מוישי הולצברג תוקע בשופר (צילום: אבישג שאר-יישוב)
מתנה לחג
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" משתלבת במגמה של העיתון להבליט את המצוקה הכלכלית במדינת ישראל תחת שלטון בנימין נתניהו. "אמרנו לנכדים: אל תבואו לחג, אין לנו כסף", מצוטטים אבי ואסתר מוזס מטירת-הכרמל, ש"מתקשים לשאת בעלות האירוח". לפי כותרת המשנה לראשית, "הם לא לבד: יותר משפחות ממעמד הביניים לא יחגגו את ראש השנה בגלל עליית המחירים". בכפולה הפותחת של העיתון עוד שתי דוגמאות למשפחות שנאלצו לצמצם בדרכים שונות את חגיגות ראש השנה בעטיה של מצוקה כלכלית.
גד ליאור מוסיף לכפולת העמודים הפותחת דיווח שלפיו בדיון לילי שנערך אמש בלשכת ראש הממשלה נדונו קיצוצים נוספים בתקציב המדינה: "קיצוץ חד בקצבאות הילדים ובקצבאות אחרות של הביטוח הלאומי, קיצוצים בתקציבי הבריאות והרווחה ודחייה של 10 פרויקטים בתחום תשתיות הרכבות והכבישים". לפי ליאור, "הגזירות צפויות להיות קשות ממה שסברו תחילה, בשל סירובו התקיף של ראש הממשלה לקצץ בתקציב הביטחון".
ידיעה דומה, מאת מוטי בסוק, מתפרסמת בראש שער "הארץ". לפי בסוק, בדיון שהוגדר "חשאי" סוכם כי נוסף לקיצוצים יוטלו מסים נוספים. נוסף לסירובו של נתניהו לפגוע בתקציב הביטחון, מזכיר בסוק כי הוא גם מתנגד לפגיעה בתקציבים המיועדים לחרדים ולמתנחלים.
גם ב"ישראל היום" מדווח על הישיבה אמש (נראה שהיתה חשאית רק מעיני כתבי "מעריב", העיתון היחיד שאינו מדווח עליה). זאב קליין ויהודה שלזינגר מדווחים על הצפוי בלי להזכיר במלה את התנגדותו של ראש הממשלה לקיצוץ בתקציב הביטחון. זאת ועוד: הידיעה אינה מוזכרת בשער העיתון.
מה מוזכר בשער "ישראל היום"? ובכן, בראש העמוד מופנה הקורא לידיעה על כך ש"מ-1 באוקטובר: עוד 200 ש' לשכר המינימום". בתחתית העמוד מקבלים הקוראים מה שהעיתון מגדיר כ"מתנה לחג": דיווח על מחלף חדש באזור הקריות. דניאל סיריוטי מדווח כי "עשרות שנים של השתרכות בפקקי הכבישים העירוניים של הקריות מגיעות לקיצן", ומצטט מדברי שר התחבורה ישראל כץ.
"חשש: המזון יתייקר ב-5% אחרי החגים", נכתב בכותרת ידיעה נוספת ב"ישראל היום", מאת חזי שטרנליכט, שאינה מוזכרת בשער. "עליות מחירים – רק אחרי החגים", נכתב בכותרת ידיעה דומה מאת יהודית יהב ב"ידיעות אחרונות". דומה, אבל לא זהה. בעוד ש"ישראל היום" כותב באופן כללי על העלייה הצפויה, ב"ידיעות אחרונות" מדגישים את הבטחת בעלי רשתות השיווק ("נשמור בינתיים על מחירי השנה שעברה"). אפשר לראות בכך קריאה לקהל הקוראים לנצל את ההזדמנות ולבצע כעת רכישות גדולות של מוצרי מזון.
המוסף "עסקים" של "מעריב" הופך את ההמלצה לציווי. "בדרך להתייקרויות עוברים במבצעים", נכתב בכותרת הראשית של מוסף זה, על רקע תצלום של שקיות עמוסות מוצרי מזון. "רשתות השיווק לא מוותרות על מבצעי ההנחות למרות עליות המחירים הצפויות ונערכות לתחרות על סל הקניות שלכם", מדווחת נורית קדוש בכותרת המשנה. בידיעה המלאה פירוט של שלל מבצעים ברשתות השיווק.
השקיות בתצלום השער אמנם צבועות ירוק, כצבע המותג מגה, אבל נא לא להתבלבל – העיתון שבבעלות התאגיד שמחזיק ברשת שופרסל מקדיש את כתבת השער במוסף הכלכלי שלו להמרצת הקונים אל רשתות השיווק, כעת, בימים האחרונים לפני ראש השנה, אחת מעונות הקנייה העמוסות ביותר.
למרות ניגוד העניינים המובנה ש"מעריב" נתון בו, המסר העקרוני יותר שעולה מדפי עיתון זה ואחרים אינו קשור לבעלות צולבת על כלי תקשורת ורשת שיווק. המסר הזה משודר כבר שנים ארוכות מעל דפי העיתונות המסחרית. זהו מסר שאפשר לתמצת במלה אחת – לקנות. לפני החגים, אולי דווקא אחרי החגים, אם יש לך כסף פנוי ואם אתה צריך לקחת הלוואה לשם כך. לקנות ולקנות ולקנות. אם אינך יכול להרשות לעצמך להוציא כ-2,000 שקל על ארוחת החג, אתה מוזמן לספר על כך בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", שם ייתנו לך כבוד מלכים.
טיפ לחיים: אל תקנה עיתון
מתי בפעם האחרונה ראיתם ב"הארץ" או ב"דה-מרקר" מאמר התומך בנוחי דנקנר, שאלו אתמול בכירי "מעריב". עם או בלי קשר לטענה זו, הבוקר מתפרסם מאמר שכזה. נחמיה שטרסלר כותב במדור הדעות של "הארץ" כי דנקנר "איננו האויב" וכי "ראוי לתת לו סיכוי הוגן לרפא את הקונצרן". לדבריו, "יש לאפשר לו להביא משקיע חדש וגם למכור חלק מהחברות. כך יוזרם הון חדש לקונצרן, והפירמידה הגדולה תקטן. רק אם ייכשל, יהיה מקום להחליפו". שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה ב"הארץ" ופחות או יותר השריד האחרון למדור הכלכלי הקודם של העיתון, הוא היוצא מן הכלל שמעיד על "דה-מרקר".
"אנחנו נחושים לצאת מהמצב שאליו נקלענו, ואנחנו מנהלים מגעים אינטנסיביים עם גופים מוסדיים, קרנות ומשקיעים", מצוטט מנכ"ל קבוצת אי.די.בי חיים גבריאלי בפתח ידיעה מאת גידי ליפקין, המתפרסמת בעמ' 10 במוסף "עסקים" של "מעריב". גבריאלי דיבר אתמול אל בעלי אג"ח של הקבוצה, והידיעה מבליטה את הצעתו (הכותרת: "אי.די.בי לבעלי האג"ח: דחייה בתשלום והפקדתו בנאמנות").
"האסיפה היתה שקטה מאוד ורק עשרות מעטות של משתתפים הגיעו ליטול בה חלק", מדווח ליפקין, שמקדיש את מרבית הידיעה לעמדת אי.די.בי. רק הפסקה האחרונה מוקדשת להתנגדות כמה ממחזיקי אגרות החוב, שהיו אמורים לקבל השבוע 35 מיליון שקל. ידיעה דומה, ואף מוטה עוד יותר לטובת אי.די.בי, מתפרסמת בראש עמ' 17 במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". אלי שמעוני אפילו לא מזכיר את ההתנגדות של בעלי האג"ח לעמדת התאגיד. כל הידיעה (הקצרה) מוקדשת להצגת דבריהם של בכירי אי.די.בי.
בעוד שבתחתית הידיעה של ליפקין ב"מעריב" מצוין כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי", הרי שבתחתית הידיעה של שמעוני ב"ידיעות אחרונות" אין גילוי נאות דומה, שכן "ידיעות אחרונות" אינו נמנה עם קבוצת אי.די.בי ואין כל קשר מוסדי בין העיתון לבין נוחי דנקנר.
"המשקיעים למנהלי אי.די.בי: קצצו שכרכם ל-50 אלף שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המקדיש הבוקר שטח מצומצם לדיווח על ענייני אי.די.בי. "יש לקוות שאי.די.בי תצליח במשימה שראשיה מבינים שהיא משימת חייהם, אך ברור שהשנה הקרובה תהיה סוערת מבחינתם", כותב בעמוד השער רותם שטרקמן ומשגר עשר עצות לאנשי העסקים שיהפכו להיות הטייקונים הבאים במשק הישראלי. עצה מס' 2: "אל תקנה עיתון או ערוץ טלוויזיה אם אתה לא חושב שזה טוב לעסקים".
הכפולה האחרונה בעיתון מוקדשת רובה לחובות אי.די.בי. מיכאל רוכוורגר ושלי אפלברג מדווחים על כינוס בעלי האג"ח שהתקיים אתמול, ומעניקים פתחון פה לא רק למנהלי התאגיד, אלא גם לבעלי אגרות החוב (בין היתר מוזכרת שאלה שעלתה בדבר ההצדקה לרכישת "מעריב"). ברשימה נפרדת מנתח רוכוורגר את מצבה של חברת אי.די.בי פיתוח, ומגיעה למסקנות עגומות. "עם אתגרים כאלו וחוסר גישה למקורות הון בשווקים, לא פלא שגם בעלי החוב של אי.די.בי פיתוח מתחילים להתהפך על משכבם בלילות", הוא כותב.
לפי הכותרת הראשית של "כלכליסט", זה לא כל מה שעושים בעלי החוב של אי.די.בי פיתוח. "מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פיתוח התכנסו בחשאי", מדווחים רחלי בינדמן וגולן חזני בכותרת הראשית של העיתון. "אתמול אחר הצהריים מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פיתוח, החברה-הבת של אי.די.בי אחזקות, התכנסו עם נאמן האג"ח של החברה, הרמטיק-נאמנויות, לצורך היערכות להסלמה אפשרית במצב הקבוצה", הם כותבים.
בשונה ממה שניתן היה ללמוד מ"ממון" ומ"עסקים", ב"כלכליסט" מבהירים כי מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות סירבו להצעת בכירי החברה להפקיד תשלום של 35 מיליון שקל בקופת נאמן, והחברה נסוגה מהצעתה. "מחזיקי האג"ח עשו שריר, ודנקנר עשה אחורה פנה", לשון הכותרת האגרסיבית של הידיעה. גולן חזני מוסיף בידיעה נפרדת את התרשמותו מהאסיפה של מחזיקי החוב. "הטונים היו נמוכים, אף אחד לא הרים את הקול", הוא כותב. "תחושה של קונצרט, אבל עם מוזיקה של לוויות".
מדגם מודעות לא מייצג: עמוד אחד ב"ממון" מוקדש הבוקר למודעה מטעם סלקום, חברת הסלולר של דנקנר, ושני עמודים בקונטרס החדשות של העיתון תפוסים על-ידי מודעות לשופרסל, רשת השיווק של אי.די.בי. גם בקונטרס החדשות של "מעריב" כפולת עמודי מודעה לשופרסל. ב"הארץ" ו"דה-מרקר" אין הבוקר מודעות לסלקום ושופרסל, גם לא ב"כלכליסט" (למדגם מייצג יותר ראו כאן).
הקו האדום הדק
גם הבוקר מוקדשות הכותרות הראשיות בכל העיתונים (למעט "ידיעות אחרונות") לאפשרות שמדינת ישראל תתקוף באיראן, אך הבוקר הטון שונה מזה שקוראי העיתונים הורגלו לו בשבועות האחרונים.
"ראש ה-CIA לשעבר ל'הארץ': תקיפת הגרעין האיראני – לא השנה", נכתב בראש שער "הארץ". אמיר אורן שוחח עם מייקל היידן, המבקר בישראל, ושמע ממנו כי "הגיאומטריה והפיזיקה מלמדות שהתוכנית הגרעינית האיראנית מציבה מטרה קשה לכל צבא, כי אין מדובר בפשיטה והמשאבים של ישראל מוגבלים הרבה יותר מאלה של ארה"ב".
היידן מגייס לא רק את חוקי הגיאומטריה והפיזיקה לעמדתו, גם את חוק הבומרנג. "אין ודאות שכל היעדים ידועים. יהיה צורך לחזור ולפקוד אותם – מה שיכול לעשות רק חיל האוויר האמריקאי – והפעולה רק תחזיר את האיראנים לאחור לזמן מה. היא גם תשיג את ההפך מכוונתה כי היא תדחוף את איראן לעשות בדיוק מה שהיא אמורה למנוע, השגת נשק גרעיני", הוא אומר.
"מגעים עם ארה"ב: ערבויות ונשק תמורת דחיית התקיפה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". אלי ברדנשטיין וצח יוקד מדווחים כי "ממשל ארה"ב פועל לגבש עם ישראל חבילה של צעדים שימנעו תקיפה ישראלית לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בשישה בנובמבר". הדיווח ב"מעריב" מתבסס על פרסום שראה אתמול אור ב"ניו-יורק טיימס". השורות הראשונות בדיווח ממסגרות את ההתפתחות כהישג לראש הממשלה הישראלי ("הלחץ הכבד שמפעילה ישראל באמצעות איום בתקיפה באיראן עשוי להניב תוצאות בכמה חזיתות").
לתמצות הדיווח בעיתון האמריקאי נוסף ב"מעריב" טור פרשנות מאת עפר שלח, הטוען כי נתניהו הוא זה ששינה את עמדותיו, וכי עשה זאת בעקבות ההכרה שצעדיו האחרונים היו מוגזמים. "נתניהו הבין שהרחיק לכת", כותב שלח. "הרטוריקה שקשרה את אפשרות התקיפה למועד הבחירות בארה"ב בטענה שאם ייבחר אובמה ייקשרו ידיה של ישראל, גם נעדרה היגיון פנימי וגם חצתה את הגבול של ההתערבות במערכת הבחירות בארה"ב". בשולי רשימתו מזכיר שלח נזק ארוך טווח שנגרם לדבריו ליחסי ישראל-ארה"ב בשל מדיניות נתניהו.
על הנזק הזה כותב איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" כך: "אם אובמה יזכה לקדנציה שנייה בבית-הלבן, ייתכן כי ארה"ב תפסיק את מדיניות הווטו האוטומטי על החלטות נגד ישראל". אייכנר מתבסס על "גורם מדיני בכיר בירושלים", שאמר לו כי "בממשל האמריקאי הצטבר כעס רב על נתניהו ועל שר הביטחון אהוד ברק בשל הדרך שבה הם מטפלים באיום האיראני. [...] הנזק שגרם נתניהו ליחסים עם ארצות-הברית הוא כבד".
הידיעה של אייכנר מתפרסמת לצד ידיעה נוספת, מאת אייכנר ואורלי אזולאי, שמוקדשת לדברי נתניהו אתמול על האפשרות לתקיפה באיראן (דברי נתניהו מצוטטים בכל העיתונים, אבל נעדרים משום מה מהדיווח של "מעריב"). ראש הממשלה דיבר אתמול על האיום הגרעיני האיראני, וביחס לקהילה הבינלאומית (קרי: ארה"ב) אמר כך: "ככל שההחלטיות תהיה חזקה יותר והקו האדום ברור יותר, כך יקטן הסיכוי שיהיה לנו סכסוך".
אייכנר ואזולאי מציינים כי "דבריו של נתניהו התיישבו בצורה מפתיעה עם הדברים שפירסם אתמול ה'ניו-יורק טיימס'". לפי דיווחם, "נתניהו הבין שהטקטיקה שלו מיצתה את עצמה וכבר גורמת לפגיעה ביכולת ההרתעה הישראלית", ועל כן הוא "קפץ על ההזדמנות [שהציעו האמריקאים] בניסיון להגיע להסכמה על אותם קווים אדומים".
ב"הארץ" משרטט עמוס הראל את מהלך העניינים במה שהוא מכנה "[ה]פוקר האיראני" שמשחקים ראש הממשלה ושר הביטחון הישראלים עם הממשל האמריקאי. נתניהו וברק העלו את סכום ההימור ("ברק ונתניהו סובבו את הבורג סיבוב אחד יותר מדי"), האמריקאים השוו ("האמריקאים השיבו בגל הצהרות והדלפות משלהם"), וכעת הצמרת הישראלית נסוגה מעט.
הראל יודע לספר עוד כי בלשכות מרכזיות בירושלים עוקבים תדיר אחר סיקור איראן ב"ישראל היום" כדי לעמוד על מידת להיטותו של ראש הממשלה לתקוף. מסקירת הגליונות האחרונים של העיתון לומדים הבכירים כי אכן חל שינוי.
"בשבועות האחרונים הפציץ 'ישראל היום' באבחנות מדאיגות בדבר התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית וחדלונו של הממשל האמריקאי בטיפול בה", כותב הראל. "אבל בימים האחרונים קורה שם דבר מעניין: ביום שישי שעבר הובלטה דווקא קביעת הרמטכ"ל האמריקאי, מרטין דמפסי, כי ארצו אינה רוצה להיות חלק מתקיפה ישראלית בעיתוי הנוכחי. הדו"ח המטריד של סבא"א על הגרעין האיראני נדחק לעדיפות שנייה. ביום ראשון, הסיקור האיראני ב'ישראל היום' נדחק ברובו לעמוד פנימי. אתמול איראן חזרה לכותרת הראשית, אך רק כאמירה כללית של הרמטכ"ל, בני גנץ, בדבר יכולתו של צה"ל לפעול 'בכל מקום, בכל זמן'. המסקנה: העיתון, שפימפם שבועות את התקיפה הקרובה, מנמיך פרופיל. האם זה מלמד משהו על מגמת פני ראש הממשלה? אולי נתניהו מחפש סולם לרדת מהעץ?".
הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר מלמדת שהתשובה חיובית. הכותרת אמנם מיליטנטית ("הקרב על הקו האדום"), אך מאחורי הנוסח התוקפני עומדת, למעשה, כניעה. אמנם, לפי "ישראל היום", הכניעה היא של נשיא המעצמה החזקה בעולם למדיניות העקבית של ראש הממשלה הישראלי. הסדר שהוצג ב"ידיעות אחרונות" מתהפך על ראשו בכותרת המשנה לראשית של "ישראל היום": "רה"מ דורש מארה"ב ומהעולם להציב קו אדום לאיראן [...] דיווח: אובמה שוקל הצהרה לגבי הסף שחצייתו תוביל לתקיפה".
שלמה צזנה, אלי לאון ויורי ילון מדווחים כי "נכון לעכשיו, אין אינדיקציה ברורה אם אובמה אכן יאמר את הדברים ויישר קו עם עמדתו של ראש הממשלה", ומבהירים כי אין מדובר בשינוי עמדה של ראש הממשלה: "אמירה כזאת [בדבר הקו האדום], הסביר נתניהו לא פעם, עשויה לעצור בעד האיראנים".
במאמר פרשנות נלווה מביע בועז ביסמוט ספק בנכונותו של אובמה לתקוף באיראן. דן מרגלית, לעומת זאת, מעריך כי "ההתחייבות אינה תעודת ביטוח שתבוצע במקרה הצורך. אבל בלעדיה יש כמעט ביטחון גמור כי אמריקה לא תפעל במלוא כוחה". אגב, בדיווח של ה"ניו-יורק טיימס" אתמול ציינו הכתבים כי ב-18 השנים האחרונות איפשרה ארה"ב לאיראן לחצות שבעה "קווים אדומים" בלא נקיטת צעדים משמעותיים.
בעניין גדולתו של ראש ממשלת ישראל
גם ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל היום שי לחג מ"ישראל היום". למעשה, החנופה של העיתון לנתניהו חריגה גם ביחס לסטנדרטים של עיתון זה. "מוישי הקטן שלח לנתניהו ציור תודה", מדווח מתי טוכפלד בתחתית עמ' 25 של העיתון. לפי הידיעה הבלעדית של טוכפלד, הילד מוישי הולצברג, שהוריו נרצחו בפיגוע במומביי לפני ארבע שנים, שלח לראש הממשלה "ציור המתעד את השיחה שבה בירך אותו ראש הממשלה לרגל עלייתו לכיתה א'".
הנה המשך הידיעה, כלשונה: "סבו וסבתו של מוישי הקטן, המגדלים אותו, אמרו כי התרגש עד מאוד משיחת הטלפון שקיבל מראש הממשלה בשבוע שעבר, וכשראש הממשלה איחל לו הצלחה, ענה: 'אמן'.
"כעת הגיע תורו של נתניהו להתרגש כשקיבל את הציור ממוישי בן ה-5 וחצי. הוא צייר את עצמו משוחח בטלפון. סבו וסבתו של מוישי צירפו מכתב לציור: 'ריגשת אותנו מאוד. היינו פשוט בבלאק-אאוט. מה, ראש הממשלה ידבר עם מוישי הקטן והחמוד? זוהי גדולתך, ממקומך הרם והנישא, אתה מתייחס ולא שוכח את מוישי הקטן בן ה-5 וחצי. גם אחרי שארבע שנים מהאסון חלפו'".
זוטות
ב"מעריב", שקונטרס החדשות שלו הבוקר דל במיוחד בערך עיתונאי, מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת ארין קונווי סמית מ"גלובל פוסט" על אודות "הלהיט החדש במסיבות: הסנפת אבקה מקרני קרנפים". ברם, למרות כותרת הידיעה, בגוף הטקסט נכתב כי את החומר נהוג לערבב עם מים או יין, לא להסניף. נקווה שמי שקרא את הכותרת ורץ לנסות עיין גם בגוף הידיעה.
במדור הרכילות של "ישראל היום" מדווח גיל משעלי על כתבה שפורסמה ב"דיילי מייל" ולפיה הישראלית אורלי ויינרמן פועלת למען בן זוגה לשעבר, סיף אל-אסלאם קדאפי, בנו של מועמר. "אתה יכול לקחת את הכתבה מה'דיילי מייל' ולתרגם אותה", אומרת ויינרמן למשעלי. ב"מעריב" עשו זאת. ידיעה נרחבת המתפרסמת בכפולת האמצע של קונטרס החדשות מקבלת את הקרדיט מיקי לוין ושירות "מעריב", ומתמצתת את הדיווח מהעיתון הבריטי. משפט אחד מפי ויינרמן בכל זאת נאמר ישירות ל"מעריב": "את כל הדברים כבר סיפרתי בראיון ל'דיילי'".
ב"הארץ" מדווחת טלילה נשר כי למעלה מ-20 נשים שנחטפו לצורכי סחר וזנות, מחציתן קטינות, כלואות זה חמישה חודשים בכלא "בגלל מחדלים של הממשלה".
ענייני תקשורת
בכל העיתונים, למעט "מעריב", מדווח כי בית-המשפט אישר אתמול את הסדר הטיעון בעניינו של עיתונאי "הארץ" אורי בלאו וגזר עליו ארבעה חודשי עבודות שירות. בידיעה קצרה שמופיעה ב"ישראל היום" מזכיר צבי הראל את הביקורת של השופט ומשמיט את דבריו בדבר חשיבותה של עיתונות חופשית. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה עוד יותר, מאת יורם ירקוני, ובה לא מוזכרת אף מלה מגזר הדין. ידיעה מאת תומר זרחין ב"הארץ" מאוזנת יותר.
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"גלריה" כי צה"ל פתח בחקירת מצ"ח לבירור תקרית שאירעה לפני שבועיים ובמהלכה היכו חיילים עיתונאים באזור הכפר קדום.
נתי טוקר מנתח ב"דה-מרקר" את "המלכוד של העיתונות המודפסת". לפי דיווחו, בשנים האחרונות ירד ההיקף הכספי של הפרסום בעיתונות המודפסת בישראל בשיעור ניכר, מחירי המודעות צנחו בלמעלה מ-50%, בעוד השטח שמוצע לפרסום בעיתונים התרחב. "שוק העיתונות המודפסת בישראל התנהל בשנים האחרונות בניגוד לכל רציונל עסקי", כותב טוקר. "היצע המוצרים בשוק – כלומר האינצ'ים שנמכרו לפרסום – דווקא רשם עלייה עקבית, בניגוד גמור לצמצום בעוגת הפרסום באותה תקופה. מצב זה תרם לשחיקה במחירי הפרסום, עקב העלייה בהיצע והירידה בביקוש, ומכאן גם לשחיקה בשורת ההכנסות של ההוצאות לאור".
יהיה רע, קובע לי-אור אברבך בטור המתפרסם ב"גלובס" ומוקדש לתעשיית התקשורת המקומית.
לאורך גיליון "ישראל היום" משובצות הבוקר הערות ביקורתיות על המתחרה "ידיעות אחרונות". כותרת הגג לראשית קוראת "הבית-הלבן: הפרסום ב'ידיעות אחרונות' אתמול – מוטעה וכוזב". דן מרגלית יוצא בשולי טורו נגד פרסום אחר שהופיע ב"ידיעות אחרונות", בדבר התנגדות נשות טייסים למתקפה באיראן, ואילו אהרון לפידות מקדיש לכך מאמר שלם במדור הדעות.
לילך סיגן מצטרפת הבוקר לעמיתיה לעיתון ומבקרת במדור הדעות של "מעריב" את התנהלות "דה-מרקר". "אם תמשיכו להתעלם מהאובססיה המעריבית של 'דה-מרקר' כי משהו בכם שמח לראות את דנקנר בשעה של מצוקה, אתם בסך-הכל מכשירים את הקרקע לנורמות מכוערות שעל-פיהן אתם רק מקרבים את היום שבו אתם תהפכו להיות המטרה", היא כותבת.