ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. אתמול בדיון על הריכוזיות (צילום: ליאור מזרחי)

ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. אתמול בדיון על הריכוזיות (צילום: ליאור מזרחי)

למי יש אינטרס להסתיר מהציבור מידע

רונן ברגמן ואיתמר אייכנר חתומים על מסגרת קטנה שמתפרסמת הבוקר בתחתית עמ' 12 של "ידיעות אחרונות". ברגמן ואייכנר כותבים בה כי בחצי השנה האחרונה ניהל "ידיעות אחרונות" משא-ומתן עם אנשי ארכיון המדינה ולשכת ראש הממשלה, בניסיון להביא לפרסום מסמכים הקשורים בטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, במלאות 40 שנה לאירוע. אתמול המאבק הזה נשא פרי, וארכיון המדינה שיחרר לפרסום סדרה של מסמכים ישראליים על הטבח.

המשא-ומתן בין "ידיעות אחרונות" לארכיון המדינה (והשירותים החשאיים) היה עוד פרק אחד קטן במאבק ארוך ומתסכל שמנהלים ברגמן ועיתונו זה שנים ארוכות. "ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד לשחרור המסמכים, ובהם הפרוטוקולים של ועדת השרים לענייני ביטחון, בטענה כי הם עלולים לגרום נזק ליחסי ישראל-גרמניה בשל הביקורת החריפה וחסרת התקדים המוטחת שם בשלטונות הגרמניים. זאת, דווקא בתקופה שבה ישראל ביקשה מברלין סיוע בבניית צוללת דולפין חדשה, השביעית במספר", הם כותבים הבוקר.

"נתניהו אמנם מנע את פרסום הפרוטוקולים, אך אישר בסופו של דבר לפרסם מקבץ מסמכים שכוללים דווקא את אותה ביקורת", נכתב בהמשך, לצד תגובה מלשכת ראש הממשלה, שלפיה פרסום המסמכים התבצע על-פי חוק הארכיונים, ולראש הממשלה "לא היה שום קשר להחלטה".

עם או בלי קשר של נתניהו להחלטה, בולט לעין הפער בין סיקור הפרשה ב"ידיעות אחרונות" לבין זה שב"ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" הקדישו שלושה עמודים לידיעה מקיפה מאת רונן ברגמן, איתמר אייכנר ותלם יהב, לצד עוד שתי ידיעות קטנות, תצלומים וגזרי מסמכים. הטקסט מתמצת את העולה מן המסמכים, אך אינו מסתפק בכך.

בידיעה המרכזית מצוין כי "במסמכים שטרם הותרו לפרסום מתועדת הבקשה הישראלית מגרמניה לשלוח כוח של סיירת מטכ"ל [...] שיחלץ את החטופים". בפרק המתאר את ישיבת הממשלה שבה הוצגו מסקנות דו"ח ועדת הבדיקה לאירוע נכתב ב"ידיעות אחרונות" כך: "ארכיון המדינה, שפירסם אתמול את המסמכים, גורס כי בישיבה הזו 'גילתה מאיר נכונות לקחת אחריות' וכי היא דיברה 'בגילוי לב', אך עיון מדוקדק בפרוטוקול מראה שמאיר עשתה הכל, חוץ מלקחת אחריות". הידיעה המרכזית מסתיימת בטענה כי החלקים המעניינים ביותר הנוגעים להשלכות הטבח טרם אושרו לפרסום. הכוונה היא לישיבות של ועדת השרים לענייני ביטחון, שבהן הוחלט, לראשונה, על מדיניות רשמית של חיסול מחבלים.

אגב, תמוה שבסיום חצי שנה של משא-ומתן, ולאור הישג לא מבוטל של פרסום מסמכים שעד היום היו חסויים, לא מצא לנכון עורך "ידיעות אחרונות" לפנות מקום בשער העיתון להפניה אל סיקור המסמכים.

במבט שטחי נראה שב"ישראל היום" מסקרים כראוי את חשיפת המסמכים. אמנם רק כפולה אחת מוקדשת לנושא, אך היא מורכבת מטקסט, תצלומים וגזרי עיתונים, בדומה ל"ידיעות אחרונות". מבט מעמיק יותר חושף את הפער בין עיתון שבמקרה הזה נלחם לחשוף את מה שהממסד אינו מעוניין שיראה אור לבין עיתון שמתפקד במקרה הזה, ובכל המקרים האחרים, כאחת מזרועות הממסד.

הידיעה המרכזית, מאת שלמה צזנה ונצחיה יעקב, מחזיקה מעט יותר מ-600 מלה (רק כ-500 מהן מוקדשות למסמכים שנחשפו; היתר הוא תגובה של אלמנת אחד הספורטאים). לא רק נפח הסיקור שונה, גם הסגנון. שום מלה בטקסט אינה מתעמתת עם מדיניות הפרסום של ארכיון המדינה, ולא מובעת מחאה על החיסיון שעדיין מוטל.

"מעריב" ו"הארץ" מקדישים לחשיפת מסמכי מינכן מקום בולט בשעריהם. ב"מעריב" מסכם חיים איסרוביץ את העולה מן המסמכים, ואריק בנדר משוחח עם צבי זמיר, ראש המוסד באותה תקופה, שנשלח לגרמניה לסייע בפעולת החילוץ. שתי מסגרות אחרות מספקות את תגובת אלמנתו של אחד הספורטאים ופרט קטן שכלול במסמכים (הגרמנים לא רצו לעצור את המשחקים האולימפיים כי "לא היה להם מה לשדר בטלוויזיה"). לכל זאת נלווה טור פרשנות מאת עפר שלח, שמזכיר: "לא כל כישלון הוא עדות לחוסר אכפתיות, ולא בכל מקום אנחנו היינו עושים את זה טוב יותר. הרגשות העולים למקרא המסמכים, מובנים ככל שהם, אינם משנים את העובדה הזו".

"הארץ" בחר לכותרת בראש שערו את המשפט "פרס: שטות להגן על כל הישראלים". עופר אדרת מתמצת את העולה מן המסמכים על פני עמ' 3 בעיתון. תשומת לבו נתונה פחות לתיאור השתלשלות הטרגדיה ויותר למסקנות ועדת החקירה לבדיקת כשלי האבטחה. טור נפרד פרי עטו מוקדש לצנזורה הישראלית, שעדיין מגבילה את ידע הציבור על הנעשה סביב הטבח במינכן.

"כדי להבין מה באמת אירע במינכן ב-1972, יש לחשוף את המסמכים המסווגים מארכיוני המוסד והשב"כ. העובדה שבפרשה העגומה הזו עדיין יש מסמכים שמוחזקים הרחק מעיני הציבור עשויה להעיד כי למישהו יש מה להסתיר. [...] ארכיון המדינה תרם אתמול תרומה מכרעת לידע ההיסטורי בפרשה, אך כפיפותו לצנזורה שמטילים המוסד והשב"כ לא מאפשרת לו לחשוף את התמונה כולה. גם בתוך המסמכים שפורסמו אתמול יש עדיין חלקים מצונזרים. אפשר וצריך לשאול מה הסיבה לכך. למי יש אינטרס להסתיר מהציבור מידע, 40 שנה אחרי הפיגוע? למה? ובעיקר: עד מתי".

למרות הטון הנחרץ, הסיקור של "הארץ" בנוגע למסמכים מצומצם למדי. ביתר דיוק, סיקור המסמכים עצמם מצומצם. הקוראים את מוצר הדפוס מופנים בתחתית עמ' 3 לאתר "הארץ", שם התפרסמה אתמול לאורך היום סדרת ידיעות מאת אדרת המבוססת על המסמכים (בין היתר הידיעה "השרים דאגו: מי יגן על גרמניה מפני דן שילון?").

הקמפיין מלווה בעיתון

בשבוע שעבר הוקדשו כמה וכמה עמודים ממוסף "שישבת" של "ישראל היום" לכתבה פרסומית נטולת כל ערך עיתונאי על צילומי קמפיין לשיווק סבון בכיכובה של יעל בר-זוהר. למעשה, יותר משהיתה זו כתבה פרסומית, היתה זו פרסומת כתבתית. כלומר, פרסומת אחת גדולה שהתחפשה לכתבת מגזין.

הבוקר מוסיף "ישראל היום" ומטשטש את הגבול שבין עיתונאות לפרסום. הפלישה הבוטה של אנשי השיווק חוצה את הקווים ועוברת מהמוסף המגזיני, שתמיד סבל בעיתון זה מיחס חם לאנשי יחסי-ציבור, אל עמודי החדשות של העיתון. בתחתית עמ' 21, עמוד שבראשו מתנוססת הכותרת "חדשות היום", מתפרסם תצלום מהפרסומת של בר-זוהר [אייל נבו], תצלום שהופיע גם בשבוע שעבר במסגרת הפרסומת הכתבתית.

תחת הכותרת "הסבון של יעל" נכתב, ללא קרדיט, כך: "קמפיין חדש של מותג הטיפוח ללין יוצא לדרך בכיכובה של יעל בר-זוהר. הקמפיין מלווה בסרטון פרסומת ובתמונות אשר צולמו כולן במומבאי, הודו, לשם הוטסה בר-זוהר במיוחד כדי להביא לידי ביטוי את הניגודיות שבין רחובות העיר המזוהמים לבין תחושת הניקיון והריח שמשדרים מוצרי החברה".

חזקה על משרד הפרסום המשווק את מוצרי ללין שאם הוא קובע שמוצרי המותג משדרים "תחושת ניקיון וריח", כך אכן הדבר. אך מהעירוב שמבצע הבוקר "ישראל היום" בין הפרסומת לעמודי החדשות עולה סירחון. קוראי "ידיעות אחרונות" התרגלו לסירחון הזה מזמן. מצער להיווכח כי דווקא את ההרגל המגונה הזה מאמץ "ישראל היום" ממתחרהו הגדול.

הונאה פשוטה

העיתון "גלובס" פירסם אתמול והעיתון "דה-מרקר" מפרסם הבוקר כתבה מתורגמת ["בלומברג"] ולפיה מזון בשווי 14.5 מיליארד דולר, שנועד לעניי הודו, נשדד לאורך העשור האחרון על-ידי פוליטיקאים מושחתים וארגוני פשע (הנתון הזה נכון רק למדינת אוטר-פראדש, שבה מתמקדת הכתבה של "בלומברג").

"הונאה זאת, כמו רבות הקשורות בפוליטיקאים בהודו, אינה נענשת", נכתב בידיעה. "משטרה הכפופה למחוקקים מושחתים, סוכנות מחוסרת תקציבים למלחמה בשחיתות ומערכת משפט גוררת רגליים הובילו יחדיו ל-5 חקירות חופפות ב-7 השנים האחרונות – ואפס הרשעות.

"[...] ההונאה עצמה פשוטה [...] כל שעליהם היה לעשות היה לשלם לממשלה את מחירי המזון המסובסדים. לאחר מכן, במקום למכור את המזון לכפריים במחירים נמוכים, הם מכרו אותו לסוחרים במחירי השוק".

בשולי החברה

א. "הסופר-עשירים הישראלים הם הקבוצה ההטרוגנית ביותר בארץ", טוען שאול אמסטרדמסקי ברשימה קצרה הפותחת את מוסף "כלכליסט". אמסטרדמסקי, המתבסס על דו"ח שפירסם השבוע המוסד לביטוח לאומי, מגלה כי "היישובים הכי פחות שוויוניים הם יישובים מבוססים מאוד. כך, מדד ג'יני בסביון הוא הגבוה בישראל, בפער גדול מהאחרים. בהמשך הרשימה נמצאים קיסריה, חשמונאים, כפר-ויתקין ורמת-השרון, וכלל אזור השרון בולט בראש הרשימה. ההסבר פשוט: גם במשכורות העתק של העשירים יש פערים אדירים, ממש בתוך המאיון ואפילו האלפיון העליון.

"בתחתית הרשימה מתברר שהיישוב השוויוני ביותר הוא ג'סר א-זרקא, שבו השכר החודשי הממוצע הוא הנמוך בארץ. מעליו מדורגים עוד לא פחות מ-61 יישובים ערביים, והיישוב היהודי השוויוני ביותר, שדרות, מדורג רק במקום 63 מלמטה".

ב. הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לשורות שפירסמה נערה בת 15 בעמוד הפייסבוק שלה. "כך הפכה נערה בת 15 מילדה חרדית מבית טוב – לרוח החיה מאחורי הלינץ' הגזעני בירושלים לפני שבועיים", נכתב בכותרת הגג של כפולת העמודים. ירון דורון מדווח כי לאחר שחזרה בשאלה, נהגה הנערה לבלות בכיכר החתולות בירושלים עם חברים, הפכה לאוהדת של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, ולפני כמה חודשים נאנסה לטענתה על-ידי כמה ערבים (הוגשה תלונה במשטרה, התבצעה חקירה, והממצאים הועברו לפרקליטות כדי להחליט אם להגיש כתב אישום).

עיקר הפרסום, כאמור, נוגע למלים שכתבה הנערה בעמוד הפייסבוק שלה לפני ואחרי נסיון הלינץ' בירושלים (כל הטעויות במקור): "מממי ששונא ערבים שיעשה ליי'... מי שאוהב ליראות איך מיתעלילים בהם תגובה... ומי שאוהב אותם שיתוף", כתבה כמה ימים לפני האירוע. "בחיים לא היה לי כזה סופש... באמשלי מאושרת מהחים ...אין דברים כאלה!!! כל ערבי שיתקרב לעיר במוצש או בחמישי יוכל חרא של החיים שלו!!!!!!!! שונאת ,שנואת ערבים!!! מוות לערבים !!!אמן!!):m", כתבה בליל האירוע, ובמסר פרטי למשתמש פייסבוק אחר הוסיפה: "ההפסדת היה קטלות עם ערבים פיצוצים לגבות ניראלי שאזה אחש מת".

ג. בכל העיתונים מדווח על הצהרת שר הפנים אלי ישי כי על כל מבקשי המקלט מצפון-סודאן לעזוב את ישראל עד ה-15 באוקטובר, אחרת ייכלאו. "השר ישי: נכלא עשרות אלפי סודאנים אחרי החגים", נכתב בשער "הארץ", לרוחב 7 טורים. טלילה נשר מדווחת על הצהרת שר הפנים, ומספקת פתחון פה נרחב למתנגדיה.

"הבעיה: לא ניתן לגרשם כי נשקפת סכנה לחייהם, אך אין מספיק מקומות במתקני המעצר", נכתב בסיום כותרת המשנה לידיעה מאת תלם יהב ועקיבא נוביק, המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות". אכן זו בעיה שעלולה לפגוע בהצלחת התוכנית של אלי ישי לטפל בכל מבקשי המקלט בישראל. אך האם זו "הבעיה" בה"א הידיעה של תוכניתו?

מידיעה מאת יובל גורן המתפרסמת ב"מעריב" אפשר להבין שבעיה אחרת שנוגעת לתוכנית ישי היא התוכנית עצמה. "גורם במשרד החוץ: ישי מתיימר להיות השריף, אבל מתנהג כמו אקדוחן", נכתב בכותרת המשנה. "ישי איבד צלם אנוש", מצוטט פעיל באגודה לזכויות האזרח בכותרת ביניים.

ב"ישראל היום" מדווחים יורי ילון ויעל ברונובסקי על הצהרת ישי וכוללים את הציטוט הבא מפיו: "בכוונתי להמאיס על המסתננים מצפון-סודאן ומאריתריאה את החיים בישראל עד שיבינו כי מקומם אינו כאן".

הידיעה הזו מתפרסמת מתחת לדיווח מאת יואב לימור ולפיה ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה את חגי הדס "לרכז את הטיפול במציאת פתרונות לבעיית המסתננים מאפריקה". על אף ששני דיווחים מוקדשים ב"ישראל היום" לנושא מבקשי המקלט מאפריקה והאפשרות של גירושם, באף אחד מהם לא מוזכרת העובדה שכמה מגורשים לדרום-סודאן מתו בשל מחלות וכי נאלצו להותיר מאחור את התרופות שביקשו לקחת עימם לאפריקה. המידע הזה, שפורסם בכל העיתונים, טרם הגיע לידיעת קוראי "ישראל היום".

ד. רועי צ'יקי ארד מדווח ב"הארץ" כי "הוועדה המקומית באשדוד החליטה פה אחד להמליץ לוועדה המחוזית על הליך פינוי-בינוי של 'בניין הסרטן' בעיר". בשבוע שעבר, אז דיווח ארד על הבניין שבו 84 משפחות ושיעורים חריגים של תחלואה בסרטן, פורסמה מטעם עיריית אשדוד תגובה שלפיה מציאת דיור חלופי ל-84 משפחות "אינה מעשית". הבוקר טוען ראש העירייה כי אין לחבר בין הפרסום ב"הארץ" לבין ההחלטה. "זה קרה בלי קשר לכל הרעש", הוא מצוטט אצל ארד.

הכותרות הראשיות

"ההכרעה: מגרון יפונה תוך ימים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".

"בג"ץ הורה לפנות את מגרון עד יום שלישי", נכתב בזו של "הארץ".

"בכירים בליכוד מאיצים בנתניהו ללכת לבחירות", מבשרת הכותרת הראשית של "מעריב". מזל מועלם מדווחת כי אותם בכירים מעריכים שעדיף להקדים את הבחירות מאשר להעביר את תקציב השנה הבאה. לדעתם, "גם אם נתניהו יצליח להגיע להסכמות עם ישראל-ביתנו וש"ס ולהעביר את התקציב, כלל לא בטוח שבחירות בעוד שנה ייטיבו עימו. לדבריהם, נתניהו ישלם בקלפי את מחיר הקיצוץ הדרמטי המחויב בתקציב, העלאת המחירים והפגיעה בשכבות החלשות, ויאבד בשל כך מצביעי ליכוד".

"מצרים: נחדש תוכנית הגרעין", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". סמדר פרי, איתמר אייכנר ורוני שקד מדווחים בעמ' 14(!) כי נשיא מצרים מוחמד מורסי הודיע אתמול על כוונתו "לרענן" את התוכנית המצרית לבניית כורים גרעיניים לייצור חשמל.

איכשהו ההצהרה הזו חמקה מ"מעריב" ו"הארץ", על אף שיש בהם סיקור של נשיא מצרים. ב"ישראל היום" מוזכרת ההצהרה של מורסי בשולי ידיעה מאת שלמה צזנה ודניאל סיריוטי. הידיעה, שמוכתרת בציטוט מפי בנימין נתניהו ונפתחת בהרחבה של ציטוט ראש ממשלת ישראל, מוקדשת רובה ככולה לביקור מזכ"ל האו"ם באיראן.

בסיומה נכתב: "בתוך כך, נשיא מצרים מוחמד מורסי, שהגיע לפתיחת הוועידה בטהרן מסין, שם ערך ביקור רשמי, אמר בנאום שנשא בפני הקהילה המצרית בבייג'ינג טרם צאתו לאיראן, כי מצרים שוקלת לפתח מחדש את תוכנית האנרגיה הגרעינית שלה. הנשיא מורסי הדגיש בדבריו אתמול כי 'אנו בוחנים מחדש את תוכנית הגרעין המצרית, שתהיה למטרות אזרחיות בלבד על מנת לספק אנרגיה נקייה לאזרחי מצרים'".

מה שהפך ב"ידיעות אחרונות" לכותרת ראשית לא מוזכר אפילו בכותרת המשנה של הידיעה שמתפרסמת בעמ' 11 של "ישראל היום".

ענייני תקשורת

צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" על דיון שקיימה אתמול ועדת הכספים בנוגע להצעת "חוק הריכוזיות". "במהלך הדיון תבעו גפני, וילף והורביץ לאסור על בעלי אחזקות פיננסיות וריאליות להיות בעלי אחזקות בגופי תקשורת", הוא מציין. "קיים חשש שבעתיד אי-אפשר יהיה להעביר ביקורת בתקשורת, כי בעלי הגופים הם אלה שיש להם אחזקות פיננסיות וריאליות", אמר יו"ר הוועדה משה גפני. "זו יכולה להיות סכנה לדמוקרטיה".

ב"גלובס" וב"כלכליסט" מתפרסמים דיווחים קצרים יותר על הדיון בוועדה. ב"גלובס", שנמצא בבעלות טייקון, לא מוזכרת הדרישה להגביל בעלות של טייקונים על כלי תקשורת. ב"כלכליסט" הדרישה מוזכרת, תוך הבהרה שהכוונה של גפני היתה לנוחי דנקנר, הבעלים של "מעריב". ב"מעריב" אין דיווח על הדיון [תיקון, 30.8: ב"מעריב" מתפרסים דיווח על הדיון].

רוני לינדר-גנץ ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי החל מה-1 בספטמבר יתפרסמו מודעות האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי ב"ישראל היום". לפי דיווחם, שווי הפרסום המנדטורי של האפוטרופוס והכונס עומד על 5.8 מיליון שקל בשנה. עד כה הפרסום נווט לעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"גלובס" (בידיעה בעיתון המודפס מובהר מטעם לשכת הפרסום הממשלתית כי "סוכם עם 'ידיעות אחרונות' על המשך ההתקשרות עימו", כך שלא ברור כמה מהסכום יעבור לעיתון המשרת את בנימין נתניהו וממשלתו). למרבה האירוניה, כאשר בכנסת ביקשו לחסל ולייעל את הפרסום המנדטורי, היו מי שסברו כי לא ניתן לדון בכך ברצינות, אף אם ההיגיון מחייב זאת, משום כניסתו של "ישראל היום" לשוק הישראלי.

אריק בנדר מדווח בעמוד האחורי של "מעריב" כי ח"כ אחמד טיבי דורש להכניס עיר ערבית למפת תחזית מזג האוויר של ערוצי הטלוויזיה. "לא יעלה על הדעת שאריאל או מרום-הגולן יצורפו למפת מזג האוויר, אבל אף יישוב ערבי לא ייכלל בתחזית", אמר טיבי. לידיעה צמודה תחזית מזג האוויר היומית של "מעריב". בימים כתיקונם מופיע במפה שמה של העיר אריאל. הבוקר, במקום אריאל, מופיעה במפה תחזית לעיר טייבה. שמש עם 27–31 מעלות, למקרה שתהיתם.

ארי שביט מקדיש את מאמרו השבועי במדור הדעות של "הארץ" ל"גוויעת העיתונות". רשימתו עוסקת בבעיות של המקצוע ("הסיכוי שיהיו כאן בעוד עשור עיתונאים בעלי שיעור קומה הוא אפסי"), ולא בפתרונות אפשריים.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק על האפשרות שהפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' ישתתף בעונה הבאה של הסדרה "מחוברים". מהידיעה עולה כי לד"ר רבינוביץ יועץ תקשורת, המוסר בשמו תגובות.