שלמה יידוב חולם בלילה בספרדית ומלין על כך ש"בעברית יש מלים בשפע להגיד את הכל כמעט", אך לצערו, "אין מלה בעברית לטאקט". טאקט הוא אותו חוש מידה המאפשר לעורך, לדוגמה, להתמצא במרחב התוכן הטלוויזיוני ולהחליט מהו המידע הראוי להיות משודר, באיזה מועד ובאיזה הקשר.

בחוסר הטאקט הזה נתקל, לעתים, מי שצופה במהדורות חדשות ערוץ 2. מערכת החדשות מבקשת, כפי הנדמה, לקבץ רסיסי מידע במהדורה אחת שחלקם כבדי משקל וחלקם קלים כנוצה, אך חיבורם יחד נותר עבור הצופים נטול משמעות ברורה. לעתים אף עולה החשש שהחיבור המלאכותי פוגע בהגדרת החדשותיות והייחודיות שלהן לעומת תוכני בידור.

כך, במסגרת דיווחי חדשות החוץ במוצאי שבת, משודרים על רקע מנגינת כלי מיתר מראות מאסונות טבע וגילויים של סבל אנושי, שביניהם שזורות תמונות מתחרויות היתוליות, קרנבלים, פסטיבלים ושאר קטעי בידור. הקטעים משודרים זה אחר זה, ללא ההבחנה ההדרגתית הנהוגה בין חדשות קשות לחדשות רכות, ואין לגביהם מידע זולת כתוביות סתומות. כנראה יש מי שסבור כי חדשות החוץ הדרמטיות הן גלולה מרה אשר יש לכתוש עבור הצופה ולערבב היטב במזון הערב יותר לחכו.

למעשה, הסבל האנושי הניבט מהמסך טובע בים הבידור של הקרנבלים ומאבד ממשמעותו העיתונאית. יתרה מכך, המסגרת החדשותית שבה משודרים הקטעים נפרצת שכן השזירה של אירוע בידורי באירוע חדשותי גורמת לחדשות המהותיות לאבד מבולטותן. תמונת העולם הנוצרת היא של חגיגות ואסונות הדרים במחיצה אחת ובחשיבות זהה. במהדורת החדשות מה־10 ביולי למשל הוצגו שטפונות בסין, שריפות בעיראק ומצבם העגום של 38 מיליון בני־אדם נושאי נגיף האיידס עם רקע מוזיקלי זהה ובליווי כתוביות דומות לאלו שהוקדשו לחגיגות יום העצמאות בארה"ב וזכיית היוונים בגביע היורו.

דוגמה אחרת לסגנון זה היא הפינה במהדורת חדשות השבת של ערוץ 2, שבה מציינים אירועים שקרו, לפי הגדרת המגיש, "היום לפני". כך צוינו במהדורה מה־3 ביולי מבצע אנטבה, פתיחת קניון איילון ופליטות הפה של פיני גרשון. למעט העובדה שהאירועים התרחשו בתאריך דומה, הצופה מתקשה למצוא את הקשר ביניהם. האם למבצע אנטבה משקל היסטורי דומה לזה של פליטות הפה של מאמן הכדורסל? היכן המידתיות בבחירת פריטים היסטוריים אלו והצגתם במשותף?

משברי התכנים שחוברו להם יחדיו נוצרת מראה עקומה המעוותת לא רק את תמונת הנעשה בעולם, אלא גם את התכנים שיש להם ערך היסטורי משותף. נדמה, אם כן, כי אוסף פרטי המידע האקלקטי תואם יותר שעשועון טריוויה דוגמת "המיליונר", "הכספת" ודומיהם. לצופה התועה נותר רק לתהות אם מהדורת החדשות היא חלק מקורס הכנה אינטנסיבי לטובת משתתפי השעשועונים שישודרו לאחריה.

יתרה מכך, ההבחנה בין השעשועון לחדשות, בין תוכנית הבידור לאקטואליה, מתמוססת גם היא. אם בעבר היו מעברונים בין מהדורת חדשות לתוכנית בידור, הרי שאלו נעלמו, ואת מקומם תפסו מסכים מפוצלים שבחציים מציג מנחה תוכנית הבידור את מרכולתו, ומולו נפרד מהצופים מגיש החדשות. ביום שישי אחד (2.7) קפץ אדיר מילר לאולפן החדשות של ערוץ 2, התיישב בכסאו של פרשן חדשות שטרם הספיק להתקרר, והזכיר לצופים, בעוד אהרון ברנע יושב לצדו, שמיד תחל תוכנית הבידור שלו. האם העונה החדשה של "ערב אדיר" היא חדשה שמקומה במהדורת חדשות?

שאלות דומות ניתן לשאול את המתחרים בערוץ 10, ששיבצו במהדורת יום השישי קטעים בידוריים של שלישיית מה־קשור. האם שילוב כזה לא פוגם במסגרת החדשותית ובהקשר הערכי שלה?

מאמץ רב מושקע על־ידי העיתונאים ועורכיהם בהפקת החדשות, וכן בהטמעת אמינותה של מהדורת חדשות ואיכותה בקרב הצופים. מדוע, אם כן, לפגוע במעמדן של החדשות? בעיקר עולה החשש לגבי השלב הבא במיזוג החדשות והבידור. האם בקרוב נזמין את הצופים לדרג ב־SMS את החדשות החביבות עליהם?

חני קומנשטר היא מוסמכת לקומוניקציה ולעיתונאות מהאוניברסיטה העברית ומוסמכת לרגולציית טלקום ומדיה מהלונדון סקול אוף אקונומיקס

גיליון 52, ספטמבר 2004