עד לפני כמה חודשים הופיע בערוץ המחשבים של אתר האינטרנט Ynet מדור מקורי (כזה שאינו נמנה עם תכניו של עיתון האם, "ידיעות אחרונות"), שסוקר בלוגים. בלוג, שם קיצור ל–Web-Log, הוא יומן אישי המועלה לאינטרנט, להנאת ציבור הקוראים. הוא מאפשר את אופציית הכתיבה האישית האנונימית, ומזמין אליו קוראים, שיכולים גם להגיב על התכנים. בלוג הוא מעין גרסה וירטואלית לשירת קריוקי. אין מבחני קבלה, כל אחד יכול לכתוב, ובאותה מידה, כל אחד יכול גם לקרוא.

וכאן נכנסה לפעולה פינת ההמלצות לבלוגים של Ynet, תחת הכותרת "היומנאים", שאותה כתב ארז ארליכמן, כתב באתר ובעל בלוג משל עצמו. כמות הבלוגים של גולשים ישראלים ברשת היא עצומה. מלבד אתרים עצמאיים, מעניקה הרשת במה לכתיבת בלוגים גם באתרים כמו "תפוז" ו"ישראבלוג". הניווט בין עשרות אלפי הבלוגים הקיימים הוא הגרסה הווירטואלית לחיפוש מחט בערימת שחת. מדור "היומנאים" הצליח לתמצת הוויה של יומן שלם בשורות אחדות, ואִפשר לקהל הקוראים להציץ בבלוגים נבחרים ואיכותיים, מבלי לייגע את עצמם בשיטוט אינסופי בין מאות קישורים. הסקירות של ארליכמן היו חיוביות ומפרגנות, והוא קירב בין הבלוגים ברחבי הסייברספייס ובין קוראים פוטנציאלים.

אלא שלא כל בעלי הבלוגים שמחו על הפרסום שניתן להם. גולשת אחת הרחיקה לכת וסגרה את הבלוג שלה בזעם, בעקבות אי–הנעימות שנוצרה כאשר החשיפה של Ynet האירה על יומן הרשת שלה זרקור ענק ובלתי רצוי. יומן אישי הוא דבר פרטי, ובו טמונים סודותיו של הכותב, אך האם יש לכותב זכות על פרטיות היומן שלו כאשר זה מפורסם באינטרנט, והגישה אליו חופשית לכל? אם הכותב לא מעוניין בחשיפה, מדוע הוא מפיץ את הגיגיו על במה ציבורית, שאליה עשוי להיקלע כל גולש מן השורה? הבלוג הוא צוהר לנפשו של האדם הכותב אותו, והוא מכיל פרטי מידע על עולמו, שעלולים לחשוף את זהותו. האינטימיות המתעתעת של האינטרנט גורמת לכותבים לחשוף פרטים על עצמם או על אנשים קרובים להם, שהם אינם מעוניינים לשתף בהם את העולם. אותה אינטימיות ציבורית היא גרעין הקסם של המרחב הקיברנטי, שמצמצם את תחושת המרחק בין בני–אדם.

המדור של ארליכמן אינו מופיע עוד באתר Ynet, וחבל. לא ברור אם הסיבה לכך היא התגובה של אותם יומנאים על הסיקור, אך בכל מקרה זו נקודה למחשבה לאוכלוסיית הגולשים המקומית: האם אפשר לפרסם תופעה תקשורתית ללא קורבנות חשיפה? ייתכן כי המרחב הווירטואלי הישראלי צפוף וטעון, והדמיון בינו ובין השכונה הישראלית הטיפוסית אינו רחוק. מתברר שקשה לשמור על סודות במדינה קטנה שאינטרנט מהיר מחובר לה לוורידים.

מאיה אלמוזנינו היא סטודנטית לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית

גיליון 50, מאי 2004