סקר "מיוחד" שנעשה (בקרב "גולשים יהודים" בלבד כמובן) לקראת כנס שדרות בדק "אהבה" ו"חוסר אהבה" כלפי מגזרים שונים במדינת ישראל. הסקר, שממצאיו פורסמו חגיגית ב"ידיעות אחרונות", גילה לי הרבה דברים על עצמי.

כך, למשל, גיליתי ש-67.2 אחוז מהנסקרים דווקא אוהבים אותי, בגלל שאני חילוני. אנחת רווחה, כיוון שתמיד חשבתי שאכילת חזיר מסוכנת בעיקר בגלל תגובת הציבור. אשתי, עולה חדשה-ישנה, אהודה קצת פחות, רק על-ידי 65.9 אחוז מתוך 502 הנסקרים. גיליתי גם שברגע שמתגלה כי אני לא רק "חילוני" אלא אף "אשכנזי", יורדת האהבה אלי באופן מתון ל-60.7 אחוז, אבל אל פחד: גיסתי החילונית-מזרחית אהובה פחות ממני (אם כי רק ב-4 עשיריות האחוז – כנראה בתחום טעות הדגימה).

כאשר אני פותח בשיחה ומתגלה שאני, אבוי, "שמאלני" (מהו שמאלני בישראל? הסקר והידיעה בעיתון לא מספקים הסברים, אך יש לשער ששמאלני הוא כל מי שאשכנזי וחילוני אך מסרב לסתום את פיו) – אני מאבד מיידית שני שלישים מתמיכתי ומידרדר לאגף השנוא ביותר של המפה (29.8 אחוז), שנוא אפילו יותר מהעובדים הזרים בתחנה המרכזית, השנואים למדי (32.5 במדד האהבה).

התקשיתי להסביר לשכני הדתי עד כמה אוהבים-לא אוהבים אותו במדד כותרות-עלי-הפרח הדבילי לבית ספיר את "ידיעות אחרונות", מכיוון שלא ידעתי אם הוא  סתם "דתי לאומי" (57.3 אחוז) או אשכרה "ימני" (57 אחוז). לשמחתו, הוא גר במזכרת-בתיה ולא בהתנחלות, או אז היה מאבד עוד 10 אחוזים מהתמיכה בו ויורד מתחת לקו האדום (של הקו הירוק). עדיין לא הומו, שמאלן או ערבי, רחמנא ליצלן, אבל בהחלט מחוץ לקונצנזוס.

שאלות רבות כירסמו בי לאחר ניתוח מדעי של הטבלה המופיעה ב"ידיעות אחרונות". איך, למשל, פועלת האריתמטיקה במקרה של חובש כיפה האוחז בדעות שמאלניות ונמשך לגברים, ולחלופין מה יעלה בגורלו של עולה חדש שבוחר לחיות כחרדי בהתנחלות? האם לחיבוקי של עולים הוא זכאי, או לסקילה של חרדים (33.8 אחוזי תמיכה).

אלו שאלות טורדניות אך משוכנע אני שכנס ספיר ישיב עליהן באופן אקדמי ונחרץ, כפי שמטעים בשיחה עם "ידיעות אחרונות" (בתחכום) נשיא הכנס ואיש ההגרלות ממפעל הפיס אלוף (במיל') עוזי דיין: "הישראלים ממשיכים לאהוב ולא לאהוב כדרכם, בלי חשבון. כנס ספיר ימשיך להביא הצעות פעולה מפורשות". אכן, אבחנה דקדקנית של איש מעש שאינו נותן להבלי הסטטיסטיקה להשלות אותו.

"רשימת האהדה", "ידיעות אחרונות", 28.11.16

בהיותי איש מעש יצירתי בעצמי עלו במוחי עוד כמה רעיונות ל"סקרים" שיקשטו את הכנס בשדרות. למשל: "איזה עבריין אהוד יותר: צווארון לבן, עבריין בנייה, או סתם קוף מטעם משפחות הפשע?". או, למשל, "איזה אמצעי מניעה אהוד יותר על-ידי שריונרים: קונדום, גלולה או סתם זהירות מופלגת בשעת אביונה?". אפשר גם לדרג עדות על-פי חוסר התיבול של מאכליהן או קמצנותן הידועה, וישנה ההצעה של עמית לטוויטר לדרג חברות-כנסת בהתאם למשיכה הפיזית של הנסקרים כלפיהן.

ואפשר כמובן, כמקובל במקומותינו, לפתח תוכנית מציאות סביב הסקר האגדי: "המירוץ אחר אהבת העם", שבמסגרתו הומו חילוני שעלה מטורקיה עובר להתנחלות, מגדל פאות ומצביע לבנט כדי לשפר את הדירוג. כמובן, יש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לעשות עם הסקר הזה, אבל היות ש"העין השביעית" הוא אתר המקפיד על לשון נקייה, אמנע מלציינם.

הומור בצד, צריך לראות בסקר המחפיר הזה, ובעיקר בנכונות של עיתון גדול לפרסמו ללא אמירת ביקורת, סוג של סממן של העידן הזה, שבחירתו של הנשיא טראמפ היא אולי הביטוי הבוהק ביותר שלו. הנשיא הנבחר מכנה את תופעת הקִטלוג הזאת "ביטול הפוליטיקלי קורקט", אם כי בעצם הוא מתכוון להתבהמות מוחלטת, שבמסגרתה מותר לקעקע סטיגמות על אנשים בפומבי ללא כל בדיקה ולדרגם על-פי מוצא, גזע, דת או מין בלי להקשיב או להתייחס לעמדותיהם האמיתיות או למורכבות אישיותם.

הנה, גם באמריקה מקסיקנים הם אנסים שיש להציב מולם חומה, מוסלמים הם טרוריסטים שיש לגרש בהמוניהם, ויהודים – ובכן, חבר המושבעים עדיין מדסקס את הסוגיה, כי מחד – יש את החתן קושנר הגבר-גבר, ומאידך – סטיב באנון מחזיק ברשימה אלטרנטיבית מוצלחת פחות.

הציבור הישראלי אמנם לוקה במחלת הקטלגת כבר שנים רבות (מתנחלים הם עוקרי עצי זית, שמאלנים הם עוכרי ישראל), אבל נדמה שהסקר מקבע את המיית הרחוב הבהמית של הרשתות החברתיות והטוקבקים בגושפנקא אקדמית, ואפילו סטטיסטית. הנה, 502 יהודים קבעו שהם "לא אוהבים אותך", ועכשיו לך תסביר להם שיש לך עמדות מורכבות בנושאים שונים, שלמרות מוצאך הפולני אתה דווקא אוהב אוכל עם מלח, ושאתה גם חצי מזרחי מהצד של האבא. בכל מקרה, אל-פחד: בכנס שדרות יציעו "הצעות פעולה מפורשות בסוגיות החברתיות-כלכליות הבוערות", כפי שמבטיח הנשיא דיין.

העובדה שעיתון גדול המתיימר להאזין ולזהות את הנימים הדקים ביותר של המיות הציבור נותן חסות לפרסום כזה (שמעודד גזענות, בערות ודעות קדומות) היא רק הבונוס. שהרי המדיה כבר מזמן לא אמורה לחשוב או לערוך חומרים בעצמה.