התייצבותו לעבודה יש משמעות אחת: התפטרות.

לפי עצת עורכי-הדין של ארגון העיתונאים, מספר דימינסקי, עם שובו ארצה התייצב בתחנה וביקש להמשיך בעבודתו. "כשהגעתי, המנכ"ל איים עלי שאם אני לא עוזב הוא מזמין לי משטרה", הוא אומר. ארגון העיתונאים פנה שוב לבית-הדין לעבודה, וטען כי הכוונה לפטר את דימינסקי נועדה לסכל את התארגנות העובדים ולהרתיע את שאר עובדי התחנה מלקחת בה חלק.

בסוף אוקטובר, אחרי החגים, הורה בית-הדין לגלי-ישראל להחזיר את חבר הוועד לעבודה – וכך קרה. בערך. "בהתחלה הם לא הסכימו שאני אחזור לעבודה באופן פיזי, אז עבדתי שבועיים מהבית", הוא אומר. "כשחזרתי לתחנה היחס הלא נעים נמשך. אם מנהלת התוכניות היתה צריכה ממני משהו, היא היתה פונה אלי דרך אחרים, או שהיו פונים אלי בווטסאפ, לא מדברים איתי".

במקביל, הוא מספר, הוחלט בתחנה לשכור חברה חיצונית שתפעיל את דף הפייסבוק – מהלך שלמעשה נישל את דימינסקי מרוב סמכויותיו והותיר לו מטלה אחת בלבד, טכנית במהותה: חיתוך קבצי קול והכנתם להעלאה לרשת. "מכל העבודה העיתונאית שהיתה לי לא נשאר כלום", הוא מסכם, ומוסיף: "אני בטוח שכל ההערות והיחס הגרוע כלפי, כמו גם שינוי התפקיד לתפקיד טכני לחלוטין, הם אך ורק מתוקף היותי אחד ממקימי הוועד והנציג שלו".

בתחילת נובמבר זומן דימינסקי למה שהוגדר כ"שימוע", ובו הציג לו המנכ"ל פריד תלונות על תפקודו. על-פי מכתב הזימון, אחת הסיבות לקיום הפגישה היא "המרדת עובדי הרדיו והפצת דברי כזב והורדת מורל העובדים". במזכר אישי שחיבר לאחר קיום השימוע כתב דימינסקי כי פריד ביקש ממנו להגיע לעבודה עם חיוך על פניו, ושיפסיק "ללכלך ולדבר סרה במקום העבודה, כי זה מעכיר את האווירה, ושזה לא ראוי שאדבר כך כי המקום הזה מאכיל אותי".

חמישה ימים לאחר מכן הודיע דימינסקי למנכ"ל על התפטרותו, ובכך הביא לפירוקו דה-פקטו של ועד העובדים הצעיר של תחנת הרדיו המגזרית. אף שבארגון העיתונאים לא עצרו את ההליכים המשפטיים שבהם פתחו, נכון להיום לא ברור אם מישהו מעובדי גלי-ישראל יסכים לתפוס את מקומם הריק של חברי הוועד.

תגובות

בארגון העיתונאים ביקשו שלא להתייחס לדברים. "אנחנו לא נתבטא בעניין בגלל שמדובר בהליך בדלתיים סגורות, ולכן נמתין להחלטת בית-הדין", מסרה מטעם הארגון יועצת התקשורת גלי גבאי.

בקשות לתגובה על המתואר בכתבה נשלחו למנהלת התוכניות של גלי-ישראל, אורית זימר, ולמנכ"ל התחנה ישראל פריד. זימר לא היתה מעוניינת לשמוע על הטענות או להגיב עליהן, ולא השיבה לפניות אליה. מלשכתו של המנכ"ל פריד נמסרה התגובה הבאה: "מעולם לא היתה בתחנה התנגדות לנסיון הקמת ועד, ובלבד שמדובר בהליך חוקי. בשל מחלוקות הקשורות לעניין חוקיות האקט שבוצע, כיום ישנו הליך משפטי שבסיומו על בית-הדין האזורי לעבודה לתת החלטה בעניין הכשירות המשפטית של האקט. מאחר ומדובר בהליך תלוי ועומד, אין ביכולתנו להתייחס מעבר לזה.

"בנוסף, מעולם לא היתה התנכלות לאף אחד מעובדי הרדיו. ניתן לבדוק זאת עם מספר עובדים שהיו חתומים על המסמך המדובר וקודמו בתחנה, חלקם אף התחילו לשדר תוכניות לאחר מכן. גלי-ישראל היא תחנת רדיו שכלל עובדיה מהווים משפחה מלוכדת.

רדיו "גלי ישראל" (לוגו)

רדיו "גלי ישראל" (מתוך מודעת פרסומת)

"הדרישה מעובדים להחתים כרטיס נוכחות מקורה בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כי על המעסיק לנהל פנקס שכר ופיקוח על שעות העבודה של כל העובדים. הדרישה להחתמת כרטיס עלתה הרבה לפני שהתגלו מחלוקות כלשהן באשר לחוקיות או אי-החוקיות של האקט שבוצע. אנו לא נכנסים לפרטים של משכורות העובדים, אך אנו עושים כל מאמץ לפעול בהתאם לחוקי מדינת ישראל בכלל וחוקי העבודה בפרט. עו"ד שחר דור, המתמחה ביחסי עבודה, מלווה אותנו במקרים חריגים ומדריך אותנו. בשש השנים האחרונות, מרגע הקמת התחנה, מעולם לא איחר הרדיו בתשלום, אף לא ביום אחד, לא לנותני שירותים ובוודאי שלא בשכר העובדים.

"עניינו של מר דימינסקי נדון בבית-הדין לעבודה. מר דימינסקי התנצל בפני החברה ובפני המנכ"ל ישראל פריד. בסיומם של הדברים הוחזר מר דימינסקי לעבודתו לאחר שהודיע כי הוא מאוד אוהב את עבודתו ומצר על התנהלותו שלו.

"מתוקף תפקידו של מנכ"ל הרדיו ישראל פריד כעורך הראשי של התחנה, הוא ניהל שיחות רבות על מבנה תוכניות, נושאים ודרכים לשיפור התוכניות. בסוף כל שיחה כזו המשיכו השדר והעורך לנהל את התוכניות בעצמם ולבחור את האייטמים לפי הבנתם המקצועית. בנוסף מעיד פריד כי מעולם לא ראה ליין-אפ של תוכנית אקטואליה לפני עלייתה לאוויר, ומעולם לא אסר על אייטמים, ולא נזף על אייטמים ששודרו.

"בקשר לטענות בנושא הלהט"ב – להד"ם. נושא הלהט"בים והלהט"בים הדתיים נידון פעמים רבות בשידורים שלנו. חשוב להבהיר, מעולם לא היתה התערבות מצד ההנהלה בבחירת האייטמים, ומעולם לא הגבלנו נושאים לאייטמים.

"בעניין הרפורמים והקונסרבטיבים, מדובר בקשקוש. ריאיינו פעמים רבות את הרב גלעד קריב, את אורי רגב, את נשות הכותל, ועלו לשידור המון רַבּוֹת. בנוגע לסיקור נושאים הקשורים למפלגת ש"ס, השר אריה דרעי סירב בשנים האחרונות להתראיין חרף פניות שלנו. בין המרבים להתראיין אצלנו מש"ס: יגאל גואטה, יצחק וקנין ויעקב מרגי.

"לסיום, אנו מברכים על כל פעולה שיש בה קידום וסיוע ליחסי העבודה בכל מקום, ובלבד שהדבר נעשה באופן חוקי וממניעים ענייניים".

6484-10-16
35023-07-16